הצד הנכון של ההיסטוריה

Table of contents :
הקדמה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 9 פרק 1: החתירה לאושר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 25 פרק2:מראשההר .......................................41 פרק 3: מתוך האבק . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 57 פרק4:מיזוג .............................................71 פרק5:בזכותבוראם ......................................86
פרק6:להרוגאתהתכלית,להרוגאתהיכולת ...............105 פרק 7: לברוא את העולם מחדש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 125 פרק8:אחריהשרפה .....................................156 פרק9:החזרהלפגאניות ...................................177 סיכום:איךלבנות .........................................201 תודות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 210 מראימקום ...............................................212
מפתח ...................................................

Citation preview

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬ ‫בן שפירו‬

‫הצד הנכון של‬ ‫ההיסטוריה‬ ‫איך קרה שתבונה ומוסר‬ ‫בנו את גדולתו של המערב‬

‫בן שפירו‬ ‫מאנגלית‪ :‬דרורה בלישה‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬ ‫בן שפירו‬ ‫ בן ורד‬:‫עורך ספרי העיון‬ ‫ רינה גרינוולד‬:‫עורכת התרגום‬ ‫ גאלה קדם דפוס בע״מ‬:‫עימוד‬ ‫ רותי חזנוביץ׳‬:‫מפתח‬ 2021 — ‫ תשפ"ב‬,‫נדפס בישראל‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫© מטר הוצאה לאור בע"מ‬ [email protected]

‫ לשדר או‬,‫ לאחסן במאגר מידע‬,‫ לתרגם‬,‫ להקליט‬,‫ לצלם‬,‫ להעתיק‬,‫אין לשכפל‬ ‫ אופטי או מכני או אחר — כל חלק‬,‫לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני‬ .‫שהוא מהחומר שבספר זה‬ ‫שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא‬ .‫ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל‬ www.matarbooks.co.il

‫הוצאת מטר ב־‬ THE RIGHT SIDE OF HISTORY BEN SHAPIRO

Copyright © 2019 by Ben Shapiro This edition published by arrangement with Broadside Books, an imprint of HarperCollins Publishers. All rights reserved. No part of this publication may be reproduced, stored in a retrieval system, or transmitted, in any form or by any means, electronic, mechanical, photocopying, recording or otherwise, without the prior written permission of the copyright owner. Published in Israel by Matar Publishing House Ltd. [email protected]

‫להורי‪ ,‬שלימדו אותי שלחיים יש סיבה‪.‬‬ ‫לאשתי‪ ,‬שלימדה אותי שלחיים יש משמעות‪.‬‬ ‫לילדי‪ ,‬שלימדו אותי שלחיים יש תכלית‪.‬‬

‫תוכן העניינים‬

‫הקדמה ‪9. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :1‬החתירה לאושר ‪25. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :2‬מראש ההר ‪41. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :3‬מתוך האבק ‪57. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :4‬מיזוג ‪71. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :5‬בזכות בוראם ‪86. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :6‬להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‪105. . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :7‬לברוא את העולם מחדש ‪125. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :8‬אחרי השרפה ‪156. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פרק ‪ :9‬החזרה לפגאניות ‪177. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫סיכום‪ :‬איך לבנות ‪201. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫תודות ‪210. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מראי מקום ‪212. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫מפתח ‪240. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫הקדמה‬

‫הספר הזה עוסק בשתי תעלומות‪.‬‬ ‫התעלומה הראשונה‪ :‬מדוע המצב טוב כל כך?‬ ‫התעלומה השנייה‪ :‬מדוע אנחנו הורסים את זה?‬ ‫במשך עשרות אלפי שנים חיו בני האדם בעוני נורא‪ ,‬בתנאי מחיה‬ ‫קשים‪ ,‬תחת איום מתמיד של סכנה פיזית מאיתני הטבע ומבני אדם‬ ‫אחרים‪ .‬כמעט בכל ההיסטוריה האנושית‪ ,‬החיים היו קשים‪ ,‬אכזריים‬ ‫וקצרים‪ .‬בשנת ‪ ,1900‬כעשרה אחוזים מהתינוקות בארצות הברית מתו‬ ‫לפני שמלאה להם שנה‪ .‬בארצות אחרות‪ ,‬המספר היה גבוה בהרבה‪ .‬אחת‬ ‫מתוך כמאה אמהות היתה צפויה למות בזמן הלידה‪.‬‬ ‫כיום אנחנו חיים בתקופה שבה אמהות צפויות לשרוד את ההיריון‬ ‫‪1‬‬ ‫ואת הלידה (שיעור התמותה בקרב נשים בהיריון צנח ב־‪ 99‬אחוזים)‪.‬‬ ‫תינוקות צפויים כיום לשרוד את ילדותם ולחיות אחריה עוד שמונים‬ ‫שנים נוספות‪ .‬אנחנו חיים בעידן שבו רובה הגדול של האוכלוסייה‬ ‫האמריקאית חי במרחבים שיש בהם בקרת אקלים‪ ,‬שפע של מזון‪,‬‬ ‫מכונית‪ ,‬ולפחות טלוויזיה אחת לכל משפחה‪ .‬אנחנו יכולים לשוחח זה‬ ‫עם זה ממרחק של אלפי קילומטרים באופן מיידי‪ ,‬למצוא ולהשוות מידע‬ ‫בלחיצה על כמה מקשים‪ ,‬לשלוח כסף ביעף וללא תקלות לכל רחבי‬ ‫העולם ולקנות מוצרים המיוצרים בעשרות מקומות שונים‪ ,‬במחירים‬ ‫זולים להפליא‪ ,‬בלי לצאת מהבית‪.‬‬ ‫‪9‬‬

‫‪ 10‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫וישנן גם החירויות שלנו‪ .‬אנחנו יכולים לצפות שתינוק שנולד‬ ‫בארצות הברית לעולם לא יהיה עבד‪ ,‬ולעולם לא יירצח או יעונה;‬ ‫מבוגרים בארצות הברית יכולים לעסוק בענייניהם ולא לחשוש שאיש‬ ‫יעצור אותם בגלל תמיכתם בהשקפה לא מקובלת‪ ,‬או בגלל סגידתם‬ ‫לאל לא נכון‪ ,‬או מפני שהם אינם מאמינים כלל‪ .‬אין מגבלות המונעות‬ ‫מבני גזעים או מגדרים מסוימים לעבוד במשרות מסוימות‪ ,‬ואין חוקים‬ ‫ממשלתיים שיועדו להעניק זכויות יתר לקבוצה מסוימת‪ ,‬ביולוגית או‬ ‫דתית‪ ,‬על חשבון קבוצה אחרת‪ .‬אנחנו יכולים לחיות עם מי שאנחנו‬ ‫בוחרים‪ ,‬להוליד כמה ילדים שאנחנו רוצים ולפתוח כל עסק שנראה לנו‬ ‫מתאים‪ .‬אנחנו יכולים לצפות שנמות עשירים יותר משהיינו כשנולדנו‪.‬‬ ‫איננו חיים בעולם מושלם‪ ,‬אבל אנחנו חיים בעולם הטוב ביותר‬ ‫שהיה אי־פעם‪ .‬ולכן‪ ,‬התעלומה הראשונה היא זו‪ :‬איך התרחש כל זה?‬ ‫מה השתנה?‬ ‫ואז נשאלת השאלה השנייה‪ ,‬החשובה ממנה‪ :‬מדוע אנחנו משליכים‬ ‫מעלינו את כל זה?‬ ‫אנחנו הורגים את עצמנו בממדים שלא היו כמותם זה עשרות‬ ‫שנים‪ .‬שיעורי הדיכאון מרקיעים שחקים‪ .‬נטילת מנות יתר של תרופות‬ ‫אחראית כיום ליותר מקרי מוות מאשר תאונות דרכים‪ .‬שיעור הנישואים‬ ‫ירד‪ ,‬וגם מספר הלידות‪ .‬אנחנו מוציאים יותר כסף על מותרות ונהנים‬ ‫פחות מהכול‪ .‬קנוניות החליפו את ההיגיון‪ ,‬ותפיסות סובייקטיביות‬ ‫באו במקום התבוננות אובייקטיבית‪ .‬העובדות נקברו כדי לפנות דרך‬ ‫לרגשות; חברה שנוהגת על פי השכל הישר פינתה את מקומה לחברה‬ ‫של ְש ָמנים אתריים והערכה עצמית‪.‬‬ ‫אנחנו מפולגים יותר משהיינו בכל זמן בעבר הקרוב‪ .‬סקרי המדגמים‬ ‫מראים שביום הבחירות שנערכו בארצות הברית ב־‪ ,2016‬רק ל־‪43‬‬ ‫אחוזים מהבוחרים היתה דעה חיובית על הילרי קלינטון; ול־‪ 38‬אחוזים‬ ‫מהבוחרים היתה דעה חיובית על דונלד טראמפ‪ .‬רק ‪ 36‬אחוזים מהבוחרים‬ ‫חשבו שהילרי הגונה ושניתן לבטוח בה; ‪ 33‬אחוזים מהבוחרים חשבו כך‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪11‬‬

‫על טראמפ‪ 53 .‬אחוזים מהאמריקאים אמרו שירגישו דאגה או חרדה אם‬ ‫קלינטון תנצח; ‪ 57‬אחוזים מהאמריקאים הרגישו כך בנוגע לטראמפ‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מעולם לא התמודדו זה מול זה שני מועמדים כל כך לא פופולריים‪.‬‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬שניהם זכו במיליוני קולות תמיכה‪ .‬יתרה מזו — אנשים‬ ‫שהרגישו לא בנוח עם המועמד שלהם תקפו בארסיות כל מי שהצביע‬ ‫למועמד האחר‪ .‬ביולי ‪ 2017‬מצא מכון המחקר פיוּ ש־‪ 47‬אחוזים ממי‬ ‫שמגדירים את עצמם כדמוקרטים ליברלים אמרו שהם מתקשים לשמור‬ ‫על קשרי חברות עם אנשים שהצביעו בעד טראמפ; גם ‪ 13‬אחוזים‬ ‫מהשמרנים אמרו כך‪ ,‬אבל ייתכן שהמספרים האלה היו הפוכים אילו‬ ‫הפסיד טראמפ בבחירות‪ .‬כמו כן‪ ,‬ראוי לציין כי שיעור לא מבוטל של‬ ‫‪ 47‬אחוזים ממצביעי קלינטון אמרו שאין להם אף לא חבר קרוב אחד‬ ‫שהצביע בעד טראמפ‪ .‬ונתון סטטיסטי חושפני עוד יותר‪ 68 :‬אחוזים‬ ‫מהדמוקרטים אמרו ש״מלחיץ ומתסכל״ לדבר עם יריבים פוליטיים; ‪52‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אחוזים מהרפובליקנים הסכימו איתם‪.‬‬ ‫קורה כאן משהו עמוק יותר מהבדלים פוליטיים‪ .‬למעשה‪ ,‬כל האמון‬ ‫שלנו במוסדות החשובים נעלם‪ .‬סקרי גאלופ מראים שהאמון שלנו‬ ‫בארבעה־עשר מוסדות חשובים עומד על ‪ 32‬אחוזים בממוצע‪ .‬רק ‪27‬‬ ‫אחוזים מהאמריקאים בוטחים בבנקים; רק ‪ 20‬אחוזים מהאמריקאים‬ ‫מאמינים לעיתונים; רק ‪ 41‬אחוזים מהאמריקאים אומרים שהם מאמינים‬ ‫בדת המוסדית; והמספר יורד ל־‪ 19‬אחוזים כשמדובר בממשל הפדרלי‬ ‫באופן כללי‪ ,‬ול־‪ 39‬אחוזים כשמדובר במערכת הבריאות‪ 4.‬רק ‪ 30‬אחוזים‬ ‫מהאמריקאים בוטחים בבתי הספר הציבוריים‪ 18 ,‬אחוזים בוטחים‬ ‫בעסקים הגדולים‪ ,‬ותשעה אחוזים בוטחים בקונגרס‪ 5.‬אנחנו עדיין‬ ‫בוטחים במשטרה שלנו‪ ,‬אבל המספרים ירדו בעשר השנים האחרונות‪,‬‬ ‫במיוחד בקרב הדמוקרטים‪ 6.‬הדבר היחיד שאנחנו עדיין בוטחים בו הוא‬ ‫ככל הנראה הצבא — וזה הגיוני‪ ,‬מפני שהוא דואג לביטחון המשותף‬ ‫‪7‬‬ ‫של כולנו‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬איננו בוטחים זה בזה‪ .‬בשנת ‪ ,2015‬רק ‪ 52‬אחוזים‬

‫‪ 12‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מהאמריקאים אמרו שהם בוטחים בכל השכנים שלהם או ברובם; רק‬ ‫‪ 31‬מהשחורים ו־‪ 27‬אחוזים מההיספנים אומרים שהם יכולים לבטוח‬ ‫בשכניהם‪ .‬רק ‪ 46‬אחוזים מהאמריקאים אומרים שהם מבלים ערב עם‬ ‫‪8‬‬ ‫שכניהם פעם בחודש‪ ,‬לעומת ‪ 61‬אחוזים שנהגו לעשות זאת ב־‪.1974‬‬ ‫סקר נוסף מ־‪ 2016‬הראה שרק ‪ 31‬אחוזים מהאמריקאים חשבו ש״ניתן‬ ‫לבטוח ברוב האנשים‪.‬״‬ ‫ובאשר לדמוקרטיה‪ ,‬פחות ופחות אנשים אוהבים אותה‪ .‬סקר משנת‬ ‫‪ 2016‬הראה ש־‪ 40‬אחוזים מהאמריקאים אמרו ש״איבדו את האמון‬ ‫בדמוקרטיה האמריקאית‪,‬״ ושישה אחוזים אמרו שמעולם לא האמינו‬ ‫בה מלכתחילה‪ .‬אין פלא שרק ‪ 31‬אחוזים מהנסקרים אמרו ש״ללא ספק״‬ ‫יקבלו את תוצאות הבחירות אם המועמד שלהם יפסיד‪ ,‬ו־‪ 80‬אחוזים‬ ‫‪9‬‬ ‫מהאמריקאים אמרו שאמריקה מפולגת כיום יותר משהיתה אי־פעם‪.‬‬ ‫תזכורת קצרה‪ :‬היתה לנו מלחמת אזרחים בארץ הזאת‪ ,‬והיו גם ג׳ים‬ ‫קרואו והטרור המקומי בשנות השישים‪.‬‬ ‫פילוג אלים מחלחל לכל היבט של המרקם החברתי שלנו‪ :‬איננו יכולים‬ ‫לצפות יחד במשחק פוטבול בלי להתווכח על הזכות החוקית להפגין‬ ‫בזמן השמעת ההמנון הלאומי‪ ,‬או לצפות בתוכנית טלוויזיה בלי לפתוח‬ ‫בוויכוח על ייצוג נשים‪ ,‬או ללכת לכנסייה בלי לדון בהצבעה שלנו‪ .‬אנחנו‬ ‫נלחמים בעוצמה גדולה יותר ובאכזריות רבה יותר על נושאים חשובים‬ ‫פחות ופחות — ככל שהנושא טיפשי יותר‪ ,‬כך המאבק עז יותר‪.‬‬ ‫מה קרה‪ ,‬לעזאזל?‬ ‫יש לכך כמה תשובות מקובלות‪:‬‬ ‫יש התולים את ההתפוררות הפוליטית והחברתית של היום בפערים‬ ‫הכלכליים ההולכים וגדלים‪ .‬פרשנים ופוליטיקאים רבים טוענים שהפער‬ ‫בהכנסות יצר קונפליקט חסר תקדים בחיים האמריקאיים‪ .‬הם אומרים‬ ‫שאמריקאים רבים מדי מרגישים שהכלכלה החדשה‪ ,‬הגלובלית‪ ,‬הותירה‬ ‫אותם מאחור‪ ,‬ושמדיניות מגן מתונה‪ ,‬או חלוקה מחדש‪ ,‬ירפאו את הנזקים‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪13‬‬

‫הללו‪ .‬הם טוענים שאחוז אחד השיג את ‪ 99‬האחוזים הנותרים‪ ,‬שתושבי‬ ‫הערים גברו על האמריקאים הכפריים ושמשרות הצווארון הלבן גברו‬ ‫על משרות הצווארון הכחול‪.‬‬ ‫רדוקציוניזם כלכלי כזה נראה שגוי‪ .‬מעמד הביניים הגבוה בארצות‬ ‫הברית צמח מ־‪ 12‬אחוזים ב־‪ 1979‬ל־‪ 30‬אחוזים ב־‪ 10.2014‬ניידות‬ ‫ההכנסות בארצות הברית לא השתנתה במידה רבה מאז שנות השבעים של‬ ‫המאה העשרים‪ 11.‬אמריקה ראתה תקופות כלכליות קשות בהרבה — בעת‬ ‫כתיבת שורות אלה אנחנו חיים באבטלה של ארבעה אחוזים‪ ,‬עם רווחי‬ ‫שיא בבורסה‪ .‬אפילו השפל הגדול לא קרע אותנו לגזרים כפי שקורה‬ ‫היום — והכלכלה שלנו צומחת בהתמדה מאז ‪ .2009‬שינויים כלכליים‬ ‫הם כוח קבוע בחיים האמריקאיים‪ ,‬עם מגמת עלייה ארוכת טווח בקרב‬ ‫כל האוכלוסיות‪ .‬ההבדל הוא הקיטוב החברתי שלנו‪ ,‬ולא הארנקים שלנו‪.‬‬ ‫מה באשר לגזע? על פי השקפה זו‪ ,‬הקונפליקטים הפוליטיים שלנו הם‬ ‫ביטוי לפצעים גזעיים עמוקים יותר שנפתחו מחדש בשנים האחרונות‪.‬‬ ‫מי שמשמיע את הטיעון הזה בלהט רב הוא טא נהסי קואטס‪ ,‬שטען‬ ‫שברק אובמה היה התקווה הטובה ביותר והאחרונה של אמריקה השחורה‬ ‫(״המגן הגדול של דמיון השחורים‪ ,‬של חלומותיהם ושל האפשרויות‬ ‫שלהם‪.‬״‪ ,)12‬ושנשיאותו של דונלד טראמפ מייצגת את הנקמה של‬ ‫אמריקה הלבנה‪ .‬״בעיניו של טראמפ‪ ,‬הזהות הלבנה איננה תיאורטית‬ ‫או סמלית אלא עצם הליבה של כוחו‪,‬״ כתב קואטס לא מזמן‪ .‬״טראמפ‬ ‫איננו ייחודי בכך‪ .‬אבל בעוד שקודמיו נשאו את הזהות הלבנה כקמע של‬ ‫ייחוס‪ ,‬טראמפ פתח את הקמע הזוהר ושחרר את האנרגיות המפחידות‬ ‫שלו‪.‬״‪ 13‬בהתייחסו לאמריקאי השחור‪ ,‬אמר קואטס את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫״נגזר עליך להיוולד לגזע שבו הרוח תמיד נושבת נגדך וכלבי הציד‬ ‫תמיד בעקבותיך‪ ...‬ביזת החיים השחורים הוטמעה בארץ הזאת מינקות‬ ‫ותוגברה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה שלה עד שהיתה לנכס משפחתי‪,‬‬ ‫לאינטליגנציה‪ ,‬לחוש‪ ,‬לברירת מחדל שאליה‪ ,‬לרוב עד סוף ימינו‪ ,‬אנו‬ ‫‪14‬‬ ‫נידונים לשוב‪.‬״‬

‫‪ 14‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫תמונת התשליל בנקודת מבטו של קואטס נובעת מהתנועה הגזענית‬ ‫של הימין האלטרנטיבי (אלט־רייט) שמקבלת את האפיון של קואטס‬ ‫את הפוליטיקה האמריקאית אבל רואה את הדברים בצורה הפוכה‪:‬‬ ‫אמריקה הנשלטת בידי פוליטיקת זהויות של מיעוטים גזעיים‪ .‬הימין‬ ‫האלטרנטיבי אוהב את האופן שבו קואטס מאפיין את אמריקה הלבנה‬ ‫ככול־יכולה; כמו שאמר ריצ׳רד ספנסר לכתב ״הניו יורק טיימס״ תומס‬ ‫צ׳טרטון ויליאמס‪ ,‬״זו הסיבה שאני מרגיש בטוח כל כך בעצמי‪ ,‬מפני‬ ‫שאת השמאלנים האלה היה הכי קל לשכנע לשנות את דעתם‪.‬״‪ 15‬יתר‬ ‫על כן‪ ,‬האלט־רייט גם רואה את העולם במונחים של מלחמת גזעים —‬ ‫מלחמה שהם מקווים לנצח בה סוף־סוף בבוא היום‪.‬‬ ‫ואולם חילוקי דעות גזעיים אינם יכולים להסביר את המשבר הנוכחי‬ ‫שלנו‪ .‬מציתי אש על רקע גזעי היו מאז ומעולם בארצות הברית‪ .‬זו עדיין‬ ‫המדינה שסבלה את העבדות ואת ג׳ים קרואו‪ .‬האם המצב באמת החמיר‬ ‫מאז במונחים גזעיים?‬ ‫האמת היא שהיום אנחנו שווים זה לזה מבחינה גזעית יותר מאשר‬ ‫אי־פעם בתולדותינו — שווים אף יותר מכל חברה שהיא בתולדות‬ ‫האנושות‪ .‬ב־‪ ,1958‬רק ארבעה אחוזים מהאמריקאים הסכימו לנישואי‬ ‫תערובת של שחורים ולבנים‪ .‬ב־‪ 2013‬הנתון עלה ל־‪ 87‬אחוזים‪ 16.‬באותה‬ ‫שנה‪ 72 ,‬אחוזים מהאמריקאים הלבנים חשבו שיחסים בין־גזעיים הם‬ ‫טובים‪ ,‬וכמוהם חשבו גם ‪ 66‬אחוזים מהאמריקאים השחורים‪ .‬הנתון‬ ‫הסטטיסטי הזה נשאר יציב יחסית מ־‪ 2001‬עד ‪ .2013‬ולמרות זאת‪,‬‬ ‫המלחמות הגזעיות שלנו כיום שותתות דם ואכזריות וטעונות בזעם‬ ‫שבטי מחודש‪ ,‬חובק כול‪ .‬ביולי ‪ 53 ,2016‬אחוזים מהאמריקאים אמרו‬ ‫שהיחסים בין הגזעים טובים‪ ,‬ואילו ‪ 46‬אחוזים אמרו שהם רעים‪ 17.‬משהו‬ ‫באמת מתמוטט‪ ,‬אבל קשה לייחס את ההתמוטטות הזאת לתחייתם של‬ ‫רגשות גזעניים‪.‬‬ ‫טיעון פופולרי שלישי שמסביר את ההתפוררות הלאומית שלנו‬ ‫מאשים את הטכנולוגיה‪ .‬המדיה החברתית‪ ,‬אומרים לנו‪ ,‬מפרידה בינינו‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪15‬‬

‫יותר מאי־פעם‪ .‬אנחנו מסתגרים בבועות שלנו‪ ,‬משוחחים רק עם מי‬ ‫שמסכימים איתנו‪ .‬אנחנו עוקבים במדיה החברתית רק אחרי מי שאנחנו‬ ‫אוהבים‪ ,‬אנחנו מעורבים פחות ופחות במצבים חברתיים‪ .‬אם כולנו‬ ‫יושבים בסלון שלנו ונמנעים להיפגש זה עם זה‪ ,‬מדברים עם אחרים אך‬ ‫ורק כדי לחזק את הדעות שגיבשנו לעצמנו קודם‪ ,‬הרי מעטים הסיכויים‬ ‫שניצור קרבה עם מי שאינם מסכימים איתנו‪ .‬מוסטפה אל־ברמאווי‬ ‫מ־‪ Wired.com‬טוען‪ ,‬״החל בפיד שלכם בפייסבוק וכלה בחיפושים‬ ‫שלכם בגוגל‪ ,‬ככל שהחוויה המקוונת שלכם נעשית אישית יותר‪ ,‬כך‬ ‫נעשים איי האינטרנט מבודדים וחסינים יותר מפני רעש‪ ...‬בלי לחוש‬ ‫‪18‬‬ ‫בכך‪ ,‬אנחנו מפתחים צרות מוחין‪.‬״‬ ‫זו תיאוריה מושכת‪ .‬אבל לפי החוקרים אין ראיות רבות התומכות בה‪.‬‬ ‫לדברי פרופסורים לכלכלה בסטנפורד ובבראון‪ ,‬הקיטוב הפוליטי מתרחש‬ ‫יותר בקרב ״קבוצות דמוגרפיות שאינן נוטות להשתמש באינטרנט‬ ‫ובמדיה החברתית‪.‬״‪ 19‬מתברר שהקיטוב חוצה גבולות דמוגרפיים‪ ,‬בלי‬ ‫‪20‬‬ ‫להתייחס לרמת השימוש בטכנולוגיה‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬קיים הטיעון הבסיסי מכולם‪ :‬מסיבה זו או אחרת‪ ,‬הטבע‬ ‫האנושי חזר והשתלט עלינו‪ .‬אנחנו יצורים שבטיים מטבענו‪ ,‬רכושנים‬ ‫מטבענו‪ ,‬כועסים מטבענו‪ .‬זמן מה הדחקנו את האינסטינקטים הללו‪.‬‬ ‫כינינו זאת ״נאורות״‪ .‬ג׳ונה גולדברג‪ ,‬בספרו המצוין ‪Suicide of the West‬‬ ‫(התאבדותו של המערב)‪ ,‬מכנה את הקריסה הזאת של האינסטינקט‬ ‫האנושי בשם ״הנֵ ס״‪ 21.‬לסטיבן פינקר‪ ,‬מחבר הספר ‪,Enlightment Now‬‬ ‫(נאורות עכשיו) טענה דומה‪ :‬הוא אומר שהנאורות שינתה את הכול‬ ‫— שהיא הביאה את המדע ואת ההומניזם‪ ,‬את ההיגיון ואת הקדמה‪.‬‬ ‫החשיבה הנאורה החליפה את האי־רציונליזם ברציונליזם‪ ,‬וכך נוצר‬ ‫העולם המודרני‪ 22.‬גולדברג‪ ,‬הטוען כי הרעיונות של הנאורות אינם‬ ‫טבעיים‪ ,‬אומר שהפירוד שלנו כיום נראה כחזרה אל טבענו השבטי‪,‬‬ ‫הריאקציונרי‪ .‬פינקר מסכים איתו‪.‬‬ ‫אבל התשובה הזו איננה מסבירה מדוע בדיוק התפרצה המודרניות‬

‫‪ 16‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מלכתחילה — אם הטבע האנושי מנוגד לליברליזם ולקפיטליזם‬ ‫ולהומניזם ולמדע‪ ,‬מה הביא לפריחתם? חשוב עוד יותר‪ ,‬תשובה זו איננה‬ ‫מסבירה מדוע אנחנו הורסים את הכוחות החזקים הללו עכשיו‪ ,‬ולא‬ ‫עשינו זאת בכל זמן אחר במאתיים השנים האחרונות‪.‬‬ ‫אני מאמין ששתי השאלות הללו כרוכות זו בזו‪ .‬הספר הזה טוען‬ ‫שהתרבות המערבית‪ ,‬לרבות המושגים המודרניים שלנו של ערכים‬ ‫ותבונה ומדע‪ ,‬נבנתה על יסודות עמוקים‪ .‬והספר הזה טוען שאנחנו‬ ‫משליכים מעל פנינו את מה שטוב ביותר לתרבות שלנו מפני ששכחנו‬ ‫לגמרי שהיסודות האלה קיימים‪.‬‬ ‫מנין‪ ,‬אם כן‪ ,‬נובע הספר הזה? הוא נובע מתוך התחושה שלי — שרבים‬ ‫שותפים לה‪ ,‬לדעתי — שאנחנו קורעים זה את זה לגזרים‪ .‬ההבנה הזו‬ ‫הכתה בי בתאריך מסוים‪ 25 :‬בפברואר‪.2016 ,‬‬ ‫בסוף ‪ 2015‬יצאתי למסע הרצאות בקמפוסים של קולג׳ים‪ ,‬מסע‬ ‫שהתחיל באוניברסיטת מיזורי‪ .‬הקמפוס הזה פרץ לחדשות בארצות‬ ‫הברית בעקבות המחאות של תנועת ״‪Black Lives Matter‬״ (חיי‬ ‫השחורים נחשבים) נגד הממשל‪ .‬שחקני נבחרת הפוטבול הבטיחו‬ ‫שלא יעלו למגרש במשחק מתוכנן‪ ,‬למרות תגובתו הנלהבת מדי של‬ ‫הממשל לדיווחים מעורפלים על אירועים גזעניים בודדים‪ ,‬חלקם חסרי‬ ‫כל בסיס‪ .‬הסטודנטים המפגינים הכריזו על שביתת רעב‪ ,‬הקימו מחנה‬ ‫וסירבו לאפשר גישה לעיתונאים‪ .‬אחת המרצות‪ ,‬מליסה קליק‪ ,‬הזמינה‬ ‫למרבה הבושה בריונים שיגרשו בכוח עיתונאי סטודנט שביקש לסקר‬ ‫את האירוע‪.‬‬ ‫הרציתי בפני סטודנטים בקמפוס‪ ,‬וההרצאות זכו לחצי מיליון צפיות‬ ‫באינטרנט בתוך שבוע‪ .‬הצגתי את עמדתי וטענתי שכל האנשים טובי‬ ‫הלב רוצים להילחם בגזענות‪ ,‬אבל שהאשמות מעורפלות על גזענות‬ ‫מוסדית וזכויות יתר ללבנים מטשטשות את הרוע של בודדים ומוציאות‬ ‫את דיבתה של המדינה כולה‪ .‬הגעתי להרצאה ללא אנשי ביטחון‪ .‬הכול‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪17‬‬

‫התנהל כשורה על אף ניסיון ללחוץ על מתג אזעקת האש‪ .‬הסטודנטים‬ ‫עמדו בתור גם למפגש רחב יותר של שאלות ותשובות‪.‬‬ ‫רק שלושה חודשים לאחר מכן התרחשה ההתעוררות המכאיבה‪.‬‬ ‫הייתי מתוכנן להרצות בפני ‪s Foundation Group‬׳‪Young America‬‬ ‫באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג׳לס‪ .‬שבועיים לפני ההרצאה התחלנו‬ ‫לשמוע דיבורים על מחאות‪ .‬שבוע לפני ההרצאה הודיע נשיא האוניברסיטה‬ ‫על ביטול האירוע‪ .‬סירבתי להיכנע להפרה זו של התיקון הראשון לחוקה‬ ‫— שהרי כספי המסים שלי הלכו לאוניברסיטת קליפורניה — והודעתי‬ ‫שבכוונתי להופיע למרות הכול‪.‬‬ ‫שותפי לעסקים‪ ,‬ג׳רמי ּבוֹ ֵריינג‪ ,‬התעקש שאביא איתי אנשי ביטחון‪,‬‬ ‫אבל היו לי ספקות בנושא‪ .‬הרי מעולם לא נזקקתי לאבטחה באירוע‪ .‬זאת‬ ‫לא היתה פלוג׳ה; זה היה קמפוס גדול באמצע עיר מגורי‪.‬‬ ‫אבל ליתר ביטחון‪ ,‬ג׳רמי שכר אנשי ביטחון‪.‬‬ ‫תודה לאל שהקשבתי לו‪.‬‬ ‫ביום האירוע המתוכנן‪ ,‬צוות הביטחון שלנו התחיל לשמוע שמועות‬ ‫על אלימות מתוכננת‪ .‬שעה לפני האירוע הודיע נשיא האוניברסיטה‬ ‫שהוא חוזר בו מהודעתו‪ ,‬ושהמשטרה תאבטח את ההרצאה שלי‪.‬‬ ‫כשהתקרבנו לקמפוס ראינו מסוקים מרחפים מעלינו‪.‬‬ ‫נכנסנו למגרש החניה מאחורי האולם‪ ,‬ועשרות שוטרים לובשי מדים‬ ‫וחמושים הקיפו אותנו מיד בחגורת ביטחון והכניסו אותי במהירות‬ ‫בדלת האחורית‪ .‬יותר מכול — נדהמתי‪.‬‬ ‫אמצעי הזהירות לא הסתיימו שם‪ .‬מאחורי הקלעים היו תריסר‬ ‫שוטרים נוספים‪.‬‬ ‫מאות סטודנטים מפגינים מילאו את המסדרון מחוץ לאולם וחסמו‬ ‫את כל הכניסות‪ .‬כמה מפגינים תקפו פיזית סטודנטים שביקשו‬ ‫להיכנס‪ .‬המשטרה ארגנה נתיב כניסה מאחור‪ ,‬אבל הצליחה להגניב‬ ‫את הסטודנטים פנימה רק שניים שניים‪ .‬הקשבתי לקולות מעבר לדלת‬ ‫האולם‪ .‬הם נשמעו כמו אפוקליפסה של זומבים‪ .‬אנשי המשטרה אמרו‬

‫‪ 18‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫שהממשל הורה להם לעמוד מן הצד ולאפשר למפגינים לעשות כרצונם‪.‬‬ ‫המשטרה הציעה לנו לבחור‪ :‬להמתין שעתיים עד שהם ימלאו את‬ ‫האולם‪ ,‬או להתחיל מיד בהרצאה‪.‬‬ ‫החלטנו להתחיל‪ ,‬אף על פי שהאולם היה כמעט ריק ולמרות המהומה‬ ‫שהתחוללה ממש מחוץ לדלת‪.‬‬ ‫באמצע ההרצאה‪ ,‬סטודנטים משכו בידית ההתרעה על שרפה‪ .‬האורות‬ ‫כבו והאזעקה התחילה לצפור בעוצמה רבה‪ .‬סטודנטים המשיכו להלום‬ ‫בדלתות מבחוץ‪ .‬המשכתי לדבר למרות ההפרעות‪ ,‬והודעתי שהמפריעים‬ ‫לא ימנעו מאיתנו לממש את זכותנו לחופש הדיבור‪.‬‬ ‫לאחר שסיימתי פניתי אל האנשים בקהל — בשלב זה הייתי נסער‬ ‫למדי — ושאלתי אם הם רוצים לצאת ולהצטרף אל המפגינים‪ .‬הם‬ ‫השיבו בחיוב — ובשלב זה אנשי הביטחון שלי והשוטרים משכו אותי‬ ‫אל מאחורי הבמה‪ .‬״אם תצא‪,‬״ הזהיר אותי אחד השוטרים‪ ,‬״נוכל להגן‬ ‫עליך מפני הראשון שיכה אותך‪ ,‬וגם השני‪ ,‬אבל לא מפני השלישי‪ .‬אנחנו‬ ‫גם לא נוכל להגן על כל הסטודנטים אם הם יֵ צאו איתך‪ .‬עליך לעזוב‬ ‫את הקמפוס‪ ,‬ואנחנו נגן על כל הסטודנטים בתוך האולם עד שהמפגינים‬ ‫יתפזרו‪.‬״‬ ‫הרגשתי נזוף והסכמתי שילוו אותי אל מחוץ לקמפוס‪ .‬חגורת הביטחון‬ ‫של השוטרים הבריחה אותי החוצה דרך פרוזדורים ומטבחים אחוריים‪,‬‬ ‫הכניסו אותי לוואן שחור שחלונותיו כהים וחילצו אותי מהקמפוס מלוּ וה‬ ‫במכוניות משטרה שהפעילו את האורות המהבהבים‪.‬‬ ‫מה אם כן השתבש?‬ ‫מאוחר יותר גיליתי שאחת המרצות בקמפוס סיפרה לתלמידיה שאני‬ ‫דוגל בעליונות הלבנים‪ ,‬שאני קשור לקו קלאקס קלאן‪ ,‬שאני בעצם נאצי‪.‬‬ ‫(כנראה אני חובש כיפה כמסווה בלבד‪ ).‬הסטודנטים האמינו לפרופסורים‬ ‫שלהם ופעלו בהתאם‪ .‬ערכו של הנאום נזנח למען זעם סובייקטיבי שלא‬ ‫היה לו כל קשר לעובדות‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬זו היתה רק ההתחלה‪ .‬באוניברסיטת ויסקונסין‪ ,‬ההרצאה שלי‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪19‬‬

‫כמעט הופסקה בגלל מפגינים ששטפו את חזית הבמה‪ .‬באוניברסיטת‬ ‫ה־פוֹ ל‬ ‫ּ ֶפן המפגינים נאספו מחוץ לאולם והלמו בדלתות‪ .‬באוניברסיטת ֶד ּ‬ ‫איימה ההנהלה שיעצרו אותי אם אגיע לקמפוס והזמינה שריף ממחוז‬ ‫קוּ ק להתכבד במעשה‪ .‬בברקלי הזמינה ההנהלה מאות שוטרים כדי‬ ‫שיגנו על אזרחים שומרי חוק מזעם המפגינים האלימים‪.‬‬ ‫אבל זה לא היה סופו של קרקס ‪.2016‬‬ ‫בזמן מערכת הבחירות השמעתי ביקורת קשה על שני המועמדים‪.‬‬ ‫כשמרן‪ ,‬התנגדתי מאז ומעולם להילרי קלינטון‪ .‬אבל היתה לי ביקורת‬ ‫קשה גם על דונלד טראמפ‪ .‬בזכות הביקורת שלי על טראמפ — והודות‬ ‫ייטברט‪ ,‬גוף שלדעתי הפך לאמצעי‬ ‫למאמרים שלי באתר חדשות ּב ָר ַּ‬ ‫תעמולה בקמפיין הבחירות של טראמפ — מצאתי את עצמי מהר מאוד‬ ‫משמש מטרה לרדיקלים מסוג חדש‪ .‬בסוף מרס פרסם מילו יאנוֹ פוּ לוס‬ ‫ייטברט שבה שיבח בגלוי את הימין האלטרנטיבי‬ ‫בב ָר ַּ‬ ‫הנתעב כתבה ְ‬ ‫ושר שירי תהילה לאידיוטים גזענים כגון ריצ׳רד ספנסר‪ .‬לצד דברי‬ ‫העידוד שלו למעריציו מהימין האלטרנטיבי ודברי הלל ושבח ל״טרולים‬ ‫הנפלאים״ שלהם‪ ,‬שלח לי מילו תצלום של תינוק שחור ביום שבו נולד‬ ‫בני באותו חודש מאי‪ ,‬כרמז לכך שאשתי הצמיחה לי קרניים‪.‬‬ ‫במהלך מסע הבחירות של ‪ 2016‬נהפכתי לקורבן העיקרי לאנטישמיות‬ ‫באינטרנט בקרב העיתונאים היהודים‪ .‬בפער אדיר מהאחרים‪ .‬לפי נתוני‬ ‫הליגה נגד השמצה‪ ,‬כ־‪ 19,253‬ציוצים אנטישמיים כוונו אל עיתונאים‬ ‫בתקופה שבין אוגוסט ‪ 2015‬ליולי ‪ .2016‬אני קיבלתי ‪ 7,400‬מהציוצים‬ ‫‪23‬‬ ‫הללו‪ ,‬או ‪ 38‬אחוזים מהם‪.‬‬ ‫במהלך רוב חיי הבוגרים הייתי מעורב בשיחות פוליטיות פומביות‬ ‫ללא איומים באלימות וללא השמצות גזעניות‪ .‬עכשיו נזקקתי למאות‬ ‫שוטרים שיגנו עלי בעת שהרציתי בקמפוסים שונים‪ ,‬והפיד שלי בטוויטר‬ ‫הוצף בתמונות שנלקחו היישר מדפי ״דר שטירמר״‪.‬‬ ‫אין ספק‪ ,‬משהו אכן השתנה‪.‬‬ ‫איבדנו משהו‪.‬‬

‫‪ 20‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בספר הזה אני מנסה לקבוע מהו הדבר שאיבדנו וכיצד נוכל למצוא‬ ‫אותו בחזרה‪.‬‬ ‫כדי למצוא את מה שאיבדנו‪ ,‬עלינו לחזור על עקבותינו‪ .‬הספר הזה‬ ‫מלא ברעיונות ישנים — רעיונות של אנשים שאולי אנחנו זוכרים אותם‬ ‫במעורפל מתקופת לימודינו בבית הספר התיכון ובאוניברסיטה ובבית‬ ‫הספר של יום ראשון‪ ,‬אבל שכחנו את חשיבותם המרכזית‪.‬‬ ‫אני טוען שרעיונות אלה מכריעים‪ .‬אנחנו חייבים ללמוד אותם‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫אין פירוש הדבר שאני מאמין שפילוסופים שינו את ההיסטוריה‬ ‫בכוחות עצמם‪ .‬אינני חושב שאדם סמית המציא את הקפיטליזם יותר‬ ‫משעמנואל קאנט המציא את המוסר‪ .‬אבל הפילוסופים וההוגים הללו‬ ‫מספקים חלון הצצה אל הרעיונות החשובים ביותר של זמנם‪ .‬טולסטוי‬ ‫שואל ב״מלחמה ושלום״ מה מניע את ההיסטוריה‪ ,‬ומגיע למסקנה‬ ‫שההיסטוריה אינה אלא התפתחות של כל הכוחות הקיימים ביקום‪,‬‬ ‫המתועלים לפעולה ברגע מסוים‪ .‬יש אמת מסוימת בכך‪ ,‬כמובן‪ .‬אבל גם‬ ‫רעיונות משפיעים‪ ,‬ורעיונות חשובים — כפי שההוגים הגדולים היטיבו‬ ‫לנסח — מייצגים את הכוח המניע של הדרך שהאנושות הולכת בה‪.‬‬ ‫אנחנו פועלים מפני שאנחנו מאמינים‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כדי לתקן את עצמנו‪ ,‬עלינו לבחון מחדש במה אנחנו מאמינים‪.‬‬ ‫אנחנו מאמינים שהחירות מושתתת על צמד הרעיונות שאלוהים יצר‬ ‫את כל בני האדם בצלמו‪ ,‬ושבני האדם מסוגלים לחקור ולבחון את עולמו‬ ‫של האלוהים‪ .‬רעיונות אלה נולדו בירושלים ובאתונה בהתאמה‪.‬‬ ‫צמד הרעיונות הללו — היהלומים של היצירתיות הרוחנית — בנו‬ ‫את הציוויליזציה שלנו ויצרו אותנו כאינדיווידואלים‪ .‬אם אתם מאמינים‬ ‫שהחיים אינם רק הנאות חומריות והימנעות מכאב‪ ,‬אתם תוצר של‬ ‫ירושלים ואתונה‪ .‬אם אתם מאמינים שלממשלה אין כל זכות להפריע‬ ‫לכם לממש את רצונכם האישי‪ ,‬ושחובתכם המוסרית מחייבת אתכם‬ ‫לחתור אל הטוב‪ ,‬אתם תוצר של ירושלים ואתונה‪ .‬אם אתם מאמינים‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪21‬‬

‫שבני האדם מסוגלים להיטיב את עולמנו באמצעות שימוש בתבונתנו‪,‬‬ ‫ושקיימת תכלית נעלה המחייבת אותנו לעשות זאת‪ ,‬אתם תוצר של‬ ‫ירושלים ואתונה‪.‬‬ ‫ירושלים ואתונה בנו את המדע‪ .‬הרעיונות התאומים של ערכי‬ ‫היהדות־נצרות והחשיבה היוונית של חוק הטבע בנו את זכויות האדם‪.‬‬ ‫הם בנו שגשוג‪ ,‬שלום ויופי אמנותי‪ .‬ירושלים ואתונה בנו את אמריקה‪,‬‬ ‫שמו קץ לעבדות‪ ,‬הביסו את הנאצים ואת הקומוניסטים‪ ,‬חילצו מיליונים‬ ‫מעוני והעניקו למיליארדים תכלית רוחנית‪ .‬ירושלים ואתונה היו אבני‬ ‫היסוד של המגנה כרטה וחוזה השלום של וסטפליה‪ .‬הן היו היסודות‬ ‫להכרזת העצמאות של ארצות הברית‪ ,‬לפקודתו של לינקולן לשחרור כל‬ ‫העבדים ולמכתבו של מרטין לותר קינג הבן מבית הסוהר בבירמינגהם‪.‬‬ ‫תרבויות שדחו מעליהן את ירושלים ואתונה ואת המתח שביניהן‪,‬‬ ‫התפוררו לאבק‪ .‬ברית המועצות דחתה את הערכים היהודיים־נוצריים‬ ‫ואת חוק הטבע של היוונים והחליפה אותם בערכי הקולקטיב ובחזון‬ ‫אוטופי חדש של ״צדק חברתי״ — והרעיבה ורצחה עשרות מיליוני בני‬ ‫אדם‪ .‬הנאצים דחו את הערכים היהודיים־נוצריים ואת חוק הטבע של‬ ‫היוונים ודחסו ילדים בתאי גזים‪ .‬ונצואלה דוחה את הערכים היהודיים־‬ ‫נוצריים ואת חוק הטבע של היוונים‪ ,‬ואזרחי המדינה העשירה בנפט‬ ‫נאלצו לאכול כלבים‪.‬‬ ‫באמריקה‪ ,‬במיוחד לאור ההיסטוריה וההצלחה הייחודיות שלנו‪,‬‬ ‫אנחנו רואים בקדמה ובשגשוג זכות מלידה‪ .‬הקונפליקטים הקורעים‬ ‫לגזרים אומות אחרות אינם מתאימים לנו; אין ספק שאיננו צריכים‬ ‫לחשוש מפני הפיכה או התמוטטות‪ .‬אנחנו אמריקה‪ .‬אנחנו שונים‪.‬‬ ‫ההשקפה האופטימית הזאת שגויה לחלוטין‪ .‬המאבק באנטרופיה לא‬ ‫תם אף פעם‪ .‬באורח החיים שלנו‪ ,‬אנחנו תמיד קרובים מרחק של דור‬ ‫אחד מפי התהום‪ .‬כבר עכשיו אנחנו מתחילים לראות כיצד מספר גדול‬ ‫של אזרחינו מאבדים את האמון בחופש הדיבור‪ ,‬בדמוקרטיה‪ ,‬בחירות‬ ‫הכלכלית‪ ,‬ברעיון של מוסריות או מטרה משותפות‪ .‬הפניית הגב הזאת‬

‫‪ 22‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫לערכים שלנו התחילה כשאיבדנו את האמון בדרך שהובילה אותנו‬ ‫לכאן‪.‬‬ ‫אנחנו נמצאים בתהליך של נטישת הערכים היהודיים־נוצריים וחוק‬ ‫הטבע של היוונים‪ ,‬ומעדיפים על פניהם סובייקטיביות מוסרית ושלטון‬ ‫של תשוקה‪ .‬ואנחנו רואים כיצד התרבות שלנו מתמוטטת לשבטיות‬ ‫עתיקה‪ ,‬להדוניזם אינדיווידואליסטי ולסובייקטיביות מוסרית‪ .‬אל תטעו‪,‬‬ ‫אנחנו עדיין מתקיימים בזכות השגשוג של העולם שנבנה על ידי ירושלים‬ ‫ואתונה‪ .‬אנחנו מאמינים שביכולתנו לדחות את הערכים היהודיים־‬ ‫נוצריים ואת חוק הטבע של היוונים ולהתקיים על אינטרסקציונליות‬ ‫(‪ ,Intersectionality‬או הצטלבותיות — הצטלבות של צורות דיכוי)‪ ,‬או‬ ‫חומרנות מדעית‪ ,‬או פוליטיקה מתקדמת‪ ,‬או משילות רודנית‪ ,‬או סולידריות‬ ‫לאומית‪ .‬זה לא נכון‪ .‬במאתיים השנים האחרונות פעלנו להתנתק משורשי‬ ‫התרבות שלנו‪ .‬התרבות שלנו הצליחה לשרוד ולשגשג — לזמן מה‪ .‬אחר‬ ‫כך היא התחילה למות‪ ,‬מבפנים החוצה‪ .‬התרבות שלנו מחוררת בסתירות‬ ‫פנימיות‪ ,‬בקהילות נטולות ערכים וביחידים נטולי משמעות‪.‬‬ ‫הכלכלות המערביות לא ימותו ִּבן לילה‪ .‬תוכניות סוציאליסטיות‬ ‫הנערמות על גב תשתיות קפיטליסטיות לא ימוטטו את המערב מיד‪.‬‬ ‫אבל אנחנו מחמיאים לעצמנו אם אנחנו מאמינים שנוכל לנטוש את‬ ‫ערכי העבר ולשרוד לנצח איכשהו‪ .‬מבחינה פילוסופית‪ ,‬המערב מתקיים‬ ‫על אדי דלק זה דורות רבים‪ .‬אנחנו רואים כיצד שיעורי הילודה צונחים‬ ‫וההוצאות הממשלתיות מרקיעות שחקים בכל רחבי המערב — ואנחנו‬ ‫רואים כיצד מייבאים המוני מהגרים שאינם מכירים את ערכי המערב‬ ‫כדי למלא את החסר‪ ,‬ומגבירים בכך את הקיטוב‪ .‬אנחנו רואים כיצד‬ ‫הפוליטיקה האירופית מידרדרת למאבק בין סוציאליסטים שמאלנים‬ ‫קיצוניים המבטיחים אוטופיה‪ ,‬ובין לאומנים מהימין הקיצוני המבטיחים‬ ‫שיקום לאומי‪ .‬שניהם צפויים להיכשל‪ .‬וארצות הברית אמנם נשרכת‬ ‫מאחור‪ ,‬אך צועדת בדרכה של אירופה‪ .‬הקשרים המחברים אותנו‬ ‫נשחקים‪.‬‬

‫ ‬

‫הקדמה ‬

‫‪23‬‬

‫קשרים אלה חושלו באש ובמים‪ ,‬בחשיבה ובתפילה‪ .‬המסע למודרניות‬ ‫היה ארוך‪ .‬הדרך לא תמיד היתה יפה — לעתים קרובות היא היתה‬ ‫אלימה‪ .‬המתחים בין ירושלים לאתונה אמיתיים‪ .‬אבל אם כדי להפיג‬ ‫את המתח נבחר לנטוש את ירושלים או את אתונה‪ ,‬הגשר המחבר בין‬ ‫השתיים יתמוטט כליל‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬כדי לחזק את התרבות שלנו‪ ,‬אנחנו חייבים לבחון כיצד נבנה‬ ‫הגשר‪ .‬נדרשו לתרבות המערבית שלושת אלפים שנה להגיע לזה — ואם‬ ‫לא נתחיל לחזק את היסודות שלנו‪ ,‬אנחנו עלולים להפסיד הכול בתוך‬ ‫דור אחד‪ .‬אנחנו חייבים להפסיק לכרסם בהם ועלינו להתחיל להשביח‬ ‫אותם‪ .‬המשימה דורשת מאיתנו לבחון מחדש את היסודות הללו‪ ,‬לבנה‬ ‫אחר לבנה‪.‬‬ ‫בספר זה נבחן מחדש את היסודות הללו‪ .‬נעבור דרך אלפי שנים‬ ‫של פילוסופיה והיסטוריה — דבר שיאלץ אותנו להעניק לפילוסופים‬ ‫הגדולים טיפול קצר מזה שהם ראויים לו — ונפשט את הדברים לשם‬ ‫קיצור‪ .‬הספר הזה לא יספר לכם את כל מה שאתם צריכים לדעת על כל‬ ‫אחד מהרעיונות והפילוסופים — אפילו לא נתקרב לכך‪ .‬פירוש הדבר‬ ‫שתיאלצו לברר מידע נוסף על הרעיונות שמעניינים אתכם אצל אנשים‬ ‫מומחים יותר ממני‪ ,‬בפרטים רבים יותר (מבחינתי‪ ,‬ניסיתי להגביל את‬ ‫הסיכומים הפילוסופיים שלי לנקודות שבהן יש ככל הנראה הסכמה‬ ‫כללית)‪ .‬אבל הספר הזה כן מייצג את הניסיון שלי לצלול לתוך הרעיונות‬ ‫הללו — בדרך הידידותית ביותר למשתמש — בחיפושי אחר דברי חוכמה‬ ‫בשאלות הבסיסיות של תרבותנו‪.‬‬ ‫נתחיל בהתחלה‪.‬‬

‫פרק ‪1‬‬

‫החתירה לאושר‬

‫אתה מאושר?‬ ‫זו שאלה שאשתי שאלה אותי יום אחד‪ ,‬לפני כמה שנים‪ .‬עברנו‬ ‫תקופה מלחיצה — אשתי רופאה‪ ,‬ושעות העבודה שלה היו אכזריות;‬ ‫בננו הקטן‪ ,‬גבריאל‪ ,‬העיר אותנו בכל שעות הלילה; בתנו הבכורה‪ ,‬ליה‪,‬‬ ‫היתה בתקופה שבה היתה פורצת בבכי להתגרות הקלה ביותר‪ .‬וגם‬ ‫העבודה שלי היתה תובענית‪ :‬שותפי העסקיים ואני עמלנו כדי להביא‬ ‫את אתר האינטרנט שלנו‪ ,‬״‪The Daily Wire‬״‪ ,‬לרמתו המיטבית; בנינו‬ ‫את הפודקאסט שלי; נסעתי להרצות בקמפוסים שונים שלא פעם הציבו‬ ‫בפני אתגר ביטחוני ומבחן של כוח רצון שהיה כרוך במאבק בסטודנטים‬ ‫אלימים ובהנהלה שאינה משתפת פעולה‪.‬‬ ‫״כן‪,‬״ אמרתי‪ .‬״מובן שאני מאושר‪.‬״‬ ‫כמו רבים אחרים שעונים על השאלה הזאת ששואל‪/‬ת בן‪/‬בת הזוג‪,‬‬ ‫ידעתי שיש תשובה נכונה‪ .‬לא כדאי להשיב ״לא״‪ ,‬שאם לא כן‪ ,‬בן או‬ ‫בת הזוג ירגישו שהאשם בהם‪.‬‬ ‫אבל השאלה הזאת היא בהחלט המכרעת ביותר‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬האם אני מאושר?‬ ‫או‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬מתי אני מאושר במיוחד?‬ ‫כשהשאלה מנוסחת בצורה זו‪ ,‬התשובה קלה‪ :‬בשבת‪.‬‬ ‫‪25‬‬

‫‪ 26‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מדי שבוע אני עוזב הכול לעשרים וארבע שעות‪ .‬כיהודי דתי אני‬ ‫שומר את השבת‪ ,‬ופירוש הדבר שהטלפון והטלוויזיה מחוץ לתחום‪ .‬ללא‬ ‫עבודה‪ .‬ללא מחשבים‪ .‬ללא חדשות‪ .‬ללא פוליטיקה‪ .‬יום שלם‪ ,‬בתוספת‬ ‫שעה‪ ,‬אני מבלה עם אשתי וילדי והורי‪ ,‬עם הקהילה שלי‪ .‬העולם שבחוץ‬ ‫נעלם‪ .‬זו נקודת השיא של חיי‪ .‬אין אושר גדול מלשבת עם אשתי‪ ,‬להביט‬ ‫בילדים משחקים (ולפעמים רבים) זה עם זה ולהחזיק ספר פתוח בחיקי‪.‬‬ ‫אינני היחיד‪ .‬שבת היא נקודת השיא בשבוע בחייהם של יהודים‬ ‫רבים‪ .‬יש אימרה ישנה בקהילה היהודית‪ :‬היהודים לא שמרו את השבת‪,‬‬ ‫השבת שמרה את היהודים‪ .‬אין ספק שהיא שמרה על השפיות שלנו‪.‬‬ ‫אני מסקר את הפוליטיקה למחייתי‪ ,‬ואני אוהב לעשות זאת — זה חשוב‬ ‫ובעל משמעות רבה‪ ,‬והמאמץ להבין רעיונות ולהעביר אותם לאחרים‬ ‫יכול להיות מרגש‪ .‬אבל הפוליטיקה איננה שורש האושר מבחינתי‪.‬‬ ‫הפוליטיקה פירושה לעבוד כדי לבנות את המסגרת לחתירה לאושר‪,‬‬ ‫ולא להשגתו‪ .‬הפוליטיקה עוזרת לנו לבנות את התנאים המוקדמים‬ ‫הדרושים לאושר‪ ,‬אך אינה מסוגלת לספק את האושר עצמו‪ .‬האבות‬ ‫המייסדים ידעו זאת‪ .‬משום כך תומס ג׳פרסון לא כתב שבידי הממשלה‬ ‫הכוח להעניק לנו אושר‪ :‬היא קיימת כדי להגן על הזכות שלנו לחתור‬ ‫לאושר‪ .‬הממשלה קיימת כדי להגן על הזכויות שלנו‪ ,‬למנוע את הפרתן‪.‬‬ ‫הממשלה קיימת כדי למנוע ממישהו לגנוב את הסוס שלנו‪ ,‬לרצוח אותנו‬ ‫בשנתנו‪ ,‬לאפשר לפרה שלו ללחך עשב באדמתנו‪.‬‬ ‫בשום מקום ג׳פרסון לא טען שהממשלה מסוגלת לספק אושר‪ .‬איש‬ ‫מהאבות המייסדים לא חשב שהיא מסוגלת לכך‪.‬‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬יותר ויותר אמריקאים משקיעים את אושרם בפוליטיקה‪.‬‬ ‫במקום להביט פנימה כדי לחפש דרכים לשפר את חיינו‪ ,‬החלטנו‬ ‫שהמכשול העיקרי בפני אושרנו הוא כוחות חיצוניים‪ ,‬אפילו במדינה‬ ‫החופשית‪ ,‬העשירה ביותר בתולדות העולם‪ .‬התשוקה הזאת להשתיק‬ ‫— או להכניע — את מי שאינם מסכימים איתנו הגיעה לשיאים חדשים‬ ‫ומחרידים‪.‬‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪27‬‬

‫כדי לתת דוגמה קטנה‪ ,‬בספטמבר ‪ 2017‬חבטו הרפובליקנים‬ ‫והדמוקרטים אלה באלה בברוטליות על אותה מדיניות בדיוק‪ :‬הנשיא‬ ‫אובמה הוציא צו חנינה מנהלי למספר מסוים של ילדי מהגרים בלתי‬ ‫חוקיים‪ ,‬מה שכונה ‪ .DREAMers‬הנשיא טראמפ ביטל את החנינה‪,‬‬ ‫אבל קרא לקונגרס להעביר גרסה חוקתית שתגן על ה־‪.DREAMers‬‬ ‫הדמוקרטים כינו את הרפובליקנים אכזריים‪ ,‬לא אנושיים; חבר קונגרס‬ ‫אחד כינה את טראמפ ״פונטיוס פילאטוס״‪ .‬במקביל‪ ,‬הרפובליקנים כינו‬ ‫את הדמוקרטים פורעי חוק וחסרי אחריות‪.‬‬ ‫בגין אותה מדיניות בדיוק‪.‬‬ ‫וזה הולך ונעשה מכוער יותר ויותר‪ .‬נראה שאנחנו דבקים ברעיון‬ ‫שאם רק נצליח לשנות את הנוף הפוליטי — או לפחות לייחס מניעים‬ ‫זדוניים ליריבינו הפוליטיים — אזי נוכל להשיג את האושר הנכסף‪.‬‬ ‫במקום להניח זה לזה‪ ,‬אנחנו מבקשים לשלוט זה בזה — אילו בוב רק‬ ‫היה עושה את מה שאני רוצה‪ ,‬הייתי שמח כל כך! ואם אבחר במועמד‬ ‫הנכון‪ ,‬הוא יביא לכך שבוב יעשה את מה שאני רוצה שהוא יעשה!‬ ‫הפוליטיקאים שלנו יודעים שאנחנו מבקשים את האושר באמצעותם‪,‬‬ ‫והם מנצלים לטובתם את השאיפה המוטעית הזאת‪ .‬ב־‪ 2008‬אמרה מישל‬ ‫אובמה שהאמריקאים צריכים לתמוך בבעלה מפני שהוא יוכל לעזור לנו‬ ‫״לתקן את נשמותינו‪.‬״ איך בדיוק? היא הסבירה‪ :‬״ברק אובמה‪ ...‬ידרוש‬ ‫מכם לפשוט מעליכם את הציניות שלכם‪ ...‬להניח לחילוקי הדעות‪...‬‬ ‫להתאמץ להשתפר‪ .‬להיות מעורבים‪ .‬ברק לא יאפשר לכם לחזור לחייכם‬ ‫כפי שהיו‪ ,‬חיים ללא מעורבות‪ ,‬ללא מידע‪.‬״‪ 1‬במאי ‪ 2016‬הכריז המועמד‬ ‫טראמפ בגלוי‪ :‬״אני אתן לכם הכול‪ .‬אני אתן לכם את מה שאתם מחפשים‬ ‫‪2‬‬ ‫כבר חמישים שנה‪ .‬אני היחיד‪.‬״‬ ‫אנחנו מטומטמים שאנחנו מאמינים להם‪ .‬יותר מזה‪ .‬אנחנו יודעים‬ ‫שאנחנו מטומטמים שאנחנו מאמינים להם‪ .‬סקרים מראים שאיננו‬ ‫בוטחים בפוליטיקאים שלנו‪ .‬אנחנו חושבים שהם משקרים לנו‪ ,‬ואנחנו‬ ‫צודקים‪ .‬הם פונים אל היצרים שלנו‪ .‬הם מספרים לנו שקרים‪ .‬הם‬

‫‪ 28‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מפזרים הבטחות שמטרתן היחידה להקנות להם את תמיכתנו‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מוצאים תירוצים כדי להפר את ההבטחות הללו‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬אנחנו‬ ‫ששים להעניק להם יותר ויותר סמכויות ונועצים מבטים זועמים במי‬ ‫שמתנגדים למועמדים המועדפים עלינו‪.‬‬ ‫מדוע השקענו כל כך הרבה משמעות‪ ,‬כל כך הרבה זמן‪ ,‬כל כך הרבה‬ ‫מאמץ במאבקי מדיניות אלימים על נושאים פעוטים לכאורה‪ ,‬אף על‬ ‫פי שאף אחד מהם אינו מקרב אותנו אל האושר? מדוע‪ ,‬באופן כללי‪,‬‬ ‫האמריקאים פחות ופחות אופטימיים? מדוע‪ ,‬על פי נתוני הסקרים‪ ,‬קרוב‬ ‫ל־‪ 75‬אחוזים מהאמריקאים אומרים שהם אינם בטוחים ש״החיים של‬ ‫דור הילדים שלנו יהיו טובים מהחיים שלנו״ — המספר הנמוך ביותר זה‬ ‫עשרות שנים?‪ 3‬מדוע רוב גדול בקרב הצעירים בארצות הברית פוחדים‬ ‫מהעתיד יותר משהם אופטימיים לגביו?‪ 4‬מדוע מקרי ההתאבדות עולים‬ ‫בשיעור שלא ראינו כמותו זה שלושים שנה בקרב כמה מהמגזרים‬ ‫‪5‬‬ ‫המצליחים ביותר מבחינה חומרית בחברה?‬ ‫ייתכן שהבעיה נעוצה בכך שהדבר שאנחנו חותרים אליו כבר איננו‬ ‫האושר‪ .‬במקומו אנחנו שמים בראש מעיינינו הנאה פיזית‪ ,‬קתרזיס רגשי‪,‬‬ ‫יציבות כספית‪ .‬כל הדברים הללו חשובים‪ ,‬כמובן‪ ,‬אבל אינם מקנים‬ ‫אושר לאורך זמן‪ .‬במקרה הטוב אלה אמצעים הדרושים להשגת האושר‪.‬‬ ‫אבל התבלבלנו בין האמצעים לבין המטרה‪ .‬ובכך הותרנו את נשמותינו‬ ‫עם צורך נואש בתמיכה‪.‬‬

‫אושר הוא תכלית מוסרית‬ ‫ניתן להפיק תענוג ממגוון רחב של פעילויות‪ :‬גולף‪ ,‬דיג‪ ,‬משחקים עם‬ ‫הילדים שלכם‪ ,‬מין‪ .‬פעילויות לא מוסריות יכולות לספק לנו הנאה‬ ‫— אותה תחושת אופוריה זמנית‪ ,‬אותה תחושה שבה שוכחים את כל‬ ‫הדאגות‪ .‬ואולם התענוג הזה לעולם אינו מספק‪ .‬אושר לאורך זמן‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪29‬‬

‫אפשר להשיג רק באמצעות טיפוח הנשמה והמחשבה‪ .‬וטיפוח הנשמה‬ ‫והמחשבה שלנו דורש מאיתנו לחיות עם תכלית מוסרית‪.‬‬ ‫הדבר היה ברור כבר בשחר התרבות המערבית‪ .‬המונחים הקשורים‬ ‫באושר טבועים במשמעות כזאת בהקשר היהודי־נוצרי וגם בהקשר היווני‪.‬‬ ‫בתנ״ך מתואר האושר כשמחה‪ ,‬אריסטו כינה את האושר ֶאוּדימוניה‬ ‫(‪ .)eudaimonia‬למה מתכוון התנ״ך במילה שמחה? משמעותה היא‬ ‫פעולה נכונה התואמת את רצון האל‪ .‬בספר קהלת מקונן המלך שלמה‪,‬‬ ‫ה־נא ֲאנַ ְּס ָכה ְבשִׂ ְמ ָחה וּ ְר ֵאה ְבטוֹ ב; וְ ִה ֵּנה ַגם־הוּ א‬ ‫״א ַמ ְר ִּתי ֲאנִ י ְּב ִל ִּבי‪ְ ,‬ל ָכ ָּ‬ ‫ָ‬ ‫ָה ֶבל‪.‬״‪ 6‬נראה שהתנ״ך איננו מתייחס כלל למה שאנחנו רוצים‪ .‬תחת זאת‪,‬‬ ‫אלוהים מצווה עלינו לחיות בשמחה‪ .‬איך הוא יכול לצוות עלינו רגש‬ ‫מסוים? הוא אינו יכול — הוא יכול רק לצוות עלינו לרדוף בהתלהבות‬ ‫אחרי אידיאל שהוא מציג בפנינו‪ .‬אם לא נרדוף אחר התכלית הזאת‪,‬‬ ‫נשלם מחיר‪ :‬נשרת בכך אלוהים אחרים שאינם מסוגלים להעניק לנו‬ ‫סיפוק אמיתי‪.‬‬ ‫ֹא־ע ַב ְד ָּת ֶאת־יְ הוָ ה ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך‪ְּ ,‬בשִׂ ְמ ָחה ְוּבטוּב ֵל ָבב ֵמרֹב‬ ‫ַּת ַחת ֲא ׁ ֶשר ל ָ‬ ‫ְ‬ ‫ָ‬ ‫ּכֹל‪ .‬וְ ָע ַב ְד ָּת ֶאת־אֹיְ ֶביך ֲא ׁ ֶשר יְ ׁ ַש ְּל ֶחנּ וּ יְ הוָ ה ָּבך‪ְּ ,‬ב ָר ָעב ְוּב ָצ ָמא ְוּב ֵעירֹם‬ ‫ְ ‪7‬‬ ‫אר ָך ַעד ִה ׁ ְש ִמידוֹ א ָֹתך‪.‬‬ ‫ל־צ ָ ּו ֶ‬ ‫ְוּבח ֶֹסר ּכֹל; וְ נָ ַתן עֹל ַּב ְרזֶ ל ַע ַ‬ ‫אולי צפייה ברצף בטלוויזיה בסדרה ״דברים מוזרים״ איננה עול כבד‬ ‫מנשוא‪ ,‬אבל אם הטלוויזיה היא הסיבה הטובה ביותר שלנו לחיות‪ ,‬אנחנו‬ ‫לא ממש חיים‪ .‬שמחו בתכלית שאלוהים נתן לכם‪ .‬הנה שוב המלך‬ ‫‪8‬‬ ‫יתי‪ִּ ,‬כי ֵאין טוֹ ב ֵמ ֲא ׁ ֶשר יִ שְׂ ַמח ָה ָא ָדם ְּב ַמ ֲעשָׂ יו ִּכי־הוּ א ֶח ְלקו‪ֹ.‬״‬ ‫שלמה‪ :‬״וְ ָר ִא ִ‬ ‫הוא אינו מדבר על מציאת ה״מדוע״ שלכם בחברת סטארט־אפ של‬ ‫תוכנה‪ .‬הוא מתכוון לעבודת השם ולהליכה בדרכיו‪ .‬כמו שאומר רבי‬ ‫אכה ְמ ֻר ָּבה‪ ,‬וְ ַה ּפוֹ ֲע ִלים ֲע ֵצ ִלים‪,‬‬ ‫״ה ּיוֹ ם ָק ֵצר וְ ַה ְּמ ָל ָ‬ ‫טרפון בפרקי אבות‪ַ :‬‬ ‫וְ ַה ּ ָ ׂש ָכר ַה ְר ֵּבה‪ַ ,‬וּב ַעל ַה ַּביִ ת דּ וֹ ֵחק‪.‬״ ואם אינך רוצה לעבוד? אז יש לך‬ ‫‪9‬‬ ‫בעיה‪ .‬״לֹא ָע ֶל ָ‬ ‫אכה ִל ְגמוֹ ר‪ ,‬וְ לֹא ַא ָּתה ֶבן חוֹ ִרין ִל ָּב ֵטל ִמ ֶּמ ָּנה‪.‬״‬ ‫יך ַה ְּמ ָל ָ‬

‫‪ 30‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫האוּדימוניה של אריסטו מסתמכת על החיים על פי תכלית‬ ‫גם ֶ‬ ‫מוסרית‪ .‬כמו התנ״ך‪ ,‬גם אריסטו לא הגדיר את האושר כהנאה זמנית‪.‬‬ ‫הוא ראה את האושר ְּבחיים שחיים אותם נכון‪ .‬איך נוכל לחיות חיים‬ ‫טובים? ראשית‪ ,‬בכך שנקבע מהו פירושו של טוב; שנית‪ ,‬בכך שנשאף‬ ‫לחיות על פי הגדרה זו‪ .‬בעיניו של אריסטו טוב לא היה מונח סובייקטיבי‪,‬‬ ‫משהו שכל אחד מאיתנו צריך להגדיר למען עצמו‪ .‬טוב הוגדר כעובדה‬ ‫אובייקטיבית‪ .‬משהו היה טוב אם הוא מילא את ייעודו‪ .‬שעון טוב מראה‬ ‫את הזמן; כלב טוב מגן על אדוניו‪ .‬מה עושה אדם טוב? פועל בתבונה‪.‬‬ ‫מה שמייחד אותנו בני האנוש‪ ,‬אומר אריסטו‪ ,‬הוא היכולת שלנו לחשוב‬ ‫ולהשתמש בתבונה זו כדי לחקור את טבעו של העולם ואת ייעודנו בו‪:‬‬ ‫מה ימנענו‪ ,‬אפוא‪ ,‬מלהגדיר את המאושר כאדם הפועל לפי מידה‬ ‫טובה ומושלמת‪ ,‬והמצויד די הצורך בטובות החיצוניות‪ ,‬וזאת לא‬ ‫רק בפרק זמן שיזדמן באקראי‪ ,‬אלא בימי חיים שיש בהם משום‬ ‫‪10‬‬ ‫שלמות?‬ ‫נהגו נכון ובהתאם לערכים שלכם כבני אנוש רציונליים‪ ,‬ואז תהיו‬ ‫מאושרים‪ .‬אנחנו מוצאים תכלית מוסרית בטיפוח התבונה שלנו‬ ‫ובשימוש בתבונה זו כדי לנהוג במוסריות‪ .‬החתירה לתכלית מוסרית‬ ‫הופכת אותנו ל״גדולי נפש״‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬התנ״ך והפילוסוף מגיעים לאותה מסקנה‬ ‫מכיוונים מנוגדים‪ :‬התנ״ך מצווה עלינו לשרת את אלוהים בשמחה ומזהה‬ ‫את התכלית המוסרית הזאת עם אושר; אריסטו טוען שלא ניתן להשיג‬ ‫אושר בלי טוב‪ ,‬כלומר‪ ,‬יש לפעול לאורה של תכלית מוסרית שבני האדם‬ ‫הרציונליים יכולים להבחין בה מתוך טבעו של היקום — יקום שאריסטו‬ ‫ייחס אותו ל״מניע הבלתי מוּנע״‪ .‬ג׳ורג׳ וושינגטון מנסח היטב את‬ ‫השילוב הזה במכתבו אל הכנסייה האפיסקופלית הפרוטסטנטית ב־‪19‬‬ ‫באוגוסט ‪ :1789‬״המחשבה שאושרם של בני האדם וחובתם המוסרית‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪31‬‬

‫מחוברים זה לזה ללא יכולת להפריד ביניהם תמשיך תמיד לדחוף אותי‬ ‫‪11‬‬ ‫לקדם שיפורים בראשון‪ ,‬בכך שאטיף לקיים את האחרון‪.‬״‬ ‫אם כל זה נשמע כמו גרסה מגבילה יותר של האושר מזו שהתרגלנו‬ ‫אליה‪ ,‬הסיבה היא שזה אכן כך‪ .‬אושר אינו להתגלגל בבוץ בוודסטוק‪,‬‬ ‫הוא גם אינו משחק גולף נחמד אחרי שבוע מפרך בעבודה‪ .‬אושר פירושו‬ ‫חתירה לתכלית בחיינו‪ .‬אם אנו חיים את חיינו עם תכלית מוסרית‪,‬‬ ‫אפילו המוות כואב פחות‪ .‬כשצ׳רלס קרוטהאמר‪ ,‬בעל הטור ב״וושינגטון‬ ‫פוסט״ ידע שמותו מתקרב‪ ,‬הוא כתב מכתב‪ .‬ואלה הדברים שכתב האדם‬ ‫הזה‪ ,‬בעל הנפש הגדולה‪ :‬״אני מאמין שהחתירה לאמת ולרעיונות‬ ‫צודקים באמצעות ויכוח כן וטיעונים מחמירים היא משימה אצילית‪...‬‬ ‫אני עוזב את החיים ללא חרטות‪.‬״ רק חיים עם תכלית מוסרית יכולים‬ ‫‪12‬‬ ‫להעניק אושר עמוק‪.‬‬ ‫כמו שכתב הפסיכיאטר האוסטרי ויקטור פרנקל בממואר המרגש שלו‬ ‫על הישרדותו בשואה‪ ,‬״האדם מחפש משמעות״‪ ,‬״אוי לו למי ששוב‬ ‫לא ראה פשר בחייו‪ ,‬לא מטרה‪ ,‬לא תכלית‪ ,‬ומשום כך שוב לא ראה‬ ‫טעם להוסיף ולחיות‪ .‬גורלו נחרץ מהרה‪ ...‬צריכים היינו ללמוד בעצמנו‬ ‫וללמד את האנשים המיואשים‪ ,‬כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו‬ ‫‪13‬‬ ‫קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאיתנו‪.‬״‬ ‫תחושתו של פרנקל אינה מבוססת על מקריות‪ .‬מחקר אורכי שנמשך‬ ‫ארבע־עשרה שנה באוניברסיטת קרלטון בקנדה מעלה שלאנשים שדיווחו‬ ‫על תכלית חזקה בחייהם בתחילת המחקר היו סיכויים גבוהים יותר ב־‪15‬‬ ‫אחוזים להישאר בחיים מאנשים שלא היתה להם תכלית‪ .‬הסטטיסטיקה‬ ‫הזאת נותרה תקפה בכל קבוצות הגיל‪ .‬מחקר דומה שנערך ביוניברסיטי‬ ‫קולג׳ בלונדון מצא שבקרב אנשים שעברו את גיל הפרישה‪ ,‬היה מתאם‬ ‫בין תחושת תכלית ובין תוחלת החיים‪ .‬אצל אנשים שהיתה להם‬ ‫תחושת תכלית נצפתה ירידה של ‪ 30‬אחוזים בסיכויים למות בתקופה‬ ‫של שמונה שנים וחצי אחרי הפרישה‪ .‬בסך הכול‪ ,‬כמו שאומר פרופסור‬ ‫סטיב טיילור מאוניברסיטת לידס בקט‪ ,‬״אותם אנשים שדיווחו על רמת‬

‫‪ 32‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הסיפוק הגבוהה ביותר חיו בממוצע שנתיים יותר‪.‬״‪ 14‬מחקר שנעשה‬ ‫ב־‪ 951‬מטופלים שלקו בדמנציה מצא שהסיכויים לפתח אלצהיימר בקרב‬ ‫אלה שאמרו שהרגישו תחושת תכלית היו נמוכים פי ‪ 2.4‬מאשר אצל‬ ‫האחרים‪ .‬עוד נמצא שאצל חולי סרטן שטופלו בגישה של ״התמקדות‬ ‫בתכלית״‪ ,‬המוטיבציה להמשיך לחיות היתה גבוהה יותר לעומת אלה‬ ‫שקיבלו טיפול בגישה של ״התמקדות בתמיכה״ — והם אפילו הרגישו‬ ‫טוב יותר מעמיתיהם‪ .‬מחקר שנערך בקרב מתבגרים מצא שמי שחיזקו‬ ‫את האמפתיה והאלטרואיזם שלהם יותר מאחרים נהנו מהירידה הגדולה‬ ‫ביותר בסיכון הקרדיו־וסקולרי‪ .‬ד״ר דרוּב חוּ לאר‪ ,‬חוקר במחלקה ע״ש‬ ‫וייל למדיניות ומחקרים בבריאות באוניברסיטת קורנל‪ ,‬כותב ב״ניו יורק‬ ‫טיימס״ כך‪ :‬״רק כרבע מהאמריקאים תומכים במידה רבה בצורך בתחושה‬ ‫ברורה של תכלית ובמה שהופך את חייהם לבעלי משמעות‪ ,‬ואילו ‪40‬‬ ‫אחוזים מרגישים שוויון נפש‪ ,‬או אומרים שאין להם כל תחושה כזאת‪ .‬זו‬ ‫‪15‬‬ ‫בעיה של החברה ושל בריאות הציבור כאחד‪.‬״‬ ‫אם כן‪ ,‬למה אנחנו זקוקים כדי ליצור תכלית מוסרית המספקת את‬ ‫הבסיס לאושר?‬ ‫על פי הערכתי אנחנו זקוקים לארבעה מרכיבים‪ :‬תכלית מוסרית‬ ‫אישית‪ ,‬יכולת אישית להשיג את התכלית הזאת‪ ,‬תכלית מוסרית‬ ‫משותפת ויכולת משותפת להשיג את התכלית הזאת‪ .‬ארבעת מרכיבים‬ ‫אלה הם מכריעים‪ .‬הבסיס היחיד לתרבות מצליחה טמון באיזון עדין בין‬ ‫ארבעת המרכיבים הללו‪.‬‬

‫הצורך בתכלית מוסרית אישית‬ ‫בעידן שלפני התנ״ך‪ ,‬מה שהעניק לאדם משמעות היה מקומו במבנה‬ ‫החברתי‪ .‬על פי חוקי חמורבי‪ ,‬רק המלך תואר כמי שנוצר בדמותו של‬ ‫האל‪ .‬ככל שהיית מקורב יותר למלך‪ ,‬כך נהנית מזכויות רבות יותר‪.‬‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪33‬‬

‫לא כך בתנ״ך‪ .‬משפט המפתח — ראשיתה של התרבות המערבית —‬ ‫נמצא בספר בראשית א‪ ,‬כ״ו‪ :‬כולנו נבראנו בצלם אלוהים‪ .‬כולנו‪ .‬לא‬ ‫רק מלכים ושליטים‪ .‬פירוש הדבר שבכולנו טבוע ערך פנימי‪ ,‬וייעודנו‬ ‫בחיים הוא להתקרב למשהו הנמצא מעבר לנו‪ .‬ניתן להרחיב אותה‬ ‫מטרה אישית אל יחסינו עם אנשים אחרים — למעשה‪ ,‬היהדות והנצרות‬ ‫עומדות על כך שנעשה זאת‪ .‬אבל השורש של יחסינו עם אנשים אחרים‬ ‫טמון ביחסינו עם הבורא שהעניק לנו את ערכנו והעומד על כך שנשאף‬ ‫להגיע אליו‪ ,‬אל האלוהים‪.‬‬ ‫לא רק זכויות הוענקו לנו‪ ,‬אלא גם חובות‪ .‬חובות אלה מספקות לנו‬ ‫תכלית‪ .‬והחובות הללו מוטלות עלינו כפרטים‪ ,‬ללא כל תלות בנסיבות‬ ‫חברתיות‪ ,‬אלא בזכות הערך הפנימי הטמון בנו כיצורים שנופלים אך‬ ‫‪16‬‬ ‫מעט מאלוהים‪ ,‬״וַ ְּת ַח ְּס ֵרהוּ ְּמ ַעט ֵמ ֱאל ִֹהים וְ ָכבוֹ ד וְ ָה ָדר ְּת ַע ְּט ֵרהוּ ‪.‬״‬ ‫ללא תכלית מוסרית אישית שהוענקה לנו באמצעות היחסים עם‬ ‫הבורא‪ ,‬אנחנו מחפשים משמעות בקולקטיב‪ ,‬או שאנחנו מתנפצים על‬ ‫שרטון ההפקרות‪ .‬אנחנו חיים ברדיפת תענוגות חסרת מוסר‪ ,‬במובן‬ ‫שאיננו מבזה‪ .‬כל זה נשמע בלתי מזיק‪ .‬אבל במקרים רבים אין זה כך‪.‬‬ ‫שהרי מבחינתי‪ ,‬האינטרסים שלי דוחקים בהרבה לעומת הזכויות שלך‪,‬‬ ‫ולאינדיווידואליזם אטומיסטי יש נטייה להיסחף לדיכוי אחרים תוך‬ ‫הצדקה עצמית‪ .‬אפילו האתיאיסטים הנלהבים ביותר הודו בכך‪ .‬וולטר‬ ‫אמר‪ ,‬כידוע‪ :‬״אני רוצה שעורך הדין שלי‪ ,‬החייט שלי‪ ,‬המשרתים שלי‪,‬‬ ‫אפילו אשתי‪ ,‬יאמינו באלוהים‪ ,‬מפני שפירוש הדבר הוא שירמו וישדדו‬ ‫אותי ויצמיחו לי קרניים לעתים רחוקות יותר‪ ...‬אם אלוהים לא היה‬ ‫קיים‪ ,‬היה צריך להמציא אותו‪.‬״ ללא אמונה בערך האישי הפנימי שלנו‪,‬‬ ‫אנחנו יורדים לדרגה של בעלי חיים שאינם מסוגלים לחפש תכלית‬ ‫מוסרית‪ ,‬אף על פי שאנחנו מרגישים את הצורך בה הולם בחזה שלנו‪.‬‬ ‫יש משמעות לדרך שבה אנחנו ממלאים את הצורך הזה בתכלית‬ ‫מוסרית אישית‪ .‬ואולם אנחנו נמשכים שוב ושוב לאלוהים כוזבים‪.‬‬ ‫אנחנו עושים נפשות ללא הרף לכל דבר‪ ,‬החל באינטרסקציונליות וכלה‬

‫‪ 34‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בצרכנות‪ ,‬החל באינסטגרם וכלה במזון אורגני‪ ,‬החל במחאה פוליטית‬ ‫וכלה בשמנים אתריים‪ .‬כמה מאיתנו מרגישים באמת ובתמים שהתכלית‬ ‫של חיינו נמצאת בהסחות הדעת החולפות הללו?‬

‫הצורך ביכולת אישית‬ ‫אין די בהכרה בתכלית המוסרית האישית שלנו‪ ,‬בידיעה שעלינו לחפש‬ ‫אושר באמצעות מעשים מוסריים‪ .‬כדי שנהיה מאושרים‪ ,‬עלינו להאמין‬ ‫שאנחנו מסוגלים לחתור לאושר הזה במידה מסוימת של הצלחה‪ .‬עלינו‬ ‫להאמין שיש לנו היכולת לטפח את מערכת הכישורים שלנו ולהשתמש‬ ‫בה — עלינו להאמין שאנחנו חופשיים ופעילים בחיינו‪.‬‬ ‫כל האבות המייסדים של אמריקה היו מומחים בעזרה עצמית‪.‬‬ ‫וושינגטון בילה את שנותיו המעצבות בהעתקת כללי הנימוסים; כמו‬ ‫שכותב הביוגרף ריצ׳רד ְּברוּ קיסר‪ ,‬״הכללים מתייחסים לסוגיות מוסריות‪,‬‬ ‫אבל מטפלים בהן באופן עקיף‪ .‬הם מבקשים ליצור את האדם (או הילד)‬ ‫הפנימי באמצעות עיצוב החיצוני‪.‬״‪ 17‬בנג׳מין פרנקלין היה ידוע לשמצה‬ ‫כחסיד נלהב של שיפור עצמי — הוא יצר לוח של מידות טובות במאמץ‬ ‫למחוק את נטייתו לגרום עוולות‪( .‬אפשר לקנות באינטרנט עותקים של‬ ‫‪18‬‬ ‫הלוח של פרנקלין‪).‬‬ ‫אנחנו חייבים להאמין שגם בנסיבות הקשות ביותר אנחנו מסוגלים‬ ‫לשפר את עצמנו‪ .‬כמו שכתב פרנקל על החיים בתקופת השואה‪ :‬״ותמיד‬ ‫היו הזדמנויות לבחירה‪ .‬יום־יום‪ ,‬שעה־שעה‪ ,‬נקראת לחתוך הכרעות‪,‬‬ ‫הכרעות שקבעו אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך‬ ‫את עצם יישותך‪ ,‬את חירותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה‬ ‫כדור־משחק בידי הנסיבות‪ ,‬אם תוותר על חירותך ועל הדרת־כבודך‬ ‫‪19‬‬ ‫ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי‪.‬״‬ ‫כמו כן‪ ,‬עלינו להניח שאנחנו קיימים כיחידים בעלי משמעות‪ ,‬ולא‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪35‬‬

‫רק כאוסף של תאים‪ .‬איננו סתם כדורי בשר המשוטטים ביקום‪ ,‬גיבוב‬ ‫של חומר המשתנה בכל דקה‪ .‬אנחנו אינדיווידואלים עם זהות ואחריות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬עלינו להאמין בכוח התבונה שלנו — ביכולת הרציונלית‬ ‫שלנו‪ .‬איננו רק צבר של אינסטינקטים ותאי עצב שיורים אותות‪ .‬יש‬ ‫לנו היכולת לחשוב על דברים לעומקם‪ .‬מטריאליסטים מדעיים מדברים‬ ‫ללא הרף על כוחה של התבונה ומסבירים מדוע התבונה חייבת לדחות‬ ‫מעליה את הדת‪ .‬אבל רעיון התבונה כשלעצמו — הרעיון של טיעון לוגי‬ ‫שמניע את ההתנהגות שלי — זר למטריאליזם המדעי‪ .‬אם איננו אלא‬ ‫מערכת של תאי עצב המייצרים אותות חשמליים וזרם של הורמונים‪,‬‬ ‫למה עלינו לפנות אל התבונה? למה לפנות לטיעונים? התבונה אינה‬ ‫אלא אשליה‪ ,‬בדיוק כמו הרצון החופשי‪ .‬תאי העצב מייצרים אותות‬ ‫חשמליים שמניעים תאי עצב אחרים לייצר גם הם אותות‪ ,‬ובכך לעורר‬ ‫תגובה של מערכת אחרת של תאי עצב בגופו של אדם אחר‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫הכחשת התבונה פירושה לשים קץ לכל התקשורת בין בני האדם‪ ,‬להרוס‬ ‫את הפוליטיקה שלנו‪ ,‬להרוס מן השורש את המשמעות של המין האנושי‪.‬‬ ‫הדבר ישים קץ למדע עצמו — רק באמצעות היכולות הקוגניטיביות‬ ‫שלנו נוכל לנקב את מסכת הקרטון ולגלות את טבעו של היקום‪ .‬אנחנו‬ ‫חייבים להאמין בתבונה כדי לחיות חיים מועילים‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬עלינו להאמין שאנחנו פועלים להשגת מטרות אמיתיות‪,‬‬ ‫ולא רק מטרות אפקטיביות‪ .‬תורת האבולוציה של דרווין אינה משאירה‬ ‫מקום לאמת; היא משאירה מקום רק למי שיוצאים נשכרים מהאבולוציה‪.‬‬ ‫ההישרדות של החזקים ביותר איננה עיקרון מוסרי‪ .‬ההישרדות‬ ‫כשלעצמה איננה תוכנית מוסרית‪ .‬אילו היינו מפיקים תועלת מהרג‬ ‫תינוקות ואכילתם‪ ,‬זה לא היה הופך את המעשה למוסרי‪ .‬אילו היינו‬ ‫מפיקים תועלת מהחישוב ש־‪ ,5 = 2 + 2‬זה לא היה הופך את התוצאה‬ ‫לנכונה‪ .‬אבל אנחנו מייחסים חשיבות גם למוסר וגם לנכון‪ ,‬והדבר דורש‬ ‫הנחה בסיסית‪ :‬שאנחנו מסוגלים לגלות את המוסרי ואת הנכון‪.‬‬

‫‪ 36‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הצורך בתכלית מוסרית משותפת‬ ‫אנחנו יצורים חברתיים‪ ,‬לא רק יחידים‪ .‬כלומר‪ ,‬אנחנו מחפשים קשר‬ ‫ורוצים להרגיש שאנחנו שותפים למשהו גדול מאיתנו‪ .‬משום כך אנחנו‬ ‫מחפשים חברים וקהילות שנוכל להשתתף בהן‪ .‬סנקה אמר‪ :‬״אף אחד‬ ‫אינו יכול לחיות באושר אם הוא מתייחס אך ורק לעצמו והופך כל‬ ‫דבר לשאלה מה התועלת שיוכל להפיק ממנו לעצמו‪.‬״‪ 20‬המלך שלמה‬ ‫־ל ֶהם שָׂ ָכר טוֹ ב‬ ‫ן־ה ֶא ָחד ֲא ׁ ֶשר יֵ ׁש ָ‬ ‫כתב בספר קהלת‪ :‬״טוֹ ִבים ַה ּׁ ְשנַ יִ ם ִמ ָ‬ ‫ת־ח ֵברוֹ וְ ִאילוֹ ָה ֶא ָחד ׁ ֶש ִ ּי ּפוֹ ל‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫ַּב ֲע ָמ ָלם‪ִּ .‬כי ִאם־יִ ּפֹלוּ ‪ָ ,‬ה ֶא ָחד יָ ִקים ֶא ֲ‬ ‫‪21‬‬ ‫ׁ ֵשנִ י ַל ֲה ִקימוֹ ‪.‬״‬ ‫מדעי החברה מסכימים עם קביעה זו‪ .‬הסוציולוג אמיל דורקהיים‬ ‫גילה שאפשר למדוד את שיעורי ההתאבדות על פי הקשרים החברתיים‪.‬‬ ‫כמו שכתב ג׳ונתן היידט‪ :‬״אם רוצים לנבא באיזו מידה אדם מאושר‪,‬‬ ‫או כמה שנים הוא (או היא) עתיד לחיות‪( ,‬בלי לקחת בחשבון את‬ ‫הגנים והאישיות שלהם)‪ ,‬יש לברר מהם הקשרים החברתיים שלהם‪.‬‬ ‫קשרים חברתיים חזקים מחזקים את המערכת החיסונית‪ ,‬מאריכים את‬ ‫החיים (יותר מאשר הפסקת עישון)‪ ,‬מזרזים את ההחלמה אחרי ניתוח‬ ‫ומפחיתים את הסיכונים של דיכאון והפרעות חרדה‪.‬״‪ 22‬מחקר אורך‬ ‫רחב היקף שנערך בהרווארד מצא שהמנבא הטוב ביותר לאושר בחיים‬ ‫הוא קיומן של מערכות יחסים חזקות‪ :‬סיפוק ממערכות יחסים בגיל‬ ‫חמישים היה למעשה מנבא טוב יותר של בריאות לאורך שנים מאשר‬ ‫‪23‬‬ ‫רמת הכולסטרול‪.‬‬ ‫אבל מה מחבר אותנו זה לזה?‬ ‫כמובן‪ ,‬ישנה אהבה רומנטית שצומחת לאהבה עמוקה של רעוּת; ישנה‬ ‫חברוּת שאריסטו הוקיר מפני שהיא מבוססת על הערכה מוסרית הדדית‪.‬‬ ‫אבל אנחנו זקוקים ליותר מזה‪ .‬אנחנו זקוקים לקהילות‪ .‬אנחנו זקוקים‬ ‫לחיוניות אזרחית‪ ,‬למעורבות בקהילה‪ .‬אנחנו זקוקים לרשתות ביטחון‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪37‬‬

‫שנוכל להסתמך עליהן‪ .‬לחברים שאנחנו סומכים עליהם‪ ,‬לאזרחים‬ ‫עמיתים להגן עליהם‪ .‬במונחים של איש מדעי החברה מהרווארד‪ ,‬רוברט‬ ‫ּפוּ טנם‪ ,‬אנחנו זקוקים להון חברתי כדי לתפקד היטב כפרטים‪ :‬אנחנו‬ ‫דורשים אמון‪ ,‬נורמות משותפות‪ ,‬מוסריוּ ת אזרחית‪.‬‬ ‫מה אם כן בונה קהילות? חזון משותף של הייעוד המוסרי של‬ ‫החברה‪ 24.‬כמו אריסטו‪ ,‬המייסדים האמינו בארגונים חברתיים שמטפחים‬ ‫מוסריות‪ :‬מדינה ללא קשרים חברתיים מסוג זה לא תוכל לשרוד מתוך‬ ‫חירות‪ .‬הם גם הסכימו שהמסורת היהודית־נוצרית חייבת לספק בסיס‬ ‫לערכים איתנים לפרטים החיים בקהילה חופשית‪ :‬כמו שאמר ג׳ון אדמס‬ ‫במכתב שכתב למיליציה במסצ׳וסטס‪ ,‬״אין לנו ממשלה חמושה בכוח‬ ‫שתוכל להתמודד עם תשוקות אנושיות שאין עליהן רסן של‪ ...‬מוסריות‬ ‫ודת‪ .‬קמצנות‪ ,‬נקמה או אומץ לב ינתקו את הכבלים החזקים ביותר של‬ ‫החוקה שלנו כמו שלוויתן קורע את כבלי הרשת‪ .‬החוקה שלנו נוצרה רק‬ ‫לאנשים מוסריים ודתיים‪ .‬היא אינה מתאימה כלל לממשלה של אנשים‬ ‫‪25‬‬ ‫מכל סוג אחר‪.‬״‬ ‫המדינות הטובות ביותר — והחברות הטובות ביותר — הן אלה שבהן‬ ‫האזרחים מוסריים מספיק כדי להקריב למען טובת הכלל‪ ,‬אבל אינם‬ ‫מוכנים שיאכפו עליהם להקריב למען הכלל‪ .‬חברות משגשגות דורשות‬ ‫רקמה חברתית מתפקדת שנוצרה בידי אזרחים שפועלים יחד — וכן‪ ,‬גם‬ ‫בנפרד — להשגת חיים של משמעות‪.‬‬

‫הצורך ביכולת משותפת‬ ‫החתירה לתכליות מוסריות אישיות ומשותפות יכולה להיות מעשית רק‬ ‫כאשר מוסדות חברתיים חזקים משגשגים — מוסדות כמו כנסיות ובתי‬ ‫כנסת ומועדונים חברתיים וארגוני צדקה — וכאשר הממשלה חזקה דיה‬ ‫כדי להגן מפני אנרכיה‪ ,‬אך גם מוגבלת דיה כדי לבלום את נטייתה‬

‫‪ 38‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫לרודנות‪ .‬זהו איזון עדין‪ .‬אנחנו זקוקים למוסדות חברתיים שיספקו לנו‬ ‫את הביטחון להסתכן‪ ,‬למוסדות שיעזרו להרים אותנו כשאנחנו נופלים‪.‬‬ ‫אנחנו זקוקים גם למבנים ממשלתיים שיעניקו לנו את החופש להסתכן‪.‬‬ ‫אנחנו זקוקים לארגונים חברתיים שמעודדים את המוסר האזרחי כדי‬ ‫לבסס בהדרגה מוסר אישי; אנחנו זקוקים לממשלה שתגן על זכויות‬ ‫חופש הבחירה של הפרט‪ .‬החברה איננה הממשלה; הממשלה איננה‬ ‫החברה‪.‬‬ ‫קל לערער את האיזון העדין הזה‪ .‬אנחנו נוטים לשבטיות ולנאמנות‬ ‫קבוצתית‪ .‬אנחנו כבר לא מוטרדים מהצורך לשפר את עצמנו‪ ,‬ואנחנו‬ ‫מתחילים לעצב מחדש את החברה שמסביבנו‪ ,‬תוך שימוש בכוחו של‬ ‫הקולקטיב לרסק את הפרט‪ .‬אנחנו שוברים ביצים כדי להכין חביתה‪ ,‬כמו‬ ‫שאמר לזאר קגנוביץ׳‪ ,‬ששימש ידו הימנית של סטלין (ביצה שסטלין‬ ‫עצמו שבר מאוחר יותר)‪ ,‬לעיתון ״טיים״ ב־‪.1932‬‬ ‫בעבר קישרנו יכולת משותפת עם ממשלה חזקה‪ .‬שהרי ממשלות‬ ‫גדולות בונות דברים גדולים‪ .‬ב־‪ 2012‬הציגה הוועידה הדמוקרטית‬ ‫הארצית סרט וידיאו עם הסיסמה‪ ,‬״הממשלה היא הדבר היחידי שכולנו‬ ‫שייכים לו‪.‬״ האמונה הזאת היא המאפיין העיקרי של רודנויות בכל רחבי‬ ‫העולם‪ :‬הרעיון האוטופי שאם כולנו נחתור באותו כיוון‪ ,‬בפקודתה של‬ ‫ממשלה מרכזית‪ ,‬נוכל להשיג יותר יחד‪.‬‬ ‫זה מסוכן‪ .‬מפתה לתעל את כל ההתלהבות שלנו למטרה משותפת‬ ‫ולהשתמש בה כאלה יעילה בידי המדינה כדי לאכוף מוסריות אישית‬ ‫או לאכוף שינוי בקנה מידה רחב‪ .‬רק לעתים רחוקות רודנות מתחילה‬ ‫במגפיים גבוהים‪ .‬היא מתחילה בדרך כלל בתקוות נלהבות לעתיד טוב‬ ‫יותר‪ ,‬לצד אמונה בלתי מעורערת בכוחו של גיוס המונים‪.‬‬ ‫תחת זאת ביטלנו לגמרי את ערכה של היכולת המשותפת‪ .‬סגדנו לדת‬ ‫של אינדיווידואליזם רדיקלי‪ ,‬בטענה שאמות המידה השיתופיות חונקות‬ ‫את היצירתיות והורסות את האינדיווידואליות‪ .‬תמונת הפוריטנים בעיירה‬ ‫הקטנה והמדכאת שמנעו מקווין בייקון לרקוד מנהמת לבו מהדהדת‬

‫ ‬

‫החתירה לאושר ‬

‫‪39‬‬

‫עדיין בלבותיהם של אמריקאים רבים‪ .‬על פי חזון זה יש למצוא סיפוק‬ ‫בהתבוננות פנימית‪ ,‬בהתעלמות ממה שהקהילה שלכם דורשת מכם‪.‬‬ ‫איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬נראית יכולת משותפת חיובית? היא נראית כמו מערכת‬ ‫ממשלתית המסוגלת להתגייס כדי לעצור איומים מבחוץ‪ ,‬אך לא לאיים‬ ‫על חירויות הפרט‪ .‬היא נראית כמו מרקם חברתי המסוגל לתמוך‬ ‫בחברי הקהילה ובטוח בעצמו מספיק כדי להימנע ממכשירי האכיפה‬ ‫הממשלתיים‪ .‬ממשלות מעטות בהיסטוריה האנושית ענו לאמות המידה‬ ‫הללו‪.‬‬ ‫יכולת משותפת חייבת להשאיר לנו מקום לפעול להשגת היעדים‬ ‫המוסריים האישיים שלנו ולתרגל את היכולת האישית שלנו‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫לספק לנו את האמצעים לעבוד יחד להשגת יעדים מוסריים משותפים‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬יכולת משותפת דורשת שני דברים‪ :‬קהילות חברתיות‬ ‫פעילות המעודדות את הטוב ומדינה שאיננה מגבילה ומספקת במה‬ ‫לבחירה החופשית שלנו‪.‬‬

‫מרכיבי האושר‬ ‫ובכן‪ ,‬האושר בנוי מארבעה מרכיבים‪ :‬תכלית מוסרית אישית‪ ,‬יכולת‬ ‫אישית‪ ,‬תכלית מוסרית משותפת ויכולת משותפת‪ .‬אם חסר אחד‬ ‫מארבעת המרכיבים הללו‪ ,‬החתירה לאושר נעשית בלתי אפשרית‪ .‬ואם‬ ‫החתירה הזאת נמנעת‪ ,‬החברה מתפוררת‪.‬‬ ‫החברה שלנו נבנתה על ההכרה בארבעת מרכיבים אלה‪ .‬המיזוג של‬ ‫אתונה וירושלים‪ ,‬שהאבות המייסדים שלנו השכילו למתן בחוכמתם‬ ‫ובפיקחותם‪ ,‬הוביל ליצירתה של תרבות חופשית חסרת תקדים‪ ,‬גדושה‬ ‫בגברים ונשים בעלי מוסר גבוה שהשתוקקו לשפר את עצמם ואת‬ ‫החברה שסביבם‪.‬‬ ‫אבל אנחנו מאבדים את התרבות הזאת‪ .‬אנחנו מאבדים את התרבות‬

‫‪ 40‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הזאת מפני שבמשך דורות חיבלנו בשני המקורות העמוקים ביותר‬ ‫של אושרנו — המקורות המשמשים בסיס לתכלית המוסרית האישית‪,‬‬ ‫לתכלית המוסרית המשותפת‪ ,‬ליכולת האישית וליכולת המשותפת‪ .‬שני‬ ‫המקורות הללו הם המשמעות האלוהית והתבונה‪ .‬שום תכלית מוסרית‪,‬‬ ‫אישית או משותפת‪ ,‬לא תוכל להתקיים ללא אמונה קבועה ותמידית‬ ‫בטבעה של התבונה שלנו‪.‬‬ ‫ההיסטוריה של המערב מושתתת על משחק הגומלין בין שני עמודים‬ ‫אלה‪ :‬משמעות אלוהית ותבונה‪ .‬את הרעיונות שלנו על המשמעות‬ ‫האלוהית אנחנו מקבלים משושלת שמתחילה בראשוני היהודים‬ ‫ומשתרעת על פני שלושת אלפים שנה; את הרעיונות שלנו על התבונה‬ ‫אנחנו מקבלים משושלת שמתחילה בחכמי יוון העתיקה ומשתרעת על‬ ‫פני אלפיים וחמש מאות שנה‪ .‬כשאנחנו דוחים מעלינו את השושלות‬ ‫הללו — כשאנחנו מבקשים לשתול את עצמנו בתוך תנועות פילוסופיות‬ ‫רגעיות ונטולות שורשים ומנתקים את עצמנו משורשינו אנו — אנחנו‬ ‫דנים את עצמנו לתעייה קיומית‪.‬‬ ‫אנחנו חייבים לחזור אל השורשים שלנו‪.‬‬ ‫השורשים הללו החלו בהר סיני‪.‬‬

‫פרק ‪2‬‬

‫מראש ההר‬

‫דמיינו לעצמכם עולם שבו אתם כלי משחק בידי הטבע‪ ,‬או בידי אלוהים‪.‬‬ ‫יש לכם גורל‪ ,‬אולם אין לכם כל שליטה בו‪ .‬אתם מבקשים לפייס את‬ ‫האלים באמצעות קורבנות‪ ,‬אבל הם הפכפכים וחסרי חמלה כמו בני‬ ‫האדם‪ .‬האלים האלה העניקו כוח למלכים ולבעלי שררה אחרים‪ ,‬ואילו‬ ‫אתם אנשים פשוטים המנסים לפלס את דרכם בחיים ולצאת מהבוץ‪.‬‬ ‫אתם מנסים להתנחם בדברים שסביבכם‪ ,‬בהנאות פשוטות; ייתכן אפילו‬ ‫שאתם מוצאים משמעות משותפת בשירות המשטר‪ .‬אבל למעשה אינכם‬ ‫אלא פקק הצף במערבולות אוקיינוס שאין לכם כל שליטה בו — שלאיש‬ ‫אין שליטה בו‪.‬‬ ‫עכשיו דמיינו שהכול משתנה‪.‬‬ ‫דמיינו שמישהו מספר לכם שיש לכם ערך‪ .‬אתם‪ ,‬אנשים פשוטים‬ ‫המבוססים בבוץ‪ .‬אינכם עבדים‪ ,‬אתם בני אדם חופשיים וחזקים בעלי‬ ‫ערך פנימי‪ .‬מעתה אינכם פקק הנישא על גלי החיים — אתם הקברניטים‬ ‫של ספינתכם‪ .‬ולכם ולמשפחתכם ולקהילה שלכם יש תפקיד אחד בלבד‪:‬‬ ‫לכוון את הספינה אל האלוהים אשר יצר אתכם‪ ,‬האלוהים שאוהב אתכם‪.‬‬ ‫זה האלוהים של היהודים והנוצרים‪ .‬זו התרבות היהודית־נוצרית‪ .‬זהו‬ ‫היסוד של התרבות והציוויליזציה הגדולה בתולדות העולם — המערב‪,‬‬ ‫הכוח החזק ביותר של שגשוג חומרי וחופש בהיסטוריה של כדור הארץ‪.‬‬ ‫האור‪ ,‬שנאמר כי זרח בהר סיני‪ ,‬האיר את העולם כולו ללא עוררין‪.‬‬ ‫‪41‬‬

‫‪ 42‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫ההתגלות בהר סיני‪ ,‬שהתרחשה בערך בשנת ‪ 1313‬לפני הספירה‪ ,‬על‬ ‫פי האמונה התנ״כית‪ ,‬שינתה את העולם בכך שהחדירה בו משמעות למי‬ ‫שהכירו את הסיפור‪ .‬היהדות במיוחד (ואחר כך גם הנצרות‪ ,‬כפי שנראה)‬ ‫הבטיחה תכלית אישית ותכלית משותפת‪ .‬היא עשתה זאת באמצעות‬ ‫ארבע טענות ֱאמוּ נִ ּיוֹ ת שהיו שונות בתכלית מהדתות הפגניות שקדמו‬ ‫לה‪.‬‬ ‫הראשונה‪ ,‬היהדות קבעה שאלוהים הוא אחד‪ ,‬שמאחורי כל דבר‬ ‫עומדת תוכנית אב‪.‬‬ ‫השנייה‪ ,‬היהדות קבעה שבני האדם חייבים לעמוד באמות מידה‬ ‫התנהגותיות ברורות מסיבות מוסריות ולא תועלתיות — נדרשנו להיות‬ ‫מוסריים בפקודתו של כוח עליון‪ ,‬אף על פי שחוקי האלוהים יכולים‬ ‫להיטיב איתנו בחיינו בעולם הזה‪.‬‬ ‫השלישית‪ ,‬היהדות טענה שההיסטוריה מתקדמת‪ :‬שההתגלות היתה‬ ‫ההתחלה‪ ,‬אך היא לא היתה הסוף‪ ,‬שלאדם יש אחריות לבקש את אלוהים‬ ‫ולהביא לגאולת בני האדם‪ ,‬ושאלוהים יכול להשתמש בדוגמה מסוימת‬ ‫— עם נבחר — שישמש אור לגויים‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬היהדות טענה שאלוהים העניק לאדם את הבחירה‪ ,‬שבני‬ ‫האדם אחראים לבחירותיהם‪ ,‬ושלבחירותיהם יש משמעות‪.‬‬ ‫הנצרות לקחה את המסרים של היהדות והרחיבה אותם‪ :‬היא התמקדה‬ ‫יותר בחסד והפיצה בהצלחה את העקרונות הבסיסיים של היהדות‪ ,‬כפי‬ ‫שתוקנו על ידי הנצרות‪ ,‬בקרב מיליארדי בני אדם ברחבי כדור הארץ‪.‬‬ ‫במערב של היום‪ ,‬טיעון כזה מעורר מחלוקת עמוקה‪ .‬מנהיגי המערב‬ ‫משתמשים דרך קבע במשפטים כגון ״ערכים מערביים״ כדי להזכיר‬ ‫לאזרחים שיש לנו תכלית מוסרית‪ ,‬שיש משהו מיוחד במערב‪ .‬וזה נכון‪.‬‬ ‫אבל אותם מנהיגים תוקפים לעתים קרובות את השורשים של ערכים‬ ‫אלה‪ .‬הם מציגים את המאמינים הדתיים כטיפשים או כקנאים‪ ,‬לועגים‬ ‫להם כאנשים לא רציונליים ומפגרים‪ ,‬מרמזים שהנאורות האמיתית‬ ‫מושתתת על הרס המסורת היהודית־נוצרית‪ .‬הם מציבים את האמונות‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪43‬‬

‫הדתיות המשמשות בסיס לתרבות המערבית כניגוד המוחלט לערכי‬ ‫המערב‪ ,‬כאילו ניתן לשמר את התרבות המערבית אך ורק באמצעות‬ ‫הרס שורשיה היא‪.‬‬ ‫אותם מנהיגים טוענים שאנחנו חיים בעולם של כאוס הרסני — שאין‬ ‫תוכנית‪ ,‬אין קדמה‪ ,‬אין אחריות אישית‪ .‬הם טוענים שאיננו אלא קורבנות‬ ‫של המערכות שנולדנו לתוכן — אנחנו מחוברים לאדמה ללא מפלט‪.‬‬ ‫יש יתרונות פוליטיים לדמגוגיה הזאת‪ :‬היא מאפשרת לפוליטיקאים‬ ‫להכריז על עצמם כעל משיחים חומריים המוכנים להציל אותנו מגורל‬ ‫אדיש‪.‬‬ ‫בפעם האחרונה שתפיסות כאלה היו נפוצות‪ ,‬לא היתה תרבות‬ ‫מערבית‪ .‬וקל לחזור אל הסטטוס קוו אנטה‪ ,‬יותר משאנחנו מוכנים‬ ‫להודות‪.‬‬

‫היקום המסודר של אלוהים‬ ‫לפני היות אלוהים היו אלים‪.‬‬ ‫לרוב אנשי המערב קשה כיום לתפוס את המושג של אלים רבים‪,‬‬ ‫מפני שהאלוהים של היהדות והנצרות חולש עלינו בעוצמה זה אלפי‬ ‫שנים‪ .‬אבל רובן הגדול של הדתות שקדמו ליהדות היו פוליתיאיסטיות‪.‬‬ ‫וזה לא מפני שהפוליתיאיסטים היו טיפשים‪ .‬למעשה‪ ,‬זה כך מפני‬ ‫שהפוליתיאיזם מתוחכם וטבעי מבחינות רבות‪.‬‬ ‫הפוליתיאיזם מתוחכם בנכונות שלו לספוג אלים חדשים ומוזרים‪.‬‬ ‫המצרים‪ ,‬היוונים והרומאים הקדמונים היו פוליתיאיסטים ונהגו לשלב‬ ‫דרך קבע אלים של דתות אחרות בתוך דתם שלהם‪ .‬כמו שמציין המזרחן‬ ‫הבריטי הנודע ויליאם פרדריק סאגס‪ ,‬״עמי קדם‪ ,‬שקיבלו על עצמם‬ ‫השקפת חיים פוליתיאיסטית‪ ,‬לא היו נתונים תחת לחץ להכחיש את‬ ‫קיומם של אלים שעמים אחרים האמינו בהם‪ ...‬הקשיים צצו רק כאשר‬

‫‪ 44‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫קבוצה אחת דחתה בתוקף את עצם קיומם של אלים אחרים‪ .‬זה קרה‬ ‫אצל היהודים‪ ,‬שנעשו בשל כך לא סובלניים‪ ,‬יותר מכל עם אחר בעולם‬ ‫‪1‬‬ ‫העתיק‪.‬״‬ ‫הפ ָגנִ ּיוֹ ת גם מכירה בכך שהיקום הוא מקום כאוטי‪ ,‬כזה שאיננו‬ ‫ָּ‬ ‫מסוגלים להבין לאשורו‪ .‬מניע ראשי — אל יחיד במקום אלים רבים —‬ ‫ידרוש שההיגיון ישלוט ביקום‪ ,‬מערכת חוקים צפויים מראש שהמוח‬ ‫האנושי מסוגל לתפוס אותם‪ .‬מאחר שלא קיימים חוקים ברורים כאלה‪,‬‬ ‫היקום הוא ככל הנראה משחק הדדי של מוחות שונים הנלחמים זה בזה‬ ‫על העליונות‪.‬‬ ‫סיפורי הבריאה הפגניים מציגים באופן צבעוני כיצד האמונות האלה‬ ‫באות לידי ביטוי‪ .‬סיפור הבריאה המסופוטמי — הדומה מבחינות רבות‬ ‫לסיפורי הבריאה של הפולינזים ושל האמריקאים הילידים — מספר‬ ‫אמת‪ ,‬אלת המים‬ ‫שאפסוּ‪ ,‬אל המים המתוקים‪ ,‬נרצח‪ ,‬ושאשתו‪ְ ,‬תיָ ָ‬ ‫המלוחים‪ ,‬איימה להשמיד את האלים האחרים‪ .‬מורדוך רצח אותה וביתר‬ ‫את גופה לשניים‪ .‬מחצית אחת הפכה לשמים‪ ,‬והמחצית השנייה הפכה‬ ‫לארץ‪ 2.‬המוני האלים נוצרו כדי להסביר עולם ללא חוקים‪ .‬בדרך זו‪,‬‬ ‫הפוליתיאיזם פסימי וציני יותר מהמונותיאיזם היהודי־נוצרי‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬הפוליתיאיזם נעוץ באמונה המפוכחת במה שאנחנו מסוגלים‬ ‫לראות‪ .‬הרב הראשי לשעבר של בריטניה‪ ,‬ג׳ונתן סקס‪ ,‬מציין כי ״הפגנים‬ ‫תפסו את האלוהים בטבע באמצעות עיניהם‪.‬״‪ 3‬ההסבר הפשוט ביותר‬ ‫למגוון רחב של פריטים הוא מגוון רחב של יוצרים‪ .‬או‪ ,‬בפשטות‪ ,‬אלוהים‬ ‫הוא הטבע‪ ,‬והטבע הנו אלוהים — מושג פנתיאיסטי שממשיך להדהד‬ ‫עד היום בחוגים ״רוחניים שאינם דתיים״‪ ,‬כמו גם ברבות מהדתות של‬ ‫המזרח‪ .‬המסופוטמים סגדו לאלפי אלים והקימו זיגוראתים ענקיים שהיו‬ ‫אמורים לספק לאלים מקום מגורים על פני האדמה‪ .‬נבנו פסלים כדי‬ ‫שהאלים ישכנו בתוכם‪ ,‬ועבודת האלוהים נעשתה באמצעות טקסים‬ ‫שכללו את האכלתם דרך קבע‪ 4.‬למצרים היה מיתוס בריאה שונה בכל‬ ‫עיר גדולה‪ ,‬וגם להם היו אלים רבים‪.‬‬

‫מראש ההר ‬

‫ ‬

‫‪45‬‬

‫היהדות התכחשה לכל עיקרי האמונה המרכזיים של הפוליתיאיזם‪.‬‬ ‫היהדות טענה שקיים אל יחיד‪ .‬הדיבר הראשון בעשרת הדיברות‬ ‫את ָ‬ ‫״אנ ִֹכי יְ הוָ ה ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית‬ ‫יך ֲא ׁ ֶשר הוֹ ֵצ ִ‬ ‫היה פשוט וישיר‪ָ :‬‬ ‫ֲע ָב ִדים לֹא־יִ ְהיֶ ה ְל ָך ֱאל ִֹהים ֲא ֵח ִרים ַע ּ ָ‬ ‫ל־פנָ י‪.‬״‪ 5‬אלוהים הוא הראשון והוא‬ ‫האחרון‪ .‬הוא הבורא‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬היהדות טענה שלאלוהים יש חוקים ושהוא מחויב‬ ‫לחוקים אלה‪ .‬היקום אינו אקראי; באופן כללי‪ ,‬קל לגלות את החוקים‬ ‫ולהבין אותם‪ .‬התנ״ך איננו מערכת של סיפורים שמטרתם להסביר מדוע‬ ‫יורד גשם והשמש זורחת‪ .‬במקום זאת‪ ,‬התנ״ך מציג‪ ,‬לראשונה‪ ,‬טיעון‬ ‫להיגיון הפנימי של היקום‪ .‬אלוהים‪ ,‬לפי התנ״ך‪ ,‬עבד באמצעות מערכת‬ ‫ייחודית ואחידה; הטבע הופעל על פי מערכת חוקים צפויים מראש‬ ‫שאלוהים יכול לסטות מהם כרצונו‪ .‬בספר בראשית‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אברהם‬ ‫אבינו מבקש מאלוהים לציית לכללים שהוא עצמו קבע בהבחנה בין‬ ‫טוב לבין רע‪ :‬כשאלוהים אומר שהוא רוצה להשמיד את סדום ועמורה‪,‬‬ ‫אברהם מתווכח עם אלוהים על טוב ורע ושואל אותו אם יש מקום‬ ‫להשית עונש קולקטיבי על עיר שאולי עדיין גרים בה אנשים טובים‪.‬‬ ‫אלוהים משיב לו; אלוהים אינו מתעלם מאברהם ואינו משתיק אותו‪ .‬הוא‬ ‫משוחח איתו‪ .‬הסיפור של אברהם לא היה מתקבל בעולם כאוטי שאין‬ ‫שולטים בו ערכי מוסר מרכזיים‪.‬‬ ‫היהדות אינה טוענת שאנחנו מסוגלים להבין את כל מניעיו או‬ ‫מעשיו של אלוהים‪ .‬בספר שמות‪ ,‬משה מבקש מאלוהים להיראות לפניו‪.‬‬ ‫ל־פנֶ ָ‬ ‫אתי‬ ‫יך‪ ,‬וְ ָק ָר ִ‬ ‫ל־טוּבי ַע ּ ָ‬ ‫ִ‬ ‫ֹאמר‪ֲ ,‬אנִ י ַא ֲע ִביר ָּכ‬ ‫אלוהים מסרב ומשיב‪ :‬״וַ ּי ֶ‬ ‫ְב ׁ ֵשם יְ הוָ ה‪ְ ,‬ל ָפנֶ ָ‬ ‫ת־א ׁ ֶשר ֲא ַר ֵחם‪ ...‬לֹא‬ ‫ת־א ׁ ֶשר ָאחֹן‪ ,‬וְ ִר ַח ְמ ִּתי ֶא ֲ‬ ‫יך וְ ַחנּ ִֹתי ֶא ֲ‬ ‫ת־פנָ י ִּכי לֹא־יִ ְר ַאנִ י ָה ָא ָדם‪ ,‬וָ ָחי‪.‬״‪ 6‬הדימוי הזה הוא דרכו‬ ‫תוּ ַכל ִל ְראֹת ֶא ּ ָ‬ ‫של אלוהים לומר שבני האדם אינם יכולים להבין את אלוהים לגמרי‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬כמו שספר בראשית מסביר היטב‪ ,‬המושג האנושי של טוב ורע‬ ‫איננו משקף את המושג האלוהי של טוב ורע‪ .‬אבל לאלוהים יש אמת‬

‫‪ 46‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מידה‪ ,‬גם אם איננו מבינים אותה לאשורה‪ .‬אלוהים אינו משנה את אמות‬ ‫״ה ּצוּ ר ָּת ִמים ּ ָפ ֳעלוֹ ‪ִּ ,‬כי ָכל־דְּ ָר ָכיו ִמ ׁ ְש ּ ָפט‪ֵ :‬אל‬ ‫המידה שלו באופן אקראי — ַ‬ ‫ֱאמוּ נָ ה וְ ֵאין ָעוֶ ל‪ַ ,‬צדִּ יק וְ יָ ׁ ָשר הוּ א‪.‬״‪ 7‬הרעיון של יקום מוסרי הוא יצירה‬ ‫של היהדות‪ .‬הוא ארוג אפילו בשמו של ישראל‪ ,‬שמשמעותו בעברית‬ ‫״נאבק באלוהים״‪ .‬ואלוהים רוצה שבני האדם ייאבקו בו — עד כדי כך‪,‬‬ ‫שהוא יסרב להתערב ולתקן את בני האדם גם אם הם טועים‪ .‬התלמוד‬ ‫חוזר ומספר את האירוע המדהים הבא‪:‬‬ ‫[במהלך ויכוח בנושא החוק העברי] רבי אליעזר הביא הוכחות שונות‬ ‫שתמכו בדעתו‪ ,‬אבל הרבנים לא קיבלו את טיעוניו‪ ...‬בסופו של דבר‬ ‫אמר רבי אליעזר‪ :‬״אם ֲה ָל ָכה כמותי — מן השמים יוכיחו‪.‬״ יצתה בת‬ ‫שה ָל ָכה כמותו בכל מקום?״‬ ‫קול ואמרה‪ :‬״מה לכם אצל רבי אליעזר ֲ‬ ‫עמד רבי יהושע על רגליו וקרא (בצטטו את דברים ל׳‪ ,‬י״ב)‪ :‬״לא‬ ‫בשמים היא‪.‬״ רבי ירמיה אמר‪ :‬״שכבר נִ תנה תורה מהר סיני‪ ,‬אין‬ ‫אנו משגיחין בבת קול‪ ,‬שכבר כתבת בהר סיני בתורה‪ :‬אחרי רבים‬ ‫להטות‪.‬״ (שמות כ״ג‪ ,‬ב׳)‪ .‬שנים לאחר מכן פגש רבי נתן בנביא‬ ‫אלישע ושאל אותו‪ :‬״איפה היה אלוהים‪ ,‬ברוך שמו‪ ,‬בזמן הוויכוח?״‬ ‫‪8‬‬ ‫השיב לו אלישע‪ ,‬״הוא חייך ואמר‪ ,‬׳נִ צחוני בני‪ ,‬נִ צחוני בני‪.‬׳״‬ ‫ולבסוף‪ ,‬היהדות דחתה בתוקף את הרעיון של אלוהים גשמי‪ .‬היהדות היא‬ ‫אנטי־חומריות; היא דוחה מכול וכול את הרעיון שמה שאנחנו רואים‬ ‫הוא כל מה שקיים‪ ,‬או שהרוחני חייב להתגלות באופן גשמי‪ .‬הדיבר‬ ‫השני אוסר על היהודים לעשות להם כל פסל וכל תמונה‪ .‬היהודים‬ ‫מחויבים באופן מפורש לנתץ מזבחות ופסלים‪ 9.‬זה הרבה פחות סובלני‬ ‫מהפגניות‪ ,‬אך גם פחות אנושי‪ ,‬פחות חושי‪ .‬זה דורש מאיתנו לנסות‬ ‫להגיע אל מעבר למה שהחושים שלנו קולטים‪ .‬עלינו לחשוב מעבר‬ ‫לגבולות הפיזיים שלנו — ועלינו להכיר במוגבלות של החשיבה שלנו‪,‬‬ ‫שכן כל תיאור של האלוהים חייב להיות פיזי‪ ,‬ולכן הומונימי ולא ככתבו‪.‬‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪47‬‬

‫הרעיון של ישות אלוהית המושיטה את ידה אל האנושות באמצעות‬ ‫מילים‪ ,‬המנהלת את היקום על פי חוקים מסוימים ועומדת לצדנו גם אם‬ ‫איננו יכולים לראות אותה — מעמיד את אלוהים בהישג ידו של האדם‪,‬‬ ‫גם אם אלוהים יהיה תמיד מעבר לנו‪.‬‬

‫הציפיות של אלוהים מהאדם‬ ‫לפני התנ״ך‪ ,‬האדם לא היה אלא פריט קוסמי‪ ,‬הבהוב אור הנתון לחסדי‬ ‫שמים‪ .‬האלים לא ציפו מהאדם ְל ָד ָבר מעבר לשוחד פשוט‪ .‬לא היה‬ ‫כל קשר בין מה שנחשב התנהגות ״מוסרית״ ובין הציפיות האלוהיות‪.‬‬ ‫כמו שאומר סאגס‪ ,‬״לא היו כל דוקטרינות והגדרות של האמונה‬ ‫הנדרשת‪ ,‬ואמות מידה מקובלות להתנהגות לא היו מקושרות באופן‬ ‫מפורש לדת‪.‬״‪ 10‬האלים היו אקראיים‪ .‬הם לא היו כבולים לחוקים‪ .‬ולכן‬ ‫ההתנהגות האנושית לא היתה קשורה להתנהגות אלוהית‪.‬‬ ‫התנ״ך הציע נקודת מבט שונה‪ .‬אל יחיד משמעו אמות מידה ייחודיות‬ ‫להתנהגות‪ .‬מעתה אי־אפשר לייחס את התוצאות רק ליחסי הגומלין‬ ‫בין האלים‪ ,‬שכל אחד מהם דואג לאינטרסים של עצמו‪ .‬במקום זאת‪,‬‬ ‫התוצאות יהיו לקחים לחיים שמיועדים ללמד אותנו להיות מוסריים‪.‬‬ ‫לחטא יש השלכות בעולם האמיתי‪ .‬אין פירוש הדבר שכל חוטא יקבל‬ ‫עונש עם השלכות מיידיות ופרופורציונליות לחטאו — אלוהים איננו‬ ‫משחק ״הכה את החפרפרת״ עם חטאי בני האדם‪ .‬אבל שמירה על‬ ‫עשרת הדיברות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬תוביל בדרך כלל לחיים טובים יותר‪.‬‬ ‫הפוליתיאיזם טען שהאלים קדושים‪ ,‬ולכן על בני האדם לסגוד להם‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫היהדות טענה שעלינו להיות קדושים כמו אלוהים‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬התנ״ך מתמקד כל כך בקורבנות שנראים פגניים?‬ ‫מפני שהקורבנות התנ״כיים אינם מיועדים רק לפייס כוח עליון‪ .‬תפקידם‬ ‫לשנות אותנו‪ ,‬ללמד אותנו משהו‪ .‬הרמב״ם טוען שהקורבנות היו מיועדים‬

‫‪ 48‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בתחילה למשוך את הפוליתיאיסטים אל המונותיאיזם באמצעות שימוש‬ ‫בפולחן התרבותי המושרש עמוק והרחקתו מפיוס פשוט לעבר מאמץ‬ ‫לשיפור עצמי‪ .‬לפי הרמב״ם‪ ,‬מטרת הקורבנות להזכיר לנו שעלינו לשלם‬ ‫בעצמנו בגין חטאינו‪ ,‬ושרק הסלחנות האלוהית מאפשרת לנו להתחמק‬ ‫מאחריות זו‪.‬‬ ‫התלמוד מכיר בגלוי בכך שאנחנו יכולים להשתמש בתבונה כדי‬ ‫ללמוד תכונות אופי מסוימות;‪ 12‬היהדות טוענת שאנחנו יכולים למעשה‬ ‫לקבוע צווים מוסריים מסוימים — אפילו בורים ועמי הארצות יכולים‪,‬‬ ‫כך מאמינה היהדות‪ ,‬לקבוע שיש אלוהים ושרצח הוא חטא‪.‬‬ ‫אבל למידה כזאת איננה שלמה‪ ,‬טוענת היהדות‪ .‬התבונה יכולה‬ ‫ללמד אותנו איך לא להיות רעים — לדוגמה‪ ,‬איך לא לפגוע באחרים‪.‬‬ ‫מטרתן של שבע מצוות בני נוח שחייבו את האנושות לפני ההתגלות היא‬ ‫לצמצם את האכזריות האנושית‪ :‬איסורים על רצח‪ ,‬גנבה‪ ,‬עבודת אלילים‪,‬‬ ‫מין בלתי מוסרי‪ ,‬התאכזרות לבעלי חיים‪ ,‬נאצת אלוהים והציווי החיובי‬ ‫להקים בתי משפט להענשת פושעים‪ .‬שבע מצוות בני נוח מוטלות על‬ ‫כולם‪ ,‬גם אם אינם מכירים כלל את התנ״ך‪ ,‬במיוחד מפני שהן כל כך‬ ‫מובנות מאליהן‪.‬‬ ‫אבל ההתגלות מלמדת כיצד להיות טובים‪ :‬היא מלמדת אותנו מהם‬ ‫הערכים שעלינו להוקיר‪ ,‬מהן התכונות שעלינו לטפח‪ .‬ההתגלות נחוצה‬ ‫כדי להרים אותנו מעל לממלכת הבינוניות‪.‬‬

‫אלוהים‪ :‬הכוח מאחורי הקדמה‬ ‫בתרבויות רבות‪ ,‬להיסטוריה אין התחלה ואין סוף‪ .‬המחשבה היוונית‬ ‫ראתה את היקום כקבוע ונע במעגלים — ההיסטוריה תחזור על עצמה‪,‬‬ ‫תצמח ותתנוון‪ .‬לא ייתכן שום חזון של התקדמות בהיסטוריה‪ ,‬שום‬ ‫תנועה נחרצת לעידן טוב יותר או לימות המשיח‪ 13.‬בעיני רבים מאנשי‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪49‬‬

‫הקדמה עצמה היתה אשליה‪ ,‬ולפעמים אפילו לא זה‪ :‬היא היתה‬ ‫קדם ִ‬ ‫רעיון שלא היה לו מקום ביקום רציונלי‪.‬‬ ‫השקפה זו על ההיסטוריה איננה ייחודית ליוונים‪ .‬הבבלים האמינו‬ ‫ש״עבר‪ ,‬הווה ועתיד הם חלק מזרם רצוף של אירועים בשמים ובארץ‪...‬‬ ‫האלים ובני האדם יימשכו לעולמי עד‪.‬״‪ 14‬בתרבויות הילידים באמריקה‪,‬‬ ‫המציאות עצמה היתה מעגלית‪ :‬״חישוקים מקודשים וגלגלי רפואה‪,‬‬ ‫בהתעגלות נטולת התפרים שלהם‪ ,‬מייצגים את ההשקפה ה׳מיתית׳ של‬ ‫הילידים באמריקה על המציאות‪ ,‬שהיא מעגלית‪ ,‬ואין בה ראשית ואין‬ ‫בה אחרית והיא חוזרת שוב ושוב‪.‬״‪ 15‬ההינדואיזם רואה את ההיסטוריה‬ ‫כמעגלית‪ ,‬הבודהיזם רואה את הזמן כ״ללא ראשית וללא אחרית‪...‬‬ ‫הרעיון שהייחודיות של כל רגע חיונית לרעיון של ההיסטוריה אינו‬ ‫‪16‬‬ ‫מוצא ביטוי ברור בבודהיזם‪.‬״‬ ‫על פי השקפה זו‪ ,‬האלים אינם מתעניינים בהיסטוריה‪ .‬הם עשויים‬ ‫להתערב‪ ,‬אבל רק למטרותיהם‪ ,‬ולעתים קרובות תוך מאבקים ביניהם‪.‬‬ ‫ב״איליאדה״‪ ,‬האלים מתערבים דרך קבע כדי להציל את יקיריהם‪ ,‬ואפילו‬ ‫נוקטים עמדה במלחמה על פי האינטרסים שלהם‪ .‬אבל האינטרסים הללו‬ ‫משתנים ובלתי צפויים‪ .‬למלחמת טרויה אין חשיבות היסטורית רבה —‬ ‫היא איננה מייצרת כל התקדמות‪ ,‬והאלים אינם מראים כל כוונה לעשות‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫התנ״ך נוקט השקפה שונה‪ .‬התנ״ך מציב מיד את אלוהים בהקשר של‬ ‫היסטוריה תלויית זמן‪ :‬אלוהים קיים מחוץ לזמן‪ ,‬אבל הוא מעורב באופן‬ ‫אינטימי ביצירת התקדמות‪ .‬סיפור הבריאה ביהדות מציין כי אלוהים‬ ‫מתערב מדי יום ביומו כדי ליצור רמות חדשות של מורכבות בעולם‬ ‫החומרי‪ ,‬ואחר כך הוא נח‪.‬‬ ‫כשאלוהים מתערב בעולם‪ ,‬מטרתו היא לשפר את מצבה של‬ ‫האנושות כולה‪ ,‬או ללמד לקחים‪ .‬אלוהים מכניס את עצמו להיסטוריה‬ ‫בכך שהוא משאיר בחיים את נוח ובני משפחתו; הוא מרסן את עצמו‬ ‫ומכריז שלא יעצור שוב לעולם את ההיסטוריה בהרס כל היצורים שברא‪,‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫‪ 50‬‬

‫יהיו אשר יהיו בחירותיהם‪ 17.‬אלוהים מתגלה לאברהם כדי לשלוח אותו‪,‬‬ ‫את המונותיאיסט הראשון‪ ,‬למסע אל מקום שהוא אינו מכיר — ואז‬ ‫אלוהים כורת ברית עם אברהם ומבטיח לו שיהפוך אותו לעם גדול וחזק‪,‬‬ ‫המחובר לחלקת אדמה מסוימת‪ :‬ישראל‪ .‬אלוהים בוחר את אברהם‪ .‬הוא‬ ‫בוחר את יצחק‪ .‬הוא בוחר את יעקב‪ .‬ואחר כך הוא בוחר את עם ישראל‬ ‫כדי שישמש דוגמה ומופת למוסריות לכל אורך ההיסטוריה — להפיץ‬ ‫יתם ִלי ְקד ׁ ִֹשים‪ִּ ,‬כי ָקדוֹ ׁש ֲאנִ י יְ הוָ ה;‬ ‫את תורתו‪ ,‬עם משה נביאו‪ .‬״וִ ְהיִ ֶ‬ ‫ן־ה ַע ִּמים‪ִ ,‬ל ְהיוֹ ת ִלי‪,‬״ אומר אלוהים בספר ויקרא כ׳‪ :‬כ״ו‪.‬‬ ‫וָ ַא ְבדִּ ל ֶא ְת ֶכם ִמ ָ‬ ‫סיפורה של ההיסטוריה הוא סיפור האהבה בין אלוהים ובין עמו‬ ‫הנבחר‪ :‬ההחלטה לחלץ את העם הזה מעבדות ולהוציאו לחירות‬ ‫ולהשתמש באומה הזאת כמכשיר להעברת המסר שלו‪ .‬״אוֹ ֲהנִ ָּסה ֱאל ִֹהים‬ ‫ָלבוֹ א ָל ַק ַחת לוֹ גוֹ י ִמ ֶ ּק ֶרב גּ וֹ י‪ְּ ,‬ב ַמ ּסֹת ְּבאֹתֹת ְוּבמוֹ ְפ ִתים ְוּב ִמ ְל ָח ָמה ְוּביָ ד‬ ‫יכם‬ ‫ר־עשָׂ ה ָל ֶכם יְ הוָ ה ֱאל ֵֹה ֶ‬ ‫ֲחזָ ָקה ִוּבזְ רוֹ ַע נְ טוּ יָ ה‪ְ ,‬וּבמוֹ ָר ִאים ְ ּגד ִֹלים ְּככֹל ֲא ׁ ֶש ָ‬ ‫ָ ‪18‬‬ ‫ְּב ִמ ְצ ַריִ ם ְל ֵעינֶ יך‪.‬״‬ ‫אבל בסיפור העלילה יש תפניות ופיתולים‪ .‬סיפורה של האנושות‬ ‫הוא סיפור אהבה בין אלוהים בעל עקרונות נעלים ובין עם שסוטה מדרך‬ ‫הישר — עם שמבין היטב שיש השלכות למעשיו אבל חייב ללמוד שוב‬ ‫ושוב לחזור ולאהוב את אלוהים‪ ,‬ואלוהים שמפנה לו מדי פעם עורף‪,‬‬ ‫אבל ממתין בסבלנות שעמו ישוב אליו‪.‬‬ ‫עם כל לימוד מחדש יש התקדמות‪ ,‬תנועה אל אותו קו סיום היסטורי‪.‬‬ ‫כולנו חלק מהדרמה הגדולה הזאת של ההיסטוריה‪ .‬ההיסטוריה נותנת‬ ‫לנו מקום‪ .‬היא נותנת לנו רציונל‪ .‬אולי אנחנו חיים כיחידים‪ ,‬אבל אנחנו‬ ‫חלק ממארג הזמן‪ ,‬וגם אם החוט שלנו מגיע לסוף מביש‪ ,‬אלוהים ממשיך‬ ‫לארוג איתנו‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬ההיסטוריה יכולה להתקדם‪ .‬היא יכולה להתקדם מפני‬ ‫שאלוהים דואג לנו כיחידים‪ ,‬ומפני שהוא מושקע בהיסטוריה שלנו‪.‬‬ ‫וההיסטוריה תגיע לשיאה עם ההכרה האוניברסלית באלוהים וביצירתו‪,‬‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪51‬‬

‫ועם היהודים‪ ,‬גולת הכותרת‪ ,‬שמפיצים את אורם מירושלים‪ .‬כמו שכותב‬ ‫ההיסטוריון פול ג׳ונסון‪:‬‬ ‫שום עם לא התעקש בתוקף כמו היהודים על כך שלהיסטוריה יש‬ ‫מטרה ולאנושות יש תכלית‪ .‬בשלב מוקדם מאוד של קיומם המשותף‬ ‫הם האמינו שגילו תוכנית אלוהית למין האנושי‪ ,‬שבה החברה שלהם‬ ‫תשמש כניסוי‪ .‬הם ניסחו את תפקידם בפרטי פרטים‪ .‬הם דבקו בו‬ ‫בעקשנות הירואית אל מול סבלות קשים‪ ...‬החזון היהודי נהפך‬ ‫לאבטיפוס של תכנונים גדולים דומים לאנושות — הן אלוהיים והן‬ ‫מעשי ידי אדם‪ .‬זו הסיבה מדוע היהודים עומדים במרכזו של הניסיון‬ ‫‪19‬‬ ‫התמידי להעניק לחיי האדם את הכבוד של תכלית‪.‬‬

‫הפסוק החשוב ביותר בתולדות האנושות‬ ‫הפוליתיאיזם לא הותיר מקום רב לאדם היחיד לפלס את דרכו בעולם‪.‬‬ ‫לא כך היה כשהדבר נגע לשליטים‪ .‬הם זכו לדרגת אלים‪ .‬הם נהנו‬ ‫מחופש פעולה בהיותם ברואים בצלם האלים‪ .‬במצרים העתיקה‪ ,‬החל‬ ‫בשושלת הרביעית (‪ 2613‬לפני הספירה)‪ ,‬הוכתרו השליטים המצרים‬ ‫בתואר ״בנו של ַרע״ — האל המצרי החשוב ביותר‪ 20.‬במסופוטמיה החלו‬ ‫מלכים להכריז על עצמם אלים במאה העשרים ושלוש לפני הספירה‪.‬‬ ‫המלך הראשון שעשה זאת היה נראם־סין מאכד‪ .‬האלהה עצמית נמשכה‬ ‫ללא הפסקה מאות שנים‪ ,‬עד ימי אוגוסטוס שהוכרז ֵאל במותו‪ ,‬ברומא‪,‬‬ ‫בשנת ‪ 14‬לספירה‪ 21.‬הניצוץ האלוהי שהושקע במנהיגים הדגולים ִאפשר‬ ‫להם חופש פעולה‪ .‬חמורבי‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬תיאר את עצמו כך בפתיחה לספר‬ ‫החוקים שלו‪ :‬״כשמורדוך שלח אותי לשלוט בבני האדם‪ ,‬להגן על זכויות‬ ‫הקרקע‪ ,‬פעלתי ביושר‪ ...‬והבאתי לרווחתם של הנדכאים‪.‬״‪ 22‬גיבורים‬ ‫אפיים במיתוסים של ימי קדם מזוהים עם האלים‪ .‬אנשים פשוטים אינם‬ ‫מופיעים כלל בסיפורים הללו‪.‬‬

‫‪ 52‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫היהדות נלחמה בכל האמצעים ברעיון של חוסר השוויון בין בני‬ ‫האדם לפני האל‪ .‬הפסוק החשוב ביותר שנכתב אי־פעם בנושא זה‬ ‫הוא ככל הנראה זה שמופיע בבראשית א׳‪ ,‬כ״ז‪ :‬״וַ ִ ּי ְב ָרא ֱאל ִֹהים ֶאת־‬ ‫ָה ָא ָדם ְּב ַצ ְלמוֹ ‪ְּ ,‬ב ֶצ ֶלם ֱאל ִֹהים ָּב ָרא אֹתוֹ ‪ :‬זָ ָכר וּ נְ ֵק ָבה‪ָּ ,‬ב ָרא א ָֹתם‪.‬״ הבחירה‬ ‫האלוהית כבר לא הוגבלה למנהיגים דגולים‪ :‬למעשה‪ ,‬אלוהים לועג‬ ‫ליומרנויות כאלה בספר בראשית ו׳‪ ,‬ב׳‪ ,‬כשהוא מחליט להוריד מבול‬ ‫על הארץ לאחר ש״בני האלים״ — השליטים — התחילו לרמוס את‬ ‫זכויותיהם של האנשים הפשוטים ו״לעודד״ את אלוהים לבוז לבני האדם‬ ‫‪23‬‬ ‫הזחוחים שהם ״בני תמותה״‪.‬‬ ‫במקום שרק המעמד השליט ייהנה מרצון חופשי‪ ,‬עכשיו כל בני האדם‬ ‫— בלי יוצא מן הכלל — זכו בחופש הבחירה‪ .‬אלוהים החתים את כולנו‪,‬‬ ‫הפיח בנו רוח חיים‪ ,‬יצר אותנו מעפר האדמה‪ .‬המטרה של סיפור הבריאה‬ ‫עצמו היא להראות כיצד בן האנוש הראשון‪ ,‬אדם‪ ,‬השתמש בצורה שגויה‬ ‫בכוח הבחירה שהוקנה לו — וכולנו צאצאיו של אדם‪ .‬אחד הקטעים‬ ‫המרגשים ביותר בתנ״ך מתרחש רגע לפני שקין רוצח את אחיו הבל‪:‬‬ ‫אלוהים רואה שקין מתקנא בעובדה שמנחתו של הבל התקבלה‪ ,‬ואומר‬ ‫״ל ָּמה ָח ָרה ָל ְך‪ ,‬וְ ָל ָּמה נָ ְפלוּ ָפנֶ ָ‬ ‫יטיב שְׂ ֵאת‪ ,‬וְ ִאם‬ ‫ם־ת ִ‬ ‫יך‪ֲ .‬הלוֹ א ִא ֵּ‬ ‫לקין בלהט‪ָ :‬‬ ‫‪24‬‬ ‫יטיב‪ַ ,‬ל ּ ֶפ ַתח ַח ָּטאת ר ֵֹבץ וְ ֵא ֶל ָ‬ ‫ל־בוֹ ‪.‬״‬ ‫יך ְּת ׁשוּ ָקתוֹ ‪ ,‬וְ ַא ָּתה ִּת ְמ ׁ ָש ּ‬ ‫לֹא ֵת ִ‬ ‫זהו מוטיב שחוזר שוב ושוב‪ .‬אלוהים מדגיש את חשיבותה של‬ ‫אפשרות הבחירה — של שימוש נכון ברצון החופשי — בספר דברים‪:‬‬ ‫ְר ֵאה נָ ַת ִּתי ְל ָפנֶ ָ‬ ‫ת־ה ָרע‬ ‫ת־ה ָּמוֶ ת‪ ,‬וְ ֶא ָ‬ ‫ת־ה ּטוֹ ב‪ ,‬וְ ֶא ַ‬ ‫ת־ה ַח ִ ּיים וְ ֶא ַ‬ ‫יך ַה ּיוֹ ם ֶא ַ‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ָאנ ִֹכי ְמ ַצ ְ ּו ָך ַה ּיוֹ ם‪ְ ,‬ל ַא ֲה ָבה ֶאת־יְ הוָ ה ֱאל ֶֹה ָ‬ ‫יך ָל ֶל ֶכת ִּב ְד ָר ָכיו‪,‬‬ ‫ים‪--‬ל ַמ ַען ִּת ְחיֶ ה‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫וְ ִל ׁ ְשמֹר ִמ ְצו ָֺתיו וְ ֻח ּק ָֹתיו וּ ִמ ׁ ְש ּ ָפ ָטיו; ‪ָ ...‬וּב ַח ְר ָּת‪ַּ ,‬ב ַח ִ ּי‬ ‫ָ ‪25‬‬ ‫ַא ָּתה וְ זַ ְר ֶעך‪.‬‬ ‫מאחר שאנחנו בוחרים‪ ,‬אנחנו שותפים של אלוהים לבריאה‪ .‬אנחנו‬ ‫חתומים על חוזה עם אלוהים‪ ,‬שבו אנחנו חייבים למלא את תפקידנו‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪53‬‬

‫ולבחור לעמוד בהתחייבויותינו‪ .‬חופש הבחירה הוא המרכיב העיקרי כאן‪.‬‬ ‫כשאלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים והעמיד אותם מול הר סיני‪,‬‬ ‫הוא דרש מהם לחתום על התוכנית‪ .‬הם קיבלו החלטה חיובית לחתום על‬ ‫חוזה עם אלוהים ועשו זאת בלי להמתין כדי לשמוע את התנאים‪ :‬״נַ ֲעשֶׂ ה‬ ‫וְ נִ ׁ ְש ָמע‪.‬״‪ 26‬פעולה שנעשתה מרצון חופשי קדמה להצדקה‪.‬‬

‫מה ירושלים מספרת לנו‪...‬‬ ‫ומה איננה מספרת‬ ‫נחזור לאמת המידה המקורית שלנו לאושר‪ :‬תכלית אישית‪ ,‬יכולת‬ ‫אישית‪ ,‬תכלית משותפת ויכולת משותפת‪ .‬מה יש ליהדות לבדה לומר‬ ‫על המרכיבים החיוניים הללו?‬ ‫בכל הקשור לתכלית אישית‪ ,‬ליהדות יש הרבה מה לומר‪ .‬היהדות‬ ‫אומרת שאלוהים מצפה מאיתנו לדברים — שיש לו אמות מידה בנוגע‬ ‫להתנהגות שלנו‪ ,‬שהוא תובע מאיתנו קדושה‪ ,‬שהוא מתייחס ברצינות‬ ‫למחויבות שלנו‪ .‬בן אדם על אי בודד יכול למצוא תכלית אם יחיה‬ ‫את החיים כפי שאלוהים רוצה בשבילו‪ ,‬על פי סדרת חוקים שיוכל‬ ‫למצוא בכתבי הקודש‪ .‬כמו שמסכם שלמה המלך בספר קהלת‪ ,‬מטרת‬ ‫ת־מ ְצו ָֺתיו ׁ ְשמוֹ ר‪ִּ ,‬כי־זֶ ה ָּכל־‬ ‫ת־ה ֱאל ִֹהים יְ ָרא וְ ֶא ִ‬ ‫״א ָ‬ ‫הקיום האנושי פשוטה‪ֶ :‬‬ ‫ָה ָא ָדם‪.‬״‪ 27‬לדברי קהלת‪ ,‬אם ננהג כך נמצא שמחה‪ :‬״יָ ַד ְע ִּתי ִּכי ֵאין טוֹ ב ָּבם‬ ‫יתי‪ִּ ,‬כי ֵאין טוֹ ב ֵמ ֲא ׁ ֶשר יִ שְׂ ַמח‬ ‫ם־לשְׂ מוֹ ַח‪ ,‬וְ ַל ֲעשׂ וֹ ת טוֹ ב ְּב ַח ָ ּייו‪ ...‬וְ ָר ִא ִ‬ ‫ִּכי ִא ִ‬ ‫‪28‬‬ ‫ָה ָא ָדם ְּב ַמ ֲעשָׂ יו ִּכי־הוּ א ֶח ְלקוֹ ‪.‬״‬ ‫גם בעניין היכולת האישית‪ ,‬התנ״ך מדבר באופן ברור‪ .‬התנ״ך‬ ‫קובע בגלוי שאנחנו אנשים חופשיים שמסוגלים לבחור בין חטא ובין‬ ‫קדושה‪ ,‬וכי אנחנו מחויבים לכך‪ .‬אנחנו קדושים‪ ,‬נבראנו בצלם אלוהים‪,‬‬ ‫ואנחנו שווים ביכולת שלנו לנהוג כיצורים אלוהיים‪ ,‬אף על פי שיש‬ ‫לנו כישרונות שונים‪ .‬התנ״ך גם מבהיר שתפקידנו להשתמש ביכולת‬

‫‪ 54‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫החשיבה שלנו כדי לגלות את אלוהים — לחפש אותו‪ ,‬לשאול שאלות‪,‬‬ ‫להיאבק בו‪ .‬אנחנו מאמינים שאלוהים מציית לחוקים מסוימים מבחינה‬ ‫מוסרית‪ ,‬ושהוא קבע כללים מסוימים עבור העולם שברא — שהחיים‬ ‫אינם תוכנית שרירותית כאוטית של החלטות שהתקבלו ברגע האחרון‬ ‫על ידי אלים שונים הנלחמים ביניהם על עליונות‪ .‬במונחים מדעיים‪,‬‬ ‫הרעיון הזה — הרעיון של אלוהים צפוי מראש שניתן לגלותו — הוא‬ ‫חיוני‪ .‬ההנחה של סדר בחוקי היקום חיונית להתפתחותה של התרבות‬ ‫המערבית — ולהתפתחותו של המדע באופן מיוחד‪ .‬המדע בכללותו‬ ‫מבוסס על הרעיון של חיפוש אחר חוקים אוניברסליים השולטים בעולם‬ ‫שסביבנו‪ .‬אילו היקום היה גיבוב אקראי של אירועים שאינם קשורים זה‬ ‫בזה‪ ,‬המתנהלים ללא היגיון של סמכות עליונה‪ ,‬החיפוש המדעי היה‬ ‫מתסכל למדי‪.‬‬ ‫אבל התנ״ך אינו טוען שהחיפוש שלנו אחר אמיתות אוניברסליות‬ ‫יקרב אותנו אל האושר‪ .‬על פי ההשקפה היהודית‪ ,‬אלוהים הוא האמת‬ ‫האוניברסלית היחידה‪ .‬היהודים מבקשים את אלוהים ודורשים ממנו‬ ‫לעמוד בדבריו‪ ,‬ולא בדברינו — אמות המידה שלו לאמת חשובות‪ ,‬לא‬ ‫אלה שלנו‪ 29.‬מושג החיפוש אחר האמת מחוץ לאלוהים‪ ,‬זר לתפיסה של‬ ‫התנ״ך‪.‬‬ ‫ומה בנוגע לתכלית המשותפת? כמובן‪ ,‬היהדות מספקת את הרעיון‬ ‫של תכלית משותפת‪ .‬אלוהים אומר לאברהם בספר בראשית‪ ,‬״וַ ֲא ָב ְר ָכה‬ ‫ְמ ָב ְר ֶכ ָ‬ ‫יך וּ ְמ ַק ֶּל ְל ָך ָאאֹר וְ נִ ְב ְרכוּ ְב ָך ּכֹל ִמ ׁ ְש ּ ְפחֹת ָה ֲא ָדמה‪.‬״‪ 30‬מעולם לא‬ ‫נאמרה נבואה אמיתית יותר — מאדם אחד שחיפש את אלוהים במדבר‬ ‫נולדו שלוש דתות מונותיאיסטיות השולטות באנושות ומעצבות את‬ ‫התרבות האנושית בהיקף הרחב ביותר האפשרי‪.‬‬ ‫היהדות לימדה שהתכלית המשותפת היא ייחודית ואוניברסלית‬ ‫כאחד — שאנחנו חייבים לחיות בקרב הקהילות שלנו ולעצב את‬ ‫ההתנהגות שלנו אל אחרים‪ .‬היהדות אמרה שעם ישראל ישמש הוכחה‬ ‫‪31‬‬ ‫למקורו של האל‪ ,‬הוכחה למקומו של אלוהים בהיסטוריה‪.‬‬

‫ ‬

‫מראש ההר ‬

‫‪55‬‬

‫הגישה של התפתחות היסטורית‪ ,‬שנטבעה על ידי היהודים ואומצה‬ ‫על ידי הנצרות‪ ,‬מניעה את התרבות המערבית כולה‪ .‬ברק אובמה אהב‬ ‫לצטט את מרטין לותר קינג ג׳וניור‪ :‬״קשת העולם המוסרי ארוכה‪ ,‬אך‬ ‫היא נוטה לכיוון הצדק‪.‬״ בהשראתו מופיע הציטוט הזה על גבי שטיח‬ ‫במשרד הסגלגל‪ .‬אבל קינג עצמו חשב שהקשת המוסרית קיימת רק‬ ‫בהקשר של נרטיב דתי של ההיסטוריה‪ .‬והנה ההקשר המלא שבו אמר‬ ‫קינג את המילים הללו‪ :‬״הרע עלול לעצב את האירועים כך שקיסר‬ ‫יתגורר בארמון וישו על הצלב‪ ,‬אבל אותו ישו יקום ויחלק את ההיסטוריה‬ ‫לזמנים שלפני הספירה ולזמנים שאחריה‪ ,‬כך שאפילו התאריכים בחייו‬ ‫של קיסר יתוארכו על פי שמו‪ .‬אכן‪ ,‬׳קשת העולם המוסרי היא ארוכה‪,‬‬ ‫אך היא נוטה לכיוון הצדק‪.‬׳״ אם להיסטוריה יש כיוון‪ ,‬היא פועלת כך‬ ‫‪32‬‬ ‫רק אם אנו מאמינים באלוהים הניצב בסופה וקורא לנו ללכת קדימה‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬יכולת משותפת‪ :‬מה אומר התנ״ך על השיטה הטובה ביותר‬ ‫להגשים את התכלית האישית והמשותפת? למרבה הפלא‪ ,‬לא הרבה‪.‬‬ ‫היהדות מאמינה שהכוח חייב להתקיים בראש ובראשונה במשפחה; אחר‬ ‫כך בקהילת האמונה‪ ,‬ולבסוף בשלטון‪.‬‬ ‫במקרה הטוב‪ ,‬היהדות אמביוולנטית בנושא כוחה של המדינה‪ .‬התנ״ך‬ ‫מפריד את הכוחות בין הלוויים ובין מערכת המשפט‪ .‬למעשה‪ ,‬התנ״ך‬ ‫מבטא שוב ושוב פחד מפני מונרכיה אלוהית‪ .‬משה אומר שהעם יבחר‬ ‫לו מלך — הוא אינו אומר שאלוהים ימנה את המלך‪ .‬אחר כך הוא מפרט‬ ‫שורה של הגבלות שיחולו על המלך‪ ,‬החל בהגבלות על עושרו‪ ,‬דרך‬ ‫הגבלות על מספר נשותיו‪ ,‬וכלה בהוראה שעל המלך לכתוב עותק משלו‬ ‫של התורה‪ ,‬כדי שזה יזכיר לו את חובותיו החוקיות מדי יום ויום‪ .‬המלך‬ ‫‪33‬‬ ‫ן־ה ִּמ ְצוָ ה יָ ִמין וּ שְׂ מֹאול‪.‬״‬ ‫ם־ל ָבבוֹ ֵמ ֶא ָחיו‪ ,‬וּ ְל ִב ְל ִּתי סוּ ר ִמ ַ‬ ‫״ל ִב ְל ִּתי רוּ ְ‬ ‫חייב ְ‬ ‫לאחר שנכנסו היהודים אל הארץ‪ ,‬משלו בהם שופטים במשך דורות‪.‬‬ ‫ֹא־א ְמ ׁשֹל‬ ‫השופט גדעון מסרב באופן מפורש למשול ביהודים ואומר‪ ,‬״ל ֶ‬ ‫ֲאנִ י ָּב ֶכם‪ ,‬וְ לֹא־יִ ְמ ׁשֹל ְּבנִ י ָּב ֶכם יְ הוָ ה יִ ְמ ׁשֹל ָּב ֶכם‪.‬״‪ 34‬כשהיהודים מחליטים‬ ‫בסופו של דבר להטיל על הנביא שמואל להמליך עליהם מלך‪ ,‬שמואל‬

‫‪ 56‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הזהיר אותם שמלך ירושש את העם וינהג כרודן‪ .‬הוא סיכם את דבריו‬ ‫במילים‪ ,‬״וּ זְ ַע ְק ֶּתם‪ַּ ,‬ב ּיוֹ ם ַההוּ א‪ִ ,‬מ ִּל ְפנֵ י ַמ ְל ְּכ ֶכם ֲא ׁ ֶשר ְּב ַח ְר ֶּתם ָל ֶכם; וְ לֹא־‬ ‫‪35‬‬ ‫יַ ֲענֶ ה יְ הוָ ה ֶא ְת ֶכם ַּב ּיוֹ ם ַההוּ א‪.‬״‬ ‫היהדות מביעה חשד בריא בכוח ריכוזי‪ .‬עונשים פליליים דורשים‬ ‫שני עדים שהזהירו את העבריין לפני ביצוע הפשע‪ ,‬ואחר כך היו עדים‬ ‫לפשע‪ .‬אף על פי שהדת שימשה מסווה לרודנות תיאולוגית‪ ,‬יש בתנ״ך‬ ‫בסיס רחב לרעיון שהמדינה יכולה להתארגן בדרכים שונות כדי לקדש‬ ‫את התכלית האישית והשיתופית של האנשים‪ .‬האמת הזאת התבררה‬ ‫בתקופה שקדמה לעידן הנאורות‪ ,‬כאשר קריאה נרחבת בכתבי הקודש‬ ‫הפכה על פיהן מאות שנים של כוח תיאוקרטי‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬התנ״ך מציג השקפה מופרזת על האושר האנושי — אבל כזו‬ ‫שדורשת הבהרה נוספת‪ .‬התנ״ך אומר לנו מה אלוהים מצפה מאיתנו‬ ‫ודורש מאיתנו למלא את ציפיותיו; הוא אומר לנו שישות טובה‪ ,‬דואגת‬ ‫וחזקה עד אין קץ‪ ,‬אוהבת אותנו ודואגת לנו‪ .‬הוא אומר שמוטל עלינו‬ ‫לשאוף אליה‪ .‬התנ״ך מנגיש את האלוהים; הוא מוריד את אלוהים אל‬ ‫הארץ‪ .‬בכך הוא מציע לאדם את האפשרות להתרומם בעצמו‪ .‬אבל‬ ‫המסורת התנ״כית אינה מדגישה את יכולתם של האנשים לחשוב מראש‬ ‫בתבונה; ההתגלות עומדת מעל התבונה‪.‬‬ ‫ואין די בהתגלות לבדה‪ .‬הנשמה שהעניק אלוהים לאדם מבקשת את‬ ‫אלוהים באמצעות התבונה — אותה איכות אנושית ייחודית המרוממת‬ ‫את בני האדם מעל בעלי החיים ומציבה אותם לרגלי כס האלוהים‪.‬‬ ‫כדי לבקש תכלית מוסרית נעלה יותר היה על בני האדם לפתח את‬ ‫תבונתם‪.‬‬ ‫לשם כך הם פנו לאתונה‪.‬‬

‫פרק ‪3‬‬

‫מתוך האבק‬

‫מלחמה מתחוללת כיום בקמפוסים באשר לתפקידה של האוניברסיטה‪.‬‬ ‫האם תפקידה הוא ליצור מרחב בטוח לסטודנטים שבו ״ימצאו את‬ ‫עצמם״? האם היא משמשת מקום שבו יחוו את ההשתאות מול מגוון‬ ‫רחב של רעיונות? או שמא זה מקום שבו יטמיעו בהם את החשיבה‬ ‫הבסיסית הטמונה ביסוד התרבות המערבית?‬ ‫בעבר‪ ,‬התשובה היתה ללא ספק האפשרות האחרונה‪ :‬אנשים הלכו‬ ‫לאוניברסיטה כדי לספוג את הלימודים הקלסיים‪ .‬האבות המייסדים היו‬ ‫בקיאים בלטינית וביוונית; כתיבתם גדושה בהפניות לספרות העתיקה‪.‬‬ ‫ב־‪ 1900‬מחצית מכל תלמידי בתי הספר התיכוניים בארצות הברית‬ ‫חויבו ללמוד לטינית‪ 1.‬אבל כיום‪ ,‬רבים מהמלומדים והסטודנטים‬ ‫חושבים שהלימודים הקלסיים מיושנים ומשעממים‪ ,‬נדושים ונחלת‬ ‫העבר — אתנוצנטריים ומקובעים מבחינה תרבותית‪ .‬ג׳סי ג׳קסון צעד‬ ‫כידוע בסטנפורד בשנות השמונים‪ ,‬שלוב זרוע עם הסטודנטים‪ ,‬וקרא‪,‬‬ ‫״הי הי‪ ,‬הו הו‪ ,‬להעיף את התרבות המערבית מפה‪.‬״ מאז ‪ 2010‬אף‬ ‫אחת מהאוניברסיטאות המובילות אינה דורשת מהסטודנטים להשתתף‬ ‫בקורסים שמלמדים את תרבות המערב‪ .‬שש־עשרה אוניברסיטאות בלבד‬ ‫‪2‬‬ ‫מציעות בכלל קורס כזה‪.‬‬ ‫מה קרה? תחושה כוללת של בוז לתרבות המערבית עצמה הובילה‬ ‫לביקורת חריפה על לימודי הקלסיקה‪ .‬בעיניהם של רבים מאנשי השמאל‬ ‫‪57‬‬

‫‪ 58‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הרדיקלי‪ ,‬התרבות המערבית היא מעוז של אימפריאליזם וגזענות‪.‬‬ ‫סטודנטים חייבים להקדיש את עצמם ללימוד הליקויים הללו במקום‬ ‫ללמוד על תהילתה של הפילוסופיה הקדומה‪ .‬עוד נטען שלימוד של‬ ‫הפילוסופיה והתרבות העתיקות מגביל באורח דרמטי את הבנתנו את‬ ‫הרשע הטבוע במערב‪ .‬אדוארד סעיד הבהיר היטב את הטענה הזאת‬ ‫בספרו ‪ ,Orientalism‬שבו טען כי המורשת של יוון ורומא ״הדירה״‬ ‫את המזרח — ושהקלסיקנים דאגו בעיקר להכפיש את המסורות הלא־‬ ‫מערביות‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הזכות לכתוב על תרבויות המזרח נשללה מאנשי‬ ‫המערב‪ ,‬שכן כאנשים מבחוץ הם היו מוּעדים לסלף את התורה של‬ ‫תרבויות אלה‪ 3.‬על פי השקפה זו‪ ,‬חינוך אינו אלא צורה שונה של הנצחת‬ ‫יחסי הכוחות — וכך ההתמקדות בתרבות המערבית תורמת לרודנות‬ ‫המתמשכת‪ .‬מוטב להתעלם מהקלסיקנים לטובת חינוך שלם יותר‬ ‫המתמקד בתרבויות שונות‪.‬‬ ‫מותר כמובן לשמוח בדברים שאנו יכולים ללמוד ממגוון רחב של‬ ‫תרבויות — עיטור השיש של המחוקקים בחדר השימוע של בית המשפט‬ ‫‪4‬‬ ‫העליון בארצות הברית מציג את משה‪ ,‬חמורבי‪ ,‬סולון וקונפוציוס‪.‬‬ ‫אבל התעלמות מהמורשת של התרבות הפילוסופית היוונית־רומית‬ ‫פירושה הנצחה של השקר שלפיו התרבות המערבית הביאה לנו יותר‬ ‫ניצול מאשר חירות‪ .‬ברוב המקרים מפיצי הרב־תרבותיות בחינוך אינם‬ ‫מקדמים למידה רחבה אלא חוסר למידה‪ .‬הגישה הזאת מגיעה לשיאה‬ ‫בתנועות האנטי־קלסיות שאנו רואים בקמפוסים כגון ריד‪ ,‬שבו קבוצת‬ ‫סטודנטים מטיפה נגד קורסים בסיסיים במדעי הרוח מפני שלכאורה הם‬ ‫״מעודדים [ ] את עליונות האדם הלבן‪ ...‬הטקסטים שמהם בנוי הסילבוס‬ ‫של [קורס מדעי הרוח ‪ ...]110‬הם ׳יורוצנטריים׳‪ ,‬׳ממוקדים בגזע הלבן׳‬ ‫‪5‬‬ ‫ולכן ׳מעודדים דיכוי׳‪.‬״‬ ‫זו פרשנות דרמטית ושגויה במתכוון של ההיסטוריה של התרבות‬ ‫המערבית — הכוח החזק ביותר למען הטוב בתולדות העולם‪ .‬אין‬ ‫בקביעה זו כדי להתעלם מהמון מעשי הרוע שהתרבות המערבית נטלה‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪59‬‬

‫בהם חלק‪ .‬אבל התרבות המערבית שחררה יותר אנשים מכל תרבות‬ ‫אחרת‪ ,‬ובהפרש ניכר‪ .‬היא הפחיתה את העוני‪ ,‬הכניעה מחלות וצמצמה‬ ‫את המלחמות‪ .‬התרבות המערבית אחראית לשיפור מצבה הכלכלי של‬ ‫האוכלוסייה העולמית ולעלייה בזכויות האדם ובדמוקרטיה‪.‬‬ ‫ולתרבות זו שורשים עמוקים‪ .‬מדוע צריכים האמריקאים לטרוח‬ ‫ללמוד על היוונים הקדמונים? מפני שהשורשים הקלסיים של התרבות‬ ‫המערבית באתונה עדיין יכולים ללמד אותנו רבות‪ .‬אתונה מלמדת‬ ‫אותנו שאנחנו יכולים להשתמש בתבונתנו כדי להתעלות על עצמנו‪.‬‬ ‫אתונה מלמדת אותנו לא רק איך החירות יכולה לשגשג‪ ,‬אלא גם מדוע‬ ‫היא חייבת לשגשג‪ .‬טענתי שללא ירושלים לא היה מערב; וכך הדבר‬ ‫גם בנוגע לאתונה‪.‬‬ ‫אמונה דתית מחזקת מפני שהיא אומרת לבני האדם שהם אהובים‪,‬‬ ‫ושיש להם יכולת לבחור בין טוב לרע‪ .‬אבל אמונה דתית דורשת מאיתנו‬ ‫גם להכיר במגבלות הפנימיות של היכולת האנושית — היא תובעת‬ ‫מאיתנו לומר שישנם דברים שלעולם לא נבין‪ ,‬שאנחנו יצורים ארציים‬ ‫מוקפים אבק‪ .‬אבל אם הפרויקט של מעמד הר סיני ביקש לרומם את‬ ‫האדם מעל החיה בכך ששיתף אותו במשימה אלוהית והעניק לו נשמה‬ ‫אלוהית‪ ,‬הפרויקט של אתונה רומם את האדם תוך שימוש ביכולותיו‬ ‫של האדם עצמו‪ .‬הדת אינה ממעיטה בערך יכולותיו של המין האנושי‪,‬‬ ‫כמובן‪ ,‬אבל היכולות הללו יהיו תמיד משניות לרצונו של האל‪ .‬אתונה‬ ‫מרוממת את יכולתו של האדם ומעמידה אותה בראש‪.‬‬ ‫ההגות היוונית לא טענה כמובן שהאדם מסוגל להתגבר על הכול‪.‬‬ ‫רעיון הטרגדיה היוונית סובב סביב האדם השואף להגיע אל הכוכבים‪,‬‬ ‫אבל מנוע מלהגשים את שאיפותיו בגלל המגבלות הטמונות בו‪ .‬עם זאת‪,‬‬ ‫גיבורי המיתולוגיה היוונית הם אלה שקוראים תיגר על הגורל ומבקשים‬ ‫להאדיר את עצמאותם‪ :‬פרומתיאוס‪ ,‬אנטיגונה‪ ,‬אכילס‪ ...‬אפילו סוקרטס‬ ‫עצמו‪ .‬כמו שניסח מבקר הדרמה הידוע וולטר קר‪ ,‬״הטרגדיה מדברת‬ ‫‪6‬‬ ‫תמיד על חופש‪.‬״‬

‫‪ 60‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫השאיפה הטרגית הזאת לידע מאפיינת את המחשבה היוונית‪ .‬זו‬ ‫טרגדיה שיש בה חוט של תקווה‪ .‬משל המערה של אפלטון הוא הדוגמה‬ ‫המפורסמת ביותר לתשוקה להגיע אל האור‪ .‬במשל זה‪ ,‬אפלטון מצייר‬ ‫תמונה של גברים שאזוקים לקיר בתוך מערה ואינם יכולים לראות את‬ ‫מקור האור מחוץ למערה‪ .‬בשל אי־הידיעה שלהם ״יראו אנשים אלה את‬ ‫צללי החפצים כאמת שאין בלתה‪.‬״ אבל מספר קטן של אנשים נכבדים‬ ‫רשאים להשתחרר מהכבלים‪ ,‬להסתגל לאמת ולצאת אל האור‪ .‬אותם‬ ‫מאושרים מעטים יכולים לחזור לאחר מכן אל המערה ולעזור לבנות‬ ‫חברה אמיתית יותר בעבור חבריהם — אלא שהם ייאלצו להתמודד עם‬ ‫זעמם של חבריהם האסירים ועלולים לשלם את המחיר על שחשפו את‬ ‫‪7‬‬ ‫השקריות של הדעות הפופולריות‪.‬‬ ‫השימוש בתבונה האנושית כדי להימלט מהמערה ולהביא את הידע‬ ‫על האור היה תפקידם של האתונאים הקדמונים — משימה שאיחדה את‬ ‫אפלטון (‪ 348-428‬לפני הספירה) ואריסטו (‪ 322–384‬לפני הספירה)‪.‬‬ ‫היוונים הקדמונים העניקו לנו שלושה עקרונות בסיסיים‪ :‬האחד‪ ,‬שאנחנו‬ ‫יכולים לגלות את התכלית של חיינו מתוך התבוננות בטבע העולם;‬ ‫השני‪ ,‬שכדי ללמוד על טבעו של העולם עלינו לחקור את העולם‬ ‫שסביבנו באמצעות תבונתנו; ולבסוף‪ ,‬שהתבונה יכולה לעזור לנו לבנות‬ ‫את המערכות המשותפות הטובות ביותר לטיפוחה של אותה תבונה‪.‬‬ ‫בקיצור‪ ,‬היוונים העניקו לנו חוק טבע‪ ,‬מדע ובסיס לממשלה חילונית‪.‬‬ ‫ירושלים הורידה את השמים לאדמה; הגבהת התבונה של אתונה תשגר‬ ‫את האנושות אל הכוכבים‪.‬‬

‫למצוא תכלית בטבע‬ ‫תרומתם הראשונה של היוונים הקדמונים היתה הפילוסופיה של חוק‬ ‫הטבע‪.‬‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪61‬‬

‫אנחנו חיים בעולם חומרי‪ .‬לעולם החומרי הזה אין מה לומר לנו‬ ‫על תכלית או משמעות‪ .‬מדובר באוסף של חומרים‪ .‬מדוע שלאוסף של‬ ‫חומרים יהיה מידע כלשהו על השאלה כיצד עלינו לכוון את חיינו?‬ ‫אנחנו חיים בעולם מלא בדברים ובעובדות‪ .‬עובדות אינן מגדירות‬ ‫ערכים‪ .‬עץ איננו טוב או רע — הוא פשוט עץ‪ .‬העולם מלא בעובדות‬ ‫פראיות; אנחנו עצמנו עובדות פראיות ללא כל יכולת להתרומם מעל‬ ‫מציאויות הטבע הבסיסיות‪.‬‬ ‫זו המסקנה של רבים מהפילוסופים המודרנים‪ .‬זו היתה גם המסקנה של‬ ‫אחדים מהיוונים הקדמונים‪ ,‬כמו דמוקריטוס (‪ 370-460‬לפני הספירה)‪,‬‬ ‫פילוסוף שחי בתקופתם של אפלטון ואריסטו והאמין שניתן לתמצת את‬ ‫כל חיי האדם לחלקיקי חומר בסיסיים שכינה בשם ״אטומים״‪ 8.‬הטבע‬ ‫היה טבע ותו לא‪ ,‬האתיקה נשארת מאחור‪.‬‬ ‫אפלטון‪ ,‬אריסטו והסטואיקנים חשבו אחרת‪ .‬אפלטון ואריסטו דחו‬ ‫את תורת האטומים של דמוקריטוס‪ .‬על פי השקפתם‪ ,‬המחשבה האנושית‬ ‫חופשייה ומסוגלת לפענח את חוקי הטבע — והם האמינו שחוקים אלה‬ ‫אכן קיימים‪ .‬אנחנו יכולים לגבש חוקים וערכים מתוך הטבע עצמו‪.‬‬ ‫לטבע יש תכלית — או לאלוהים שמאחוריו‪.‬‬ ‫איך הצליחו להגיע למסקנה זו? החשיבה שלהם היתה פשוטה ועמוקה‪.‬‬ ‫הם הניחו שלמעשה כל עצם בבריאה מכוון לתכליתו — ביוונית‪ֶ ,‬טלוֹ ס‪.‬‬ ‫ערכו של עצם נעוץ ביכולתו להשיג את התכלית שלשמה נוצר‪ .‬עובדות‬ ‫וערכים אינם דברים נפרדים — העובדות מוטמעות בערכים‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫שעון הוא טוב (‪ )virtuous‬אם הוא מראה את הזמן הנכון‪ .‬סוס הוא טוב‬ ‫אם הוא מושך היטב את העגלה‪.‬‬ ‫מה פירוש הדבר כשמדובר בבני האדם? מה שהופך אדם לטוב הוא‬ ‫היכולת שלו לבצע פעולות שעושות אותו אדם‪ ,‬ולא חיה — גם לאדם יש‬ ‫טלוס‪ .‬מהו הטלוס שלנו? התכלית שלנו‪ ,‬לפי אפלטון ואריסטו כאחד‪,‬‬ ‫היא לחשוב‪ ,‬לשפוט ולהתווכח‪ .‬אפלטון אמר את הדברים בחיבורו ״ספר‬ ‫המדינה״‪:‬‬

‫‪ 62‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫היש פועל־מה של נשמה שאין לעשותו בשום דבר אחר שבעולם;‬ ‫כגון לדאוג ולמשול ולהיוועץ וכל היוצא באלה — וכי לא נצדק‬ ‫אם נייחס אותן הפעולות לנשמה בלבד‪ ,‬ונטען שהן נתייחדו לה?‪...‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ולחיות — מה? כלום לא נטען שפעלה של נשמה הוא?‬ ‫אריסטו הסכים‪ :‬הוא האמין שבאמצעות תבונתנו נוכל להגדיר את‬ ‫תכליתו של כל דבר שסביבנו‪ .‬אריסטו האמין שכל מה שקיים תלוי‬ ‫ברציונל לצורך קיומו (בלשון פילוסופית — ״תכלית״)‪ 10.‬וכך‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬ ‫שורשיו של צמח קיימים אך ורק כדי להגשים את תכליתם — אספקת‬ ‫חומרי מזון לצמח‪ .‬והתכלית שלנו היא השימוש בתבונה‪ :‬״משתיירת‬ ‫‪11‬‬ ‫לנו חיותו הפעילה של אותו יסוד שבאדם שבו נמצא הגיון המחשבה‪.‬״‬ ‫ולכן‪ ,‬לפי אפלטון ואריסטו‪ ,‬מה שהופך אותנו לטובים הוא עצם‬ ‫ביצוע תפקידנו‪ :‬להתבונן בעולם באמצעות התבונה‪ ,‬להבחין בסיבות‬ ‫הסופיות שלשמן הדברים קיימים‪ .‬זו התכלית שלנו‪ .‬כמו שהוטל על אדם‬ ‫הראשון לקרוא בשמות לכל בעלי החיים בתנ״ך‪ ,‬כך על פי המחשבה‬ ‫היוונית מוטל עלינו להכיר בטלוס של העולם שסביבנו‪.‬‬ ‫המחשבה המודרנית מתקוממת נגד הרעיון הזה — הרעיון שהטוב‬ ‫של משהו קשור בתכלית שלשמה הוא נוצר‪ .‬אנחנו מאמינים שהטבע‬ ‫עיוור ונטול ערכים — איננו מאשימים את הנחש על כך שהוא מכיש‪,‬‬ ‫או את התינוק על כך שהוא בוכה‪ .‬אבל לא לזה התכוונו הקדמונים‬ ‫ברעיון הטוב‪ .‬הם לא התכוונו למושג המודרני המוסרי שלנו של ״מידה‬ ‫טובה״ — להיות אדם נחמד‪ ,‬או משהו מעורפל באותה מידה‪ .‬הם התכוונו‬ ‫להגשמת הטלוס שלשמו נוצרנו‪.‬‬ ‫חלק מהגשמת הטלוס הזה היה טיפוח אותם היבטים של אופי‬ ‫שמאפיינים אותנו כבני אנוש‪ .‬קיים הבדל משמעותי אחד בין מערכות‬ ‫החשיבה של הקדמונים ובין המחשבה המודרנית בכל הקשור באותו‬ ‫טוב‪ :‬הם התמקדו בטוב במונחים של פיתוח אופיו של הדבר‪ .‬כמו שכותב‬ ‫ג׳ונתן היידט‪ :‬״הקדמונים ראו את פעולתו של הטוב והאופי בכל מה‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪63‬‬

‫שעושה האדם‪ ,‬ואילו התפיסה המודרנית שלנו מגבילה את המוסריות‬ ‫למערכת של מצבים המתעוררים בפני כל אדם רק כמה פעמים בכל שבוע‬ ‫נתון‪ :‬בחירה בין האינטרס העצמי ובין האינטרס של אחרים‪.‬״‪ 12‬בעוד‬ ‫המערכות המודרניות של המוסריות מתמקדות הרבה יותר בשאלה אם‬ ‫פעולות מסוימות הן טובות או רעות‪ ,‬המערכות המוסריות של הקדמונים‬ ‫לא הקדישו הרבה מחשבה לדרכי הפעולה‪ ,‬אלא יותר להפיכת גברים‬ ‫ונשים לטובים — לאנשים המסוגלים למלא את הטלוס שלהם כבני אדם‬ ‫ומשתמשים בתבונתם ובאופיים כדי לפתור משוואות מוסריות מורכבות‪.‬‬ ‫זה עדיין מותיר אותנו עם בעיה‪ :‬כדי שנוכל להיות שותפים בקהילה‪,‬‬ ‫עלינו להסכים על הטלוס שלנו‪ .‬הפילוסוף לוי שטראוס טוען שלא ניתן‬ ‫לבנות חברה על מספר גדול של מטרות סופיות‪ 13.‬ולכן‪ ,‬כדי למנוע‬ ‫ויכוחים אינסופיים על המטרות הסופיות היה על היוונים להניח שביסודו‬ ‫של עולם קיים היגיון אובייקטיבי‪ :‬מתכנן־על‪ ,‬מניע שאינו מוּנע‪ .‬אילו‬ ‫היקום היה מקום כאוטי‪ ,‬אקראי וחסר תכלית‪ ,‬הפועל ללא תכנון כלשהו‪,‬‬ ‫לא היה בו טלוס‪ .‬אבל אם מאחורי כל הבריאה עומדת תוכנית כוללת‪,‬‬ ‫תפקידנו הוא רק לחקור את התוכנית הזאת — לחשוף את חוק הטבע‬ ‫השולט ביקום‪.‬‬ ‫הקדמונים הבינו שכל תיאוריה של טלוס חייבת להסתמך על קיומו‬ ‫של מתכנן‪ .‬זו תפיסה מונותיאיסטית מבחינה פילוסופית‪ ,‬אף על פי‬ ‫שמבחינה דתית היוונים היו פוליתיאיסטים‪ .‬אנכסגורס (‪ 428–510‬לפני‬ ‫הספירה) גילה מערכת של היגיון אוניברסלי שהעולם מושתת עליה;‬ ‫הוא כינה אותה בשם ‪ .nous‬הרקליטוס (‪ 475–535‬לפני הספירה)‬ ‫היה הפילוסוף הידוע הראשון שהשתמש במונח לוגוס כדי לתאר את‬ ‫המערכת של התבונה האחידה הקיימת מאחורי עולם התופעות‪ .‬האדם‬ ‫מסוגל להבין את היקום מפני שכוח יצר את היקום; מוחו של האדם‬ ‫שיקף את אותו הכוח במידה כזו‪ ,‬שהאדם יכול לגלות את תכליתו‪.‬‬ ‫כמו שכותב ההיסטוריון ריצ׳רד ַטרנאס‪ ,‬״הלוגוס‪ ,‬כמכשיר שבאמצעותו‬ ‫האינטליגנציה האנושית מסוגלת להשיג הבנה אוניברסלית‪ ,‬היה עקרון‬

‫‪ 64‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫התגלות שמימית הפועל במקביל במוח האנושי ובעולם הטבע‪.‬״ ועל‬ ‫הפילוסופים הוטל לגלות את הלוגוס הזה‪ .‬בכך הם גם יגשימו את הטלוס‬ ‫‪14‬‬ ‫שלהם עצמם וגם יגלו באופן רחב יותר את הטלוס של האנושות‪.‬‬

‫הולדת המדע‬ ‫חקירה זו הובילה להולדת המדע‪ .‬המדע והטכנולוגיה ששיפרו את‬ ‫העולם שלנו — אותם אייפונים שהסטודנטים הצעירים משתמשים בהם‬ ‫כדי להשמיץ את התרבות המערבית נבנו על יסודות יווניים‪.‬‬ ‫אמונתם של הקדמונים שהטוב בא לידי ביטוי בשימוש בתבונה‬ ‫שלנו חייבה את חקר הטבע‪ .‬הקדמונים האמינו שבחקר טבעם של‬ ‫דברים ניתן לגלות את טבעו של הקיום‪ .‬אמנם‪ ,‬לפי השקפת העולם‬ ‫של התנ״ך אלוהים ברא את הטבע‪ ,‬אבל אין בה התייחסות רבה אל‬ ‫הטבע עצמו וגם לא דיון בשאלה אם חקר הטבע יוביל אל אלוהים‪.‬‬ ‫המילה ״טבע״ לא מופיעה כלל בתנ״ך‪ .‬המילה העברית יֵ ֶצר היא המילה‬ ‫הקרובה ביותר‪ ,‬ומשמעותה בדרך כלל רצון‪ .‬אבל הפילוסופיה היוונית‬ ‫היתה שונה‪ :‬היא טענה שהדרך הטובה ביותר לחקור את טבעה של‬ ‫תכלית האדם היא להביט במציאות עצמה ולנסות להבין את המערכות‬ ‫העומדות מאחוריה‪ .‬זה חייב לחקור את היקום שלנו כדי לגלות בו‬ ‫משמעות נעלה יותר‪.‬‬ ‫פיתגורס (‪ 495-570‬לפני הספירה) הוביל את החיפוש הזה — הוא‬ ‫האמין שבני האדם מסוגלים להשיג הרמוניה עם היקום בכך שינסו להבין‬ ‫אותו‪ .‬הפילוסופיה של פיתגורס הובילה אותו אל המתמטיקה‪ ,‬ניסיון‬ ‫לחשוף את ההרמוניה המושלמת לכאורה של הקוסמוס‪ .‬וזה הוביל אותו‪,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫בין שאר תגליותיו‪ ,‬אל משפט פיתגורס‪.‬‬ ‫אפלטון ואריסטו האמינו גם ברעיון של אמת אובייקטיבית‪ .‬אבל הם‬ ‫לא הסכימו ביניהם בשאלה מה מרכיב את האמת האובייקטיבית הזאת‪:‬‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪65‬‬

‫הצורות‪ ,‬או הידע של העולם החומרי‪ .‬חוסר ההסכמה עתיד בסופו של‬ ‫דבר להניע את יצירת הבסיס לשיטה המדעית‪ :‬דדוקציה שתציג בפני‬ ‫בני האדם השערה מדעית; עובדות שיוצגו באמצעות ראיות אמפיריות‬ ‫ויהיו הבסיס שעל פיו ישפטו אותה תיאוריה שתקבע אם ההשערה‬ ‫תתקבל‪ ,‬או תידחה‪ ,‬או תשתנה‪ .‬אריסטו ייסד את ההקפדה הלוגית בכל‬ ‫הנוגע להבחנה אמפירית‪ ,‬ובכך סיפק את הבסיס לכל המחשבה המדעית‬ ‫העתידית‪.‬‬

‫יצירת שלטון המבוסס על תבונה‬ ‫ולבסוף‪ ,‬היוונים העניקו לנו את שורשי הדמוקרטיה‪.‬‬ ‫על בסיס רעיון הטוב — השימוש בתבונה כדי לפעול בתיאום עם‬ ‫הטבע — אפלטון‪ ,‬אריסטו והסטואיקנים פיתחו מערכות של אתיקה‪.‬‬ ‫מערכות אלה לא רק המליצו על פיתוח אישי‪ .‬הן גם כללו את יצירתן‬ ‫של צורות ממשל חדשות‪ .‬חלק מהרעיונות שלהם הנוגעים לממשל היו‬ ‫טובים; אחרים היו גרועים‪ .‬אבל הם החלו בתהליך של שימוש בתבונה‬ ‫במוסדות השלטון — תהליך שממשיך עד היום‪.‬‬ ‫הקדמונים האמינו שכדי לטפח את הטוב‪ ,‬הפוליס — העיר־מדינה —‬ ‫חייבת לעמוד במרכזם של חיי האדם‪ .‬כמו שמציין הפילוסוף אלסדייר‬ ‫מקינטייר‪ ,‬האתונאים האמינו שאזרחות טובה היא דרישה מוקדמת כדי‬ ‫להיות אדם טוב‪ 16.‬מערכת האתיקה של אפלטון כרכה יחד אושר וטוב‪:‬‬ ‫האדם הטוב באמת יהיה מאושר‪ .‬כמו כן‪ ,‬אפלטון הגדיר כל מיני תכונות‬ ‫של טוב‪ :‬צדק‪ ,‬מתינות‪ ,‬ועוד‪ .‬אבל תכונות אלה אינן תכונות של טוב‬ ‫אישי‪ ,‬על פי השקפתו של אפלטון — הן קיימות אך ורק בהקשר של‬ ‫קהילה‪ .‬תכונת הצדק‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬קיימת רק כאשר כל אדם ממלא את‬ ‫תפקידו בקשר לפוליס‪ .‬המידות הטובות שלנו קיימות רק בקשר עם‬ ‫‪17‬‬ ‫אחרים‪.‬‬

‫‪ 66‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מאחר שהפוליס היא ההקשר שבו מפתחים את הטוב — ומאחר‬ ‫שמטרתו הסופית של האדם היא טיפוח הטוב — יש למשול בפוליס‬ ‫בהקפדה כדי שהטוב יוטבע בבני האדם‪ ,‬לפי אפלטון‪ .‬ולכן‪ ,‬השליטים‬ ‫חייבים להיות הטובים והחכמים ביותר בינינו — ואנחנו חייבים ליצור‬ ‫בהקפדה רבה מעמד של פילוסופים שימשלו בנו‪ .‬אחרת יתחולל כאוס‪.‬‬ ‫״אם לא‪ ,‬יהיה אחד משניים‪,‬״ כתב אפלטון בקולו של סוקרטס‪ ,‬״או —‬ ‫שהפילוסופים ימלכו במדינות‪ ,‬או — שהנקראים עכשיו מלכים ושליטים‬ ‫יעסקו בפילוסופיה עיסוק כן וכדי הצורך‪ ,‬ששני אלה‪ ,‬שלטון מדיני‬ ‫ופילוסופיה‪ ,‬יתחברו במקום אחד‪ ...‬לא ייתכן שום קץ‪ ,‬גלאוקון חביבי‪,‬‬ ‫לפורעניות שבמדינות‪ ,‬ודומני שאף לא למין האנושי בכלל‪ ...‬שום מדינה‬ ‫אחרת לא תהא מאושרת‪ ,‬אשר לפרטים ואשר לציבור‪.‬״‬

‫‪18‬‬

‫על פי השקפתו של אפלטון‪ ,‬הקונפליקט עם המדינה טמון בכישלונם‬ ‫של אנשים להכיר במעמדם‪ .‬כדי לפתור קונפליקטים כאלה הקים‬ ‫אפלטון היררכיה נוקשה בחזונו האוטופי‪ ,‬בין פועלים‪ ,‬לוחמים ומלכים־‬ ‫פילוסופים‪ .‬הוא גם המליץ על חזון שיתופי של המדינה האידיאלית שלו‪,‬‬ ‫שבה מגדלים את המלכים הפילוסופים‪ .‬משום כך מחה הפילוסוף קרל‬ ‫פופר על כך שהמדינה האידיאלית של אפלטון היא ״טוטליטרית טהורה‬ ‫ואנטי־הומנית‪,‬״ והאשים את אפלטון בכך שקידש את ״שלטון המעמדות‬ ‫וזכויות היתר שלהם‪ .‬העיקרון שכל מעמד חייב לעסוק בענייניו פירושו‪,‬‬ ‫בקיצור ובבוטות‪ ,‬שהמדינה צודקת אם השליט שולט‪ ,‬אם הפועל עובד‪,‬‬ ‫ואם העבד עמל בפרך‪.‬״‪ 19‬לוי שטראוס ואלן בלום‪ ,‬המומחים לאפלטון‪,‬‬ ‫יצאו להגנתו ודחו את ביקורתו של פופר בטענה כי תוכניתו השלמה‬ ‫של אפלטון היתה‪ ,‬לפחות בחלקה‪ ,‬היתולית בניסיון להוכיח ששליטה‬ ‫שיתופית מלאה לא תיתכן‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫המערכת של אריסטו למידות הטובות כרוכה גם במעמדו של היחיד‬ ‫כאזרח‪ .‬אבל בניגוד לאפלטון‪ ,‬שהאמין שרק מעטים נבחרים מסוגלים‬ ‫להבין את הצורות‪ ,‬והם אלה שיוכלו לשלוט מתוך כוונות טובות בשאר‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪67‬‬

‫החברה המאורגנת היטב‪ ,‬אריסטו דחה את האוטופיות הזאת‪ .‬הוא תקף‬ ‫את המשטר שהציע אפלטון‪ ,‬כינה אותו לא ריאליסטי וקבע כי הוא יקרע‬ ‫לגזרים את החברה עצמה‪ .‬״עלינו לזכור‪,‬״ אמר אריסטו‪ ,‬״שאסור לנו‬ ‫להתעלם מניסיון של דורות רבים‪.‬״‪ 21‬במקום זאת טען אריסטו שמשטר‬ ‫המשלב היבטים של דמוקרטיה עם היבטים של אריסטוקרטיה יהיה‬ ‫איטרציה פילוסופית ברורה של מערכת שיש בה איזונים‬ ‫הטוב ביותר — ֶ‬ ‫ובלמים‪.‬‬ ‫ההיגיון של אפלטון ושל אריסטו חיבר יחד את קיומה של המדינה עם‬ ‫יכולתה לקדם את חוק הטבע ולציית לו‪ .‬יורשיהם‪ ,‬כמו קיקרו‪ ,‬יבטאו את‬ ‫ההשקפה הזאת בצורה מופרזת יותר‪ .‬וכך כותב קיקרו ב״הרפובליקה״‪:‬‬ ‫החוק האמיתי הוא חשיבה נכונה תוך הסכמה עם הטבע; היישום שלו‬ ‫אוניברסלי‪ ,‬אינו משתנה ונצחי; הוא קורא לפעולה בחוקיו ומונע‬ ‫עוולות באיסוריו‪ ...‬לא ישררו חוקים שונים ברומא ובאתונה‪ ,‬או‬ ‫חוקים שונים היום ובעתיד‪ ,‬אלא חוק נצחי שאינו משתנה יחול על‬ ‫כל האומות ובכל הזמנים‪ ,‬ואדון ושליט אחד‪ ,‬והוא אלוהים‪ ,‬ימשול‬ ‫בכולנו‪ ,‬שכן הוא שכתב את אותו החוק‪ ,‬הוא שהפיץ אותו והוא‬ ‫‪22‬‬ ‫השופט שיאכוף אותו‪.‬‬ ‫ההגנה האלגנטית של קיקרו על מה שכינה ״מערכת מעורבת״ —‬ ‫מערכת של אחריות שלטונית משותפת‪ ,‬שבה האזרחים נוטלים חלק‬ ‫בשליטה של הממשל שלהם‪ ,‬תחת בקרה של מונרך‪ ,‬שהוא בתורו נתון‬ ‫לבקרה של האריסטוקרטיה — אומצה בחום על ידי האבות המייסדים‬ ‫של אמריקה‪ 23.‬מערכת כזאת‪ ,‬חשב קיקרו‪ ,‬תבטיח מניעת רודנות‬ ‫ופגיעה בטוב‪.‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫‪ 68‬‬

‫מה אתונה מספרת לנו‪...‬‬ ‫ומה איננה מספרת‬ ‫אכן‪ ,‬לימודים קלסיים הם עדיין בגדר חובה‪ .‬תלמידי המכללות שתוקפים‬ ‫אותם בחריפות מערערים את עצם היסודות שהם עומדים עליהם — הם‬ ‫מתעלמים מתבונה‪ ,‬מדע ודמוקרטיה‪ .‬בהמשך הספר נראה כיצד הנטישה‬ ‫הזאת מחלישה את כוחו של המערב‪ .‬אבל אין כל ספק שללא אתונה‪,‬‬ ‫המערב פשוט לא היה קיים כפי שהוא — ושהעולם היה סובל קשות‬ ‫בשל כך‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אתונה לבדה אינה יכולה להסביר את גדולתו של המערב‪.‬‬ ‫העולם של אתונה עיצב אותנו בדרכים עמוקות — והוא מעצב‬ ‫אותנו בעוצמה יוצאת דופן כתוצרים של עידן חילוני‪ .‬קל יותר להבחין‬ ‫בחובותינו לאתונה מאשר בחובותינו לירושלים‪ :‬נראה שהם דורשים‬ ‫פחות אמונה דתית‪ ,‬פחות אמונה במופלא ובאלוהי‪ .‬אבל אתונה לא‬ ‫הספיקה — המערב עדיין זקוק לירושלים‪.‬‬ ‫כדי להבין מדוע‪ ,‬עלינו לחזור אל המסגרת המרובעת שלנו של‬ ‫משמעות‪ :‬תכלית אישית‪ ,‬יכולת אישית‪ ,‬תכלית משותפת ויכולת‬ ‫משותפת‪.‬‬ ‫על פי המסגרת האתונאית‪ ,‬כמעט לא ניתן להפריד את התכלית‬ ‫האישית מהתכלית המשותפת‪ .‬אפלטון‪ ,‬אריסטו והסטואיקנים היו דוחים‬ ‫מכול וכול חלוקה כזאת כמזיקה וחסרת תועלת‪ :‬התכלית האישית נעוצה‬ ‫בהתנהגות טובה — הגשמת הטלוס שלנו בכך שנפעל בתבונה הנכונה‬ ‫בתיאום עם הטבע‪ .‬את הטוב‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬ניתן להגדיר רק בזיקתו‬ ‫לקהילה‪ .‬על פי השקפה זו‪ ,‬הפרט נוטה להיעלם לתוך הקהילה‪.‬‬ ‫האתונאים היו אדישים בכל הקשור לתכלית האישית ללא הקהילה‪,‬‬ ‫אבל הם האמינו באדיקות ביכולת האישית‪ .‬הם תמכו בלהט ברעיון של‬ ‫סדר ביקום וחזרו והתעקשו על כך שלבני האדם יש לא רק יכולת אלא‬

‫ ‬

‫מתוך האבק ‬

‫‪69‬‬

‫גם מחויבות לגלות את הסדר הזה‪ .‬המשמעות של גילוי חוק הטבע היתה‬ ‫לנסות ולהכיר את הטבע‪ ,‬ואפלטון‪ ,‬אריסטו והסטואיקנים היו מאוחדים‬ ‫באמונתם שבני האדם יכולים להפנות את תשומת הלב שלהם אל הטבע‬ ‫בחיפוש אחר תשובות‪ .‬בני האדם ניחנו בעוצמה אלוהית‪ ,‬בתבונה; השכל‬ ‫האנושי משקף אמיתות אובייקטיביות הניתנות לגילוי ביקום‪ .‬המורשת‬ ‫המלהיבה ביותר של אתונה היא ככל הנראה האמונה הבלתי מעורערת‬ ‫בכוחו של השכל האנושי‪.‬‬ ‫כפי שנאמר כבר‪ ,‬התכלית המשותפת היתה כרוכה בתכלית האישית‪:‬‬ ‫אם מטרתו של הפרט היא לגלות את האושר באמצעות אזרחות טובה‪,‬‬ ‫מטרתה של הקהילה חייבת להיות קידום הטוב הזה‪ .‬על פי חזון קהילתי‬ ‫זה‪ ,‬החירות האישית במובן המודרני נעלמת כליל‪ .‬אתונה דחתה את‬ ‫התפיסה של חירות אישית מעבר לחירות לחתור לטוב כדי להגשים‬ ‫את הטלוס‪ .‬משמעותה של החירות היא אך ורק שליטה עצמית‪ ,‬ההפך‬ ‫הגמור ממה שאנחנו מתכוונים לו כיום במושג חירות‪ .‬אפלטון דחה מכול‬ ‫וכול את החירות במובן המודרני‪ ,‬מפני שלדעתו היא תוביל לאנרכיה‪.‬‬ ‫לפי אריסטו‪ ,‬החירות מתקיימת אך ורק בהקשר האישי‪ ,‬כשאדם עוסק‬ ‫‪24‬‬ ‫בחיפושים פילוסופיים‪.‬‬ ‫מהי‪ ,‬אם כן‪ ,‬יכולת משותפת? על הקהילה הוטלו שני תפקידים‬ ‫נפרדים‪ :‬הטמעת הטוב באזרחים והגנת האזרחים מפני הפרת חוק‬ ‫הטבע‪ .‬אפלטון חשב שמימוש התפקיד הראשון יוכל למנוע את הצורך‬ ‫בתפקיד השני‪ :‬אם הממשלה תצליח להכשיר מלכים־פילוסופים‬ ‫מושלמים שימשלו בעם‪ ,‬לא יהיה צורך לחשוש מפני הפרות של חוק‬ ‫הטבע‪ .‬אריסטו והסטואיקנים חששו מפני ראייה אוטופית כזאת והאמינו‬ ‫שהמדינה חייבת להיות מתוכננת כך שתמנע את הפרת חוק הטבע‬ ‫באמצעות מערכת משולבת של איזונים ובלמים‪.‬‬ ‫שיטת המחשבה האתונאית כוננה כמה רעיונות בסיסיים החיוניים‬ ‫לאושר‪ :‬רעיון הטלוס‪ ,‬שאנו מסוגלים לגלות; החשיבות של חקירה‬ ‫באמצעות התבונה‪ ,‬שהובילה ללידת המדע; ההכרה שקשרים חברתיים‬

‫‪ 70‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מחברים אותנו זה אל זה‪ .‬אבל המחשבה האתונאית מותירה עדיין כמה‬ ‫שאלות חשובות שלא נענו‪ .‬היוונים מצאו אושר בחשיבה פילוסופית‪,‬‬ ‫ולא בפעולה‪ .‬אם אינך פילוסוף‪ ,‬איך תוכל להשיג אושר? האם באמת‬ ‫מצפים מאיתנו להיות מאושרים כפועלים או כלוחמים‪ ,‬בחברה של‬ ‫אפלטון התלת־מעמדית? איך נמנע את הרודנות של הפוליס‪ ,‬בהתחשב‬ ‫בקשר שבין טוב ובין אזרחות טובה?‬ ‫ויותר מכול‪ ,‬איך הפילוסופיה מיתרגמת לפעולה? אם חוקי משה‬ ‫חקוקים באבן‪ ,‬אזי חוק הטבע נראה לפעמים מעורפל ואפילו כוזב‪ .‬איך‬ ‫אפשר לאחד את עולם המחשבה עם עולם המעשה? האם ניתן לחבר את‬ ‫קולו הרועם של אלוהים‪ ,‬שדרש פעולה ממרומי ההר‪ ,‬עם קולם השקט‪,‬‬ ‫השואל‪ ,‬של הפילוסופים‪ ,‬התובעים היגיון מהטבע?‬

‫פרק ‪4‬‬

‫מיזוג‬

‫העולמות של ירושלים ואתונה נראו סותרים במידה רבה‪ .‬היהדות היתה‬ ‫דת קטנה אך חשובה — על פי ההערכות כ־‪ 10‬אחוזים מתושבי האימפריה‬ ‫הרומית היו יהודים בסוף המאה הראשונה לספירה‪ — 1‬והמחשבה היוונית‬ ‫נטמעה במידה רבה במחשבה הרומית‪ .‬אבל שתי אבני הבניין של התרבות‬ ‫המערבית‪ ,‬ההתגלות היהודית והחשיבה היוונית‪ ,‬היו נתונות במלחמה‪.‬‬ ‫במקרה הטוב‪ ,‬כלל לא היה ברור אם ההרמוניה אפשרית ביניהן‪.‬‬ ‫היו שלוש סתירות חמורות בין המחשבה היהודית ובין המחשבה‬ ‫היוונית‪ .‬הראשונה נסבה על טבעו של אלוהים‪ :‬אלוהי משה ואלוהי‬ ‫אריסטו לא היו זהים‪ .‬היהדות הציגה אלוהים שפעיל ביקום‪ ,‬ואילו‬ ‫המחשבה היוונית הציגה מניע בלתי מונע שאין לו כל עניין במעשיהם‬ ‫של בני האדם‪ .‬״המניע הבלתי מונע ואינו משתנה היה האלוהים של‬ ‫אפלטון ואריסטו‪,‬״ אומר רבי ג׳ונתן זקס‪ .‬״אלוהי ההיסטוריה היה אלוהי‬ ‫אברהם‪ .‬הם פשוט לא התאימו זה לזה‪.‬״ האמונה שיש אלוהים מאחורי‬ ‫מעשה הבריאה היתה משותפת לדת היהודית ולהגות היוונית‪ ,‬אבל‬ ‫הדת היהודית‪ ,‬בניגוד להגות היוונית‪ ,‬ראתה את הנוכחות האלוהית גם‬ ‫בחייהם של בני האדם ולא רק בטבע‪ .‬על פי השקפה זו אלוהים היה‬ ‫מעורב באופן אינטימי בפעולתו של האדם‪ .‬היוונים האמינו בגורל הרבה‬ ‫‪2‬‬ ‫יותר מאשר בנוכחות אלוהית בעלת משמעות מוסרית‪.‬‬ ‫השנייה‪ ,‬ההגות היוונית חיפשה אוניברסליות בכל הדברים; ההתגלות‬ ‫‪71‬‬

‫‪ 72‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מצאה אוניברסליות באמצעות ההתקשרות המיוחדת שנוצרה בין אלוהים‬ ‫לאדם בהר סיני‪ .‬החשיבה של חוק הטבע היווני התמקדה ברעיון שבני‬ ‫האדם יכולים‪ ,‬באמצעות התבוננות עמוקה בעולם שסביבם‪ ,‬להגיע‬ ‫לאמיתות אוניברסליות מסוימות‪ .‬אותן הנחות היו נכונות לכולם וייצגו‬ ‫את רמת הידע המוחלטת‪.‬‬ ‫על פי התפיסה היהודית‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬בני האדם אינם מסוגלים‬ ‫לגלות את כל האמיתות האוניברסליות — נדרשת התגלות‪ ,‬קול שמדבר‬ ‫ממרומים אל בני האדם ומכתיב מוסריות‪ .‬ולכן‪ ,‬לפי התורה‪ ,‬אלוהים‬ ‫רצה שבני האדם ישתמשו בתבונתם כדי לגלות אמיתות אוניברסליות‪,‬‬ ‫אבל על בני עמו ״הנבחר״ הוטלו תחומי אחריות נוספים‪ .‬אותו עם נבחר‬ ‫לשמש ״אור לגויים״‪ ,‬לקיים את מצוותיו ובכך להפיץ אותן אמיתות‬ ‫אוניברסליות‪ .‬האוניברסליות אומרת שהתבונה האנושית מובילה אל‬ ‫האור שמחוץ למערה; הבדלנות אומרת שניתן למצוא את יד אלוהים‬ ‫בהנחיות שהוא נותן לאומה מסוימת‪.‬‬ ‫השלישית‪ ,‬המחויבות היוונית לפוליס מנוגדת למחויבות היהודית‬ ‫לאלוהים‪ .‬ההשקפה היוונית על אזרחות התמקדה במקומו של הפרט‬ ‫בפוליס‪ ,‬העיר־מדינה‪ .‬המחשבה ההלניסטית התמקדה במידה רבה‬ ‫בשאלה כיצד לעצב את היחידים כך שישמשו אזרחים בדרך הטובה‬ ‫ביותר‪ ,‬וכיצד לטפח באזרחים אלה מידות טובות שיהיו שימושיות‪.‬‬ ‫ליהדות‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היתה מחויבות אחרת‪ :‬המחויבות לשרת את החוק‬ ‫האלוהי כאדם פרטי וכציבור‪ .‬שני הרעיונות הללו הגיעו לעימות ישיר‬ ‫בשנת ‪ 167‬לפני הספירה‪ ,‬כשהמלך היווני אנטיוכוס הרביעי ניסה לחלל‬ ‫את בית המקדש בשם הדת היוונית ואסר לקיים חלק גדול ממנהגי‬ ‫היהדות‪ .‬כשליחיו השתמש ביהודים מתייוונים שראו ביהדות המסורתית‬ ‫מכשול בפני התבוללות‪ .‬המכבים הרימו את נס המרד והקימו את שושלת‬ ‫החשמונאים ביהודה‪ .‬עד היום חוגגים היהודים את ההתקוממות הזאת‬ ‫בימי החנוכה‪.‬‬ ‫האם ניתן להפגיש את שתי המסורות הללו? האם התבונה לבדה‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪73‬‬

‫מסוגלת לספק תכלית? האם הדת לבדה מסוגלת לספק יכולת? האם‬ ‫השתיים יכולות לפעול יחד בהרמוניה?‬ ‫שאלות אלה עתידות להניע את הפילוסופיה והדת בשלוש־עשרה‬ ‫מאות השנים הבאות‪ ,‬לשנות את הפילוסופיה וההיסטוריה של יבשת‬ ‫אירופה ולספק את השכבה הבאה של רעיונות בסיסיים בבניית‬ ‫המודרניות‪.‬‬

‫הולדת הנצרות‬ ‫הולדת הנצרות היתה הניסיון הרציני הראשון למזג את המחשבה‬ ‫היהודית עם המחשבה היוונית‪ .‬התערובת הנוצרית היתה הרבה יותר‬ ‫יהודית מאשר יוונית בתפיסתה את אלוהים ואת מסעו של האדם בעולם‪,‬‬ ‫אבל היא היתה גם הרבה יותר יוונית מאשר יהודית באוניברסליות שלה‪.‬‬ ‫הנצרות הפכה את המסר של היהדות לאוניברסלי‪ .‬סיפורי חייו של‬ ‫ישו נכתבו במתכוון ביוונית‪ ,‬ולא בארמית שהיתה שפתם של היהודים‬ ‫באותם ימים‪ .‬סיפורו של ישו היה אמור להתפשט בעולם כולו‪ .‬מאחר‬ ‫שישו כבר לא נחשב יהודי בעיני הנוצרים‪ ,‬אלא התגלמותו הגשמית של‬ ‫האל‪ ,‬היה מותר לנטוש את חוקי היהדות לטובת האוניברסליות‪ .‬כמו‬ ‫שכותב ההיסטוריון ריצ׳רד טרנאס‪ ,‬״אותו אור עילאי‪ ,‬המקור האמיתי של‬ ‫המציאות המאיר מחוץ למערת הצללים של אפלטון‪ ,‬הוכר עתה כאורו‬ ‫של ישו‪ .‬כפי שהכריז קלמנט מאלכסנדריה‪ ,‬׳על פי הלוגוס‪ ,‬העולם כולו‬ ‫הפך עכשיו לאתונה וליוון‪.‬׳״‪ 3‬המושג של אלוהים ביהדות‪ ,‬הממוקד כל‬ ‫כך בחוק‪ ,‬והעם היהודי כלפיד של אלוהים המאיר את החשכה באמצעות‬ ‫קיום חוק זה‪ ,‬נדחק הצדה‪ .‬במקומו נעשה ישו חזות הכול‪:‬‬ ‫הרי המשיח הוא תכלית התורה‪ ,‬כדי שיצדק כל מי שמאמין‪ ...‬ואם‬ ‫אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלוהים הקים‬

‫‪ 74‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אותו מן המתים — תיוושע‪ ...‬אין הבדל בזה בין יהודי ללא־יהודי‪ ,‬כי‬ ‫אדון אחד לכולם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫הנגישות לאלוהים נעשתה אוניברסלית‪ ,‬והרבה יותר קלה להשגה‪:‬‬ ‫התשובה טמונה באמונה‪ .‬העיקרון המרכזי הזה של הנצרות — הרעיון‬ ‫נציגה של התבונה האלוהית — הרחיב את‬ ‫ּ‬ ‫של אמונה בגואל אישי אחד‪,‬‬ ‫המשיכה של הנצרות בעיניהם של מיליארדי בני אדם במהלך ההיסטוריה‬ ‫בדרך שהיהדות עצמה לעולם לא היתה מצליחה לעשות‪ :‬ההתמקדות‬ ‫של הנצרות במחילה במקום בעבודת האלוהים הופכת אותה לדת הרבה‬ ‫יותר נגישה מהיהדות במובן המעשי‪ .‬הדיברות של היהדות מורכבים‬ ‫וקשוחים‪ .‬הנצרות נפטרה מהצורך בהם‪ .‬האמונה מעל הכול‪.‬‬ ‫אבל כדי שהאמונה תהיה מעל הכול‪ ,‬הנצרות הדיחה ממקומו‬ ‫את תפקידה של התבונה היוונית בחייהם של בני האדם; למרות חזון‬ ‫הנצרות של אלוהים כלוגוס — ההיגיון הטמון מאחורי היקום כולו —‬ ‫הנצרות איחדה את הלוגוס עם האיש ישו‪ .‬ההוגה הנוצרי הקדום והחשוב‬ ‫טרטוליאנוס (‪ )240-155‬סיכם היטב את הרעיון הזה‪ :‬״מה לירושלים‬ ‫ולאתונה‪ ,‬מה לכנסייה ולאקדמיה‪ ,‬מה לנוצרים ולכופרים?‪ ...‬אחרי ישו‬ ‫אין לנו כל צורך בהשערות‪ ,‬אחרי בשורת הנצרות אין לנו כל צורך‬ ‫במחקר‪.‬״‪ 5‬גם אוגוסטינוס הקדוש (‪ )430-354‬טען שחקר היקום הוא‬ ‫בזבוז זמן למי שמקבלים את האמת של ההתגלות‪ :‬״מלומדים רבים‬ ‫שקועים בוויכוחים ממושכים בנושאים אלה‪ ,‬אבל הכותבים הקדושים‬ ‫בחוכמתם העמוקה זנחו אותם‪ .‬נושאים אלה אינם מועילים למי‬ ‫שמחפשים אושר‪ ,‬וגרוע מזה‪ ,‬הם מבזבזים זמן יקר ביותר שיש להקדישו‬ ‫למה שמועיל מבחינה רוחנית‪ ...‬האמת טמונה במה שאלוהים מגלה ולא‬ ‫במה שהאנשים המגששים באפלה סוברים‪.‬״‪ 6‬אוגוסטינוס לא היה מתנגד‬ ‫נחרץ של התבונה; אלמלא החטא הקדמון‪ ,‬אמר‪ ,‬התבונה לבדה יכלה‬ ‫לחבר את האדם עם אלוהים‪ .‬אבל אחרי החטא הקדמון הוטל על החסד‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪75‬‬

‫למלא את הפער בין האדם לאלוהים‪ .‬התבונה לא תוכל להיות הדלק‬ ‫העיקרי כדי לחצות את הגבול הזה‪.‬‬ ‫הנצרות פתרה את הדילמה של הפוליס אל מול הפרט בכך שטענה‬ ‫כי הטרנספורמציה שחולל ישו בעולם היתה במהותה רוחנית‪ ,‬ולא‬ ‫גשמית‪ .‬היהדות הניחה שהמשיח יהיה דמות פוליטית‪ ,‬ולאו דווקא דמות‬ ‫רוחנית — ועצם הרעיון הזה הציב את היהדות בקונפליקט מהותי עם כל‬ ‫אימפריה גשמית וחזקה‪ .‬הנצרות הגדירה מחדש את המושג של המשיח‪:‬‬ ‫במקום האמונה היהודית במשיח פוליטי שיביא עלינו שלום עולמי‪ ,‬יצר‬ ‫פאולוס את האמונה הנוצרית במשיח רוחני שנאלץ למות כדי לכפר על‬ ‫חטאיהם של בני האדם‪.‬‬ ‫מי שהסביר את החלוקה הזאת באופן הברור ביותר היה אוגוסטינוס‪,‬‬ ‫שלאחר נפילתה של האימפריה הרומית פעל רבות כדי לכפור בטענות‬ ‫שעלייתה של הנצרות היא שהובילה להתמוטטות האימפריה‪ .‬אוגוסטינוס‬ ‫עסק בדיכוטומיות‪ ,‬שהעיקרית שבהן היתה החלוקה בין מה שכינה עיר‬ ‫האלוהים לעיר האדם‪ .‬עיר האלוהים סובבת סביב טוהר המידות‪ ,‬זוהי‬ ‫קהילה של נוצרים שנוסדה בחסדה של אהבת ישו‪ .‬עיר האדם היא‬ ‫עיר גשמית‪ ,‬אותה פוליס שהיוונים העריכו כל כך — עיר של אנשים‬ ‫רודפי בצע‪ ,‬חומרניים‪ ,‬שאיננה מסוגלת להביא אושר‪ ,‬על פי תיאורו של‬ ‫‪7‬‬ ‫אוגוסטינוס‪.‬‬ ‫הדיכוטומיה הזאת טוענת שהממשלות הקיימות לא צריכות להרגיש‬ ‫מאוימות על ידי הנצרות‪ ,‬שאחרי ככלות הכול‪ ,‬רק ביקשה את לבם‬ ‫של בני האדם שיסגדו לה‪ .‬הנצרות היתה מעבר לפוליטיקה; האזרחות‬ ‫אמורה להישלט על ידי עיר האדם‪ .‬אוגוסטינוס כתב‪:‬‬ ‫משרתיו של ישו — ויהיו מלכים או נסיכים או שופטים‪ ,‬חיילים או‬ ‫איכרים‪ ,‬עשירים או עניים‪ ,‬חופשיים או עבדים‪ ,‬גברים ונשים כאחד‬ ‫— נדרשים לסבול‪ ,‬אם יהיה צורך בכך‪ ,‬את הרפובליקה הגרועה‬ ‫והמושחתת ביותר‪ ,‬ובזכות סבלם‪ ,‬יזכו במקום של תהילה בסנאט‬

‫‪ 76‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הקדוש והנשגב ביותר של המלאכים‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬ברפובליקה‬ ‫‪8‬‬ ‫השמימית שחוקיה הם רצון האלוהים‪.‬‬ ‫ממלכת האדם שייכת לאדם‪ ,‬ממלכת האלוהים שייכת לאלוהים‪.‬‬ ‫במציאות‪ ,‬כמובן‪ ,‬הכנסייה ריכזה בידיה מהר מאוד כוח חילוני ודתי‬ ‫כאחד‪ .‬הדיכוטומיה של אוגוסטינוס בין עיר האלוהים ובין עיר האדם‬ ‫תמכה למעשה בתפיסת הכוח הזאת‪ ,‬שכן עיר האדם הטובה ביותר תהיה‬ ‫ככל הנראה זו שתשתמש בערכיה של עיר האלוהים‪ .‬גם אוגוסטינוס‬ ‫השתמש לפעמים בדרך הכוח באופן שנוי במחלוקת‪ :‬כשכת פלגנית‬ ‫המכונה דוֹ נָ טיסטית איימה עליו ועל המשטר שחי בו‪ ,‬אוגוסטינוס‬ ‫השתמש ברשויות הרומיות כדי לרדוף אותה‪ .‬וכך הוא טען‪ :‬״לפי‬ ‫דעתכם אין לאלץ איש לפעול בצדק; ולמרות זאת‪ ,‬אנחנו קוראים‬ ‫שבעל הבית אמר למשרתיו‪ְ ,‬׳לכוּ ֶאל ּ ָפ ָר ׁשוֹ ת ַהדְּ ָר ִכים וְ ָכל ִמי ׁ ֶש ִּת ְמ ְצאוּ‬ ‫ִק ְראוּ אוֹ תוֹ ַל ֲח ֻת ָּנה׳*‪ ...‬לפעמים הרועה מחזיר שיות טועות אל העדר‬ ‫באמצעות המקל‪.‬״‪ 9‬תומכיו של אוגוסטינוס אמרו שזו אינה דוקטרינה‬ ‫אלא התגוננות מתוך תחושת חירום‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הכנסייה הקתולית לא‬ ‫נרתעה והמשיכה לתבוע לעצמה את הכוח‪ ,‬שלא בצדק‪ ,‬במאות השנים‬ ‫הבאות‪.‬‬

‫ניצחון הנצרות‬ ‫התפשטות הנצרות היתה מיידית ומרחיקת לכת‪ .‬ההיסטוריון רודני‬ ‫סטארק מעריך שבשנת ‪ 40‬לספירה היו כאלף נוצרים‪ .‬בשנת ‪ 300‬היו‬ ‫כשישה מיליון נוצרים‪ ,‬שיעור גידול של כ־‪ 40‬אחוזים בעשור‪ 10.‬מה‬ ‫הניע את התפשטות הנצרות? ישנן כמה תיאוריות‪ ,‬חוץ מהתיאוריות‬ ‫* הבשורה על פי מתי‪ ,‬כ״ב ‪.9‬‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪77‬‬

‫הרוחניות המובנות מאליהן‪ .‬ראשית‪ ,‬היסטוריונים טוענים שהמניע‬ ‫העיקרי לעלייתה של הנצרות היה הערצה למערכת שלה שדאגה‬ ‫לעניים‪ :‬הקיסר יוליאנוס‪ ,‬מתנגד נחרץ לכנסייה‪ ,‬דיבר על חסרונותיה‬ ‫של הפגניות בהשוואה ל״אופי המוסרי‪ ,‬אם גם אינו אלא העמדת פנים״‬ ‫של הנוצרים‪ ,‬כולל ״נדיבותם כלפי זרים וטיפולם בקברי המתים‪.‬״‬ ‫יוליאנוס ראה בתשומת הלב שהקדישו הנוצרים לעניים שיטה חשובה‬ ‫‪11‬‬ ‫לסיוע לנזקקים‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬הנצרות היתה הדת היחידה שקראה לאנשים להמיר את‬ ‫דתם‪ :‬לאחר הרס בית המקדש בשנת ‪ 70‬לספירה הפסיקה היהדות את‬ ‫התעמולה הדתית‪( .‬קיימים חילוקי דעות בשאלה אם היהדות ביקשה‬ ‫להמיר את דתם של אנשים עוד לפני האירוע הזה‪ ).‬מאחר שהנצרות‬ ‫הציעה גאולה אוניברסלית וגם ישועה אישית‪ ,‬היא משכה אליה חסידים‬ ‫מתוך החברה הרומית — קל יותר למשוך לנצרות אנשים בעלי דת שונה‬ ‫אם ידירו אותם מחיי נצח במקרה שלא יצטרפו‪.‬‬ ‫הנוצרים הראשונים נרדפו באכזריות על ידי הרומאים‪ ,‬שראו בהם‬ ‫מורדים וענף מילניאליסטי* של העץ היהודי‪ .‬אבל ההפרדה הנוצרית‬ ‫בין העולמות הרוחני והגשמי אפשרה לשליטים שונים להתייחס אל‬ ‫הדת כשעיר לעזאזל‪ ,‬או כמקור אפשרי לתמיכה‪ .‬הקיסר דיוקלטיאנוס‬ ‫פתח במסע הרדיפה האכזרי ביותר נגד הנוצרים בשנת ‪ ,303‬אבל בשנת‬ ‫‪ 311‬פרסם הקיסר גלריוס את צו הסובלנות — צו מילאנו — המעניק‬ ‫לנצרות מעמד של דת חוקית באימפריה המזרחית‪ .‬שנתיים אחר כך‬ ‫הרחיב צו מילאנו את הסובלנות גם לאימפריה הרומית‪ .‬ולבסוף‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ ,325‬השתתף הקיסר קונסטנטינוס בוועידת ניקיאה‪ ,‬מועצה אקומנית‬ ‫שמטרתה לקבוע את הנקודות העיקריות של הקאנון הנוצרי‪ .‬תוצאתה‬ ‫* מילניאליזם — כת נוצרית המייחסת חשיבות למיתוס אחרית הימים‪ .‬החיים על‬ ‫פני כדור הארץ הם רק שלב מעבר לקראת היום שבו תיגאל האנושות והעולם‬ ‫כפי שאנו מכירים אותו יגיע לקצו‪.‬‬

‫‪ 78‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫של הפגישה המכונה הקרדו הניקיאני‪ ,‬קבעה את המסגרת התיאולוגית‬ ‫של הנצרות‪ .‬על ערש מותו המיר קונסטנטינוס סוף־סוף את דתו לדת‬ ‫שאהב‪ .‬בשנת ‪ 380‬הפך הקיסר תיאודוסיוס את הנצרות לדת הרשמית של‬ ‫האימפריה הרומית‪ .‬עלייתה המפתיעה של כת יהודית זעירה למנהיגות‬ ‫הדתית של האימפריה החזקה ביותר על פני האדמה הושלמה‪.‬‬ ‫אבל האימפריה הרומית כבר היתה בשלבי התפוררות‪ .‬הקיסר האחרון‬ ‫של רומא‪ ,‬רומולוס אוגוסטוס‪ ,‬אולץ להתפטר בשנת ‪( .476‬האימפריה‬ ‫המזרחית‪ ,‬שמרכזה בקונסטנטינופול‪ ,‬נותרה על כנה והפכה לאימפריה‬ ‫הביזנטית ששרדה עד המאה החמש־עשרה‪ ).‬ההתמוטטות של האימפריה‬ ‫הרומית במערב פיצלה את היבשת במונחים של שליטה פוליטית‪.‬‬ ‫הכנסייה הקתולית הזדרזה למלא את החלל וריכזה בידיה את העוצמה‬ ‫החילונית והרוחנית כאחד‪.‬‬ ‫מאז נפילתה של האימפריה הרומית ועד המאה השתים־עשרה‬ ‫התפשטה הנצרות מבסיסה בחצי האי האיטלקי עד האיים הבריטיים‪,‬‬ ‫צרפת‪ ,‬גרמניה‪ ,‬ובסופו של דבר גם לארצות הנורדיות‪ .‬אוגוסטינוס הציג‬ ‫פער גדול בין עיר האלוהים ובין עיר האדם‪ .‬הכנסייה הנוצרית‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬היתה פעילה למדי בעיר האדם — הכנסייה קיבלה ְמ ֲע ֵשר מהנוצרים‬ ‫ברחבי היבשת והפעילה בתי דין של הכנסייה‪ .‬במאה העשירית‪ ,‬הכנסייה‬ ‫היתה בעלת הקרקעות הגדולה ביותר באירופה המערבית‪ 12.‬מלכים‬ ‫ביססו את שלטונם באמצעות הכנסייה ונלחמו עם הכנסייה כדי להרחיב‬ ‫את שלטונם‪ :‬היינריך הרביעי‪ ,‬קיסר רומי הקדושה‪ ,‬הלך יחף בשלג כדי‬ ‫לזכות מחדש באישורו של האפיפיור גרגוריוס השביעי; הנרי השני מלך‬ ‫אנגליה (‪ )1189-1133‬הסכים שכמרים ילקו אותו כדי לזכות מחדש‬ ‫בתמיכת נתיניו הנוצרים לאחר שהורה בטעות על הוצאתו להורג של‬ ‫הארכיבישוף תומס בקט‪.‬‬ ‫ההיסטוריה הפופולרית רואה בתקופה זו כמייצגת את ״חשכת ימי‬ ‫הביניים״‪ .‬אבל זה פשוט איננו מדויק‪ .‬הקדמה נמשכה ככל שהנצרות‬ ‫התפשטה‪ .‬מערכת המנזרים ריכזה את הלימוד במנזרים‪ ,‬שבהם כמרים‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪79‬‬

‫ונזירות התמסרו לחיפוש אחר הבנת האלוהים‪ .‬במונחים של למידה‪,‬‬ ‫התבטאה ההתמסרות הזאת לעיסוק בכתבי הקודש‪ .‬הנזירים‬ ‫הבנדיקטינים‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬חיו תחת חוקים שקבע בנדיקטוס הקדוש‬ ‫(‪ — )547-480‬מערכת צווים הנוגעת להיררכיה של המנזרים‪ ,‬התנהגות‬ ‫שיש לציית לה ודרישות הפולחן‪ .‬האמנויות שגשגו במערכת המנזרים‪.‬‬ ‫הנזירים שימרו כתבי יד והקדישו את עצמם לכתיבת עותקים חדשים‬ ‫ולעיטורם‪ .‬האומנויות החופשיות שלימדו היוונים והרומאים — כמו‬ ‫שדגלו קיקרו וסנקה‪ ,‬בין השאר — שרדו במערכת המנזרים‪ ,‬אם כי‬ ‫בצורה רוחנית‪ :‬אוגוסטינוס עצמו‪ ,‬למרות סלידתו מהפגניות‪ ,‬טען‬ ‫שמותר לנכס את החינוך לאומנויות החופשיות למען עבודת האלוהים‪.‬‬ ‫אוגוסטינוס דימה את הניכוס התרבותי הזה ליהודים שלקחו את הזהב‬ ‫מהמצרים בזמן יציאת מצרים‪ :‬״אלה הזהב והכסף שלהם‪ ,‬שלא יצרו‬ ‫במו ידיהם אלא כרו מהאדמה‪ ,‬מתכות יקרות‪ ,‬בכל מקום שמצאו‬ ‫אותן פזורות ביד ההשגחה האלוהית‪ ...‬אנו זקוקים להן לחיינו כאן‬ ‫‪13‬‬ ‫מתחת‪ ,‬ולכן עלינו לנכס אותן ולנצל אותן לשימוש טוב יותר‪.‬״‬ ‫הפילוסוף ּבוֹ ֶא ְתיוּ ס (‪ )525-481‬כלל את האומנויות החופשיות הללו‬ ‫ב־‪( quadrivarium‬מוזיקה‪ ,‬אריתמטיקה‪ ,‬גיאומטריה ואסטרונומיה)‬ ‫וב־‪( trivium‬דקדוק‪ ,‬רתוריקה‪ ,‬לוגיקה) המפורסמים‪.‬‬ ‫בינתיים התרחשה בימי הביניים מהפכה טכנולוגית בחקלאות‪,‬‬ ‫המסחר גדל‪ ,‬וצורות חדשות של אמנות — החל במוזיקה פוליפונית וכלה‬ ‫באדריכלות גותית — כוננו‪ .‬כמו כן חלו התפתחויות חדשות באמנות‬ ‫המלחמה‪ ,‬עם חידושים טכנולוגיים שיאפשרו למערב להביס את אויביו‬ ‫במאות השנים הבאות‪ 14.‬אמנם‪ ,‬היסטוריונים רבים היללו את עוצמתה‬ ‫של התרבות האיסלמית בתקופה זו — והתרבות האיסלמית אכן שגשגה‪,‬‬ ‫במיוחד בחצי האי ערב — אבל כשהכוחות האיסלמיים התייצבו נגד‬ ‫צבאות המערב בקרב טור‪ ,‬הם ספגו תבוסה קשה‪.‬‬ ‫במאה השמינית יצאו מנהיגי הנוצרים למסע צלב נגד העבדות‬ ‫(פרט לעבדות של שבויי מלחמה מוסלמים); המנזרים עסקו גם‬

‫‪ 80‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בפרוטוקפיטליזם‪ 15.‬יתר על כן‪ ,‬הכנסייה הקתולית היתה אחראית על‬ ‫למידה והוראה‪ .‬למעשה‪ ,‬כל ההשכלה יצאה מהמנזרים‪.‬‬ ‫ולמרות זאת‪ ,‬העולם המודרני לא היה יכול להיווצר בנסיבות אלה‬ ‫לבדן‪ .‬האמונה סיפקה תכלית מוסרית אישית; האמונה סיפקה תכלית‬ ‫מוסרית שיתופית‪ .‬אבל כשהיכולת האישית קיבלה חיזוק הודות לאמונה‬ ‫הדוקטרינלית בחופש הבחירה ובערכה של העבודה‪ ,‬התבונה נעשתה‬ ‫משנית לאמונה‪ .‬וכשהיכולת המשותפת קיבלה חיזוק בזכות קיומו של‬ ‫מרקם חברתי חזק‪ ,‬הוגבלה הבחירה האישית במידה ניכרת בגלל כוחה‬ ‫הכולל של הכנסייה הקתולית ושלטונם של המלכים‪ .‬אפילו החינוך כוון‬ ‫באופן רדיקלי לכנסייה‪ .‬כל הידע האמיתי נמצא בתנ״ך‪ ,‬והאומנויות‬ ‫החופשיות נחשבו שימושיות רק כל עוד חיזקו את הסיפור התנ״כי‪ .‬כדי‬ ‫שהמדע והדמוקרטיה יתחילו להשפיע במערב‪ ,‬היה צורך לרומם עוד‬ ‫את התבונה‪.‬‬ ‫תהליך זה החל בהצגה מחדש של החשיבה היוונית במערב במאה‬ ‫האחת־עשרה‪ .‬הנצרות‪ ,‬שנהנתה עכשיו ממעמדה השליט‪ ,‬יכלה‬ ‫להרשות לעצמה חשיבה חוקרת יותר בכל הקשור ללמידה חילונית‪.‬‬ ‫זה הוליד תנועה חדשה המכונה סכולסטיקה — ותנועה זו עודדה את‬ ‫הנוצרים להרחיב את שלטונו של אלוהים על כל תחומי הידע האנושי‪.‬‬ ‫הסכולסטיקה תפתח את הדלת לחקירה מחודשת של האחדות בין‬ ‫אלוהים ליקום שברא‪ ,‬ובין האמונה לתבונה‪ .‬המלומד הסכולסטי המוביל‬ ‫הוגו מסנט ויקטור (‪ )1141-1096‬אמר את המשפט המפורסם‪ ,‬״למדו‬ ‫הכול‪ ,‬אחר כך תגלו ששום דבר איננו מיותר‪.‬״ הוא הגשים בעצמו את‬ ‫ההוראה הזאת בכתיבת ספר‪ ,‬הידוע בשם ״סוּ ָמה״‪ ,‬שהיה אמור לכסות‬ ‫‪16‬‬ ‫את כל הידע האנושי‪.‬‬ ‫הסכולסטיקה נהפכה לפילוסופיה השלטת של הכנסייה‪ .‬הכנסייה‬ ‫השיקה תוכנית תמיכה באוניברסיטאות‪ :‬אוניברסיטת פריז‪ ,‬הידועה‬ ‫גם בשמה הסורבון; אוניברסיטת בולוניה; ואוניברסיטת אוקספורד‪.‬‬ ‫כמו שתומס א׳ וודס ג׳וניור כותב‪ ,‬״הכנסייה סיפקה הגנה מיוחדת‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪81‬‬

‫לסטודנטים בכך שהעניקה להם את מה שנודע כזכויות יתר של אנשי‬ ‫‪17‬‬ ‫דת‪ ...‬האפיפיורים התערבו למען האוניברסיטה בהזדמנויות רבות‪.‬״‬ ‫אבל הניסיונות המרשימים ביותר לאחד מחדש את אתונה וירושלים‬ ‫התרחשו במאות השתים־עשרה והשלוש־עשרה‪ .‬במהלך המאה השתים־‬ ‫עשרה התגלו מחדש במערב עבודותיו של אריסטו‪ ,‬שהיו קבורות זמן‬ ‫ממושך‪ .‬הן נשמרו במשך דורות בעולם הדובר ערבית‪ ,‬אבל רק במאה‬ ‫השתים־עשרה הוחזרו לאירופה ופרצו בכוח מחודש ורב השפעה במאה‬ ‫‪18‬‬ ‫השלוש־עשרה‪.‬‬ ‫אתונה חזרה‪.‬‬ ‫היו כמה מנהיגים שניסו לאחד מחדש את אתונה וירושלים‪:‬‬ ‫הרמב״ם (‪ ,)1204-1135‬שנדון בו בהמשך‪ ,‬היה הוגה הדעות המעמיק‬ ‫ביותר בקרב היהודים‪ .‬מי שהנהיג את הנוצרים בניסיון הזה היה תומס‬ ‫אקווינס (‪ .)1274-1225‬אקווינס היה אבי הפילוסופיה הקרויה על‬ ‫שמו‪ :‬תומסיזם‪ .‬הרעיון הבסיסי היה מיזוג של אריסטוטליות ונצרות —‬ ‫מחויבות לתבונה ולהיגיון‪ ,‬כמו גם להתגלות‪ .‬אקווינס טען‪ ,‬״אין ספק‬ ‫ששוגים אלה הטוענים כי בעניין האמת של הדת לא חשוב מה אדם חושב‬ ‫על הבריאה כל עוד הוא מחזיק בדעה הנכונה באשר לאלוהים‪ .‬טעות‬ ‫‪19‬‬ ‫הנוגעת לבריאה מגיעה בסופו של דבר לחשיבה שגויה על אלוהים‪.‬״‬ ‫מאחר שאלוהים הוא אלוהי השמים והארץ‪ ,‬הבריאה היא ההוכחה‬ ‫לקיומו‪ ,‬והידע של הבריאה יקרב אותנו אליו‪ .‬אבל לדעת את אלוהים‬ ‫פירושו בראש ובראשונה להאמין באלוהים‪ .‬אלוהים יצר את האדם כדי‬ ‫שיֵ דע את אלוהים‪.‬‬ ‫ולכן אקווינס‪ ,‬כמו הרמב״ם והפילוסופים המוסלמים‪ ,‬כגון אל־‬ ‫פראבי (‪ ,)950-872‬עסק בהוכחות לקיומו של אלוהים‪ .‬זה כשלעצמו‬ ‫היה מהפכני למדי בעולם הנצרות‪ .‬היהדות לא סיפקה הוכחה לקיומו‬ ‫של אלוהים מעבר להתגלות‪ .‬אלוהים היה פשוט הבורא‪ .‬סוף סיפור‪.‬‬ ‫והנצרות לא הציעה הוכחות לוגיות לקיומו של אלוהים; ישו הלך על‬ ‫פני האדמה ועלה מן המתים‪ .‬סוף סיפור‪.‬‬

‫‪ 82‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אבל אקווינס רצה להשתמש בתבונה כדי לחזק את האמונה‪ .‬הוא‬ ‫הציע כמה הוכחות לקיומו של אלוהים‪ ,‬שהמשכנעת בהן היתה צורה של‬ ‫הטיעון הקוסמולוגי שקידם אריסטו‪ .‬באופן בסיסי‪ ,‬אקווינס טען שכל‬ ‫הדברים בחיים הם שילוב של ממשי ופוטנציאלי — נר‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הוא נר‬ ‫לברכה של שעווה אם יבער‪ .‬הסיבה‬ ‫ברגע זה‪ ,‬ויש לו פוטנציאל להפוך ֵ‬ ‫לכך שהנר נמצא כרגע במצבו הנוכחי היא שמשהו מופעל עליו‪ .‬ואותו‬ ‫משהו‪ ,‬בתורו‪ ,‬תלוי בדבר אחר‪ .‬אבל‪ ,‬טען אקווינס‪ ,‬שרשרת זו איננה‬ ‫יכולה להימשך לנצח‪ .‬בסופו של דבר חייבת להיות סיבה סופית‪ ,‬מניע‬ ‫בלתי מונע שעומד מאחורי הדברים כפי שהם‪ .‬אותו מניע בלתי מונע לא‬ ‫יהיה שילוב של ממשי ופוטנציאלי — הוא יהיה ממשות טהורה‪ ,‬שכן‪ ,‬אילו‬ ‫היה לו פוטנציאל‪ ,‬היה ניתן לממש את הפוטנציאל הזה רק באמצעות כוח‬ ‫אחר‪ ,‬וזה היה ממשיך את הנסיגה לאחור‪ .‬המניע הבלתי מונע הסופי הזה‪,‬‬ ‫אומר אקווינס‪ ,‬הוא מה שאנחנו מכנים בשם אלוהים‪ .‬והמניע הבלתי מונע‬ ‫חייב להתקיים באופן בלתי מוחשי‪ ,‬מחוץ לזמן ולמקום‪ ,‬ולהיות מושלם —‬ ‫‪20‬‬ ‫שאם לא כן‪ ,‬המניע הבלתי מונע לא יהיה ממשות טהורה‪.‬‬ ‫אקווינס עוד הרחיק לכת‪ .‬אם ההיגיון תומך במושג של אלוהים‬ ‫אינטליגנטי המעצב את הטבע ועומד מאחורי יופיו הקיים לעד‪ ,‬טען‬ ‫אקווינס‪ ,‬אזי בני האדם יכולים לבחון את העולם הטבעי כדרך להבין‬ ‫את האלוהים‪ .‬אלוהים ברא את הטבע‪ .‬לגלות את הטבע פירושו לחקור‬ ‫את מעשי האלוהים‪ .‬למעשה‪ ,‬אלוהים רצה שהאדם יעשה זאת — אלוהים‬ ‫רצה שהאדם יחפש אותו בכל מקום‪ .‬ואלוהים העניק לבני האדם את‬ ‫חופש הבחירה ואת התבונה לעשות זאת — ואקווינס מהלל‪ :‬״האדם‬ ‫פועל מתוך שיפוט‪ ,‬מפני שבכוח חששותיו הוא קובע שיש להימנע‬ ‫ממשהו או לחפש אותו‪ ...‬ומאחר שהאדם רציונלי‪ ,‬הוא חייב שתהיה לו‬ ‫‪21‬‬ ‫בחירה חופשית‪.‬״‬ ‫על פי חשיבתו של אקווינס‪ ,‬ירושלים ואתונה התאחדו מחדש‪ .‬אלוהים‬ ‫מצווה עלינו להשתמש בתבונתנו שלנו‪ ,‬והתבונה מדרבנת אותנו לגלות‬ ‫את חוק הטבע — החוקים שנקבעו על ידי אלוהים‪.‬‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪83‬‬

‫אקווינס חש בנוח עם המושג של גילויים מדעיים וקדמה‪ .‬הוא קובע‬ ‫בגלוי שאם יתברר שהאסטרונומים של ימיו שגו‪ ,‬זה לא יסתור אף‬ ‫אחת מהמטפיזיקות שלו‪ ,‬מפני ש״ייתכן שהתופעה של הכוכבים ניתנת‬ ‫‪22‬‬ ‫להסבר בתוכנית אחרת שהאדם טרם גילה‪.‬״‬ ‫אם די בתבונה כדי לקחת אותנו את כל הדרך הזאת‪ ,‬לפי אקווינס‪,‬‬ ‫לשם מה נחוצה ההתגלות? אקווינס שואב כאן מאוגוסטינוס‪ :‬אילו‬ ‫היינו יצורים אנושיים מושלמים וחושבים‪ ,‬ייתכן שלא היה כל צורך‬ ‫בהתגלות‪ .‬אבל איננו כאלה‪ .‬ולכן ההתגלות מגשרת על הפער‪ .‬כמו‬ ‫שטוען הפרופסור לתיאולוגיה ארנסט פורטין‪ ,‬אקווינס מאמין ש״יש‬ ‫הבדל בין האמיתות של ההתגלות ובין הידע שנרכש אך ורק באמצעות‬ ‫‪23‬‬ ‫שימוש בתבונה ובניסיון‪ ,‬אבל אין מחלוקת בסיסית‪.‬״‬ ‫אמונתו של אקווינס בתבונה האנושית — ואמונתו שהתבונה האנושית‬ ‫לא תהיה מסוגלת למוטט את התגלות האלוהים — הובילו להסכמה‬ ‫שתשגשג ותהיה למהפכה המדעית‪ .‬התפתחותו של המדע המערבי היתה‬ ‫נעוצה ברעיון שתפקידו של האדם לחגוג את קיומו של האל באמצעות‬ ‫הידע על הבריאה שלו‪ .‬בניגוד לתעמולה של התנועה האתיאיסטית‬ ‫הפוסט־מודרנית‪ ,‬כמעט כל המדענים הדגולים עד עידן הדרוויניזם היו‬ ‫דתיים‪ .‬התנועה הסכולסטית יצרה את השורשים הראשונים של השיטה‬ ‫המדעית‪ ,‬עד תגליתו של ניקולאוס קופרניקוס (‪ )1543-1473‬על קיומה‬ ‫‪24‬‬ ‫של מערכת השמש‪ ,‬מערכת שהשמש עומדת במרכזה‪.‬‬ ‫הפרשן החשוב ביותר של השיטה הסכולסטית היה ככל הנראה רוג׳ר‬ ‫בייקון (‪ ,)1292-1219‬נזיר פרנציסקני שהקדיש את עצמו להבנת עולם‬ ‫הטבע‪ .‬כמו אקווינס‪ ,‬גם בייקון היה חסיד נאמן של אריסטו שתמך‬ ‫באיסוף נתונים לפני שהגיע למסקנות‪ .‬הוא כתב הרבה על אופטיקה‪,‬‬ ‫אלכימיה ואסטרונומיה; הוא הציע לבחון מחדש את הלוח היוליאני‪,‬‬ ‫שהיה מטופש בעיניו‪ .‬הוא אפילו חיבר את הנוסחה האירופית הראשונה‬ ‫הקדמה המדעית לא התחיל בתקופת הנאורות‪ .‬הוא‬ ‫לאבק שרפה‪ .‬עידן ִ‬ ‫התחיל במנזרים של אירופה‪.‬‬

‫‪ 84‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫פגמים בהרמוניה‬ ‫ההרמוניה הזאת לא יכלה להחזיק מעמד‪ ,‬והיא אכן לא שרדה‪.‬‬ ‫כדי להבין מדוע‪ ,‬עלינו לבחון היכן מורשתם של אוגוסטינוס ואקווינס‬ ‫לא עמדה בציפיות‪ ,‬והיכן מומשו הכשלים הללו בעידן הנאורות‪ .‬נחזור‪,‬‬ ‫אם כן‪ ,‬למסגרת הבסיסית שלנו לאושר ונבחן אותה לאור שליטתה של‬ ‫המחשבה הקתולית האירופית‪ :‬תכלית אישית‪ ,‬יכולת אישית‪ ,‬תכלית‬ ‫שיתופית ויכולת שיתופית‪.‬‬ ‫עליית הסכולסטיקה סיפקה תשובה רצינית לשאלת התכלית‪ :‬בני‬ ‫האדם הוצבו כאן בידי אלוהים אוהב שמצפה מאיתנו לעשות טוב‬ ‫ולהימנע מרע‪ .‬זו אותה תשובה שנתנה היהדות‪ ,‬והשינוי היחיד הוא‬ ‫הפישוט של הלגליזם ביהדות והפיכתו לחוקי הטבע האוניברסליים‬ ‫האתונאיים לכאורה‪ ,‬הניתנים לגילוי באמצעות התבונה‪ .‬לפי אקווינס‪,‬‬ ‫לבני האדם יש נטיות טבעיות שנטע בהם אלוהים‪ .‬וכשאנחנו מושלים‬ ‫‪25‬‬ ‫בנטיות הטבעיות הללו באמצעות התבונה‪ ,‬אנחנו מגלים את הטוב‪.‬‬ ‫אוגוסטינוס היה בוודאי מטיף שהאמונה בישו מספקת את החלון היחיד‬ ‫להכרת האלוהים; אקווינס‪ ,‬אף שלא דחה את הצו הזה של הברית‬ ‫החדשה‪ ,‬מצא חלון אחר באמצעות השימוש בתבונה‪.‬‬ ‫אקווינס סיפק גם אמונה חזקה ביכולת האנושית‪ .‬אוגוסטינוס‬ ‫ואקווינס האמינו שניהם בחופש הבחירה‪ ,‬אבל אמונתו של אקווינס‬ ‫בתבונה הרחיקה לכת יותר מזו של אוגוסטינוס‪ .‬האמונה הזאת בתבונה‬ ‫תאפשר לאקווינס לפנות מקום לחקירת העולם החומרי ללא פחד שמא‬ ‫חקירה כזאת תסיח את הדעת מהמשימה הדתית לדעת את אלוהים‪.‬‬ ‫ההתמקדות האריסטוטלית במהות הפנימית החליפה את הספקולציה‬ ‫האפלטונית על הנשגב‪.‬‬ ‫ומה בדבר התכלית המשותפת? הנצרות סיפקה תחושה של תכלית‬ ‫משותפת במלחמה למען הטוב‪ .‬אבל הנצרות‪ ,‬כמו כל הדתות‪ ,‬מתמקדת‬

‫ ‬

‫מיזוג ‬

‫‪85‬‬

‫ברוחני עד כדי מניעת החומרי‪ .‬ולא יחלוף זמן רב עד שהכישלון הזה‬ ‫לקחת בחשבון את השאיפה לשיפור בעולם החומרי ישמש אלה שתונף‬ ‫נגד הנצרות עצמה‪.‬‬ ‫אבל באשר ליכולת המשותפת‪ ,‬שליטתה של הכנסייה הקתולית‬ ‫היתה אבן נגף‪ .‬גם אוגוסטינוס וגם אקווינס לא היו שוקלים הפרדה‬ ‫בין הכנסייה למדינה במובן אמיתי כלשהו‪ .‬אוגוסטינוס ביקש להגן על‬ ‫הדת מפני פגיעתה של המדינה החילונית‪ ,‬אבל היה מעדיף שליט נוצרי‬ ‫על פני שליט חילוני‪ .‬אקווינס‪ ,‬כמו אריסטו‪ ,‬האמין שקידומה של טובת‬ ‫הכלל באמצעות המדינה היא ראויה‪ ,‬אף על פי שהוריד את הקידום הזה‬ ‫למעמד שני בחשיבותו אחרי קידומה של גאולה רוחנית‪.‬‬ ‫הימים האחרונים של ימי הביניים סיפקו אבן יסוד חשובה נוספת‬ ‫בייסוד התרבות המערבית‪ ,‬אולם היסודות עדיין לא הושלמו אז‪ .‬הם‬ ‫לא יושלמו עד שיילמדו שני לקחים חשובים נוספים‪ :‬הסכנות של הכוח‬ ‫המשותף והיכולת האנושית לשיפור חומרי‪.‬‬

‫פרק ‪5‬‬

‫בזכות בוראם‬

‫אם קיימת גישה אחת המאפיינת את הפוליטיקה המודרנית‪ ,‬זו הגישה‬ ‫של ודאות מוסרית שלמה ומוחלטת‪ .‬אנשי השמאל הפוליטי משוכנעים‬ ‫שמי שמתנגדים להם הם מפלצות בנוסח הנאצי‪ ,‬הנחושות עד כדי טירוף‬ ‫לשלוט בחיי הפרט; ואילו אנשי הימין הפוליטי משוכנעים שההפך הוא‬ ‫הנכון‪ .‬ובעיקר — האנשים משני צדי המתרס נחושים‪ ,‬לפעמים‪ ,‬להשתמש‬ ‫בכוח העומד לרשותם בתרבות ובממשל כדי לאכוף את השקפת עולמם‬ ‫על יריביהם — להקים ממלכה שמימית של שלטון הגמוני של מפלגה‬ ‫אחת‪.‬‬ ‫התביעה הזאת לוודאות חותרת תחת עצם היסודות של התרבות‬ ‫שלנו‪.‬‬ ‫ההיסטוריה המערבית מלמדת אותנו שאף על פי שאנחנו חייבים‬ ‫לחלוק בינינו חזון משותף לתרבותנו‪ ,‬האמצעים שבעזרתם אנחנו‬ ‫מממשים את החזון הזה אינם חייבים להיות משותפים‪ .‬הלקח הזה נלמד‬ ‫במשך מאות שנים‪ ,‬במחיר עצום של דם ודמעות‪ .‬אכן‪ ,‬אבני הבניין של‬ ‫המערב היו מורכבות מתערובת של אתונה וירושלים — אבל הזָ ָרז היה‬ ‫מידה רבה של ענווה‪.‬‬ ‫בסוף המאה השלוש־עשרה שלטה הקתוליות בתרבות המערבית‬ ‫באופן מוחלט‪ .‬הריבונות הזאת התפרשה על פני אירופה כולה והעניקה‬ ‫חירות חדשה להוגים כמו אקווינס — אבל היא גם הסוותה מתחים דתיים‬ ‫‪86‬‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪87‬‬

‫חריפים בין המסדרים השונים‪ ,‬ומתחים עמוקים אף יותר עם השליטים‬ ‫החילונים שהרגישו מאוימים מהכוח הרב שנטלה הכנסייה לעצמה‬ ‫שלא בצדק‪ .‬יתר על כן‪ ,‬שלטון הקתוליות הסווה קונפליקטים קשים‬ ‫בתוך הכנסייה עצמה‪ .‬הקונפליקטים הללו פרצו לעתים קרובות החוצה‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1303‬לדוגמה‪ ,‬נאסר האפיפיור בוניפציוס השמיני בידי כוחות צבא‬ ‫שקיבלו תשלום מידי מלך צרפת‪ ,‬פיליפ הרביעי‪ ,‬והתוצאה היתה הגליה‬ ‫זמנית של האפיפיורות כולה מרומא‪.‬‬ ‫מעידן זה של אתגרים קשים צצו ועלו שני רעיונות חדשים וחזקים‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬בני האדם מסוגלים לחקור את העולם ולשפר את מצבם החומרי‬ ‫בתוכו; שנית‪ ,‬כל אדם הוא חופשי‪ ,‬ויש לו זכויות טבעיות‪ .‬הספקות‬ ‫באשר לריכוזיות הכוח הפוליטי גדלו בעקבות מאות שנים של קונפליקט‬ ‫פוליטי ודתי; האמונה בכוחו של המדע גדלה בעקבות תגליות חדשות‬ ‫שהתאפשרו לאור המחשבה האינדיווידואלית המשוחררת‪ .‬הרנסנס‬ ‫והנאורות השלימו את היסודות המערביים שבנו את עולמנו‪.‬‬

‫כוחו של המדע‬ ‫התפרצות המדע במערב היא ככל הנראה המורשת הידועה והמהוללת‬ ‫ביותר של המערב‪ .‬סיפור ההתפתחות הטכנולוגית לא השתנה — בני‬ ‫האדם רוצים לחיות בעולם בנוחות רבה יותר‪ .‬אבל סיפורו של המדע‬ ‫השתנה מיסודו החל בתומס אקווינס והנזיר הפרנציסקני ויליאם מאוקהם‬ ‫ויורשיהם‪ :‬בני האדם למדו את היקום באמצעות המדע‪ ,‬והשתמשו בידע‬ ‫החדש שרכשו כדי לפתח טכנולוגיות שמאוחר יותר יסברו שהן מייתרות‬ ‫את הצורך באלוהים עצמו‪ .‬המיתוס החילוני טוען שהדת עיכבה את‬ ‫המדע במשך אלפי שנים‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ .‬ללא היסודות של היהדות־‬ ‫נצרות‪ ,‬המדע פשוט לא היה קיים כפי שהוא מתקיים במערב‪.‬‬ ‫בניגוד לדעה הרווחת‪ ,‬תגליות חדשות לא נחשבו תמיד אפיקורסיות‬

‫‪ 88‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫או מסכנות את שליטת הכנסייה‪ .‬למעשה‪ ,‬במקרים רבים הכנסייה‬ ‫תמכה במחקר המדעי‪ .‬ניקול אורסם (‪ ,)1382-1320‬האיש שגילה כי‬ ‫כדור הארץ מסתובב סביב צירו‪ ,‬היה בישוף בליזְ יֵ ה ובוגר אוניברסיטת‬ ‫פריז‪ .‬ניקולס מקוּ זָ ה (‪ ,)1464-1401‬הקרדינל של בריקסן‪ ,‬פיתח תיאוריה‬ ‫ולפיה הארץ איננה נייחת אלא נעה בחלל‪ 1.‬ניקולאוס קופרניקוס למד‬ ‫בבית ספר מקומי ושימש יועץ רפואי בכנסייה בווארמיה‪ .‬פרסום חיבורו‬ ‫‪( De revolutionibus‬על תנועתם של גרמי השמים) ממרס ‪ ,1543‬שפרש‬ ‫את התיאוריה שלו שכדור הארץ סובב סביב השמש ולא להפך‪ ,‬כלל‬ ‫‪2‬‬ ‫מכתב אל האפיפיור פאולוס השלישי‪.‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬תגובת הנגד להכללת הידע החילוני בהשקפת העולם‬ ‫הנוצרית — תגובה שמנהיגיה היו הוגי דעות כמו מרטין לותר‬ ‫(‪ )1546-1483‬וז׳אן קלווין (‪ — )1564-1509‬הובילה להוצאתו להורג‬ ‫המפורסמת של גליליאו בידי הכנסייה‪ .‬גליליאו גליליי (‪)1642-1564‬‬ ‫טען כי כדור הארץ נע סביב השמש‪ ,‬והכנסייה אילצה אותו להכחיש את‬ ‫הדברים מאחר שלא ציין בספר שהתיאוריה שלו איננה מבוססת על‬ ‫עובדות‪ .‬יחסה של הכנסייה אל קופרניקוס בזמנו היה הוגן — אבל‬ ‫ב־‪ ,1616‬בתגובה לגל החדש של פונדמנטליסטיות דתית‪ ,‬נאסר להפיץ‬ ‫את רעיונותיו‪ .‬החרם הזה נמשך עד ראשית המאה התשע־עשרה‪ ,‬והמחילה‬ ‫‪3‬‬ ‫הרשמית שהעניק הוותיקן לגליליאו תינתן רק בסוף המאה העשרים‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬לא היה אפשר לשבור את נאמנותו של התומסיזם לתבונה‬ ‫ולאמונה כאחד‪ .‬למרות חילוקי הדעות שלו עם הכנסייה‪ ,‬גליליאו לא‬ ‫נטש מעולם את אמונתו שהמדע יכול לשמש דרך אל האלוהים‪ .‬הוא‬ ‫כתב‪ :‬״אני אומר שבכל הנוגע לאמיתותו של הידע הניתן על ידי הוכחות‬ ‫מתמטיות‪ ,‬זהו אותו ידע שהחוכמה האלוהית מכירה בו [אף על פי ש]‬ ‫ההבנה שלנו‪ ...‬נופלת בהרבה מזו של אלוהים‪[ .‬עם זאת] כשאני חושב‬ ‫אילו דברים מופלאים וכמה מהם הבין האדם‪ ,‬חקר והמציא‪ ,‬אני מכיר‬ ‫ומבין בבהירות רבה שהמחשבה האנושית היא יצירתו של האלוהים‪,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫והיא אחת המצוינות ביותר‪.‬״‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪89‬‬

‫גליליאו לא היה יוצא דופן‪ .‬הוא ייצג את המקובל‪ :‬בני אדם דתיים‬ ‫ראו לעצמם חובה לחקור את היקום ולעשות זאת בעזרת המתודולוגיה‬ ‫הטובה ביותר האפשרית‪ .‬הפילוסופיה הזאת חלחלה לחוכמתם של‬ ‫המדענים הדגולים של עידן הנאורות‪ .‬יוהאנס ֶק ּ ְפלר (‪,)1630-1571‬‬ ‫שגילה את חוקי התנועה של כוכבי הלכת‪ ,‬הסביר‪ :‬״המטרה העיקרית‬ ‫של כל החקירות של העולם החיצון חייבת להיות גילוי הסדר הרציונלי‬ ‫וההרמוניה שהאלוהים ִהשליט בו וגילה לנו בלשון המתמטיקה‪.‬״‪ 5‬קפלר‬ ‫נהג לתאר את הפיזיקה שלו כחלק בלתי נפרד מהמטפיזיקה של אריסטו‬ ‫והסביר שחוקי הטבע ״הם בתחום תפיסתו של המוח האנושי‪ .‬אלוהים‬ ‫רצה שנכיר אותם בכך שברא אותנו בצלמו כדי שנוכל לחלוק איתו‬ ‫את מחשבותיו‪.‬״‪ 6‬הפילוסופיה של קפלר היתה כמו זו של אייזק ניוטון‬ ‫(‪ :)1726-1642‬״הניגוד ל[אלוהים] הוא האתיאיזם באמונה והאלהה‬ ‫במעשה‪ .‬האתיאיזם כל כך נואל ונתעב בעיניהם של בני האדם‪ ,‬שמעולם‬ ‫‪7‬‬ ‫לא היו לו חסידים רבים‪.‬״‬

‫ההתפתחות המדעית‪ ,‬המשך‬ ‫המניע להתפתחותו של המדע היה נחישות להכיר את היקום של אלוהים‪,‬‬ ‫אבל יותר ויותר התברר שתוצר לוואי משמעותי אחד של החיפושים‬ ‫הללו לידע היה שיפור במצבו החומרי של האדם‪ .‬כמו אוקהאם‪ ,‬גם‬ ‫פרנסיס בייקון (‪ )1626-1561‬נפטר מהמושג האריסטוטלי של התכליות‬ ‫הסופיות במדע — הוא ראה שבני האדם מסוגלים להחליף בקלות את‬ ‫הנימוקים האישיים המשכנעים שלהם בעובדות מוכחות‪ .‬״לעבור מעבר‬ ‫לאריסטו לאורו של אריסטו‪ ,‬הרי זה לחשוב כי אור שאול עשוי להגביר‬ ‫‪8‬‬ ‫את האור המקורי שממנו לוּ קח‪,‬״ כתב בייקון‪.‬‬ ‫דחייתו של בייקון את המדע האריסטוטלי הוביל אותו גם לדחייה‬ ‫רחבה יותר של התיאולוגיה האריסטוטלית‪ .‬בעיני בייקון‪ ,‬תכליתו של‬

‫‪ 90‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫האדם אינה לפעול בהתאם לטבעו כיצור חושב‪ .‬את התכלית יש לחפש‬ ‫במקום זאת ב״הרחבת הגבולות של עוצמתו וגדולתו של האדם‪.‬״‪ 9‬בייקון‬ ‫רצה לכוון את החתירה לידע ל״טובת האדם ולשימוש האדם‪ ...‬להאדרת‬ ‫הבורא ולשיפור מעמדו של האדם‪.‬״ בנימה המזכירה לנו את אנשי מדעי‬ ‫החברה של היום‪ ,‬בייקון גם הציע להשתמש במדע כדי לקבוע את צורת‬ ‫‪10‬‬ ‫הממשל הטובה ביותר ואת האתיקה שלו‪.‬‬ ‫אבל בניגוד למדעני החברה של היום‪ ,‬בייקון שאב את הדוגמה שלו‬ ‫למשילות ולאתיקה מהמסורת היהודית־נוצרית‪ .‬אף שדגל בחשיבותה‬ ‫של השיטה המדעית והאמין בערכה המוחלט של החדשנות לשפר את‬ ‫חייהם החומריים של בני האדם‪ ,‬בייקון לא היה אתיאיסט‪ .‬הוא לעג‬ ‫במילים חריפות לרעיון של יקום ללא אלוהים וטען ש״קצת פילוסופיה‬ ‫מטה את מחשבתו של האדם לאתיאיזם‪ ,‬אבל העמקה בפילוסופיה‬ ‫מובילה את מחשבתו אל הדת‪.‬״‪ 11‬בייקון כתב את התפילה הבאה‬ ‫ב־‪( Novum Organum‬המכשיר החדש)‪ :‬״אל תיבהלו שמא האומנויות‬ ‫והמדעים יושחתו למטרות חורשות רע‪ ,‬לרדיפת מותרות וכיוצא באלה‪,‬‬ ‫שכן אפשר לומר את אותו הדבר על כל סגולה בעולם‪ :‬כישרון‪ ,‬אומץ‬ ‫לב‪ ,‬עוצמה‪ ,‬יופי‪ ,‬עושר‪ ,‬האור עצמו וכל השאר‪ .‬יש רק להניח לבני‬ ‫האדם להשיב לעצמם את זכויותיהם על הטבע‪ ,‬שהוקנו להם כמתת‬ ‫האל‪ ,‬ולספק להם את הכוח הזה‪ ,‬שיישלט בידי תבונה נכונה ודת‬ ‫אמיתית‪.‬״‪ 12‬האמירה האחרונה היא ניסיון להחזיר את החשיבה הקדומה‬ ‫ואת הנצרות למדע‪ ,‬למרות הסתייגויות אלה או אחרות‪.‬‬ ‫ביטחונו של בייקון ברוח האדם וביכולתו לשפר את העולם —‬ ‫בתיאום‪ ,‬כמובן‪ ,‬עם ״תבונה נכונה ודת אמיתית״ — זכה לפיתוח נוסף‬ ‫של רנה דקארט (‪ ,)1650-1596‬שגם הוא השליך את ה״ספקולציות״‬ ‫לטובת ״ידע שימושי״‪ .‬הוא ראה משמעות לא בתיאולוגיה אלא במדע‬ ‫— שהידע המלא עליו יוביל בוודאות את האנושות קדימה אל ״המדע‬ ‫המוסרי המושלם״‪ .‬אצל דקארט‪ ,‬כמו אצל בייקון‪ ,‬הטוב שבאדם אינו‬ ‫טמון בחיפוש אחר אלוהים או ברדיפה אחרי טלוס מוסרי‪ ,‬אלא במאמצים‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪91‬‬

‫לשפר את מצבו החומרי של האדם‪ .‬וכמובן‪ ,‬המוסריות תבוא בעקבות‬ ‫‪13‬‬ ‫ההתפתחות הטכנולוגית של האדם והתרחבות הידע המדעי שלו‪.‬‬ ‫דקארט האמין שלא ניתן לשאוף לידע כזה ללא ספקנות רדיקלית‬ ‫בידע שנרכש‪ :‬״חשבתי כי עלי‪ ...‬לבטל כשקרי לגמרי כל דבר שיכולתי‬ ‫לשער בו ספק שבספק‪ ,‬כדי לראות אם אאמין אחרי כן כי נותר משהו‬ ‫שהוא לחלוטין למעלה מכל ספק‪.‬״ זה הוביל את דקארט להטיל ספק‬ ‫בכל החושים — פרט לידיעה שלו על החשיבה שלו עצמו‪ .‬ולכן‪ ,‬הוא‬ ‫הכריז‪ ,‬״‪cogito, ergo sum‬״ — אני חושב‪ ,‬משמע אני קיים‪ .‬מהבסיס הזה‬ ‫‪14‬‬ ‫הוא הציג אלוהים טוב שלא ייצור חושים שמשקרים לנו‪.‬‬ ‫גם בייקון וגם דקארט השליכו מעליהם את התיאולוגיה של הקדמונים‬ ‫ושמרו אמונים לתנ״ך ולאלוהים‪ .‬אבל הם גם הניחו את היסודות לעליית‬ ‫הדאיזם — ובבוא העת‪ ,‬גם לנפילתה של הדת עצמה‪ .‬הפרויקט המדעי‬ ‫ֶ‬ ‫המודרני‪ ,‬שהשמיט את התכליות הסופיות מהמדע והפריד את אלוהים‬ ‫מהעולם הטבעי‪ ,‬עתיד לגרום בכך לסילוק הדת והתכלית מתחום התבונה‬ ‫— פרויקט שגם בייקון וגם דקארט היו סולדים ממנו‪.‬‬

‫עלייתו של הליברליזם הקלסי‬ ‫עליית המדע התרחשה בד בבד עם עלייתה של החירות האנושית‪.‬‬ ‫שליטתה של הכנסייה הקתולית במהלך ימי הביניים והרנסנס הניעה‬ ‫אחדים להתקומם נגד עצם הרעיון של סמכות מרכזית‪ .‬אחד הראשונים‬ ‫שעשו זאת היה מרסיליו מפדובה (‪ ,)1342-1275‬שלחם נגד הרעיון של‬ ‫מתן כוח רב לאפיפיור — הרעיון שהכנסייה אמורה לשלוט בעיר האדם‬ ‫ולא רק בעיר האלוהים‪ .‬מרסיליו הבין שכוחה של הכנסייה הקתולית‬ ‫עלול לאיים על הרשויות החילוניות — ושאותן רשויות חילוניות עלולות‬ ‫לתקוף את הכנסייה‪ .‬במקום תיאוקרטיה‪ ,‬מרסיליו הציע ריבונות של‬ ‫אזרחים‪ .‬הפילוסופיה שלו גבלה למעשה בקריאה לדמוקרטיה — הוא‬

‫‪ 92‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫טען שהחירות לעבוד את אלוהים מונעת את התיאוקרטיה‪ .‬אין פלא‬ ‫שהאפיפיור קלמנט השישי הצהיר כי מעולם לא קרא דברי כפירה‬ ‫‪15‬‬ ‫חמורים יותר מאלה של מרסיליו‪.‬‬ ‫מי שלקח את הספקנות של מרסיליו בנוגע לכנסייה לשלב גבוה יותר‬ ‫היה ניקולו מקיאוולי (‪ .)1527-1469‬כמו מרסיליו‪ ,‬גם מקיאוולי ראה‬ ‫בכנסייה הקתולית דיכוי במסווה‪ :‬בספרו ״הנסיך״‪ ,‬מקיאוולי לעג בגלוי‬ ‫לכנסייה‪ 16.‬הוא האמין שמי שטוענים כי ניתן לשלוט במדינה על פי חוקי‬ ‫המוסר‪ ,‬פשוט משקרים לצורך נוחות‪ .‬הצעתו הסרקסטית‪ :‬יש לשלוט‬ ‫במדינות על פי חוקי ה־‪ ,virtὺ‬תערובת של אכזריות ויחס טוב שיוצרים‬ ‫פחד ואהבה כאחד‪ .‬מטרתו של שלטון כזה‪ :‬למנוע תוכניות אוטופיות‬ ‫שמטרתן להחדיר מוסריות בציבור האזרחים באמצעות כוח החרב‪.‬‬ ‫בספרו ״הנסיך״ טען מקיאוולי שבני האדם אינם מוּנעים על ידי‬ ‫התבונה — ובכך דחה במרומז את המושג העתיק טוב (‪ )virtue‬של אריסטו‬ ‫— אלא על ידי תשוקה‪ .‬בספרו ״דיונים״ טען מקיאוולי שאנחנו מניחים‬ ‫מראש ש״כל בני האדם רעים מיסודם וישתמשו ברשעות מחשבתם בכל‬ ‫פעם שתהיה להם ההזדמנות‪.‬״ הדרך הטובה ביותר להבטיח את חירותם‬ ‫של בני האדם תהיה‪ ,‬אם כן‪ ,‬לרסן את התשוקה בתשוקה‪ :‬״תשוקותיהם‬ ‫של עמים חופשיים מזיקות לחירות לעתים נדירות‪ ,‬כי הן מתעוררות אם‬ ‫משום שרודים בהן‪ ,‬אם משום החשד שעלולים לרדות בהם‪ ...‬ואנשי‬ ‫העם‪ ,‬למרות היותם בורים‪ ,‬מסוגלים להבין אמת ומוותרים בנקל כשאדם‬ ‫ראוי לאמון אומר להם את האמת‪.‬״‪ 17‬בכך השליך מקיאוולי את החיפוש‬ ‫הנושן של רפובליקה אוטופית ודחה בבוז את הרעיון שמדינה יכולה‬ ‫להתקיים כדי להפוך את האנשים לטובים‪ .‬באופן טבעי‪ ,‬כמו במקרה‬ ‫של מרסיליו‪ ,‬הכנסייה הקתולית החרימה את ״הנסיך״ של מקיאוולי‬ ‫ב־‪.1559‬‬ ‫אבל הצרות של הכנסייה הקתולית רק התחילו‪ .‬התעוררות הלותרניות‬ ‫קראה תיגר על כוחה הרוחני של הכנסייה וגם על כוחה החומרי‪ .‬לותר‪,‬‬ ‫במאמציו הנלהבים לחלץ את כתבי הקודש ממה שראה כשחיתות עמוקה‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪93‬‬

‫של האפיפיורות‪ ,‬פעל לצמצם את ההיררכיה של המאמינים והותיר לפני‬ ‫אלוהים רק יחידים‪ ,‬וזאת מתוך אמונה שכל אחד יכול להבין את דבריו‬ ‫הישירים של האל‪ :‬״סנדלר‪ ,‬פחח‪ ,‬איכר‪ ,‬לכל אחד יש מקצוע ועבודת‬ ‫כפיים‪ ,‬ועם זאת‪ ,‬בו בזמן‪ ,‬כולם כשירים לפעול ככמרים ובישופים‪.‬״‬ ‫כדי להשיג את החזון השוויוני הזה ביטל לותר את הרעיון של מפלט‬ ‫מפני החוק החילוני‪ :‬״לא יעלה על הדעת שבחוק הקנוני‪ ,‬החירות‪ ,‬האדם‬ ‫ורכושם של אנשי הדת יזכו לפטור הזה‪ ,‬כאילו האנשים הפשוטים אינם‬ ‫רוחניים כמוהם‪ ,‬או אינם נוצרים טובים כמוהם‪ ,‬או אינם שייכים לכנסייה‬ ‫כמוהם‪.‬״ תרגום התנ״ך לגרמנית של לותר אפשר לממש את הרעיון שלו‬ ‫שהאדם הפרטי יכול לתקשר ישירות עם אלוהים‪ .‬כמו שכותב ג׳וזף‬ ‫לוקונטה‪ ,‬מרצה להיסטוריה בקינגס קולג׳‪ ,‬״לותר הציע יותר מאשר‬ ‫‪18‬‬ ‫תיאוריה של העצמה אישית‪ .‬הוא העניק מגילת זכויות רוחנית‪.‬״‬ ‫בתחום הממשל‪ ,‬לותר לא היה דמוקרט‪ .‬הוא האמין שסמכותה של‬ ‫המדינה אינה נובעת מסמכות העם‪ ,‬אלא מאלוהים עצמו‪ :‬״אנחנו חייבים‬ ‫לכונן בתוקף חוק חילוני ואת החרב‪ ,‬כדי שאיש לא יוכל להטיל ספק‬ ‫בכך שהוא קיים בעולם על פי רצון האלוהים ובמצוותו‪.‬״ לותר המעיט‬ ‫בערך שלטון העם בכך שהציב את התבונה במעמד משני לאמונה‪ ,‬אבל‬ ‫הוא ייחס חשיבות להטלת מגבלות על שליטים אבסולוטיים — לדוגמה‪,‬‬ ‫אסור לנוצרים לציית להוראות אנטי־נוצריות‪ .‬גם קלווין האמין בהגבלת‬ ‫האריסטוקרטיה באמצעות איזונים ובלמים‪ ,‬אבל כמו לותר הוא ראה‬ ‫‪19‬‬ ‫בממשלה את תפקידו של אלוהים עלי אדמות‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬הפיצול הדתי של לותר וקלווין והעברת השלטון לידי‬ ‫האדם היחיד הם שיובילו לתנועה על־לאומית אמיתית שקראה להתרחק‬ ‫משלטון רודני‪ .‬הזוועות של הקונפליקט הדתי מאמצע המאה השש־‬ ‫עשרה הגיעו לשיאן במלחמת שלושים השנים (‪ — )1648-1518‬מלחמה‬ ‫שהסתיימה בכשמונה מיליון הרוגים — וכפו בחירה בין סובלנות דתית‬ ‫ובין טבח המוני‪ .‬מעשה הבחירה הזה הוליד את רעיון זכויות האדם‪.‬‬ ‫מי שהעלה לראשונה על הכתב את הרעיון הזה היה הוגו גרוטיוס‬

‫‪ 94‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫(‪ .)1645-1583‬בעיניו של גרוטיוס‪ ,‬בניגוד למקיאוולי‪ ,‬לותר וקלווין‪,‬‬ ‫התבונה האנושית נמצאת מעל הכול‪ ,‬והחברה היא דרך שבה האדם יכול‬ ‫לממש את יכולותיו בהרמוניה עם אחרים‪ .‬התפיסה שלו משקפת הרבה‬ ‫יותר את תפיסת הקדמונים‪ .‬גרוטיוס‪ ,‬כמו אפלטון ואריסטו‪ ,‬ראה בזכויות‬ ‫הטבעיות הרחבה של חוק הטבע‪ .‬יש לך זכות לעשות את מה שתואם את‬ ‫הטלוס שלך‪ .‬כמו שאמר גרוטיוס‪ ,‬חוק הטבע ״הוא צו התבונה הנכונה‬ ‫המראה כי פעולה‪ ,‬בין שהיא תואמת את הטבע הרציונלי ובין שלא‪ ,‬יש‬ ‫בה איכות של בסיס מוסרי או צורך מוסרי; ואי לכך‪ ,‬פעולה כזאת נאסרת‬ ‫או מחויבת על ידי יוצר הטבע‪ ,‬אלוהים‪.‬״‪ 20‬אפשר לגלות את צו התבונה‬ ‫‪21‬‬ ‫הזה אם נבחן את חוק העמים — בין השאר את מצוות נוח התנ״כיות‪.‬‬ ‫גרוטיוס הרחיב את מושג זכויות האדם מעבר לכך‪ :‬הוא קבע כי לבני‬ ‫האדם יש גם הזכות לעשות דברים — לדוגמה‪ ,‬הזכות לפעול להשגת‬ ‫צדק באמצעות תפיסת פושעים‪ .‬לאחר שגרוטיוס שילב את הרעיון של‬ ‫הזכות לפעולה עם הרעיון שהשליטים כפופים לצווי חוק הטבע‪ ,‬נדרש‬ ‫רק צעד אחד כדי להגיע אל תומס הובס (‪.)1679-1588‬‬

‫עלייתו של הפרט‬ ‫הובס נחשב לעתים קרובות לפילוסוף הפוליטי הרציונליסט הראשון‪.‬‬ ‫הוא ניסה למפות את ההתנהגות האנושית בשיטה מתמטית‪ .‬בכך הוא‬ ‫דחה את הפילוסופיה של אריסטו ְּכלֹא ריאליסטית מספיק‪ ,‬והלך בעקבות‬ ‫מקיאוולי שטען שהתשוקות האנושיות הן המניע העיקרי להתנהגות‬ ‫האנושית‪ .‬הובס האמין שהתשוקה העיקרית היא התשוקה להציל את‬ ‫עורנו‪ .‬תשכחו מהפוליס‪ ,‬תשכחו מהקהילה‪ .‬מטרתם של חיי האדם איננה‬ ‫להגשים את תכלית התבונה — אלא למנוע את מותו‪ .‬היה אפשר לראות‬ ‫זאת במה שמכונה מצב הטבע‪ ,‬שבו בני האדם פגעו זה בזה כל עוד‬ ‫האינטרס האישי שלהם הכתיב להם לעשות זאת‪ .‬״לפיכך מעמיד אני‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪95‬‬

‫תחילה‪ ,‬כנטייה כללית של כל המין האנושי‪ ,‬תשוקה מתמדת וחסרת‬ ‫‪22‬‬ ‫מרגוע להשגת כוח ועוד כוח‪ ,‬שאינה פוסקת אלא במוות‪,‬״ אמר הובס‪.‬‬ ‫הזכות הראשונה של האדם היתה‪ ,‬אפוא‪ ,‬הזכות להישרדות‪ .‬היררכיות‬ ‫נעלמות כשהזכויות הטבעיות שולטות — גדולים‪ ,‬קטנים‪ ,‬חכמים‪,‬‬ ‫טיפשים‪ ,‬כולנו שווים בזכותנו לחיות‪ .‬אבל במצב הטבע‪ ,‬כשאיש אינו‬ ‫יכול להבטיח את ביטחוננו‪ ,‬איך נשרוד? איננו סומכים על טיפוח הטוב‪.‬‬ ‫במקום זאת‪ ,‬אנחנו מעניקים כוח למדינה‪ .‬אנחנו זקוקים ללוויתן —‬ ‫שליט העומד בראשה של מדינה חזקה — כדי שישחרר את בני האדם‬ ‫ממלחמת הכול בכול‪ .‬יש לראות את השליט כמי שמייצג את רצונו‬ ‫הקולקטיבי של העם‪ .‬הכוח שלו‪ ,‬שניתן לו בזכות חוזה חברתי שקיבל‬ ‫מידי הפרטים במצב הטבע‪ ,‬הוא כוח אבסולוטי ואי־אפשר לקרוא עליו‬ ‫‪23‬‬ ‫תיגר‪.‬‬ ‫אבל הובס פתח דלת שלא יוכל לסגור בחזרה‪ :‬אם לבני האדם יש‬ ‫זכויות פרט‪ ,‬האם הזכויות הללו מסתיימות בהישרדות בלבד? או‪ ,‬במצב‬ ‫הטבע‪ ,‬האם בני האדם נהנים מזכויות שאינן ניתנות להעברה מעבר‬ ‫לזכות לנשום ולאכול ולא להירצח?‬ ‫הפילוסוף ששאל את השאלה הזאת היה ג׳ון לוק (‪.)1704-1632‬‬ ‫בעקבות הובס‪ ,‬לוק האמין שהריבונות שוכנת בפרט‪ .‬לוק — נוצרי אדוק‬ ‫מאוד — האמין גם בחוק הטבע הניתן לגילוי באמצעות התבונה וגם‬ ‫בזכות הטבעית‪ ,‬שעל פי הובס טבועה בעצם הקיום האנושי‪ .‬הקדמונים‬ ‫הניחו שניתן לגלות את חוק הטבע בתוך הטבע‪ :‬חוק שמכתיב באמצעות‬ ‫התבונה המתאימה גם את ההתנהגות הנכונה וגם את תכלית החיים‪.‬‬ ‫לוק ביסס את אמונותיו בתבונה האנושית במשילות ובשוויון לא רק על‬ ‫הפילוסופיה העתיקה‪ ,‬אלא על ספר בראשית‪ ,‬על טענתו של האלוהים‬ ‫שהאדם נברא בצלמו‪ 24.‬הזכויות הטבעיות‪ ,‬לפי לוק‪ ,‬הן הזכויות שנובעות‬ ‫מיישום חוק הטבע‪ :‬הזכות לרכוּש‪ ,‬מאחר שמוטלת עלינו החובה לא‬ ‫לגנוב; הזכות לחיים‪ ,‬מאחר שמוטלת עלינו החובה לא לרצוח; הזכות‬ ‫לחופש‪ ,‬מאחר שמוטלת עלינו החובה לא לדכא אחרים‪ .‬זכויות אלה‬

‫‪ 96‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫נושאות עמן גם חובות‪ :‬למשל‪ ,‬הזכות לקרקע נושאת איתה את החובה‬ ‫לטפח את הקרקע הזאת‪ ,‬מפני שאלוהים העניק את האדמה לכל בני‬ ‫האדם במשותף‪ ,‬אבל הבעלות שלנו שמדירה את האחרים מאפשרת לנו‬ ‫לשלב את עבודתנו עם האדמה‪ ,‬ובכך לשנות אותה‪.‬‬ ‫לוק חלק על הובס באופן קיצוני באשר למצב הטבע‪ .‬בעיניו של‬ ‫הובס‪ ,‬מצב הטבע הפך את החיים למסוכנים‪ ,‬אכזריים וקצרים‪ .‬בעיניו‬ ‫של לוק‪ ,‬מצב הטבע היה של ״אנשים שחיים על פי התבונה‪ ,‬ללא סמכות‬ ‫עליונה משותפת על פני האדמה‪ ,‬שתשפוט ביניהם‪.‬״ שימו לב שלוק‪,‬‬ ‫שהאמין בזכויותיו הטבעיות של הפרט‪ ,‬לא פסל את החברה כפי שעשה‬ ‫הובס‪ .‬מצב הטבע לא היה אמור לתאר סוג של גן עדן על פני האדמה‪,‬‬ ‫אלא את מצבו של האדם לפני היות החברה הפוליטית — במשפחה או‬ ‫בקהילה של קשרים מרצון‪ .‬במשך הזמן‪ ,‬קהילות כאלה עתידות לגדול‪,‬‬ ‫והן ייאלצו למסור את הריבונות לידי שלטון רחב יותר כדי להבטיח את‬ ‫מימושן של הזכויות הבסיסיות‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬לפי לוק‪ ,‬יצירת ממשלה דורשת הפעלת הסכמה — או‪,‬‬ ‫לחלופין‪ ,‬דרישה שהממשלה תתנהג בהתאם לחוק הטבע‪ ,‬למשל תגן‬ ‫על הזכויות הטבעיות‪ .‬מטרת החוק היא לשמר את החירות‪ ,‬ולא למסור‬ ‫אותה בתמורה לביטחון כפי שהציע הובס‪ :‬״אין תכלית החוק לבטל את‬ ‫החופש או להגבילו‪ ,‬אלא לשמור אותו ולהרחיבו‪ :‬כי בכל מצביהם של‬ ‫‪25‬‬ ‫יצורים נבראים שיכשרו לחוקים‪ ,‬באין חוק אין גם חופש‪.‬״‬ ‫לוק הציע רפובליקה של איזונים ובלמים כמפתח ליצירת ממשלה‬ ‫כזאת‪ .‬ממשלה‪ ,‬אמר‪ ,‬דורשת שתי רשויות נפרדות‪ :‬מחוקקת ומבצעת‪.‬‬ ‫מונטסקייה (‪ )1755-1689‬יקבע מאוחר יותר את מאזן הכוחות המפורסם‪,‬‬ ‫המקודש בחוקה האמריקאית‪ :‬הרשות המחוקקת‪ ,‬הרשות המבצעת‬ ‫והרשות השופטת‪.‬‬ ‫חשוב במיוחד להיסטוריה האמריקאית — לוק הכיר בגלוי בזכות‬ ‫למרוד בשלטון שמפר את זכויותיהם של אזרחיו‪ .‬כל שלטון שנוהג‬ ‫כך יאפשר לאזרחים לחזור אל מצב הטבע‪ ,‬שבו הם יכולים להקים‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪97‬‬

‫שלטון חדש‪ :‬״כל אימת שמנסים המחוקקים לגזול מבני העם את קניינם‬ ‫ולהאבידו‪ ,‬או לשעבדם ולכפות עליהם שלטון שרירותי‪ ,‬מעמידים הם‬ ‫את עצמם במצב של מלחמה כלפי בני העם‪ ,‬ומכאן ואילך פטורים הללו‬ ‫מחובת המשמעת‪ ,‬ואין להם אלא לפנות אל המפלט המשותף שהכין‬ ‫האל לכל אדם כנגד כוח הזרוע והאלימות‪ ...‬ואז עובר הוא [הכוח] ליד‬ ‫‪26‬‬ ‫בני העם‪ ,‬שזכאים לחזור אל חירותם המקורית‪.‬״‬ ‫הפילוסופיה של לוק לא תשפיע רק על האבות המייסדים של ארצות‬ ‫הברית‪ ,‬כפי שנראה — היא תעצב את היסודות של יוזמת השוק החופשי‪.‬‬ ‫חזונו של אדם סמית (‪ )1790-1723‬על חירות טבעית משקפת כמעט‬ ‫באופן מדויק את חזונו של לוק על הזכות הטבעית‪:‬‬ ‫המערכת הפשוטה והברורה מאליה של החירות הטבעית מבססת את‬ ‫עצמה בכוחות עצמה‪ .‬כל אדם‪ ,‬כל עוד אינו מפר את חוקי הצדק‪,‬‬ ‫נותר חופשי לגמרי לשאוף למטרתו בדרכו הוא‪ ,‬ולהעמיד את עסקיו‬ ‫ואת ההון שלו לתחרות עם אלה של כל אחד אחר‪ ,‬או קבוצת אנשים‪.‬‬ ‫סמית טען שלממשלה יש רק שלוש חובות בסיסיות‪ :‬שמירה על החיים‪,‬‬ ‫שמירה על החירות באמצעות הנהגת צדק ומימון מוצרים ציבוריים‪.‬‬ ‫להשקפתו תהיה השפעה עמוקה על יצירתה של הכלכלה הגדולה ביותר‬ ‫‪27‬‬ ‫בתולדות האנושות‪.‬‬

‫הניצחון האמריקאי‬ ‫המסע הפילוסופי הזה התגשם במדינה הראשונה בהיסטוריה שהוקמה על‬ ‫פי עקרונות פילוסופיים‪ :‬ארצות הברית של אמריקה‪ .‬האבות המייסדים‬ ‫היו חסידים נאמנים של קיקרו ולוק‪ ,‬של התנ״ך ושל אריסטו‪ .‬הם קראו‬ ‫את החומר‪ .‬והם ביססו את הפילוסופיה הלאומית החדשה שלהם על‬

‫‪ 98‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הלקחים שצברו מתוך הקריאה הזאת‪ :‬חוק הטבע‪ ,‬שמושרש בתבונה‬ ‫ומקודש בדת; הזכויות הטבעיות של הפרט‪ ,‬מאוזנות באמצעות חובות‬ ‫מתאימות; ממשלה המוגבלת באמצעות איזונים ובלמים שמטרתם להגן‬ ‫על זכויות אלה בהתאם לחוק הטבע; והנחלת הטוב‪ ,‬גם זאת בהתאם‬ ‫לתכתיבים של חוק הטבע‪ .‬המייסדים לא היו נרקיסיסטים חסרי אחריות‪,‬‬ ‫שאינם מוטרדים מהסכנות של אינדיווידואליזם רדיקלי — הם פחדו‬ ‫מחברה של יחידים חסרי דת‪ .‬הם גם לא היו רודנים שדגלו בקולקטיביזם‬ ‫— הם פחדו משלטון האספסוף ומידו הכבדה של השלטון שיתחב הגדרות‬ ‫סובייקטיביות של טוב לגרונם של היחידים‪.‬‬ ‫כל אלה נראים בבירור בהכרזת העצמאות‪ .‬תומס ג׳פרסון ניסה‬ ‫לקדש את תבונתם של קודמיו הפילוסופים במסמך המייסד שלנו‪.‬‬ ‫ב־‪ ,1825‬הסביר‪ ,‬״המסמך היה אמור לבטא את הרוח האמריקאית‪...‬‬ ‫לכן כל הסמכות שלו נשענת על רגשות ההרמוניה של התקופה‪ ,‬בין‬ ‫שבאו לידי ביטוי בשיחות‪ ,‬במכתבים ובמאמרים מודפסים ובין שהוצגו‬ ‫בספרים הבסיסיים של זכויות הציבור‪ ,‬כמו אריסטו‪ ,‬קיקרו‪ ,‬לוק‪ ,‬סידני‬ ‫ועוד‪.‬״‪ 28‬ג׳ון אדמס‪ ,‬התומך העיקרי בהכרזה בין חברי הקונגרס‪ ,‬שיקף‬ ‫באופן מדויק את מילותיו של ג׳פרסון‪ :‬״העקרונות של אריסטו ואפלטון‪,‬‬ ‫של ליוויוס וקיקרו ושל סידני‪ ,‬הרינגטון ולוק; עקרונות הטבע והתבונה‬ ‫‪29‬‬ ‫הנצחית; העקרונות שעליהם עומד עכשיו השלטון שלנו כולו‪.‬״‬ ‫ההכרזה פותחת בהצהרה רועמת של סמכות‪ :‬זו של ״חוקי הטבע‬ ‫ואלוהי הטבע״‪ .‬זו איננה הפסיביות של הובס‪ ,‬או אוגוסטינוס‪ ,‬או לותר‬ ‫בקשר לערכו של השלטון הקיים‪ .‬זהו שילוב של חוק הטבע העתיק עם‬ ‫הכוח המניע של התנ״ך‪ .‬זו הצהרה פעילה שבני האדם יכולים לקחת את‬ ‫הכוח לידיהם כל עוד אותו כוח משמש להשגת חוק הטבע ותואם את‬ ‫הזכות האנושית לחירות‪.‬‬ ‫ג׳פרסון מזדרז להבהיר את הדברים‪ :‬״נדמה לנו שהאמיתות האלה‬ ‫מובנות מאליהן‪,‬״ הוא כותב‪ .‬אבל אין ספק שאמיתות אלה אינן מובנות‬ ‫מאליהן — הן לא היו מובנות מאליהן במשך מרבית ההיסטוריה‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪99‬‬

‫האנושית‪ .‬ג׳פרסון מתייחס כאן ל״תכלית הנכונה״ של הקדמונים‪ :‬אלה‬ ‫שחושבים כהלכה‪ ,‬שמחפשים את המשמעויות שמעבר לטבע‪ ,‬מסוגלים‬ ‫לגלות אמיתות בסיסיות שישמשו רשת ביטחון לחיי האדם ולפעולותיו‪.‬‬ ‫מהן בדיוק אותן אמיתות?‬ ‫ראשית‪ ,‬ש״כל בני האדם נוצרו שווים‪.‬״ כמובן‪ ,‬ג׳פרסון לא התכוון‬ ‫לכך שכל בני האדם נוצרו עם יכולות שוות‪ .‬הוא היה חולק באופן חריף‬ ‫על הרעיון הזה‪ ,‬מפני שלא היה טיפש‪ .‬ג׳פרסון התבסס מלכתחילה על‬ ‫טיוטה של הכרזת הזכויות בווירג׳יניה של ג׳ורג׳ מייסון‪ ,‬שהיתה הרבה‬ ‫‪30‬‬ ‫יותר מפורטת‪ :‬״כל בני האדם נולדו חופשיים ועצמאיים באופן שווה‪.‬״‬ ‫ג׳פרסון פשוט צמצם את הרעיונות הללו למשפט המתומצת‪ :‬״כל בני‬ ‫האדם נוצרו שווים‪.‬״‬ ‫הרעיון שכל בני האדם זכאים לחירות ולעצמאות באופן שווה נבע‬ ‫במקורו מהרעיון התנ״כי שבני האדם נבראו בצלם אלוהים‪ .‬רעיון זה‬ ‫שולב במסורת היוונית של תבונה אינדיווידואלית‪ ,‬ועבר מדור לדור תוך‬ ‫שהוא הופך במשך הזמן להבנה שלא זו בלבד שבני האדם נבראו בצלם‬ ‫אלוהים עם רצון ותבונה משלהם‪ ,‬אלא שהוקנה להם החופש להפעיל‬ ‫את הרצון והתבונה הללו כדי לשאוף להשגת הטוב‪.‬‬ ‫ג׳פרסון המשיך בכך שהכריז כי ״הבורא העניק לבני האדם כמה‬ ‫זכויות שאינן ניתנות להעברה‪ ,‬בהן הזכות לחיים‪ ,‬לחירות ולחתירה‬ ‫לאושר‪.‬״ אצל לוק‪ ,‬המשפט הזה היה‪ :‬״חיים‪ ,‬חירות ורכוש‪.‬״ מדוע‬ ‫ג׳פרסון לא השתמש פשוט במילה רכוש במקום החתירה לאושר? הוא‬ ‫בוודאי לא התעלם מהזכות לרכוש — שהרי הוא דיבר תמיד על הזכות‬ ‫‪31‬‬ ‫ליהנות מפרי עבודתך‪.‬‬ ‫ג׳פרסון השתמש בזכות החתירה לאושר מפני שעל פי השקפתו‪,‬‬ ‫הרכוש והבעלות עליו אינם תיאור מלא של זכויותינו‪ .‬ג׳פרסון‪ ,‬כמו לוק‪,‬‬ ‫האמין שהחתירה לאושר כוללת את הבעלות על עבודתנו‪ ,‬על הדעות‬ ‫שלנו‪ .‬לוק עצמו כתב באריכות על החתירה לאושר — והוא לא התכוון‬ ‫להבנה המודרנית השגויה של דבריו‪ ,‬ולפיה כל אחד מאיתנו מגדיר את‬

‫‪ 100‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫האושר בדרכו‪ .‬בחיבורו ‪Essay Concerning Human Understanding‬‬

‫כתב לוק‪ ,‬״הדאגה לעצמנו‪ ,‬שמא נטעה באושר מדומה ונחשוב כי הוא‬ ‫אמיתי‪ ,‬היא היסוד הנחוץ לחירותנו‪.‬״ כך משווק לוק את הטוב‪ ,‬קורא‬ ‫לנו לוותר על האובייקטיביות שלנו כדי לשאוף לאושר נעלה יותר‬ ‫שניתן להגיע אליו בעזרת התבונה המתאימה‪ 32.‬כמו שכתב הארי ג׳אפה‬ ‫ממכון קלרמונט‪ ,‬״קשה לדמיין אריסטוטליאניזם ישיר יותר אצל הוּ קר‬ ‫‪33‬‬ ‫או אקווינס‪.‬״‬ ‫והמייסדים‪ ,‬למרות הנחות מוטעות נפוצות על אמונתם הדתית‪,‬‬ ‫היו מודעים היטב לצורך בקהילה של מאמינים דתיים‪ ,‬מבקשי טוב‪,‬‬ ‫ברפובליקה שלהם‪ 34.‬חיוניותה של הדת היתה דרישה מוקדמת לחברה‬ ‫בריאה‪ .‬אין פלא שהמייסדים ייחסו חשיבות גבוהה כל כך לחופש‬ ‫הפולחן‪.‬‬ ‫זכויות וחובות‪ ,‬לפי המייסדים‪ ,‬הן פשוט שני צדדים של אותו מטבע‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬אחדים מהמבקרים של המייסדים טענו שהם התעלמו מחובות‬ ‫לטובת זכויות‪ ,‬ובכך סללו את הדרך להתפוררות החברה‪ ,‬אולם זהו חוסר‬ ‫הבנה של הפילוסופיה של המייסדים‪ :‬כמו שאמר ג׳ורג׳ וושינגטון בנאום‬ ‫ההשבעה הראשון שלו‪:‬‬ ‫יסודות המדיניות הלאומית שלנו יונחו על פי העקרונות הטהורים‬ ‫והבלתי ניתנים לשינוי של מוסריות אישית‪ ...‬בכלכלה ובטבע‬ ‫‪35‬‬ ‫יתן בין טוב לאושר‪.‬‬ ‫מתקיים איחוד ֵא ָ‬

‫השיא‬ ‫בקדמה‬ ‫האידיאולוגיה של המייסדים שימשה בסיס לניסוי החשוב ביותר ִ‬ ‫ובחירות האנושית שהאדם הגה אי־פעם‪ .‬אבל גם הרעיון הזה פותח‬ ‫על פי העקרונות היהודיים־נוצריים והרציונליות היוונית‪ ,‬גובש ועוצב‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪101‬‬

‫במהלך הזמן על ידי הנסיבות ונצרף בלהבת הקונפליקט‪ .‬הוא היה הטוב‬ ‫ביותר שעשו בני האדם והטוב ביותר שהם עתידים לעשות בהצבת‬ ‫מסגרת פילוסופית לאושרם של בני האדם‪.‬‬ ‫הבה נבחן מדוע — גם כאן‪ ,‬באמצעות המסגרת שלנו של מה שנדרש‬ ‫לאושרם של בני האדם‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של המייסדים מכירה באפשרות של תכלית אישית‪ .‬לא‬ ‫השלטון אמור לספק את התכלית הזאת‪ ,‬והיא גם לא נעשית באמצעות‬ ‫עיצובם של אזרחים פרטיים לשירותה של הפוליס‪ .‬את התכלית הזאת‬ ‫מספקת המסורת היהודית־נוצרית של משמעות וערך והמסורת היוונית‬ ‫של תבונה‪ .‬המייסדים חשבו שהתבונה עומדת במקום הראשון‪ ,‬ושהטוב‬ ‫הוא מטרה שראוי לשאוף אליה‪ .‬אותו טוב לבש צורה של אומץ לב‬ ‫— הנכונות להקריב את החיים‪ ,‬העושר והכבוד המקודש כדי לפעול‬ ‫להגנת הזכויות הדרושות לחתירה לטוב עצמו‪ .‬אותו טוב לבש צורה של‬ ‫מתינות — מעולם לא נכתב מסמך מייסד טוב יותר מאשר החוקה של‬ ‫ארצות הברית‪ ,‬תוצר של פשרה‪ .‬אותו טוב קיבל צורה של זהירות — בכל‬ ‫המחשבה המדינית טרם נכתב מסמך שהחוכמה המעשית שלו עולה על‬ ‫זו של ״כתבי הפדרליסט״‪ .‬ואותו טוב קיבל צורה של צדק — שלטון‬ ‫החוק‪ ,‬לא שלטון האדם‪ ,‬ויצירתה של מערכת שבה כל אחד מקבל את‬ ‫המגיע לו‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של המייסדים גם האדירה את כוחה של היכולת‬ ‫האישית‪ .‬המייסדים היו מודעים בהחלט לכך שלבני האדם יש יכולת‬ ‫לרשע לא פחות מאשר לטוב‪ ,‬לתשוקה לא פחות מאשר לתבונה‪ .‬אבל‬ ‫היה להם אמון עצום בכוחה של התבונה להניע את בני האדם לחשיבה‬ ‫נכונה‪ .‬ג׳פרסון אמר בחוק להגנה על חופש הדת בווירג׳יניה ב־‪,1779‬‬ ‫״דעותיהם ואמונותיהם של בני האדם אינן תלויות ברצונם הם‪ ,‬אלא‬ ‫נובעות באופן בלתי רצוני מהראיות המוצגות לשכלם; שהאל הכול־‬ ‫יכול יצר את המחשבה חופשייה והפגין את רצונו העליון שהיא תישאר‬ ‫חופשייה בכך שברא אותה בלתי ניתנת לריסון‪.‬״‪ 36‬ג׳ון אדמס זיהה את‬

‫‪ 102‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫החירות עצמה עם כוחה של התבונה‪ :‬״משמעותה מחשבה ובחירה וכוח;‬ ‫היא מסוגלת לבחור בין אובייקטים‪ ,‬היא שוות נפש מבחינת המוסר —‬ ‫אינה טובה או רעה מבחינה מוסרית‪.‬״ הדבר היחיד‪ ,‬לפי אדמס‪ ,‬שיכול‬ ‫להפנות את התבונה אל הטוב‪ ,‬הוא החדרת הטוב לחברה וחתירה כללית‬ ‫לידע עצמו‪ :‬״דעתי הצנועה היא שהידע‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬מקדם את הטוב‬ ‫‪37‬‬ ‫ואת האושר‪.‬״‬ ‫מה בדבר התכלית המשותפת? לפי המייסדים אפשר לחפש תכלית‬ ‫משותפת בערכים משותפים‪ :‬במסורות היהודיות־נוצריות ובמורשת‬ ‫הזכויות של המערב‪ .‬תרבות ופילוסופיה התאחדו בארצות הברית‬ ‫הצעירה ליצירת מדינה מאוחדת‪ .‬ותפקידה של אותה מדינה יהיה להפיץ‬ ‫חירות בתוכה וגם בארצות אחרות‪ .‬״אנחנו חייבים להקים אימפריה‬ ‫כזאת של חירות‪ ,‬כפי שלא נראתה מאז הבריאה‪,‬״ כתב ג׳פרסון למדיסון‬ ‫ב־‪ ,1809‬״ואני משוכנע שמעולם לא היתה חוקה מחושבת כל כך כשלנו‬ ‫‪38‬‬ ‫לאימפריה נרחבת ולשלטון עצמי‪.‬״‬ ‫המייסדים היו מודעים היטב גם לצורך ביכולת משותפת‪ .‬מצד‬ ‫אחד‪ ,‬הם האמינו ביכולת האישית של האמריקאים לחתור לטוב‪ .‬מצד‬ ‫שני‪ ,‬הם לא סמכו על בני האדם שיעשו זאת ללא מוסדות חברתיים‬ ‫שיעודדו את ההתנהגות הזאת‪ .‬והאמריקאים הקימו‪ ,‬טיפחו וקיימו את‬ ‫המוסדות החברתיים הללו‪ :‬בספרו ‪ ,Democracy in America‬שנכתב‬ ‫בשנות השלושים של המאה התשע־עשרה‪ ,‬השתאה הצרפתי אלכסיס דה‬ ‫טוקוויל מכך ש״אמריקאים בני כל הגילים‪ ,‬כל המעמדות וכל הזרמים‬ ‫אינם פוסקים מלהקים אגודות‪ ...‬מכאן שהארץ הדמוקרטית ביותר על‬ ‫פני כדור הארץ היא זו שבה שכללו הבריות בימינו עד קצה גבול היכולת‬ ‫את האמנות לשקוד במשותף על מושא תשוקותיהם המשותפות ועשו‬ ‫שימוש במדע החדש הזה למספר היעדים הגדול ביותר‪.‬״ דה טוקוויל‬ ‫הזהיר ברוב תבונתו שהחלפת אותם ארגונים התנדבותיים בממשלה‬ ‫‪39‬‬ ‫תסכן את ״המוסריות והאינטליגנציה של עם דמוקרטי‪.‬״‬ ‫המייסדים הסכימו‪ ,‬ולכן ביקשו להגביל את כוחה של הממשלה‬

‫ ‬

‫בזכות בוראם ‬

‫‪103‬‬

‫באופן דרמטי כל כך‪ .‬כדי להגן על זכויות הפרט — ולהבטיח את היכולת‬ ‫המשותפת שלהם לפעולה חברתית — סירבו המייסדים להעניק סמכויות‬ ‫מרכזיות חזקות לממשלה‪ .‬ג׳יימס מדיסון סיכם את הרגשות הללו היטב‬ ‫בכתבי ״הפדרליסט ‪#51‬״‪:‬‬ ‫אילו היו בני האדם מלאכים‪ ,‬לא היה צורך בשלטון כלל‪ .‬אילו משלו‬ ‫מלאכים בבני האדם לא היה צורך בשום ריסון לשלטון‪ ,‬לא מבית‬ ‫ולא מחוץ‪ .‬הקושי הגדול בעיצובו של שלטון שבני אדם אמורים‬ ‫להטיל על בני אדם טמון בזה‪ :‬תחילה עליך להקנות לשלטון את‬ ‫היכולת לרסן את הנשלטים‪ ,‬ואחרי כן עליך לכפות עליו לרסן את‬ ‫‪40‬‬ ‫עצמו‪.‬‬ ‫מעולם לא הונחו יסודות חזקים יותר לאושרם של בני האדם מאשר‬ ‫בפילוסופיה של המייסדים‪ .‬כמובן‪ ,‬אפילו המייסדים לא הפכו את‬ ‫הפילוסופיה הזאת לאוניברסלית מספיק‪ :‬היה צורך להרחיב אותה‬ ‫מבחינה מעשית גם לשחורים ולנשים‪ ,‬למשל‪ .‬הרשעות של אותם ימים‬ ‫השפיעה גם על המייסדים‪ .‬המייסדים היו נגועים בסתירות פנימיות‪:‬‬ ‫הפרשן הדגול של החירות‪ ,‬ג׳פרסון‪ ,‬האיש שכינה את העבדות ״מלחמה‬ ‫אכזרית נגד הטבע האנושי‪,‬״ היה בעצמו בעלים של עבדים ואביהם‬ ‫של שישה ילדים שנולדו לשפחה שלו‪ ,‬סאלי המינגס‪ .‬מדיסון‪ ,‬גם הוא‬ ‫בעלים של עבדים‪ ,‬אמר שהעבדות‪ ,‬המבוססת ״רק על הבדלים של‬ ‫צבע‪,‬״ היא ״השליטה המדכאת ביותר שאדם הפעיל אי־פעם על אדם‬ ‫‪41‬‬ ‫אחר‪.‬״‬ ‫אבל העקרונות של המייסדים היו אכן אוניברסליים — ממש כמו‬ ‫הטבע ואלוהי הטבע‪ .‬פרדריק דגלאס‪ ,‬עבד לשעבר שהיה לאחד מאנשי‬ ‫התנועה לביטול העבדות‪ ,‬ביטא את הדברים היטב בנאום שגינה את‬ ‫״דרד סקוט״‪ ,‬שקבע כי השחורים‬ ‫העוול העמוק והמרושע של פסק הדין ֶ‬ ‫אינם בני אדם על פי החוקה‪:‬‬

‫‪ 104‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫החוקה‪ ,‬וכמוה הכרזת העצמאות ורגשותיהם של מייסדי הרפובליקה‪,‬‬ ‫מספקים לנו במה רחבה מספיק וחזקה מספיק כדי לתמוך בתוכניות‬ ‫הנרחבות ביותר לחירותם ולשיפור מצבם של כל האנשים בארץ‬ ‫‪42‬‬ ‫הזאת‪ ,‬ללא הבדלי צבע‪ ,‬מעמד או מוצא‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של המייסדים‪ ,‬שמומשה בהקמתה של ארצות הברית‬ ‫ובשאיפה המתמשכת להגשים את האידיאלים שלהם‪ ,‬היתה הברכה‬ ‫הגדולה ביותר למין האנושי בתולדות האנושות‪ .‬ארצות הברית שחררה‬ ‫מיליארדי בני אדם; היא העשירה מיליארדי בני אדם‪ ,‬היא פתחה נפשות‬ ‫ולבבות‪.‬‬ ‫אבל אותה פילוסופיה של המייסדים — היהלום שבכתר של המערב‬ ‫— לא שורדת‪ .‬במקום זאת‪ ,‬היא הולכת ומתנוונת‪ .‬ועם ההתנוונות הזאת‬ ‫נשחקים היסודות לאושרם של בני האדם‪ .‬אנחנו‪ ,‬בימינו‪ ,‬עלולים לראות‬ ‫אותם מתמוטטים לחלוטין‪.‬‬ ‫איך מתרחשת התמוטטות כזאת?‬ ‫בהדרגה‪ ,‬באטיות‪ ...‬ואז בבת אחת‪.‬‬

‫פרק ‪6‬‬

‫להרוג את התכלית‪,‬‬ ‫להרוג את היכולת‬

‫נראה כי מדי שנה פורץ בארצות הברית ויכוח גדול בשאלת ההפרדה‬ ‫בין דת למדינה‪ .‬הכותרות משתנות‪ ,‬אבל הקונפליקט העומד מאחוריהן‬ ‫נשאר כשהיה‪ .‬זו עשויה להיות תביעה משפטית על סילוק אנדרטה של‬ ‫לוחות הברית ממרחב ציבורי‪ ,‬או על תפילה בבתי הספר הציבוריים‪,‬‬ ‫או על אילוץ אופה דתי ליצור עוגה בהזמנה מיוחדת לחתונתם של בני‬ ‫אותו מין‪ .‬שורש הקונפליקט הוא אחד‪ :‬האם אמריקה נבנתה על יסודות‬ ‫חילוניים‪ ,‬או על יסודות דתיים‪ ,‬או על שניהם? חשוב יותר‪ ,‬האם אמריקה‬ ‫תהיה טובה יותר אם ירסנו את הדת בשם החילוניות‪ ,‬או להפך?‬ ‫טענתי שהפילוסופיה של המייסדים התבססה על חשיבה חילונית‬ ‫ועל מוסריות דתית כאחד‪ ,‬שהמודרניות נבנתה על שני העמודים‬ ‫התאומים הללו‪ ,‬שטופחו ושוכללו בלהבות של מלחמות הדת והוויכוחים‬ ‫החילוניים‪ .‬הקמנו ציוויליזציה מעשית וחדורת מטרה‪ ,‬דתית ורציונלית‪,‬‬ ‫מוסרית ושאפתנית‪ .‬היכולת האישית והיכולת המשותפת פועלות יחד‬ ‫בהרמוניה‪ :‬אזרחים התחייבו לערכים היהודיים־נוצריים ולזכויות הפרט‬ ‫ופועלים לחזק זה את זה‪ .‬התכלית האישית והתכלית המשותפת מתואמות‬ ‫ביניהן‪ :‬ליחידים ניתנה החירות לטפח את הטוב והוקמו קהילות במטרה‬ ‫לקבוע את המסגרת לשאיפה לאושר‪.‬‬ ‫‪105‬‬

‫‪ 106‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אבל הדוגלים במה שמכונה נאורות מציעים תיאוריה שונה‪ .‬הם‬ ‫טוענים שהפילוסופיה של המערב המודרני — בעיקר הפילוסופיה של‬ ‫זכויות הפרט — נבעה מדחיית הדת ואימוץ התבונה‪ .‬התומכים של מה‬ ‫שהם מכנים עידן התבונה מחמיאים לעצמם ואומרים שאנחנו חיים‬ ‫כיום בהתאם לעקרונות המחשבה של הוגי הנאורות הגדולים‪ ,‬מוחות‬ ‫חדשניים ונועזים שזינקו קדימה מהקרקע‪ ,‬מגובשים לגמרי‪ ,‬מוכנים‬ ‫להיאבק בקדמונים ולנצח אותם‪ .‬האמת היא שעצם המונח נאורות מרמז‬ ‫על קיומו של עידן הקודם לנאורות‪ ,‬שבו הדת בלמה את התפתחות‬ ‫האדם במקום לטפח אותה — רמז לכך שהאמונה בערכי היהדות־‬ ‫נצרות ובאלוהים עצמו היא במקרה הטוב מכשול בפני הציוויליזציה‬ ‫המודרנית‪ .‬יתר על כן‪ ,‬מאמיני הנאורות הקנאים ביותר בזים לחיפוש‬ ‫היווני אחר הטלוס בטענה שהוא שגוי בשל התבססותו על ההנחה‬ ‫שקיימת מציאות מאחורי המציאות הגשמית‪ .‬הם מאמינים שהחשיבה‬ ‫הנאורה יכולה להתקדם רק אם תשליך מעליה את התיאולוגיה עצמה‬ ‫ותמיר אותה בחומרנות‪ .‬הם טוענים שהנאורות הפכה לנאורות רק‬ ‫מפני שהרגה את אלוהים ונפטרה מהרעיון של תכלית שניתנת לגילוי‬ ‫באופן אובייקטיבי‪ .‬הנאורות‪ ,‬הם אומרים‪ ,‬השילה את שרידי הדת‬ ‫והתיאולוגיה היוונית ולקחה את הציוויליזציה לגבהים חדשים שלא‬ ‫נודעו לפניה‪.‬‬ ‫למרבה הצער‪ ,‬טענות אלה שגויות בהחלט‪.‬‬ ‫כפי שראינו‪ ,‬ההיסטוריה נחוצה ביותר‪ .‬אלמלא כן‪ ,‬הנאורות היתה‬ ‫יכולה לצוץ בכל מקום‪ ,‬בכל זמן שהוא; אולי היתה צצה מוקדם יותר‬ ‫בחברות שלא היו בהן המחסומים של הטלוס היווני והדת היהודית־‬ ‫נוצרית‪ .‬אבל זה לא קרה‪.‬‬ ‫זה לא קרה‪ ,‬מפני שהפילוסופיה של זכויות הפרט‪ ,‬שנבעה מתוך‬ ‫האמונות התנ״כיות שכל אדם נברא בצלם אלוהים ושהמוסריות‬ ‫האנושית חשובה‪ ,‬היתה המפתח לנאורות‪ .‬וכמוה גם החיפוש אחר ידע‬ ‫— חיפוש ששורשיו נעוצים באמונה שלאלוהים יש תוכנית אב ליקום‪,‬‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪107‬‬

‫שבני האדם בורכו ברצון חופשי ובתבונה לחקור את התוכנית הזאת‪,‬‬ ‫ושמוטלת עלינו מחויבות מוסרית לחפש את אלוהים ולשפר את מצבנו‬ ‫מבחינה חומרית ורוחנית באמצעות החיפוש הזה‪ .‬ההתמסרות לקדמה‬ ‫בהיסטוריה התחילה גם בדת היהודית־נוצרית‪ .‬חשוב ביותר‪ ,‬במחשבה‬ ‫היהודית־נוצרית ובמחשבה היוונית יש אמונה משותפת בתכלית‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬אומרים חסידי ההיסטוריה הרוויזיוניסטית של הנאורות‪ ,‬מה אם‬ ‫מערכת האמונה היהודית־נוצרית והנאמנות היוונית לתבונה היו נחוצות‬ ‫כדי לבנות את הציוויליזציה המערבית‪ ,‬אך מאוחר יותר מנעו מהתרבות‬ ‫המערבית לממש את הפוטנציאל שלה במלואו? מה אם הרעיונות של‬ ‫היהדות־נצרות לא היו יסודות מוצקים? אולי הם היו רק פיגומים‪ ,‬שיש‬ ‫להסיר אותם מהבניין לאחר שהמחשבה המערבית תתגבש? ואולי אנחנו‬ ‫יכולים לבחור את הרעיונות המועדפים עלינו מתוך הקנון של הנאורות‪,‬‬ ‫ואת כל האחרים להשליך לפח?‬ ‫כפי שנראה‪ ,‬ניסינו זאת‪ .‬זה נכשל‪.‬‬ ‫במציאות‪ ,‬כמו שקרה עם כל התפתחות פילוסופית בהיסטוריה‪,‬‬ ‫לנאורות היו המעלות שלה — התהילה של הפילוסופיה המייסדת של‬ ‫אמריקה והליברליזם המערבי הקלסי‪ ,‬ששניהם היו תוצאות ישירות של‬ ‫אתונה וירושלים — והיה גם חיסרון‪ .‬מה היה החיסרון? החיסרון החל‬ ‫בהרס המכוון של ערכי היהדות־נצרות והתיאולוגיה היוונית‪ .‬מתברר‬ ‫שההוגים הללו‪ ,‬ששמרו על החוכמה של שני עמודי היסוד‪ ,‬בנו את‬ ‫עוצמתו ותהילתו של המערב המודרני‪ .‬אלה שביקשו לערער בהדרגה‬ ‫את היסודות הללו ניצחו בסופו של דבר — וניצחונם טמן את הזרעים‬ ‫למשבר קיומי של משמעות שהעולם סובל ממנו יותר ויותר עם כל יום‬ ‫שחולף‪ .‬ואפילו המסירות המשוערת שלהם לתבונה עצמה תיבלע על ידי‬ ‫האינסטינקטים האוטומטיים שלהם להרוס את הישן‪ ,‬גם אם הוא היה‬ ‫טוב מבחינה אובייקטיבית‪.‬‬

‫‪ 108‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מטוב ליחסיות מוסרית‬ ‫הדחף המקורי להיפטר מאלוהים במחשבה המערבית צמח מתוך שלושה‬ ‫כוחות השזורים זה בזה‪ .‬הדחף הראשון נבע מהתפרקות השליטה‬ ‫הקתולית; אותה התפרקות יצרה מחלוקות דתיות וריקנות שעוררו‬ ‫במקרים רבים אלימות קשה‪ .‬מבקריה של האמונה היהודית־נוצרית‬ ‫ראו בהרסנות ההדדית של מלחמת הדת הוכחה לכך שהפונדמנטליזם‬ ‫הדתי בולם את חירות האדם ואינו מעמיק אותה‪ .‬השני — האתיאיזם‬ ‫והאגנוסטיות זכו לתנופה דרמטית בקרב האינטלקטואלים הודות‬ ‫לעלייה בפונדמנטליזם הדתי‪ :‬גם הלותרניות וגם הקלוויניזם היו‪,‬‬ ‫לפחות בחלקם‪ ,‬תגובות למה שנתפס כחילון של הכנסייה הקתולית‪.‬‬ ‫הכנסייה הקתולית פעלה למתן התקוממויות דתיות כאלה באמצעות‬ ‫נקיטת אמצעים חריפים נגד הנטיות שלה עצמה ללימודים חילוניים‪.‬‬ ‫הדתיות אכן הפכה למכשול בפני הלמידה החילונית‪ ,‬ככל שפחתה‬ ‫ההומוגניות הקתולית‪ .‬ולבסוף‪ ,‬פיצול השליטה של הכנסייה הקתולית‬ ‫סיפק יותר מרחב נשימה למתנגדים‪ .‬שלום וסטפליה היה מיועד במפורש‬ ‫שאפשר גם לפילוסופיות‬ ‫לקדם יותר חופש דת לדתות המיעוט‪ ,‬דבר ִ‬ ‫אגנוסטיות חדשות לשגשג‪.‬‬ ‫הסימנים הראשונים לתנועה פילוסופית שמתנתקת מהמוסריות‬ ‫היהודית־נוצרית ומהטוב של אריסטו הופיעו אצל מקיאוולי‪ .‬ויכוח פעיל‬ ‫ועז ניטש בשאלה אם מקיאוולי היה אדם דתי או אתיאיסט במסווה —‬ ‫אבל די לומר שהכבוד שרחש לתנ״ך מוטל בספק‪ .‬בספרו ״הנסיך״ הוא‬ ‫מצטט את משה כדוגמה למנהיג צבא (ומכנה אותו בהיתול ״לא יותר‬ ‫ממי שמוציא לפועל את ההוראות שקיבל מאלוהים״) ומסביר בלגלוג‪:‬‬ ‫״היה אפוא צורך שימצא משה את בני ישראל עבדים מדוכאים בארץ‬ ‫מצרים כך שהיו מוכנים ללכת אחריו‪ ,‬לצאת משעבוד לחירות‪.‬״‬

‫‪1‬‬

‫ובאשר לנאמנות של היוונים לטוב — מקיאוולי‪ ,‬בלעגנותו האופיינית‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪109‬‬

‫מעוות את המונח עצמו ומשתמש בו לנוחיותו‪ .‬הוא קובע כי אל לבני‬ ‫האדם להישלט על ידי הטוב (‪ — )virtue‬עכשיו ה־‪ virtὺ‬הוא שצריך‬ ‫להנהיג אותם‪ ,‬שילוב של רע וטוב שמטרתו להשיג מטרה מסוימת‬ ‫ולהתגבר על הכאוס של המזל (פורטונה)‪ .‬כמו שכותב הרווי מנספילד‪,‬‬ ‫״מקיאוולי רוצה לשוות להומניזם של הרנסנס פנים קשוחות‪ :‬להוציא‬ ‫את הרוח מהערכתו לריטוריקה הקלסית‪ ,‬לתקוף את דבקותו במסורת‬ ‫הפילוסופית‪ ,‬לערער את היחסים שלו עם הנצרות‪ ,‬להפריך את אמונתו‬ ‫בסגולותיו הטובות של הג׳נטלמן הקלסי ולהזכיר לו את ערך תהילתו‬ ‫‪2‬‬ ‫של הצבא‪.‬״‬ ‫האיט ָרציה המוקדמת של מקיאוולי‪ ,‬של פריצה מהתכלית המסורתית‪,‬‬ ‫ֶ‬ ‫קיבלה את החיבוק הגלוי הראשון שלה אצל הובס‪ .‬הובס יישם את‬ ‫עקרונות ההיגיון הקפדני על ההתגלות הדתית עצמה — ומצא ליקוי‬ ‫בהתגלות‪ .‬״האומר שהוא דיבר אליו בחלום אינו אלא אומר שהוא חלם‬ ‫כי דיבר אליו האלוהים‪ .‬ואין באמירה זו העוצמה לקנות את אמונו‬ ‫של כל אדם היודע שחלומות הם על פי רוב טבעיים‪ ,‬ואפשר שינבעו‬ ‫ממחשבות קודמות‪,‬״ כתב הובס‪ .‬״אם נביא אחד מרמה את האחר‪ ,‬איזו‬ ‫‪3‬‬ ‫ודאות יכולה להיות בידיעת רצונו של אלוהים‪ ,‬פרט לדרך התבונה?״‬ ‫הובס לא רק מפשיט את האלוהות מהמערכת היהודית־נוצרית‪ .‬הוא‬ ‫גם מתפטר מהטלוס האריסטוטלי‪ :‬״כי אין בכלל ‪( Finis ultimus‬תכלית‬ ‫אחרונה) וגם לא ‪( Summum Bonum‬טוב עליון)‪ ,‬כפי שידובר עליהם‬ ‫בספרי בעלי תורת המידות מלפנים‪ ...‬האושר הוא התקדמות בלתי פוסקת‬ ‫של התשוקה ממושא למושא; השגת האחד אינה אלא תחנה בדרך אל‬ ‫השני‪.‬״‪ 4‬במילים אחרות‪ ,‬לא ניתן למצוא את החיפוש אחר משמעות‬ ‫בחיפוש התכליות הסופיות‪ .‬הטבע אינו מכיל מידע כזה‪ .‬במקום זאת‪,‬‬ ‫יש לתמצת את המוסריות ללא יותר מתחרות בין אינטרסים ומרצונם‬ ‫של בני האדם להימנע מסבל וממוות בטרם עת‪ .‬במצב טבעי ״שום דבר‬ ‫אינו יכול להיות בלתי צודק‪ .‬הרעיונות של נכון ולא נכון‪ ,‬צדק ואי־צדק‪,‬‬ ‫אין להם מקום שם‪ .‬במקום שאין כוח כללי אין חוק‪ ,‬ובמקום שאין חוק‬

‫‪ 110‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אין אי־צדק‪.‬״‪ 5‬אם רלטיביזם מוסרי התחיל מתישהו‪ ,‬הוא התחיל בהובס‪.‬‬ ‫ספקנותו של הובס בנוגע למוסריות היהודית־נוצרית והתיאולוגיה‬ ‫האריסטוטלית מצאו בעל ברית אצל פילוסוף בלתי צפוי‪ :‬יהודי עילוי אך‬ ‫כופר ושמו ברוך שפינוזה (‪ .)1677-1632‬שפינוזה גדל בהולנד כיהודי‬ ‫אורתודוקסי‪ ,‬אבל ב־‪ 1656‬הוחרם בשל כפירה‪ .‬חטאו היה בהכרזותיו‬ ‫שהתנ״ך לא דיבר על חיי נצח‪ ,‬שאלוהים יכול ללבוש צורה גשמית‬ ‫ביקום‪ ,‬ושהנשמה איננה אלמותית‪ ,‬אלא רק כוח החיים‪ 6.‬הוא כתב כמה‬ ‫מהחיבורים הפילוסופיים הנקראים ביותר בהיסטוריה — ומחשבתו‬ ‫האנטי־דתית תפסה מקום מרכזי‪.‬‬ ‫הובס שמר על עמימות מבודחת בנוגע להשקפותיו על התנ״ך‪ ,‬אבל‬ ‫שפינוזה לא לקח שבויים‪ :‬הוא תקף את רשויות הדת על צרות האופק‬ ‫שלהן‪ .‬הוא עודד את המאמינים לחפש את המסר של התנ״ך רק בלבם‬ ‫שלהם וגינה את ההיצמדות לטקסטים של קנאי התנ״ך‪ :‬״במקום דברי‬ ‫אלוהים‪ ,‬הם מתחילים לעבוד דמויות ותמונות‪ ,‬כלומר נייר ודיו‪.‬״‪ 7‬הוא‬ ‫הכריז שמשה לא כתב את התורה; הוא קבע כי התורה נכתבה מאות‬ ‫שנים מאוחר יותר על ידי אדם אחר‪ .‬הוא זלזל בנסים‪ ,‬בטקסט של‬ ‫התנ״ך ובדיברות שלו‪ .‬כהוכחה לכך שהתנ״ך איננו אלוהי‪ ,‬שפינוזה כתב‬ ‫במונחים שהיו מעוררים גאווה בלבו של ריצ׳רד דוקינס‪ :‬״הדת איננה‬ ‫בצדקה‪ ,‬אלא בהפצת תחרות בין אנשים ובטיפוח השנאה המרה‬ ‫מתבטאת ְ‬ ‫‪8‬‬ ‫ביותר‪ ,‬במסווה השקרי של קנאות לתכלית האל והתלהבות בוערת‪.‬״‬ ‫שפינוזה האמין שהתנ״ך נכתב למען הטיפשים והם שקידמו אותו —‬ ‫אבל הוא היה גם נבון מספיק מבחינה פוליטית לא לזלזל בברית החדשה‬ ‫כפי שזלזל בברית הישנה‪.‬‬ ‫שפינוזה זלזל באותה מידה ברעיון של חוק הטבע‪ .‬הוא הפנה את‬ ‫האינטלקט החריף שלו לעצם המושג של תכליות סופיות וביטל אותן‬ ‫בעונג‪ .‬בני האדם‪ ,‬טען‪ ,‬עיצבו אלוהים שיצר את היקום במיוחד למען בני‬ ‫האדם בדרך מעגלית‪ ,‬והצדיקו זאת בטענה שאלוהים יצר תכלית לאדם‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫כמו הובס‪ ,‬הדבר הוביל את שפינוזה לזלזל ברעיון של ״טוב״ ו״רע״‪.‬‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪111‬‬

‫וכמו הובס‪ ,‬הדבר הוביל אותו למעין אנוכיות רציונלית בנוגע לטבעו‬ ‫של האדם‪ :‬בני האדם רוצים להימנע מכאב ומבקשים לעצמם הנאות‪.‬‬ ‫הדרך הטובה ביותר לעשות זאת‪ ,‬לפי שפינוזה‪ ,‬היא באמצעות פסיביות‬ ‫סטואית — חיפוש ידע על היקום והכרה בכך שאיננו נמצאים במרכזו‪.‬‬ ‫המוסריות החדשה של הובס הובילה אותו למחשבה על מדינה‬ ‫הכוללת הכול‪ .‬שפינוזה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬המליץ על ההפך הגמור‪ :‬מדינה‬ ‫מינימלית שמטרתה אך ורק למנוע התקוממות של מי שזכויותיהם‬ ‫נפגעות‪ .‬חופש דת ודיבור‪ ,‬על פי השקפה זו‪ ,‬אינם זכויות אלא מרחבים‬ ‫של פרטיות שהמדינה חייבת להתרחק מהם לטובתה היא‪ .‬זו אמונה‬ ‫בבחירה חופשית המבוססת על נוחות מעשית‪ ,‬ולא על עיקרון של ממש‪:‬‬ ‫איננו יודעים מה נכון או טוב או מוסרי‪ ,‬ולכן האדם ההגון לא יכפה את‬ ‫דעתו על אחרים‪ .‬אבל כדי שסוג כזה של חירות יחזיק מעמד‪ ,‬המדינה‬ ‫‪10‬‬ ‫חייבת להסכים לא להפוך למכשיר בידי החזקים לדיכוי חילוקי דעות‪.‬‬ ‫המהלך הסופי בהתרחקות מהמונותיאיזם האתי היהודי־נוצרי‬ ‫ומהתיאולוגיה היוונית וקבלת אתיאיזם מוחלט התרחש בזכות‬ ‫האמפיריציסט הבריטי המשעשע דייוויד יוּ ם (‪ .)1776-1711‬כמו הובס‬ ‫ושפינוזה לפניו‪ ,‬יוּ ם ביטל את האפשרות של נסים — הוא אמר שחוקי‬ ‫הטבע מדברים אלינו לעתים קרובות יותר מכל עדות אנושית שהיא‪,‬‬ ‫ולכן הראיה לקיום נסים חוסלה‪ .‬הוא אפילו טען שפוליתיאיזם רציונלי‬ ‫לא פחות ממונותיאיזם‪ .‬הוא אף ניסה להרוס הוכחות קלסיות לקיומו‬ ‫של אלוהים והתמודד עם הטענה הקוסמולוגית בהצהרה שבפירוש‬ ‫ייתכן שמשהו ייווצר מלא כלום‪ ,‬ולכן הרעיון של המניע הבלתי מונע‬ ‫מיותר‪ .‬הוא גם תקף את הרעיון שסדר דורש תכנון (לדוגמה‪ ,‬הוא אומר‬ ‫שאצטרובל יכול לגדל עץ אלון ללא תכנון)‪ .‬יותר מכול התנגד יום‬ ‫לרעיון של אלוהי צדק בטענה שקיים רוע ביקום‪.‬‬ ‫כמו הובס ושפינוזה התייחס יוּ ם בביטול מוחלט לרעיון שבני האדם‬ ‫יכולים להבחין במטרה או בטוב מתוך העובדות הפשוטות של העולם‬ ‫החומרי‪ .‬יום סיכם היטב את הבעיה הזאת בהבחנה שעשה בין הראוי‬

‫‪ 112‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫למצוי — ״‪is – ought‬״‪ :‬רק מפני שזה טבעו של העולם‪ ,‬אין פירוש הדבר‬ ‫שעלינו לעשות דבר מה‪ .‬התכלית הניתנת לגילוי נעלמה בפילוסופיה‬ ‫של יוּ ם‪.‬‬

‫להסתמך על התבונה לבדה‬ ‫האתיאיזם של יוּ ם נשאר בעמדת מיעוט בימיו; רוב הפילוסופים האמינו‬ ‫לפחות בתפיסה דאיסטית של היקום‪ ,‬אם כי דחו יותר ויותר את‬ ‫האמונות של היהדות והנצרות‪ .‬רוב הפילוסופים גם לא הסכימו להיכנע‬ ‫לפוזיטיביזם של הובס — הרעיון שטוב ורע הם מבנים אנושיים התלויים‬ ‫ביחסי כוחות‪ .‬תחת זאת התמקדו הפילוסופים יותר ויותר בבנייה מחדש‬ ‫של מוסריות אוניברסלית בהיעדר התנ״ך‪ .‬לאחר שהדיחו את אלוהים‬ ‫מתפקידו כבורר מוסרי פעיל בין בני האדם‪ ,‬ובמקום זאת הגדירו את‬ ‫אלוהים מחדש כמניע הבלתי מונע האריסטוטלי בלבד‪ ,‬היו בני האדם‬ ‫חופשיים לחפש מערכת מוסרית תוך שימוש בתבונה לבדה‪ .‬אבל אותם‬ ‫פילוסופים לא יכלו כבר לסמוך על התיאולוגיה האריסטוטלית — הם לא‬ ‫יכלו להסתכל על טבע היקום ולקבוע תכליות מוסריות‪.‬‬ ‫ולכן היה צורך לבנות מערכות מוסר חדשות מהתחלה‪ .‬בני האדם‪,‬‬ ‫אמרו אותם הוגים של הנאורות‪ ,‬יכולים לבנות מערכות למקסום האושר‬ ‫האנושי‪ .‬אבל במציאות‪ ,‬רוב ההוגים של הנאורות עדיין פעלו על פי ההנחות‬ ‫המוסריות של ערכי היהדות־נצרות לצד התיאולוגיה האריסטוטלית —‬ ‫המנועים האינטלקטואליים שלהם פעלו על אדיו של מכל הדלק שהם כבר‬ ‫רוקנו במתכוון‪ .‬היה זה רק עניין של זמן עד שהאדים האלה יאזלו‪ .‬אבל‬ ‫אותם שיירי אדים היו אחראים לכמה מהניסיונות המרתקים והמורכבים‬ ‫ביותר של האנושות ליצור מוסריות אובייקטיבית נטולת אלוהים‪.‬‬ ‫מי שהוביל את הדרך היה וולטר (‪ .)1778-1694‬וולטר היה דאיסט‬ ‫— הוא אמר‪ ,‬״לדעתי אין ספק שקיימת ישות נחוצה‪ ,‬נצחית‪ ,‬עליונה‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪113‬‬

‫ואינטליגנטית‪ .‬אין זה עניין של אמונה‪ ,‬אלא של היגיון‪.‬״‪ 11‬וולטר האמין‬ ‫בחיפוש אחר מוסריות בהיגיון‪ .‬במילון הפילוסופי שלו אמר‪ ,‬״עלינו‬ ‫לומר שוב ושוב שדוֹ גמות שונות זו מזו‪ ,‬אבל המוסריות היא אותה‬ ‫מוסריות בקרב כל האנשים המשתמשים בתבונתם‪ .‬המוסריות נובעת‬ ‫מאלוהים‪ ,‬כמו האור‪ .‬האמונות הטפלות שלנו הן חשכה בלבד‪.‬״‪ 12‬אבל‬ ‫בעיניו של וולטר‪ ,‬המסורת היהודית־נוצרית אינה אלא אמונה טפלה‪.‬‬ ‫כתביו מלאים בהערות מרושעות‪ ,‬בעיקר נגד יהודים‪ .‬כמו ביל מאהר בן‬ ‫המאה השמונה־עשרה‪ ,‬נהנה וולטר ללעוג לאמירות המגוחכות ביותר‬ ‫‪13‬‬ ‫של התנ״ך והכריז כי המוסריות של התנ״ך נתעבת על פניה‪.‬‬ ‫איך‪ ,‬אם כן‪ ,‬ניתן לבנות מוסריות באמצעות תבונה? לא ניתן לעשות‬ ‫זאת באמצעות התיאולוגיה האריסטוטלית‪ .‬וולטר בז לרעיון של טלוס‬ ‫הניתן לגילוי בטבע‪ ,‬ועל רקע זה לעג לפילוסוף המבריק גוטפריד‬ ‫וילהלם לייבניץ (‪ .)1716-1646‬לייבניץ טען שמאחר שאלוהים טוב‪,‬‬ ‫ומאחר שאלוהים ברא עולם אחד בלבד‪ ,‬העולם שהוא ברא חייב להיות‬ ‫העולם הטוב מכל העולמות האפשריים‪ .‬וולטר שיפד ללא רחם את‬ ‫נקודת ההשקפה הזאת ב״קנדיד״‪:‬‬ ‫פנגלוס לימד תיאולוגית־מטפיסית־קוסמו־ניגולוגיה‪ .‬הוא הוכיח‬ ‫באורח שאין להרהר אחריו כי אין סיבה בלא מסובב‪ ...‬״עובדה מוכחת‬ ‫בעליל היא‪,‬״ נהג תמיד לומר‪ ,‬״שהדברים אינם יכולים להיות שונים‬ ‫מכפי שהם‪ :‬שהרי הכול נוצר לשם תכלית מסוימת‪ ,‬ולכן נוצר הכול‬ ‫בהכרח לשם התכלית הטובה ביותר‪ .‬למשל‪ ,‬האפים נועדו לשאת‬ ‫משקפיים ולכן יש לנו משקפיים‪ .‬הרגליים נוצרו בעליל לגרביים‬ ‫ואכן אנו גורבים גרביים‪ .‬ומכאן שטעות בפיהם של אלה הטוענים‬ ‫‪14‬‬ ‫שהכול לטובה‪ :‬אדרבה‪ ,‬עלינו לומר שהכול מושלם‪.‬‬ ‫בסופו של דבר פנגלוס לוקה בסיפיליס‪ ,‬מאבד עין ואוזן ומומת בתלייה‪.‬‬ ‫עד כאן בעניין הטוב מכל העולמות האפשריים‪ ,‬לפי וולטר‪ .‬עד כאן גם‬

‫‪ 114‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בעניין הרעיון שאנחנו יכולים להסתכל על טבעם של דברים ולגלות בהם‬ ‫מוסריות‪ .‬וולטר לועג לרעיון של טוב אריסטוטלי‪ .‬אין ספק שהאפים לא‬ ‫נוצרו כדי שנרכיב משקפיים‪.‬‬ ‫היכן‪ ,‬אם כן‪ ,‬מצא וולטר תכלית ומוסריות? כמו פרנסיס בייקון‪ ,‬אחד‬ ‫מגיבוריו האינטלקטואלים‪ ,‬הוא מצא אותן בשיפור מצבו החומרי של‬ ‫האדם‪ .‬וזה הוביל אותו גם למוסריות הדוניסטית וחומרית‪ .‬בשביל מי‬ ‫שמסוגלים לחשוב בהיגיון‪ִ ,‬מקסום ההנאה וצמצום הכאב הם המטרות‬ ‫החשובות ביותר בחיים‪ .‬השירה שלו מלאה גינויים לכל התחסדות דתית‪,‬‬ ‫באופן שאינו משתמע לשתי פנים‪ ,‬ומחבקת את הנאות העולם‪ :‬״בני‬ ‫תמותה מכירים בכוחו הנצחי של האל ‪ /‬ולכן מתענגים על כל רגע ובכל‬ ‫מצב‪ ...‬הסטואיקן המודרני בכל בקשה ירצה לשלוט ‪ /‬ומתמצית ִלשדה‬ ‫‪15‬‬ ‫את נשמתי ישדוד‪.‬״‬ ‫כלומר‪ ,‬המוסריות של וולטר נוטה לאמונה שלמה בבחירה החופשית‬ ‫— חופש משליטה‪ ,‬חופש בהתנהגות‪ .‬אבל מערכת כזאת‪ ,‬ללא הטוב‬ ‫האזרחי‪ ,‬מתמוטטת במהירות‪ .‬וולטר ידע זאת‪ ,‬ולכן הוא קיווה שמי‬ ‫שניחנו ביכולת רציונלית פחותה יסגדו לאל כול־יכול‪ ,‬יודע־כול —‬ ‫אלוהים היה נחוץ לאחרים‪ ,‬אך לא לוולטר‪ .‬לרוע המזל יתברר מהר‬ ‫מאוד שוולטר צדק בהערכתו את הטבע האנושי‪ .‬כשהסיר את מה שהיו‬ ‫בעיניו כבלי המוסריות‪ ,‬וולטר הסיר גם את המגבלות שמנעו כאוס‬ ‫ורודנות‪ .‬כשגרסתו של וולטר לחירות נמהלה בתשוקה של ז׳אן ז׳אק‬ ‫רוסו (‪ ,)1778-1712‬התוצאה היתה הגיליוטינה‪.‬‬ ‫לעומת וולטר המריר והשחצן‪ ,‬עמנואל קאנט (‪ )1804-1724‬נראה‬ ‫כקדוש חילוני‪ .‬קאנט מעולם לא יצא את קניגסברג‪ ,‬פרוסיה‪ .‬אין ספק‬ ‫שלא היה הדוניסט‪ .‬אבל כמו וולטר ולוק היה מסור להיגיון מעל הכול‪,‬‬ ‫אם כי בחן את גבולותיו עד הקצה‪ .‬בחיבורו ״‪Beantwortung der Frage:‬‬ ‫?‪Was ist Aufklärung‬״ (״מהי נאורות?״) קאנט ניסח את הפילוסופיה‬ ‫המרכזית של תקופתו‪:‬‬ ‫״העז לדעת! (‪ .)Sapere aude‬׳אזור אומץ להשתמש בהבנה שלך‪,‬׳‬ ‫‪16‬‬ ‫הוא אם כן המוטו של עידן הנאורות‪.‬״‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪115‬‬

‫ומה בדבר מוסריות? קאנט חשב שהחיפוש אחר הטוב מתקיים לא‬ ‫באמצעות החלת ההיגיון על היקום‪ ,‬אלא בחקירה של האינסטינקט‬ ‫המוסרי‪ .‬קאנט האמין שלכולנו יש אינסטינקט למוסריות‪ .‬ההיגיון‬ ‫מוגבל‪ ,‬מפני שתפיסתו של האדם מוגבלת‪ .‬קאנט נשאר ספקן באשר‬ ‫ליכולתו של האדם להכיר את העולם‪ .‬הוא האמין שבאמצעות בחינת‬ ‫האינסטינקט המוסרי שלנו‪ ,‬נוכל להפיק מוסריות אוניברסלית‪:‬‬ ‫שני דברים ממלאים את המחשבה בהערכה וביראת כבוד המתחדשות‬ ‫ומתחזקות‪ ,‬ככל שאנו חושבים עליהם יותר ומעמיקים בהם‪ :‬השמים‬ ‫‪17‬‬ ‫זרועי הכוכבים מעלי והחוק המוסרי שבתוכי‪.‬‬ ‫קאנט ביקש למקם את המשמעות והתכלית החדשות בידיעה ראשונית‬ ‫— דברים שאנחנו יכולים לדעת ללא ניסוי או ניסיון‪ .‬קאנט האמין‬ ‫שאמיתות מסוימות אינן תלויות בניסיון האנושי — הסכום של ‪2 + 2‬‬ ‫יהיה תמיד ארבע‪ ,‬בין שבני האדם יחוו זאת ובין שלא‪ .‬בכך פתח קאנט‬ ‫במסע אפלטוני כמעט לחיפוש הידע שמעבר לחומר — אבל בניגוד‬ ‫לאפלטון‪ ,‬שהתעמק בממלכת הצורות‪ ,‬קאנט התבונן אל תוך לבו של‬ ‫האדם‪ .‬בתוך הלב האנושי‪ ,‬אמר‪ ,‬נטוע היגיון מוסרי‪ .‬וההיגיון המוסרי‬ ‫הזה מסתמך על צווים קטגוריים‪ :‬אמיתות מוחלטות‪ .‬הצווים הקטגוריים‬ ‫הללו כוללים איסור לעולם לא להשתמש בבני אדם אחרים כאמצעים‪,‬‬ ‫אלא להתייחס אליהם כמטרות‪ .‬הפעולות טובות בזכות עצמן‪ ,‬ולא‬ ‫מפני שיש להן השפעות טובות‪ .‬ופעולות למען הטוב הופכות אותנו‬ ‫לחופשיים‪ .‬הערך של הדת עצמה הוא בעצם דבקותה בחוק המוסרי הזה‬ ‫של הלב‪ 18.‬בקיצור‪ ,‬״עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר‪,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫בקבלך אותו‪ ,‬תוכל לרצות גם כן כי יהיה לחוק כללי‪.‬״‬ ‫למוחות החילוניים שלנו זה חומר יפהפה — והדבר הקרוב ביותר‬ ‫שיצרה הפילוסופיה לתחושה אמיתית של משמעות ותכלית‪ .‬אבל‬ ‫האידיאליזם של קאנט לא הצליח לקיים את עצמו — הפילוסופיה שלו‬

‫‪ 116‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫של מוסריות התפרקה במהירות‪ .‬הצו הקטגורי של קאנט — הרעיון שכל‬ ‫חוק חייב להיות אוניברסלי — מספק תמרור יפה לפעילות האדם‪ ,‬כזה‬ ‫שאמור לשקף את כלל הזהב‪ .‬אבל הוא אינו עונה על חישובים מוסריים‬ ‫מורכבים יותר‪ .‬האם אכן אנחנו חוטאים בכל פעם שאנחנו משקרים‪ ,‬גם‬ ‫אם המטרה היא‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬להסתיר יהודי כשהנאצי נמצא בפתח‪ ,‬כמו‬ ‫שקאנט עשוי לטעון?‬ ‫יתר על כן‪ ,‬הצו הקטגורי של קאנט אינו מחייב מבחינה אובייקטיבית‪.‬‬ ‫למה לא להניח פשוט שכל האחרים חייבים לציית לחוק של קאנט‪ ,‬ואילו‬ ‫לנו מותר להפר את כל החוקים? ואפילו אם אינכם רוצים שהקדימויות‬ ‫האנוכיות שלכם ישלטו‪ ,‬ישנם כללי מוסר אחרים שאינם הגיוניים פחות‬ ‫מאלה של קאנט‪ .‬ואכן‪ ,‬הצו הקטגורי של קאנט היה מערכת אחת בלבד‬ ‫לארגון המוסריות האנושית על פי המתווה של היגיון שנקבע מראש‪ .‬גם‬ ‫ג׳רמי בנת׳ם (‪ )1832-1748‬ביקש לבנות מערכת מוסר באמצעות היגיון‬ ‫— והמערכת שלו‪ ,‬בניגוד לזו של קאנט‪ ,‬לא התבססה על עקרונות מוסר‬ ‫אוניברסליים אלא על תועלתנות‪ .‬בנת׳ם האמין שפעולות האדם חייבות‬ ‫להיות מושתתות על ״קידום או התנגדות״ לאושר‪ ,‬שניתן למדידה‬ ‫במונחים של הנאה וכאב‪ .‬בנת׳ם האמין‪ ,‬על פי העקרונות של הובס‪,‬‬ ‫ששום זכויות לא קדמו למדינה‪ ,‬וכינה את הזכויות הטבעיות ״שטויות‬ ‫‪20‬‬ ‫על קביים״‪.‬‬ ‫וולטר‪ ,‬קאנט‪ ,‬בנת׳ם — כולם הניחו שההיגיון מסוגל ליצור מוסריות‬ ‫מאפס‪ .‬אבל כל אחד מהם דיבר על מוסריות שונה‪ .‬מבחינה מעשית‪,‬‬ ‫המוסריות שלהם נטלה‪ ,‬אם כי באופן לא מודע‪ ,‬מרכיבים מהמסורת‬ ‫היהודית־נוצרית ומהטלוס היווני שהם האמינו שהצליחו לנפץ‪.‬‬ ‫כל זה הותיר שאלה שלא נענתה‪ :‬אם ההיגיון אינו מסוגל לבנות‬ ‫מערכות מוסר אובייקטיביות‪ ,‬מה כן יוכל לעשות זאת? מה יהיה אם‬ ‫האמונה בתבונה היא שגויה — ומשהו אפל יותר מניע למעשה את בני‬ ‫האדם?‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪117‬‬

‫מותה של היכולת‬ ‫מותם של ערכי היהדות־נצרות והטלוס היווני לא שחרר את התבונה‬ ‫מהאמונות הטפלות‪ .‬בעיניהם של כמה פילוסופים מרכזיים‪ ,‬המשמעות‬ ‫היתה הרס התבונה עצמה‪ .‬זה נראה מנוגד לציפיות — שהרי הפילוסופים‬ ‫השליכו מעליהם את התנ״ך ואת אריסטו בשם התבונה‪ .‬אבל הנאורות‬ ‫לא הסתכמה רק בניצול התבונה כדי להטיל ספק בערכי היהדות־נצרות‬ ‫והטלוס‪ .‬היא דרשה גם לבקר את עצמה‪ ,‬לבחון את המוח האנושי‪.‬‬ ‫הכוונה היתה למחוק את הרעיון שהאדם הוא נזר הבריאה‪ ,‬להוריד אותו‬ ‫ממעמדו הרם‪ ,‬להחזיר אותו אל בעלי החיים במקום לאפשר לו לשאוף‬ ‫לחבור אל אלוהים‪ .‬הנאורות השליכה את האלוהים אל מחוץ לממלכת‬ ‫האדם‪ ,‬ובכך גם צמצמה את האדם ליצור של בשר ודם‪ ,‬ללא כל תכלית‬ ‫נעלה שתוביל אותו‪.‬‬ ‫מקיאוולי ובייקון הכירו בכוחה של התשוקה — אבל הם גם תמכו‬ ‫בעליונותו של חוק התבונה על פני התשוקה‪ .‬מקיאוולי האמין שמנהיגים‬ ‫המוּנעים בכוח התבונה יתמרנו את התשוקה להשגת מטרותיהם‪ ,‬ושניתן‬ ‫להשתמש בתשוקה כדי לרסן תשוקה‪ .‬בייקון האמין שאפשר ליישם‬ ‫בהצלחה את התבונה בחקר היקום כדי לחשוף את סודותיו לשיפור‬ ‫מצבה של האנושות‪ .‬איש מהם לא חיבל במידה משמעותית באמונה‬ ‫ברצון החופשי של בני האדם‪ .‬מסירותו של מקיאוולי ל־‪ virtὺ‬נבעה‬ ‫מתשוקתו להתנגד ל־‪ — fortuna‬הגחמות של המזל‪ ,‬העלולות לסכל גם‬ ‫את התוכניות הטובות ביותר‪ .‬מקיאוולי ביקש להתגבר על המזל בעזרת‬ ‫הרצון‪ ,‬בשימוש מתוכנן היטב בכל האמצעים להשגת מטרות‪.‬‬ ‫הובס סבר אחרת‪.‬‬ ‫הובס‪ ,‬שהיה מסור כל כולו להרס התיאולוגיה היוונית‪ ,‬תקף לא רק‬ ‫את הרעיון שליקום יש תכלית הניתנת לגילוי‪ ,‬אלא שבני האדם מסוגלים‬ ‫להשתמש בתבונה באופן רחב יותר‪ .‬״תשוקותיהם של בני האדם‪,‬״‬

‫‪ 118‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫כתב הובס‪ ,‬״חזקות בדרך כלל יותר מהתבונה שלהם‪.‬״ תבונה אינה‬ ‫יכולה להביא לאושר‪ ,‬גם אי־אפשר להשתמש בה כתכליתם של חיים‬ ‫פילוסופיים‪ .‬לא קיים אושר‪ .‬יש רק שאיפה וביטחון ותשוקה‪ .‬התבונה‬ ‫לא תוכל להציל אותנו ממלחמת הכול־בכול; רק הלוויתן‪ ,‬השלטון של‬ ‫‪21‬‬ ‫המדינה‪ ,‬מסוגל לכך‪.‬‬ ‫הספקנות של הובס בתבונה השתקפה אצל דקארט שטען כי בני‬ ‫האדם מונעים מתשוקה ולא מהיגיון‪ 22.‬אבל שפינוזה היה זה שהתנתק‬ ‫מהעבר באופן הרדיקלי ביותר כאשר פסל לחלוטין את הרעיון של רצון‬ ‫חופשי‪ .‬הוא דימה את בני האדם לאבנים המושלכות בחלל‪ ,‬אך מאמינות‬ ‫שהן נעות בכוחות עצמן‪ .‬״שער נא בנפשך שהאבן חושבת בשעה שהיא‬ ‫ממשיכה לנוע‪ ,‬והיא יודעת שהיא ממשיכה לנוע‪ ,‬והיא יודעת שהיא‬ ‫שואפת להתמיד בתנועה ככל האפשר‪ .‬אבן זו‪ ,‬מכיוון שהיא יודעת‬ ‫את עצמה בלבד כבעלת שאיפה‪ ,‬ובשום פנים אינה אדישה לה‪ ,‬תהיה‬ ‫מאמינה‪ ,‬בלא ספק‪ ,‬שהיא בת חורין גמורה‪ ,‬ושהיא מתמידה בתנועתה‬ ‫רק משום שהיא רוצה בכך‪ ,‬ולא משום סיבה אחרת‪ ...‬והוא הדין באותה‬ ‫החירות של בני האדם‪ ,‬שהכול מתפארים בקניינה‪ ,‬ובאמת כל כולה אינה‬ ‫אלא בכך‪ ,‬שבני אדם יודעים את שאיפתם אבל אינם מכירים את הסיבות‬ ‫שמכוחן הם נכרעים‪.‬״‪ 23‬באמצעות התבונה‪ ,‬בני האדם מסוגלים להבין‬ ‫טוב יותר את מצוקתם‪ ,‬והדבר מעניק להם מידה מסוימת של חופש —‬ ‫‪24‬‬ ‫אבל חופש הפעולה שלהם מוגבל במידה רבה‪.‬‬ ‫גם הפעם היה זה יוּ ם שהגביל את התבונה לחלוטין‪ .‬״התבונה היא‪,‬‬ ‫ועליה להיות‪ ,‬רק עבד לתשוקות‪,‬״ כתב יוּ ם ולקח בכך את דברי קודמיו‬ ‫לקיצוניות לוגית‪ .‬״[התבונה] אינה יכולה להיות מקור לטוב או רע מוסרי‪,‬‬ ‫שיש להם ההשפעה הזאת‪.‬״‬ ‫בן תקופתו וחברו של יוּ ם‪ ,‬ז׳אן ז׳אק רוסו‪ ,‬קיבל את הטיעון הבסיסי‬ ‫של יום על הטבע האנושי — אבל רומם את התשוקה באופן שיום לא‬ ‫עשה מעולם‪ .‬לא‪ ,‬אמר רוסו‪ ,‬תשוקות הן טובות‪ .‬האדם ניתן לשיפור‪.‬‬ ‫והמוסריות מבוססת על חמלה‪ .‬בהתחלה‪ ,‬טען רוסו‪ ,‬האדם חי בהרמוניה‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪119‬‬

‫עם הטבע‪ ,‬נינוח ו״עצל״‪ ,‬עד שיצר קשרים חברתיים‪ .‬קשרים חברתיים‬ ‫אלה נוצרו בניסיון להשביח את טבע האדם — לפתח את הטבע האנושי‬ ‫עצמו‪ .‬בני האדם התכנסו יחד וחיו כקהילות ב״עידן המאושר והיציב‬ ‫מכולם״ לפני שהגיעה תאוות הבצע ודחקה בבני האדם ליצור עודף‬ ‫במקום לשרוד ברמות קיום בסיסיות‪ .‬הרכוש היה קצו של האדם הטבעי‪.‬‬ ‫״האדם הראשון שגידר פיסת קרקע ואמר זה שלי‪ ,‬ומצא אנשים פשוטים‬ ‫מספיק כדי להאמין לו‪ ,‬היה מייסדה האמיתי של החברה האזרחית‪,‬״‬ ‫כתב רוסו‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬לאחר שהחברה נוצרה‪ ,‬בני האדם יכלו למצוא‬ ‫אושר רק בהפעלת ״רצון הכלל״ — כמו שכותבת מרי אן גלנדון‪ ,‬״הסכם‬ ‫שלפיו כל אחד מוסר את עצמו ואת כל רכושו לחברה כדי להקים מדינה‬ ‫שהחקיקה שלה תבטא את רצונו של כל אחד ואחד מהאנשים שחושבים‬ ‫במונחים של הכלל‪.‬״ ומי שיוביל את המדינה הזאת יהיה מנהיג שמחויב‬ ‫״לשנות את טבע האדם‪.‬״‬

‫‪25‬‬

‫ההתרחקות הזאת מהתבונה וההתקרבות לתשוקה — דחיית הערכים‬ ‫של היהדות־נצרות והתיאולוגיה היוונית — היתה אולי השקפה פופולרית‬ ‫בקרב פילוסופים‪ ,‬אבל היא נשארה שולית למדי‪ .‬ואולם כל זה השתנה‬ ‫עם עליית הדרוויניזם‪ .‬״מוצא המינים״ (‪ )1859‬של צ׳רלס דרווין סיפק‬ ‫את הביסוס המדעי הראשון לרעיון של עולם ללא אלוהים‪ ,‬ועולם‬ ‫שמעבר לתבונתו של האדם‪.‬‬ ‫תורת האבולוציה הביולוגית של דרווין אפשרה פתאום להציע‬ ‫תיאוריית שטח אחידה של החיים‪ :‬מקריות‪ .‬אלוהים לא ברא את האדם‬ ‫בצלמו; האדם היה פשוט השלב הבא בשרשרת התפתחות שמה שמניע‬ ‫אותה הוא הברירה הטבעית‪ .‬אין טלוס ביקום — קיים רק טבע‪ ,‬והאדם‬ ‫הוא חלק ממנו‪ .‬האדם הוא בעל חיים‪ .‬אלוהים אינו נחוץ‪ .‬התבונה עצמה‬ ‫נעלמה לתוך פונקציה גבוהה יותר במוח שבנויה להסתגלות טובה יותר‬ ‫אל הסביבה‪ .‬האמת האובייקטיבית עצמה הפכה לעניין של אמונה‪ ,‬מאחר‬

‫‪ 120‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫שהמוח האנושי לא תוכנן כדי לחקור את עצמו‪ ,‬אלא כדי לאסוף את‬ ‫האגוזים ופירות היער הדרושים כדי להדוף מוות וכאב‪ .‬גם המוסריות‬ ‫היתה תולדה של מוסכמה פשוטה והסתגלות חדשנית‪ :‬בעלי החיים‬ ‫יכולים לנקוט התנהגות ״מוסרית״ בסיסית‪ ,‬שאינה דומה בדבר לתבונה‬ ‫האנושית‪.‬‬ ‫בעיני האינטליגנציה של זמנו נחשב הדרוויניזם להרשאה סופית‬ ‫להיפרד מדרכי הקדמונים‪ .‬סוף־סוף היה אפשר להניח בצד את האמונות‬ ‫הטפלות של הדת‪ .‬סוף־סוף אפשר להימלט מהמורשת של היוונים‬ ‫הקדמונים‪ .‬האדם‪ ,‬שהצטרף לבעלי החיים‪ ,‬השתחרר סוף־סוף מכבלי‬ ‫האל‪ .‬למעשה‪ ,‬אפשר לחוש בהתלהבות מהדרוויניזם גם כיום בספרות‬ ‫של אתיאיסטים כמו דניאל דנט‪ ,‬שכותב‪ ,‬״הרעיון של דרווין הוא ממוסס‬ ‫אוניברסלי‪ ,‬המסוגל לחדור היישר ללבו של כל דבר הנראה באופק‪.‬‬ ‫השאלה היא‪ :‬מה הוא מותיר מאחור?״ דנט טוען כי ״אנחנו נשארים עם‬ ‫‪26‬‬ ‫גרסאות חזקות ואיתנות יותר של הרעיונות החשובים ביותר שלנו‪.‬״‬ ‫אבל האם זה כך?‬ ‫כשעולם המדע חגג את ניצחון תגליותיו החדשות‪ ,‬שהאפילו על‬ ‫ערכי היהדות־נצרות והטלוס היווני‪ ,‬צצו שתי דמויות שהזהירו את‬ ‫המערב מפני מה שעתיד לקרות‪ .‬האחד היה סופר רוסי; השני‪ ,‬פילוסוף‬ ‫גרמני‪.‬‬

‫האזהרה‬ ‫פיודור דוסטויבסקי (‪ )1881-1821‬היה מודאג מאוד מזניחת המחויבות‬ ‫המוסרית‪ .‬הוא ראה בעלייתו של העולם האתיאיסטי את פניו של המרקיז‬ ‫דה סאד (‪ ,)1814-1740‬הסדיסט‪ ,‬האנס והפדופיל הצרפתי הידוע שדגל‬ ‫בתשוקה‪ ,‬המעיט בחשיבותה של אחריות אנושית וראה בתענוגותיו הוא‬ ‫את פסגת הטוב‪ .‬דה סאד זכור לשמצה כמי שסילק את אלוהים והוסיף‪,‬‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪121‬‬

‫״אנחנו מגנים את התשוקות‪ ,‬אך אף פעם איננו חושבים שהלהבה שלהן‬ ‫היא שמציתה את לפיד הפילוסופיה‪.‬״‪ 27‬דוסטויבסקי ראה את נקודת‬ ‫המבט של סאד כנקודת הסיום הלוגית של מערכת נטולת אלוהים וחשב‬ ‫שללא חיי נצח ייעלמו כל המגבלות על ההתנהגות האנושית‪ .‬הוא צפה‬ ‫כי האדם החומרי יהיה איום חמור בהרבה מהאדם הדתי — שבני האדם‬ ‫שרואים בעצמם אך ורק צבר של חומר‪ ,‬ללא אחריות של בחירה‪ ,‬ישליכו‬ ‫מעליהם את ההגינות‪ .‬הוא צפה שהאדם‪ ,‬בחיפושיו אחר תכלית‪ ,‬ימצא‬ ‫משהו אפל בהרבה מהמסורת היהודית־נוצרית והתיאולוגיה היוונית‬ ‫שבנו את העולם המודרני‪.‬‬ ‫דוסטויבסקי פחד מהחומרנות שהשתלטה על המחשבה האירופית‪.‬‬ ‫בפרק ״האינקוויזיטור הגדול״ בספרו ״האחים קרמזוב״‪ ,‬שבו איבן קרמזוב‬ ‫מספר את סיפורו על אינקוויזיטור ספרדי שמעלה את ישו על המוקד‪,‬‬ ‫רמז דוסטויבסקי שהגיע היום שבו בני האדם מוותרים על המשמעות‬ ‫לטובת דברים גשמיים‪ :‬״כלום יודע אתה שדורות יעברו‪ ,‬והאנושות‬ ‫תכריז מפי חכמיה ומלומדיה כי אין עוד בעולם עוון ופשע‪ ,‬מכאן שגם‬ ‫החטא עבר מן העולם‪ ,‬ואין בו אלא רעבים בלבד?״ דוסטויבסקי רמז‬ ‫שהאדם שישביע את הרעב יהיה הדיקטטור — האדם שישביע את הרעב‬ ‫יזכה להערצה כאל‪ .‬דוסטויבסקי חשד שבני האדם פוחדים מדי להשתמש‬ ‫בחופש הבחירה שקיבלו מידי האל כדי לחפש את האל עצמו‪ .‬במקום‬ ‫זאת הם ייסוגו לילדותיות וישמחו ללכת אחר מנהיגים שישחררו אותם‬ ‫מהצורך בלחם‪ ,‬יספקו להם את הנוחות של קבלת המוסכמות ויבטיחו‬ ‫להם שחטאיהם חסרי משמעות‪ :‬״נוכיח להם שחלושים הם‪ ,‬שאינם אלא‬ ‫‪28‬‬ ‫תינוקות עלובים‪ ,‬ואולם אושרם של תינוקות הוא המתוק מכולם‪.‬״‬ ‫צדה האפל של הנאורות לא נסתר מעיניו של דוסטויבסקי‪ ,‬שראה‬ ‫את הסימנים לשיטפון הקשה שעתיד להגיח מבעד לערפילי העתיד‪ .‬הוא‬ ‫ידע שהתבונה לבדה‪ ,‬מנותקת מאלוהים‪ ,‬לא תוכל לעצור את השיטפון‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬טען‪ ,‬התבונה עצמה תספק את הדחף לרוע‪.‬‬ ‫בספרו ״כתבים מן המרתף״ גינה דוסטויבסקי את האופטימיות‬

‫‪ 122‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫המדעית של המטריאליסטים ולעג לטענתם שהחולשה האנושית‬ ‫תיעקר מהשורש באמצעות ״ההיגיון הבריא והמדע‪ ...‬שיחנכו מחדש‬ ‫את הטבע האנושי‪.‬״ הוא צחק לרעיון שאפשר לומר לבני האדם שאין‬ ‫להם האפשרות לבחור וניתן פשוט להנחותם למוסריות באמצעות החלה‬ ‫של חוקים מדעיים‪ .‬לא‪ ,‬קבע דוסטויבסקי‪ ,‬האדם יתקומם נגד היגיון‬ ‫שכזה‪ .‬בני האדם אינם בנויים לזה‪ :‬״מה שהאדם רוצה הוא פשוט בחירה‬ ‫עצמאית‪ ,‬ולא חשוב מה יהיה מחירה ולאן היא תוביל‪ .‬ובחירה‪ ,‬כמובן‪,‬‬ ‫‪29‬‬ ‫רק השד יודע איזו בחירה‪.‬״‬ ‫בני האדם הם יצורים שמחפשים יותר ממה שהתבונה והמדע‬ ‫מתיימרים להעניק להם — והם אינם רק אותם בעלי חיים אגוצנטריים‪,‬‬ ‫כפי שהתבונה והמדע רוצים להציג אותם‪ .‬דוסטויבסקי צפה שהחיפוש‬ ‫אחר משמעות‪ ,‬שערכי היהדות־נצרות והטלוס היווני אינם בולמים‬ ‫אותו‪ ,‬ושהדטרמיניזם המדעי משחרר אותו מכל אחריות מוסרית‪ ,‬יתפרץ‬ ‫בדלקה עזה שתצית את העולם כולו‪ .‬התוצאה תהיה דם וסבל‪ ,‬מערבולת‬ ‫של אימה‪ ,‬ואחריה תקופה של ריקנות‪ .‬דוסטויבסקי חשב שמות האלוהים‬ ‫הוא גם מותו של האדם‪.‬‬

‫ניצחון הרצון‬ ‫בעיניו של פרידריך ניטשה (‪ ,)1900-1844‬מותו של אלוהים לא הותיר‬ ‫מקום לתכלית באמצעות התבונה‪ .‬כמו יוּ ם האמין ניטשה שמוסריות‬ ‫המסתמכת על התבונה לבדה אינה אלא שקר‪ ,‬מסווה לאינסטינקט‬ ‫העוטה תחפושת של תבונה‪ :‬״קביעתך‪ ,‬׳זה הדבר הנכון‪,‬׳ היא תולדה של‬ ‫‪30‬‬ ‫מה שקדם לה ביצריך‪ ,‬נטיותיך‪ ,‬סלידותיך‪ ,‬ניסיונותיך ואי־ניסיונותיך‪.‬״‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬ניטשה מיזג את הלקחים של המאות השמונה־עשרה‬ ‫והתשע־עשרה וקרע את מסכת הנחמדות מעל פניה של הנאורות‪.‬‬ ‫תבונה ותשוקה הן שני היבטים של משהו עמוק‪ ,‬משהו קדמוני‪ ,‬אמר‬

‫ ‬

‫להרוג את התכלית‪ ,‬להרוג את היכולת ‬

‫‪123‬‬

‫ניטשה‪ :‬השאיפה לכוח‪ .‬ניטשה הציע שנפסיק ְל ַב ּכוֹ ת את ״הערך המוסרי‬ ‫של מעשינו‪.‬״ במקום זאת‪ ,‬אמר‪ ,‬עלינו ״להיעשות למה שהיננו —‬ ‫חדשים‪ ,‬חד־פעמיים‪ ,‬שאין־כיוצא־בהם‪ ,‬המחוקקים לעצמם‪ ,‬הבוראים־‬ ‫את־עצמם!״‪ 31‬ניטשה ידע שהתשובה היחידה למטריאליזם המדעי היא‬ ‫סובייקטיביות רדיקלית שתמית איתה את עקרונות המוסר‪ .‬הוא הילל‬ ‫את העובדה הזאת‪ ,‬ושמח בכוחו של הרצון‪.‬‬ ‫מהו בדיוק כוח הרצון? זהו הכוח לשכלול עצמי למצוינות‪ .‬ניטשה‬ ‫מתפייט‪:‬‬ ‫פני אלוהים! — אבל אלוהים זה הלוא מת! הוי אנשים מורמים מעם‪,‬‬ ‫אלוהים היה סכנתכם הגדולה מכולן‪ ...‬האם הבנתם את דברי אלה‪,‬‬ ‫אחי? נבהלתם‪ :‬האם אוחזת סחרחורת את לבותיכם? האם תהום‬ ‫הו ַ‬ ‫לרגליכם ֶוק ְר ֶּברוס לשון חורץ?‬ ‫יפה! יפה! הוי אנשים מורמים מעם! רק עכשיו אחזו צירים את הר‬ ‫העתיד האנושי‪ .‬אלוהים גווע ומת‪ :‬ועתה אנו רוצים — שהעל־אדם‬ ‫יחיה‪.‬‬ ‫גדולי הדואגים שואלים היום‪ :‬״איך יוסיף האדם להתקיים?״ אבל‬ ‫זרתוסטרה הוא הראשון והיחיד אשר שואל‪ :‬״איך להתגבר על‬ ‫האדם?״‬ ‫העל־אדם חשוב לי מאוד‪ ,‬הוא לי הראשון והיחיד — ולא האדם‪,‬‬ ‫הרע הקרוב‪ ,‬לא העני המרוד‪ ,‬לא הסובל ומתייסר‪ ,‬לא הטוב‬ ‫לא ֵ‬ ‫‪32‬‬ ‫שבטובים‪...‬‬ ‫ניטשה תמך בהרס הערכים של היהדות־נצרות‪ .‬הוא הבין היטב שכל‬ ‫מערכות המוסר האחרות‪ ,‬החל בתועלתנות וכלה בציווי הקטגורי של‬ ‫קאנט‪ ,‬מבוססות על הגילויים המוסריים של המסורת היהודית־נוצרית‪,‬‬ ‫ואמר שהאדם יוכל לצאת לחופשי רק באמצעות הרס מוחלט של המבנה‬ ‫המוסרי הזה‪ .‬הוא האמין שהמבנה הזה בלם את התקדמותו של האדם‪ .‬זו‬

‫‪ 124‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫היתה ״מוסריות של עבד״‪ ,‬שהקריבה את הכוח למען חולשה‪ ,‬שהאדירה‬ ‫את העוני ואת חוסר האונים‪.‬‬ ‫מה שנדרש היה מוסריות חדשה‪ .‬האדם יכול ליצור את המוסריות של‬ ‫עצמו‪ ,‬אבל רק על בסיס של עוצמה וכוח רצון‪ .‬המוסריות הזאת לא תהיה‬ ‫מבוססת עוד על אושרו של האדם — היא לא תהיה מבוססת על הדרכים‬ ‫״לקיים את עצמו בדרך הטובה ביותר‪ ,‬לאורך הזמן הממושך ביותר‪,‬‬ ‫בצורה הנעימה ביותר‪.‬״ אלה תכונות קטנוניות‪ ,‬טען ניטשה‪ .‬במקום זאת‪,‬‬ ‫ניטשה העריך כנות ומאבק‪ ,‬כוח ואומץ לב‪ .‬הוא העריך אדם משוחרר‪.‬‬ ‫מה שניטשה ראה‪ ,‬ומה שהוא שיבח‪ ,‬התרחש ברקע זה דורות רבים‪.‬‬ ‫הפילוסופיה הקדישה מאתיים שנה להרס הערכים היהודיים־נוצריים‬ ‫והתיאולוגיה היוונית — או לפחות לסילוקם‪ ,‬לטובת אוטופיות חדשות‬ ‫ונועזות מלאות בבני אדם שניתנים לשיפור‪ ,‬או ארמונות זכוכית ששולטים‬ ‫בהם אנשי תבונה‪ ,‬או עולמות של דטרמיניזם מלאים בהימנעות מכאב‬ ‫ובמקסום התענוג‪.‬‬ ‫האם האדם ישלוט‪ ,‬או יהרוס את כל מה שנקרה בדרכו? מה משני‬ ‫הדברים האלה יקרה? העולם עתיד לגלות בקרוב את התשובה לשאלה זו‪.‬‬

‫פרק ‪7‬‬

‫לברוא את העולם מחדש‬

‫מדוע לא נוכל כולנו פשוט לנהוג בתבונה?‬ ‫זו הקריאה המאפיינת את העידן שלנו‪ִ .‬שכחו מערכים‪ִ .‬שכחו‬ ‫משיפוט‪ .‬הבה ננהג זה בזה בתבונה‪ .‬סובלנות יכולה לתפוס את מקומם‬ ‫של הרעיונות היהודיים־נוצריים‪ .‬עמוק בתוכנו‪ ,‬כולנו יודעים מה נכון‪.‬‬ ‫אם נלך בעקבות הכוכב שלנו‪ ,‬הציוויליזציה לא רק תשרוד — היא תפרח‬ ‫ותשגשג‪.‬‬ ‫הרעיון הזה הוא שריד למנטליות של הנאורות‪ .‬אבל הוא מתעלם‬ ‫מהצד האפל של תקוות הנאורות‪ .‬הוא מתעלם מההיסטוריה של המאות‬ ‫התשע־עשרה והעשרים‪ .‬הוא מתעלם מהעובדה שלנאורות היו שתי‬ ‫מגמות — האחת מבוססת על אתונה וירושלים‪ ,‬האחרת שוללת אותן‪.‬‬ ‫ההיסטוריה ערכה מחקר השוואתי בשאלה איזו צורה של הנאורות פעלה‬ ‫טוב יותר — והתוצאות היו ברורות ומשכנעות‪.‬‬ ‫הנאורות נמצאת משני צדיו של קו דק‪ .‬בצד האחד היתה הנאורות‬ ‫האמריקאית‪ ,‬המבוססת על הגשמה של היסטוריה הגוּ תית ארוכת שנים‬ ‫המגיעה עד אתונה וירושלים‪ ,‬דרך בריטניה ו״המהפכה המהוללת״‪ ,‬ועד‬ ‫העולם החדש‪ .‬בצד השני היתה הנאורות האירופית‪ ,‬שדחתה את אתונה‬ ‫וירושלים‪ ,‬במטרה לבנות עולמות חדשים מעבר לתכלית הניתנת לגילוי‬ ‫והתגלות אלוהית‪.‬‬ ‫סמיכות הזמנים בין המהפכה האמריקאית ובין המהפכה הצרפתית‬ ‫‪125‬‬

‫‪ 126‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מדגימה את הניגוד בין המגמות בחשיבה של הנאורות‪ .‬המהפכה‬ ‫האמריקאית‪ ,‬המבוססת על העקרונות של לוק בנוגע לזכויות הפרט‬ ‫שהוקנו לו על ידי האל — הערך של טוב חברתי ומערכת של מדינה‬ ‫שנוצרה כדי לשמר זכויות פרט שאינן ניתנות להעברה — התנתקה‬ ‫לחלוטין מהמהפכה הצרפתית שהתבססה על ״רצון הכלל״ של רוסו‪,‬‬ ‫הלעג הכללי של וולטר לטוב המסורתי ותחושה אופטימית של מושלמות‬ ‫האדם באמצעות הפעלת היגיון חופשי מטוב‪.‬‬ ‫המהפכה הצרפתית נולדה עם תחושה אוטופית של תכלית‪ :‬האדם‬ ‫יתנתק סוף־סוף מהמגבלות הישנות‪ .‬מגבלות אלה לא היו רק פוליטיות‪.‬‬ ‫הן היו מגבלות של הנפש‪ ,‬כבלים שהוטלו על חירות האדם‪ .‬הכבלים‬ ‫המובהקים ביותר היו אלה שהטילה הדת עצמה‪ ,‬שהפילוסופים הצרפתים‬ ‫ראו לא כמעוז של המוסריות והרציונליות המערבית‪ ,‬אלא כמכשול‬ ‫עיקרי בפניהן‪ .‬היה זה דני דידרו‪ ,‬העורך של ה״אנציקלופדיה״ הידועה‪,‬‬ ‫שאמר שהוא משתוקק לחנוק את המלך האחרון בעזרת המעיים של‬ ‫הכומר האחרון‪ 1.‬כשימות הכומר האחרון‪ ,‬המין האנושי יוכל כנראה‬ ‫לחזור אל הטבע הפנימי שלו ולמצוא בקרבו את היכולת לעוצמה‬ ‫רסה‪ ,‬הפילוסוף והמהפכן הצרפתי‪,‬‬ ‫ולחוכמה אלוהית‪ .‬ניקולא דה קוֹ נדוֹ ֶ‬ ‫קבע שהמדע יציל את האדם מפגמיו‪ ,‬״יחזה את התקדמות האנושות‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יכוון אותה ויזרז אותה‪.‬״‬ ‫היגיון ללא גבולות‪ ,‬המשולב בתשוקה טבעית‪ ,‬יהפכו בתוך זמן קצר‬ ‫לתערובת רעילה‪.‬‬ ‫בזמן שארצות הברית התקדמה לעבר אימוץ נאורות המבוססת על‬ ‫לוק‪ ,‬בלקסטון‪ ,‬מונטסקייה והתנ״ך — הפגישה הראשונה של הסנאט‬ ‫האמריקאי התרחשה ב־‪ 4‬במרס ‪ — 1789‬נעה המהפכה הצרפתית לעבר‬ ‫בניית אוטופיה חדשה‪ .‬ב־‪ 14‬ביולי ‪ 1789‬הסתערו אזרחי צרפת על‬ ‫הבסטיליה‪ .‬במהירות רבה הדיחו את המלכים ואת הכמרים מכיסאם‪.‬‬ ‫‪( La Culte de Raison‬פולחן התבונה) הפך לדת הרשמית הראשונה‬ ‫אנכ ְרסיס קלואו‪ ,‬הוא דגל ב״אל אחד‬ ‫של צרפת החדשה‪ .‬ולפי המהפכן ַ‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪127‬‬

‫בלבד‪ — Le Peuple :‬העם״‪ 3.‬אלוהים עצמו הופשט מקדושתו‪ ,‬והתבונה‬ ‫תפסה את מקומו‪.‬‬ ‫הצרפתים התחילו לחגוג את פסטיבל התבונה‪ .‬במסגרת הפסטיבל‬ ‫הזה הפכו כנסיות למקדשי תבונה — בראשן הקתדרלה של נוטרדאם‪.‬‬ ‫המוזיקאים של המשמר הלאומי והאופרה ניגנו שם המנונים לחירות‬ ‫ועבדו את החירות כמו את אלוהים‪ .‬ההמנון הפותח היה ״רדי‪ ,‬החירות‪,‬‬ ‫בתו של הטבע״‪ .‬הכתובת ״לכבוד הפילוסופיה״ הוצבה בכניסה‪ ,‬ואש‬ ‫אלת התבונה הוצתה במזבח היווני‪ 4.‬מקסימיליאן רובספייר‪ ,‬שתיעב‬ ‫את שפע הפסטיבלים של פולחן התבונה‪ ,‬ייסד פולחן שפוי יותר של‬ ‫״האדם העליון״‪ ,‬אלא שגם הוא דגל באתיאיזם וסגד לעקרונות דומים‪.‬‬ ‫הפסטיבלים היו ערוכים בצורה טובה כל כך שז׳אק לואי דויד‪ ,‬האמן‬ ‫המהפכן‪ ,‬כתב‪ ,‬״הרגע שבו אמהות חייבות לחייך אל ילדיהן והזקנים‬ ‫‪5‬‬ ‫אל הצעירים ואל נכדיהם‪.‬״‬ ‫במרס ‪ 1794‬הוציא רובספייר להורג את מנהיגי פולחן התבונה‪ .‬ביולי‬ ‫‪ 1794‬הוצא רובספייר בעצמו להורג‪ .‬כשנפוליאון עלה על כס השלטון הוא‬ ‫אסר את הפולחנים הללו לחלוטין‪ .‬פסילת הכנסיות היהודיות־נוצריות‬ ‫לטובת כנסיות חילוניות הגיעה אל סופה — באמצעות הגיליוטינה‪.‬‬ ‫המהפכה הצרפתית גם החליפה את הטוב של הקדמונים — שחיפשו‬ ‫קוד אובייקטיבי לחיים באמצעות חקר היקום בעזרת התבונה הנכונה‬ ‫שלנו — כלומר‪ ,‬בעזרת הטוב הקולקטיבי‪ ,‬או הסובייקטיביזם הרדיקלי‪,‬‬ ‫או שניהם‪ .‬רובספייר הגדיר את הטוב בנאום שהילל את הרפובליקה‬ ‫הצרפתית החדשה‪ :‬״כל כולה אהבת ה־‪ — patrie‬המולדת וחוקיה‪.‬״ כדי‬ ‫להגן על הטוב הזה יש לעשות הכול‪ ,‬כולל אלימות פוליטית‪ :‬״אם הכוח‬ ‫המניע של ממשלת העם בימי שלום הוא הטוב‪ ,‬אזי המניע את ממשלת‬ ‫העם בזמן מהפכה הוא הטוב והטרור כאחד‪ :‬הטוב שבלעדיו הטרור‬ ‫הרסני‪ ,‬וטרור‪ ,‬שבלעדיו הטוב חסר אונים‪.‬״‪ 6‬דידרו‪ ,‬מטריאליסט שסלד‬ ‫אפילו מהדאיזם‪ ,‬הגדיר את הטוב במונחים טהורים של יחסיות מוסרית‪:‬‬ ‫״ישנו טוב אחד בלבד‪ ,‬צדק; חובה אחת‪ ,‬להיות מאושרים; מסקנה אחת‪,‬‬

‫‪ 128‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫לא להפריז בהערכת החיים‪ ,‬ולא לפחוד מהמוות‪.‬״‪ 7‬ההיסטוריון הצרפתי‬ ‫רובר מוזי כתב שדידרו האמין ש״להיות מאושר פירושו להיות אתה‬ ‫עצמך; כלומר‪ ,‬לשמר את האמת שהיא זרה לקיום שלנו‪ ,‬ושעלולה לבחור‬ ‫‪8‬‬ ‫לבטא את עצמה בתשוקה שאינה עולה בקנה אחד עם הטוב‪.‬״‬ ‫דחיית הערכים של היהדות־נצרות והטוב של הקדמונים למען רצון‬ ‫הכלל מצאה ביטוי במונחים נלהבים בהצהרה הצרפתית של זכויות האדם‬ ‫והאזרח‪ ,‬שאושרה בידי האספה הלאומית ב־‪ 26‬באוגוסט ‪ .1789‬בניגוד‬ ‫להכרזת העצמאות האמריקאית — מסמך שהביע רצון משותף לזכויות‬ ‫הפרט — הצהרת זכויות האדם והאזרח מביעה את האמונה שמקומו‬ ‫של האדם ביקום סובב סביב תפקידו כשותף בקולקטיב גדול יותר‪ .‬כל‬ ‫זכות של פרט המוצאת ביטוי בהכרזה הצרפתית תהיה מוגבלת בזכותו‬ ‫של הקולקטיב לגבור על אותו פרט‪ .‬וכך‪ ,‬ההכרזה הצרפתית קובעת‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬כי ״בני האדם נולדו והנם חופשיים ושווי זכויות‪ .‬ניתן לבסס‬ ‫הבדלים חברתיים אך ורק על טובת הכלל‪.‬״ אבל הסעיף השני הופך‬ ‫את הראשון לחסר משמעות לחלוטין — אם בני האדם שווי זכויות‪ ,‬איך‬ ‫ייתכן שזכויותיהם יהיו תלויות בדעת הרוב?‬ ‫התשובה ברורה‪ .‬בהצהרה הצרפתית‪ ,‬הזכויות אינן נובעות מאלוהים‬ ‫או קודמות לממשלה‪ :‬״החוק של כל שלטון נעוץ באומה‪ .‬אף אדם אינו‬ ‫יכול לטעון לסמכות כלשהי שאיננה מגיעה במפורש מהאומה‪.‬״ כל‬ ‫הזכויות מקורן במדינה‪ .‬ולכן כל הזכויות שייכות למדינה‪ .‬זהו הלוויתן‬ ‫של הובס שמתעורר לחיים‪ .‬ההצהרה הצרפתית מכבדת אמנם את עקרון‬ ‫אי־האלימות — היא קובעת בפירוש ש״החירות מתבססת על החופש‬ ‫לעשות כל דבר שאיננו פוגע באף אחד אחר‪ ...‬המגבלות הללו ייקבעו‬ ‫אך ורק בחוק״ — אבל העידון הזה נעלם ברגע שהמסמך קובע כי‬ ‫״החוק הוא הביטוי של רצון הכלל‪.‬״ הזכויות הדתיות הן רק משניות‬ ‫ל״סדר הציבורי הנקבע בחוק‪.‬״ חופש הדיבור מובטח‪ ...‬פרט ל״כפי‬ ‫שנקבע בחוק‪.‬״‪ 9‬הקולקטיב שולט בפרט‪ ,‬ורצון הכלל גובר על רצון‬ ‫הפרט‪.‬‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪129‬‬

‫שני המאורות הפילוסופיים של המהפכה היו וולטר ורוסו — אם כי‬ ‫שניהם (ובמיוחד וולטר) היו סולדים מהמורשת שלהם‪ .‬שלוש־עשרה שנים‬ ‫לאחר מותו של וולטר‪ ,‬ארגן האמן הנודע ז׳אק לואי דויד תהלוכה של‬ ‫מאה אלף בני אדם כדי להעביר את עצמותיו של וולטר אל הפנתיאון —‬ ‫כנסיית סנט ז׳נבייב שהמהפכה הפכה אותה למקדש חילוני‪ .‬ההיסטוריון‬ ‫רימונד יוֹ נָ ס כותב‪ ,‬״התהלוכה של וולטר היתה חיקוי מושלם של הטקסים‬ ‫הקתוליים הקשורים לקורפוס כריסטי — התחנות בבסטיליה ובלובר דמו‬ ‫לתחנות ה־‪ reposoirs‬בתהלוכה — ואפילו הזכירו את תהלוכת הניצחון‬ ‫‪10‬‬ ‫של ז׳נבייב לאחר ריפוי ה־‪.maladie des ardents‬״‬ ‫השפעתו של רוסו ניכרה בעיקר אצל רובספייר — רובספייר כתב‬ ‫‪11‬‬ ‫עליו‪ ,‬״איש קדוש‪ ,‬לימדת אותי להכיר את עצמי‪.‬״‬ ‫רק לאחר הוצאתו להורג של רובספייר קיבל רוסו את היחס שוולטר‬ ‫זכה לו — אבל הוא היה מרהיב ביותר‪ .‬גופתו הוצאה מקברה והועברה‬ ‫רמנוֹ נוויל לפריז‪ .‬ארונו הוצג בטווילרי כדי שהציבור יוכל לעבור‬ ‫מא ֶ‬ ‫ֶ‬ ‫על פניו ואחר כך נטמן בפנתיאון ליד וולטר‪ .‬פסל של רוסו התלווה‬ ‫למסע‪ ,‬ועותק של ״האמנה החברתית״ הוצג על גבי כרית קטיפה‪ .‬בכל‬ ‫רחבי פריז העלו מחדש את מחזותיו‪ ,‬ותהלוכות לזכרו נערכו בכל‬ ‫‪12‬‬ ‫רחבי צרפת‪.‬‬ ‫המהפכה הצרפתית היתה עקובה מדם‪ ,‬אכזרית ונוראה‪ .‬עשרות אלפי‬ ‫בני אדם נרצחו בידי המשטר בשנים ‪ ,1794-1793‬ורבע מיליון בני אדם‬ ‫נוספים מתו במלחמת אזרחים שניטשה על גיוס שמטרתו להדוף פלישה‬ ‫זרה‪ .‬ומה שבא אחרי המהפכה הצרפתית — עליית נפוליאון בונפרטה —‬ ‫יכניס את היבשת לעידן חדש של מהומות‪.‬‬ ‫היכן בדיוק השתבשה כל כך המהפכה הצרפתית — שנולדה עם‬ ‫חלומות של חירות‪ ,‬שוויון ואחווה? היא השתבשה מפני שהנאורות של‬ ‫המהפכה הצרפתית דחתה את לקחי העבר‪ .‬היא ראתה בהיסטוריה של‬ ‫המערב לא יותר מדיכוי ואכזריות והשתוקקה לעתיד מלא חזון וחלומות‬ ‫המבוססים על רעיונות מעורפלים של הטוב בבני האדם‪.‬‬

‫‪ 130‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫המבקר החריף ביותר של המהפכה הצרפתית חי לא הרחק משם —‬ ‫מעבר לתעלת למאנש‪ .‬שמו היה אדמונד ֵּב ְרק (‪.)1797-1729( )Burk‬‬ ‫הוא היה חבר פרלמנט שאהד את המתיישבים האמריקאים אבל התנגד‬ ‫נחרצות למהפכה הצרפתית‪ .‬ברק טען שהמהפכה הצרפתית נכשלה‬ ‫מפני שהתעלמה מהלקחים של הטבע האנושי‪ ,‬מהמוסריות של הנצרות‬ ‫וממסורות העבר‪( Reflections on the Revolution in France .‬הרהורים‬ ‫על המהפכה בצרפת)‪ ,‬שנכתב עם פרוץ המהפכה ב־‪ ,1789‬נהפך לטקסט‬ ‫מכונן של השמרנים בימינו שראו בו קריאה להתרחק מהרדיקליזם‬ ‫ולבחור בשלטון נבון‪ .‬״החירות תשפיע על יכולתם של הפרטים לעשות‬ ‫כרצונם‪ :‬אנחנו חייבים לראות מה הם ישמחו לעשות‪ ,‬לפני שנסתכן‬ ‫בברכות שעלולות להפוך מהר מאוד לתלונות‪,‬״‪ 13‬כתב ֵּב ְרק‪ .‬הוא חשש‬ ‫מפני חיסולם של ״רוח האצילות ורוח הדת‪,‬״ שני היסודות של תרבות‬ ‫המערב‪ .‬הוא הזהיר שהניצחון של הרציונליות לכאורה על המסורת ועל‬ ‫ערכי היהדות־נצרות יהפוך את התבונה למטבע לשון נדוש שהכוחות‬ ‫הפוליטיים ישתמשו בו בוולגריות‪ :‬״החירות שלהם אינה ליברלית‪ .‬המדע‬ ‫שלהם אינו אלא בורות יומרנית‪ .‬האנושיות שלהם גסה ואכזרית‪.‬״‪ 14‬והוא‬ ‫גם הזהיר שאכזריות כזאת תתרחב להשתלטות על רכוש ועל החיים‬ ‫עצמם‪.‬‬ ‫איך צפה ֵּב ְרק את הטרגדיה? הוא שמר אמונים למצוות הקדומות‬ ‫של התרבות המערבית — הטלוס היווני והמוסריות היהודית־נוצרית‪.‬‬ ‫הפילוסוף ראסל קירק כותב על השקפת עולמו של ברק‪:‬‬ ‫התגלות‪ ,‬תבונה וביטחון מעבר לחושים מספרים לנו שיוצרנו קיים‪,‬‬ ‫ושהוא כול־יודע; והאדם והמדינה הם יצירי חסדו של האל‪ ...‬איך‬ ‫נוכל לדעת מהי מחשבתו של האל ומהו רצונו? באמצעות המשפט‬ ‫הקדום והמסורות שאלפי שנים של ניסיון אנושי עם אמצעים‬ ‫ושיפוטים אלוהיים נטעו במוחם של האנשים‪ .‬ומהי תכליתנו בעולם‬ ‫‪15‬‬ ‫זה? לא לטפח את התיאבון שלנו‪ ,‬אלא לציית לצו אלוהי‪.‬‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪131‬‬

‫ברק צדק — אבל המהפכה הצרפתית התחילה כבר מעגל קסמים‬ ‫של תגובות שיימשכו ב־‪ 156‬השנים הבאות‪ .‬הסיסמה שלה‪ ,‬״חירות‪,‬‬ ‫שוויון‪ ,‬אחווה״‪ ,‬התגלתה כמתעתעת כבר חמש שנים אחרי היצירה של‬ ‫ברק‪ .‬ואולם האמונה הזאת תספק את הדחף ל־‪ 150‬שנה של אוטופיוּת‬ ‫פוליטית ולתוצאותיה ההרסניות‪ .‬החירות תתמוטט ותיהפך לרלטיביזם‬ ‫מוסרי ואחריו לרודנות; האחווה תתמוטט ותיהפך לשבטיות לאומנית;‬ ‫השוויון יתמוטט וייהפך למערכת מעמדות חדשה‪ ,‬עם שליטים יודעי־‬ ‫כול המושלים ממרום מושבם‪.‬‬

‫האוטופיה של הלאומנות‬ ‫צרפת המהפכנית‪ ,‬שגייסה בכפייה את אזרחיה והיתה למדינה המודרנית‬ ‫הראשונה שיש לה צבא‪ ,‬חגגה את מדינת הלאום כמופת של רצון הכלל‪.‬‬ ‫בכך המשיכו הצרפתים פשוט את מורשתו של רוסו‪.‬‬ ‫המהפכה הצרפתית היא שהפכה את הלאומנות הרומנטית לכוח מניע‬ ‫בהיסטוריה‪ .‬עצם הגדרת האזרחות השתנתה בצרפת המהפכנית מנתינים‬ ‫הסרים לפקודתם של שחקנים חזקים יותר לאזרחים בעלי השפעה שווה‬ ‫בגיבושו של רצון הכלל‪ .‬אבל הגדרה זו של אזרחות הידרדרה במהירות‬ ‫לצורה חדשה של מעמד נתינות‪ :‬בצרפת‪ ,‬האזרחים חבים את זכויותיהם‬ ‫למדינה‪ .‬כמו שכותב פרופסור ויליאם רוג׳רס ברובייקר מאוניברסיטת‬ ‫הרווארד‪ ,‬״המהפכה‪ ,‬בקיצור‪ ,‬המציאה לא רק את מדינת הלאום אלא‬ ‫את המוסד המודרני והאידיאולוגיה של אזרחות לאומית‪.‬״ קרל מרקס‬ ‫(‪ )1883-1818‬אמר‪ :‬״המטאטא הענקי של המהפכה הצרפתית‪ ...‬טאטא‬ ‫את כל השרידים הללו‪ ...‬ואיתם את הקרקע החברתית של המחסומים‬ ‫האחרונים שלה בפני תשתית העל של מבנה המדינה המודרנית‪.‬״‬ ‫באמצעות ִמרכוז הכוח‪ ,‬המהפכה סילקה את כל הגבולות בין האדם‬ ‫‪16‬‬ ‫למדינה והביאה לכך שהפרטים ירגישו שהם חלק משלם גדול יותר‪.‬‬

‫‪ 132‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫המדינה הצרפתית החדשה חוללה מהפכה במלחמות‪ .‬ב־‪,1793‬‬ ‫בעקבות תסיסה אזרחית וההחלטה להכריז מלחמה על אוסטריה‪ ,‬הנהיגה‬ ‫האספה הלאומית את גיוס ההמונים הראשון בתולדות ימי העולם‪ .‬במקום‬ ‫שבו ההצטרפות לצבא היתה שמורה למעטים‪ ,‬וקצינים בדרג גבוה נבחרו‬ ‫בקפידה ממשפחות אצולה‪ ,‬בחרו הצרפתים במלחמה המונית וברמה‬ ‫מסוימת של מריטוקרטיה‪ .‬ה־‪( levée en masse‬צו הגיוס ההמוני) מ־‪23‬‬ ‫באוגוסט ‪ 1793‬קבע‪:‬‬ ‫מרגע זה ועד שאויבי הרפובליקה יסולקו מאדמתה‪ ,‬כל הצרפתים‬ ‫כפופים לגיוס קבוע לשירות הצבא‪ .‬הצעירים יילחמו; הגברים‬ ‫הנשואים ייצרו כלי נשק ויובילו אספקה; הנשים ייצרו אוהלים‬ ‫ובגדים וישרתו בבתי החולים; הילדים יהפכו מוך ישן למצעים‪,‬‬ ‫הזקנים יצאו לכיכרות הציבוריות כדי להפיח אומץ לב בלוחמים‬ ‫‪17‬‬ ‫ויטיפו לשנאת מלכים ולאחדותה של הרפובליקה‪.‬‬ ‫הדבר שינה באופן רדיקלי את טבעה של המלחמה‪ ,‬את התפיסה של‬ ‫המדינה כמכשיר היסטורי ואת האופן שבו נתפס תפקידו של האזרח‬ ‫בתוך המדינה‪ .‬הגנרל הפרוסי קרל פון קלאוזביץ׳‪ ,‬ההיסטוריון הצבאי‬ ‫המפורסם ביותר בכל הזמנים‪ ,‬אמר שהצו הזה פנה ל״תשוקות של‬ ‫האנשים״ והראה בכך לעולם שציבור אזרחים מלוכד יכול להתייצב‬ ‫אל מול צבאות חזקים ממנו בהרבה‪ .‬״בהתחלה אנשים ציפו שיהיה‬ ‫עליהם להתמודד רק עם צבא צרפתי חלש‪,‬״ כתב קלאוזביץ׳‪ ,‬״אבל‬ ‫ב־‪ 1793‬הופיע כוח שעלה על כל דמיון‪ .‬פתאום חזרה המלחמה והיתה‬ ‫לעניינם של בני העם‪ ...‬כל משקלה של האומה הוטל על כף המאזניים‪...‬‬ ‫מלחמה שאין מוטלות עליה מגבלות מקובלות כלשהן פרצה בכל זעמה‬ ‫הקדמון‪.‬״‪ 18‬המהפכה הצרפתית‪ ,‬אם כן‪ ,‬לא רק הובילה לעלייתה של‬ ‫מדינת הלאום ולאומנות באופן רחב‪ ,‬היא גם פתחה את הדלת למלחמה‬ ‫כוללת — לקצה של ההבחנה בין אזרחים לבין חיילים ולנכונות לחמש‬ ‫אוכלוסייה שלמה להשגת מטרות של ממשלות‪.‬‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪133‬‬

‫למרות הקריסה הפנימית של המהפכה הצרפתית‪ ,‬כוחו של הצבא‬ ‫הצרפתי מעולם לא תש‪ .‬ההפיכה של נפוליאון רק הבהירה את מה שהפך‬ ‫כבר למובן מאליו‪ :‬הלאומנות הצבאית היתה הגל של העתיד‪ ,‬ומדינות‬ ‫לאום אחרות ייאלצו להיאבק כדי להגיב בהתאם‪ .‬מדינת הלאום היתה‬ ‫מכשיר של ִקדמה ושל היסטוריה‪ .‬ולא ירחק היום שעלייתה של צרפת‬ ‫תחולל תגובה לאומנית נלהבת גם במקומות אחרים — ומסוכן עוד יותר‪,‬‬ ‫התלהבות מלאומנות אתנית שדוגלת במדיניות של התפשטות‪.‬‬ ‫לאומנות בפני עצמה יכולה להיות כוח עצום למען הטוב‪ .‬הפילוסוף‬ ‫יורם חזוני מגן על מדינות לאום המושתתות על שני עקרונות‪ :‬האחד‪,‬‬ ‫מה שהוא מגדיר כ״מינימום המוסרי הנדרש לשלטון לגיטימי‪,‬״ הכולל‬ ‫״דרישות מינימליות לחיים של חירות אישית וכבוד לכול״; והשני‪,‬‬ ‫ה״זכות להגדרה עצמית לאומית‪,‬״ זכויות מצטברות לאומות שהן‬ ‫״עקביות וחזקות מספיק כדי להבטיח את עצמאותן הפוליטית‪.‬״ ריבוי‬ ‫של מדינות לאום יכול לשמש בטוחה נגד רודנות אוניברסלית ולהבטיח‬ ‫מגוון פילוסופי‪ ,‬חוקתי ופוליטי‪ .‬הכבוד למגוון כזה הוא שהביא את‬ ‫שלום וסטפליה‪ .‬הייחודיות האמריקאית תואמת לקני המידה של חזוני‪:‬‬ ‫הכרזת העצמאות והחוקה פועלות כאני מאמין מאחד‪ ,‬והיסטוריה ותרבות‬ ‫‪19‬‬ ‫משותפות פועלות כדבק המלכד את האומה‪.‬‬ ‫אבל לאומנות עלולה להיות גם כוח של רשע‪ .‬לאומנות נעשית רעילה‬ ‫כשאיננה מצליחה להגיע למינימום המוסרי הזה — בשעה שהיא מושלת‬ ‫בעריצות באזרחיה שלה‪ ,‬או מדירה אנשים על סמך מאפיינים שאינם‬ ‫ניתנים לשינוי‪ .‬לאומנות נעשית ארסית כשהיא נהפכת לאימפריאליזם‬ ‫— כשהיא טוענת שהיא מייצגת אוניברסליות שגוברת על זכויותיהם‬ ‫הלגיטימיות של מדינות אחרות‪ ,‬או כאשר היא משתמשת באינטרס‬ ‫לאומי כתירוץ לכיבוש בשמו של ״עם״‪ .‬צרפת המהפכנית גלשה בהדרגה‬ ‫לאימפריאליזם‪ .‬זה לא היה במקרה‪.‬‬ ‫אבל עלייתה של צרפת המהפכנית הובילה מדינות אחרות לאמץ לעצמן‬ ‫את הלאומנות הרומנטית שלה‪ .‬בפרוסיה‪ ,‬יוהן פיכטה (‪ )1814-1762‬אמר‪:‬‬

‫‪ 134‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫״מכל העמים המודרניים‪ ,‬בכם טמון בוודאות זרע השלמות האנושית‪,‬‬ ‫ועליכם מוטל להוביל את צמיחתו‪.‬״‪ 20‬הפילוסוף החשוב ביותר שהאמין‬ ‫בכוחה של הלאומנות בהיסטוריה — ואחד הפילוסופים המשפיעים ביותר‬ ‫באותה מאה — היה ככל הנראה גאורג הגל (‪ .)1831-1770‬לפי הגל‪ ,‬אנשים‬ ‫מוגדרים על פי ״חיי המדינה״; המדינה אולי מוקמת על ידי יחידים‪ ,‬אבל‬ ‫בסופו של דבר היא קודמת להם‪ .‬המדינה מעצבת אנשים ותרבויות‪ ,‬ואלה‬ ‫שאוכפים את רצונה הם עובדי הציבור שפועלים בכוח התבונה — מעמד‬ ‫של אנשים שהמדינה יצרה ושעובדים בשירותה‪ .‬ומדינות‪ ,‬כהתגלמות‬ ‫של מצבה הרציונלי של אומה‪ ,‬מיישבות את העניינים ביניהן באמצעות‬ ‫קונפליקט‪ 21.‬מוחו של הפרט נטמע בצייטגייסט — רוח התקופה‪.‬‬ ‫הצייטגייסט נושא איתו את זרעי ההיסטוריה — וההיסטוריה היא‬ ‫שיצרה אותו‪.‬‬ ‫על פי השקפתו של הגל‪ ,‬ההיסטוריה היא המתווך הגדול של טוב‬ ‫ורע‪ .‬הגל ראה את אלוהים לא במוסריות או בתבונה‪ ,‬אלא בהתפתחות‬ ‫ההיסטוריה; ההיסטוריה נעה קדימה‪ ,‬משתמשת בבני האדם או משליכה‬ ‫אותם על פי רצונה ומקדמת את שיפור העולם באמצעות ההתנגשות‬ ‫בין תזה ולאנטיתזה‪ ,‬שיחוברו בסופו של דבר בסינתזה‪ .‬המלחמה יכולה‬ ‫לשמש מכשיר עיקרי בתהליך זה‪ .‬״באמצעות התודעה (ההיגיון)‪ ,‬הרוח‬ ‫מתערבת בסדר העולם‪,‬״ כתב הגל‪ .‬״זהו המכשיר האינסופי של הרוח‪,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫לצד כידונים‪ ,‬תותחים וגופות‪.‬״‬ ‫המאה התשע־עשרה אימצה את התפיסה החדשה של הלאומנות‬ ‫הרומנטית והציעה בכך תכלית ללא ערכי היהדות־נצרות או הטלוס‬ ‫היווני‪ :‬האומה‪ ,‬שיש בה אחדות של רקע ומוצא אתני‪ ,‬מזניקה קדימה‬ ‫את התפתחות ההיסטוריה ועושה נפשות באמצעות כוחה‪ .‬הלאומנות‬ ‫איחדה גם את השאלה של היכולת האישית והמשותפת וטענה שהן‬ ‫אותה יכולת עצמה‪ .‬והקולקטיב מתקיים כדי להעניק לנו רוח וכוח‬ ‫ותכלית‪.‬‬ ‫ברור לחלוטין שאומות מוצאות זהות משותפת בשפה ובתרבות‪ .‬אבל‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫ ‬

‫‪135‬‬

‫נשאלת השאלה אם התרבות הזאת מקדמת את הזכויות הבסיסיות שהעניק‬ ‫אלוהים‪ ,‬או שמא היא משמשת תירוץ לגזול זכויות בשם השמירה על‬ ‫קיומו של הקולקטיב‪ .‬הלאומנות הרומנטית איננה פטריוטיות‪ .‬אבל כוח‬ ‫המשיכה של הלאומנות האימפריאליסטית הרומנטית לא מת מעולם‪.‬‬ ‫והמשיכה הלוהטת הזאת‪ ,‬שהתנתקה מכל הערכים הנשגבים‪ ,‬שרפה‬ ‫מיליונים בלהבה שלה‪.‬‬

‫האוטופיה של השוויון‬ ‫המשמעות של רצח האלוהים היהודי־נוצרי בידי המהפכה הצרפתית‬ ‫היתה המרת ערכים נשגבים בחומרנות שנראית לכאורה מעשית יותר‪.‬‬ ‫התנ״ך טען שלא על הלחם לבדו יחיה האדם; המהפכה הצרפתית טענה‬ ‫שללא לחם‪ ,‬שום דבר אחר אינו חשוב‪ .‬תומס ּ ֵפיין‪ ,‬שכתב את אחד מגילויי‬ ‫הדעת החשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית‪ * ,Common Sense ,‬ראה‬ ‫את המהפכה הצרפתית כצעד חזק וחיוני ליצירת שוויון חברתי‪ .‬פיין‪,‬‬ ‫אתיאיסט קנאי‪ ,‬דחה את ערכי המוסריות היהודית־נוצרית וקידם במקומם‬ ‫מטריאליזם של חלוקה מחדש של האדמות‪ .‬הוא כיוון במיוחד אל הבדלי‬ ‫המעמדות שאפיינו את אירופה‪ .‬״האריסטוקרטיה‪,‬״ כתב‪ ,‬״אינה האיכרים‬ ‫העובדים את האדמה‪ ...‬אלא אלה שגובים את דמי השכירות‪.‬״ ואותם‬ ‫אריסטוקרטים חיו על חשבונם של ״אחוז נכבד מהאנושות‪[ ...‬שסובלים]‬ ‫עוני ועליבות‪.‬״ פיין כתב‪ :‬״קיצוניות אחת יוצרת את האחרת‪ :‬כדי שהאחד‬ ‫יהיה עשיר‪ ,‬רבים אחרים צריכים להיעשות עניים‪ .‬לא ניתן לתמוך‬ ‫במערכת כזאת באמצעים אחרים‪.‬״ פיין טען גם ש״היד העובדת מתכלה‬ ‫בגיל מבוגר‪ ,‬ואילו המעסיק טובע בעושר‪.‬״ אין פלא שהמהפכה הצרפתית‬ ‫הפכה את פיין לאזרח של כבוד‪.‬‬ ‫* תומס פיין‪ ,‬שכל ישר‪.‬‬

‫‪ 136‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אבף‪.‬‬ ‫פיין הפך במהירות לחסיד של הסוציאליסט המוקדם ְג ָרככוּ ס ָּב ֵּ‬ ‫חסידיו של באבף טענו כי ״רכוש הוא הנגע הקשה ביותר על החברה‪.‬‬ ‫זהו פשע אמיתי נגד הציבור‪.‬״ פיין השתכנע במהרה ותמך במיסוי‬ ‫על קרקע שעליה קיימים נכסים‪ .‬ההכנסות ממסי הקרקע יחולקו בין‬ ‫האזרחים‪ .‬פיין טען שקניין פרטי אינו אלא מוסכמה‪ ,‬ושכל הקניין הפרטי‬ ‫הוא למעשה יציר כפיה של החברה כולה‪ :‬״קניין פרטי הוא תולדה של‬ ‫החברה‪ ,‬ואדם אינו יכול לצבור קניין אישי ללא עזרת החברה‪ ,‬לה שייכת‬ ‫הקרקע מלכתחילה‪.‬״ ולכן המדינה היא הבעלים של כל הרכוש הפרטי‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אבל תידרש מהפכה כדי להוציא לפועל את המציאות הזאת‪.‬‬ ‫המהפכה הצרפתית לא הסתיימה באוטופיה קומוניסטית‪ .‬אבל‬ ‫לפי קרל מרקס‪ ,‬היא היתה השלב הראשון בהתפתחות ההדרגתית של‬ ‫השווקים לקומוניזם‪ .‬ב־‪,Der 18te Brumaire des Louis Napoleon‬‬ ‫חוברת שכתב ב־‪ 1852‬על ההפיכה הצרפתית של ‪ ,1851‬כתב מרקס‬ ‫שהמהפכה הצרפתית קבעה לעצמה ״משימה להשתחרר מהכבלים‬ ‫ולהקים חברה מודרנית בורגנית‪,‬״ אבל שהמחויבות שלה לרעיונות‬ ‫הרפובליקנים הקלסיים מנעה את התקוממות המעמדות שיכלה לשחרר‬ ‫את האזרחים מכבלי המעמד;‪ 24‬מרקס חשב שהמהפכה הזאת כמעט‬ ‫הושגה בתנועות הקומוניסטיות שהתפשטו ביבשת אירופה כמו אש‬ ‫בשדה קוצים‪ .‬ובתוך זמן קצר תושג האוטופיה הקומוניסטית הזאת‪ .‬כמו‬ ‫שכתבו מרקס ופרידריך אנגלס ב״מניפסט הקומוניסטי״ ב־‪ ,1848‬״רוח‬ ‫בלהות רודפת את אירופה — רוח הבלהות של הקומוניזם‪.‬״‬ ‫מה היתה אותה רוח בלהות?‬ ‫כיום אימרות האני מאמין של מרקס הפכו לאגדה — ״מכל אחד לפי‬ ‫יכולתו‪ ,‬לכל אחד לפי צרכיו״‪ ,‬״פועלי כל העולם התאחדו!״ ואחרות‪ .‬אבל‬ ‫הפילוסופיה שלו ייצגה ניסיון מהפכני חדש למצוא משמעות בעולם ללא‬ ‫אלוהים‪ .‬כמו פיין לפניו‪ ,‬מרקס ראה את השווקים החופשיים כמערכת‬ ‫של ניצול‪ .‬לפי מרקס‪ ,‬אפשר למדוד את ערכו של מוצר באמצעות ״זמן‬ ‫העבודה הנדרש מבחינה חברתית״ — המספר הממוצע של שעות עבודה‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪137‬‬

‫הנדרשות לייצור מוצר מסוים‪ .‬היצרנים יכולים לזכות ברווחים רק אם‬ ‫יורידו באופן מלאכותי את זמן העבודה הנדרש מבחינה חברתית‪ ,‬או אם‬ ‫יאלצו את הפועלים לעבוד יותר שעות‪ .‬הקפיטליסט יכול להתעשר רק‬ ‫אם ינצל את הפועלים‪ ,‬הפועלים לעולם אינם רואים את פירות עבודתם‪,‬‬ ‫כיוון שהקפיטליסטים לוקחים לעצמם את ״עודף״ העבודה מלמעלה‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫מרקס האמין שהמערכת הזאת משפילה את בני האדם‪ .‬בני האדם נבנו‬ ‫לייצר ״בהתאם לחוק היופי‪,‬״ ולא רק לשם הישרדות; העבודה הופכת‬ ‫את בני האדם לחופשיים‪ ,‬אמר מרקס‪ .‬אבל ״בכך שקורעים מהאדם את‬ ‫מה שייצר‪ ,‬העבודה המנוכרת לו קורעת אותו מחייו כאדם‪ ,‬מתכליתו‬ ‫האמיתית כאדם‪ ...‬הגוף הלא אורגני שלו‪ ,‬טבעו‪ ,‬נלקח ממנו‪.‬״‪ֵ 26‬אילו בני‬ ‫אדם ייווצרו ממערכת עבודה אמיתית יותר? האדם שהקולקטיב שחרר‬ ‫אותו להיות אדם‪ .‬מרקס הניח ש״רק בקהילה״ יש לאדם ״האמצעים‬ ‫לטיפוח הכישורים שלו בכל הכיוונים; ולכן רק בקהילה תיתכן חירות‬ ‫אישית‪ ...‬בקהילה אמיתית הפרטים משיגים את החירות שלהם בתוך‬ ‫ובאמצעות החיבור ביניהם‪.‬״‬

‫‪27‬‬

‫בסופו של דבר‪ ,‬התמוטטות הקפיטליזם תשקם את הטבע האנושי‬ ‫— וההתמוטטות הזאת תחולל בעקבותיה את יצירתו של אדם חדש‪,‬‬ ‫בן אנוש טוב יותר‪ .‬הבטחתו של מרקס היתה הבטחה נעלה‪ ,‬לא גשמית‬ ‫בלבד‪ .‬כמו רוסו‪ ,‬מרקס האמין בכוחו של הקולקטיב‪.‬‬ ‫וכמו רוסו‪ ,‬מרקס ראה את החזרה לטבע האנושי כמוצר שיש לקנות‬ ‫במחיר הציוויליזציה‪ .‬על פי השקפתו‪ ,‬שיתוף עם הקולקטיב יכול‬ ‫להתרחש רק באמצעות שינוי ההיסטוריה‪ .‬כמו הגל‪ ,‬גם מרקס ניסה‬ ‫לחשוף את המזימה של ההיסטוריה‪ ,‬כיוון שלדעתו הגילוי יוביל לעתיד‬ ‫טוב יותר‪ .‬אבל בניגוד להגל האמין מרקס שבני האדם חייבים לקחת חלק‬ ‫פעיל ביצירת ההיסטוריה שלהם כדי לחולל שינוי בעצמם‪ .‬מרקס הניח‬ ‫שבני האדם הם בעלי חיים‪ ,‬ולכן הם חלק מסביבתם — אולם ביכולתם גם‬ ‫לשנות את הסביבה שהם חיים בה‪ ,‬ובכך לשנות את עצמם‪ .‬הדבר היחידי‬

‫‪ 138‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫שיידרש הוא הרצון למוטט מערכות ישנות‪ .‬ניתן לשכלל את האנושות‬ ‫באמצעות תוכנית של מהפכה יסודית ומתמשכת‪ .‬ביטול הקניין הפרטי‬ ‫ישים קץ לניכור‪ ,‬ביטול המשפחה ישים קץ לניצול של הורים את ילדיהם‬ ‫ובעלים את נשותיהם‪ .‬״וכי דרוש עיון מעמיק‪ ,‬כדי להבין‪ ,‬כי דימויהם‬ ‫של האנשים‪ ,‬השקפותיהם ותפיסותיהם ובמילה אחת תודעתם משתנים‬ ‫יחד עם שינוי תנאי החיים‪ ,‬יחד עם קשריהם החברתיים‪ ,‬יחד עם הווייתם‬ ‫החברתית?״ כתבו מרקס ואנגלס ב״מניפסט הקומוניסטי״‪ .‬כמובן‪,‬‬ ‫המוסריות הישנה תבוטל — אבל חשוב עוד יותר‪ ,‬היא תיהפך למיושנת‬ ‫לאחר שייווצר אדם חדש‪ ,‬שכן כל המוסריות הקודמת הסתמכה על‬ ‫‪28‬‬ ‫״ניצול חלק מהחברה על ידי החלק האחר‪.‬״‬ ‫חייבים לקבור את האלוהים היהודי־נוצרי‪ .‬״ביטול הדת כאושר‬ ‫מתעתע של האנשים הכרחי לאושרם האמיתי‪,‬״ אמר מרקס‪ 29.‬יש לכוון‬ ‫את החיפוש היווני אחר התכלית לבחינה מחדש של החברה עצמה‪ .‬עידן‬ ‫חדש ייוולד‪ .‬ואדם חדש יקום כדי לאכלס אותו‪.‬‬ ‫למרבה המזל‪ ,‬למרקס היתה תוכנית להשגת המהפך הזה‪ ,‬המשנה־‬ ‫עולם‪ .‬ראשית‪ ,‬הפרולטריון ״ישתמש בעליונותו הפוליטית כדי לחלץ‬ ‫בכוח‪ ,‬בהדרגה‪ ,‬את כל ההון מידי הבורגנות‪ ,‬לרכז את כל אמצעי‬ ‫הייצור בידי המדינה״ — וכמובן‪ ,‬זה ידרוש ״פשיטות רודניות על זכויות‬ ‫הקניין״ שעלולות להיראות חלשות מבחינה כלכלית‪ ,‬אבל יוכיחו את‬ ‫עצמן במהרה‪ .‬זה יכלול ביטול קניין האדמה‪ ,‬מס פרוגרסיבי כבד‪,‬‬ ‫החרמת כל רכושם של מהגרים ומורדים‪ ,‬ריכוז האשראי במדינה‪ ,‬ריכוז‬ ‫כל אמצעי התקשורת והתחבורה בידי המדינה‪ ,‬הרחבת אותם אמצעי‬ ‫הייצור על ידי המדינה‪ ,‬עבודת כפייה (״על כולם מוטלת החובה השווה‬ ‫לעבוד״)‪ ,‬יישוב מחדש בכוח של אוכלוסיות וחינוך חינם‪ .‬ואז‪ ,‬באורח‬ ‫פלא‪ ,‬כל הרעות של החברה המודרנית ייעלמו — התנאים לקיומן של‬ ‫יריבויות בין מעמדות ייעלמו ותהילתו של הקולקטיב תתבסס לעולם‪:‬‬ ‫״במקום החברה הבורגנית הישנה‪ ,‬על מעמדותיה ועל ניגודי מעמדותיה‪,‬‬ ‫באה התאגדות‪ ,‬שבה ההתפתחות החופשית של כל יחיד היא התנאי‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪139‬‬

‫להתפתחות החופשית של הכלל‪.‬״ הפרט יגדיר את עצמו בחבירה‬ ‫‪30‬‬ ‫לקולקטיב‪ ,‬והקולקטיב יפעל כיחיד מאוחד‪.‬‬ ‫מרקס הציע חזון לשינוי האנושות‪ ,‬מערכת של משמעות ותכלית‪.‬‬ ‫הוא הכיר בכך שהמדיניות שהוא ממליץ עליה תגרום סבל‪ ,‬אך טען‬ ‫שבסופו של דבר הסבל יביא לעידן המשיח של האדם‪ ,‬שבו התבונה‬ ‫הקולקטיבית תתלכד עם המשמעות האישית‪ .‬רוח הבלהות של מרקס‬ ‫אכן תשלוט בעולם ותאיים על הציוויליזציה מכל הכיוונים‪ ,‬כמו אנטי־‬ ‫אלוהות נקמנית‪ .‬הפילוסופיה שלו תדון מיליוני בני אדם לעבדות ותרדוף‬ ‫את הפתיחות והחופש של העולם שלאחר הנאורות עם רוח הבלהות של‬ ‫אוטופיוּת מפוארת‪.‬‬

‫האוטופיה של הבירוקרטיה‬ ‫עליית הלאומנות ועליית הקולקטיביזם נבעו‪ ,‬במקורן‪ ,‬מהסגידה של‬ ‫חסידי רוסו לרצון הכלל‪ .‬אבל איך יוכל רצון הכלל הזה למצוא את‬ ‫דרכו ליישום מעשי? פעולה אישית מחוץ לחוקים של רצון הכלל רק‬ ‫תפגע בו; פעולה אישית מחוץ למדינת הלאום רק תחליש את כוחה‬ ‫של המדינה; מצוינות אישית רק תחבל במאמצי השוויון הנחוצים כדי‬ ‫לשנות את האדם‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אלא אם כן ירתמו את המצוינות האישית לשירות האומה‪.‬‬ ‫אפשר לכנות זאת בשם בירוקרטיה‪ .‬המונח בירוקרטיה הוא חיבור‬ ‫של המילה הצרפתית ‪ ,bureau‬שולחן כתיבה‪ ,‬למונח היווני ‪,kratos‬‬ ‫שמשמעותו כוח‪ .‬כך שהמשמעות של המונח עצמו היא ״כוחו של‬ ‫השולחן״ או ״שלטון המשרד״‪ .‬הבירוקרטיה היתה שכיחה בצרפת עוד‬ ‫לפני המהפכה הצרפתית‪ ,‬אבל המהפכה יצרה בירוקרטיה משל עצמה‪,‬‬ ‫על אף טענתה התקיפה שהבירוקרטיה היא אחת הרעות החולות של‬ ‫‪31‬‬ ‫המשטר הישן‪.‬‬

‫‪ 140‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בתוך זמן קצר התחילו חסידי שלטון המדינה להלל את עלייתה של‬ ‫הבירוקרטיה המקצועית שבכוחה לממש את רצון העם — כמובן‪ ,‬בלי‬ ‫להיוועץ באנשים עצמם‪ ,‬שאחרי ככלות הכול אינם אלא חבורה של בורים‪.‬‬ ‫דמוקרטים כמו אלקסיס דה טוקוויל ראו בבירוקרטיה צורה חדשה של‬ ‫אוליגרכיה עריצה‪ ,‬אבל הגל כינה את הבירוקרטים ״מעמד אוניברסלי״‪,‬‬ ‫שכן מטרתם היתה להוציא לפועל את רצון הכלל‪ .‬הבירוקרטים צריכים‬ ‫לעבור הכשרה באתיקה ובארגון‪ .‬ותחת שלטון נכון‪ ,‬אנשים יתרצו באופן‬ ‫טבעי לפטריוטיזם‪ :‬״הידיעה שהאינטרס שלי‪ ,‬ייחודי וממשי‪ ,‬מוכל ונשמר‬ ‫בתוך התכלית והאינטרס של אחר (כלומר‪ ,‬המדינה)‪.‬״‪ 32‬הסגידה של הגל‬ ‫לבירוקרטיה תעמיק ותתרחב מאוחר יותר על ידי הסוציולוג הגרמני מקס‬ ‫וֶ בר (‪ ,)1920-1864‬שהכריז כי בירוקרטיה על בסיס זכויות תוכל לברוא‬ ‫‪33‬‬ ‫עולם טוב יותר‪ ,‬ואף צפה‪ ,‬״הפעלת שליטה על בסיס ידע‪.‬״‬ ‫אבל האם סגידה אוליגרכית כזאת לשליטה מרכזית איננה מנוגדת‬ ‫ליסודותיה המשוערים של הנאורות עצמה? האם זכויות הפרט אינן‬ ‫נמצאות בעימות ישיר עם קליקה קטנה של מומחים יודעי־כול השולטים‬ ‫מעל?‬ ‫האיש שפתר את החידה הזאת היה אוגוסט קונט (‪.)1857-1798‬‬ ‫כיום ממעיטים בערכו בשל אמונתו בטיפשויות פסאודו־מדעיות דוגמת‬ ‫פרנולוגיה — חקר צורות הגולגולת במטרה לקבוע הבדלים בין בני אדם‪.‬‬ ‫אבל כולנו עדיין חיים במסגרת שיצר קונט‪.‬‬ ‫קונט סיפק בסיס פילוסופי לאוליגרכיה בירוקרטית‪ :‬מדע אתיאיסטי‪.‬‬ ‫קונט‪ ,‬הנחשב לאבי הסוציולוגיה‪ ,‬האמין שההתפתחות האנושית התחילה‬ ‫במרות דתית מדומה — בבני אדם‪ ,‬שבגלל האמונות התפלות שלהן‬ ‫מקדישים תשומת לב לקודים מוסריים מעורפלים שהם מאמינים כי‬ ‫מקורם באלוהים‪ .‬אבל במהלך המהפכה הצרפתית‪ ,‬הכוח עבר מהכמרים‬ ‫ומהמלכים אל המדע‪ .‬קונט הכיר בכישלון המהפכה הצרפתית אבל חשב‬ ‫שזה קרה רק מפני שבני האדם אינם מסוגלים להתקדם ישירות למשילות‬ ‫של המדע — המהפכנים שגו כשחיפשו משמעות בערכים אוניברסליים‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪141‬‬

‫כמו זכויות אדם‪ .‬אותן זכויות אדם עשויות לעמוד בניגוד ישיר לצרכים‬ ‫ולשלטון של המדינה‪ .‬אבל כישלונה של המהפכה חשף את האמת‪:‬‬ ‫האמיתות היחידות נמצאות אך ורק בעובדה מדעית מוצקה‪ .‬בפוזיטיביזם‬ ‫‪34‬‬ ‫מדעי‪.‬‬ ‫ב־‪ 1822‬כתב קונט את ‪Plan for the Scientific Work Necessary‬‬ ‫‪ — to Reorganize Society‬הרעיון שהעלה אז ושליווה אותו במשך כל‬ ‫הקריירה שלו‪ ,‬היה שהידע של בני האדם יכול להוביל לאכיפה של‬ ‫חוקים רציונליים שיוכלו לארגן מחדש את האנושות כולה‪ .‬מומחיות‬ ‫היא הבסיס למשילות‪ .‬וכל הניסיונות לחקור ערכים על־טבעיים הם‬ ‫חסרי תועלת‪ ,‬למעט אלה המשרתים את האדם‪ .‬המדע הוא פילוסופיה‬ ‫הוא דת‪ .‬הכול אותו הדבר‪ .‬זה היה הגיוני מאוד שקונט יסד את דת‬ ‫ההומניות במטרה למלא את החלל שהותירה ההליכה לכנסייה‪ .‬הכנסייה‬ ‫של קונט לא הצליחה מעולם — מתברר שהחרמת אלוהים וסגידה למדע‬ ‫בדוי אינה מעודדת אנשים להצטרף — אבל היא יצרה בסיס לעידן של‬ ‫פרוגרסיביות מערבית נשגבת‪.‬‬ ‫פרוגרסיביות קונטיננטלית — הפילוסופיה של הגל וקונט‪ ,‬בין השאר‬ ‫— הצליחה לעשות את דרכה אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי בדמותו של‬ ‫ג׳ון דיואי (‪ ,)1952-1859‬אדם שפרופסור רוברט הורביץ תיאר כ״פילוסוף‬ ‫האמריקאי החשוב ביותר של הדמוקרטיה במאה העשרים‪.‬״ דיואי האמין‬ ‫שניתן להשתמש במדעי החברה לתכנון עולם חדש ואנושיות חדשה‪,‬‬ ‫ושהרעה החולה שפוגעת בארצות הברית היא החומרנות שלה — כמו‬ ‫מרקס‪ ,‬גם דיואי אמר שהייצור והצריכה נעלו את בני האדם בתוך מעגל‬ ‫קסמים של חוסר משמעות‪ .‬אבל היו גם חדשות טובות‪ :‬ניתן לשבור את‬ ‫המעגל הזה‪ ,‬וללא מלחמת המעמדות האכזרית של מרקס‪ .‬במקומה‪ ,‬כל‬ ‫מה שדרוש הוא ״אינטליגנציה״‪ .‬אם נהיה חכמים מספיק‪ ,‬נוכל לפתור את‬ ‫כל הבעיות שלנו‪ .‬כמו שכתב דיואי‪ ,‬״הדרך הישירה והאפקטיבית ביותר‬ ‫לצאת מהרעות הללו היא מאמץ מתמיד ושיטתי לפתח אינטליגנציה‬ ‫‪35‬‬ ‫אפקטיבית וּ ְשמה שיטה מדעית בכל העסקות בין בני האדם‪.‬״‬

‫‪ 142‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אבל דיואי הכיר בבעיה נוספת‪ .‬לטענתו‪ ,‬המדע מכוון בדרך כלל‬ ‫למטרה מוסכמת מראש‪ :‬לדוגמה‪ ,‬אנחנו חוקרים כיצד לעצור את הסרטן‪,‬‬ ‫מפני שכולנו מסכימים שסרטן הוא רעה שיש להכחידה‪ .‬מהי אם כן‬ ‫המטרה המשותפת שתאחד אותנו בפוליטיקה? האם זו חירות? שוויון?‬ ‫טוב? מובן שלא — דיואי התכחש למושגים אלה כאמיתות אוניברסליות‬ ‫ולעג למייסדים על נאמנותם המוזרה ל״אמיתות בלתי משתנות‬ ‫שמתאימות לכל מקום וזמן‪.‬״‪ 36‬תשובתו של דיואי היתה פשוטה‪ :‬שאלו‬ ‫את דרווין‪.‬‬ ‫תשאלו בוודאי‪ ,‬במה קשור דרווין לכל זה? ובכן‪ ,‬אומר דיואי‪ ,‬דרווין‬ ‫הראה שהכול משתנה ונהיה מסובך יותר עם הזמן — וזה טוב‪ .‬תפקידנו‬ ‫הוא לסייע ל״צמיחה״ האנושית‪ :‬צמיחה פיזית‪ ,‬צמיחה רגשית‪ ,‬צמיחה‬ ‫אינטלקטואלית‪ .‬״מטרתנו היא לשחרר ולפתח את יכולותיהם של כל‬ ‫אחד מבני האדם ללא הבדל גזע‪ ,‬מגדר‪ ,‬מעמד או מצב כלכלי‪.‬״‬ ‫אבל זה מעלה שאלה נוספת‪ :‬מה בעניין הדמוקרטיה? מה בעניין‬ ‫הסכמה? ומה יקרה אם אינני מעוניין לצמוח בדרך שג׳ון דיואי חושב‬ ‫שאני צריך להיות מעוניין לצמוח? ובכן‪ ,‬במקרה כזה אני פשוט אינני‬ ‫״אינטליגנטי״ מספיק — ולכן יש לאפשר למדינה לחקור באופן מדעי‬ ‫את השחקנים השונים בכל מערכת דמוקרטית ולהטות את כף המאזניים‬ ‫לטובת אותם ארגונים שיש להם התרומה הגבוהה ביותר לצמיחה‪ .‬יתר על‬ ‫כן‪ ,‬מדינה חייבת לחנך מחדש את הילדים לסוג הצמיחה שהבירוקרטים‬ ‫האינטליגנטים תומכים בה‪ .‬למעשה‪ ,‬הילדים הם רכושה של המדינה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אנחנו שואלים‪ ,‬מי יחליט באיזה כיוון תלך המדינה? בסופו‬ ‫של דבר‪ ,‬תשובתו של דיואי פשוטה‪ :‬איננו יודעים‪ .‬הממשלה חייבת‬ ‫להשתנות ולהתאים את עצמה במטרה לשנות את אנשיה‪ .‬הסיסמה היא‬ ‫פרגמטיות‪ .‬מה שעובד‪ ,‬מוסרי‪ .‬הממשלה חייבת להשתמש באמצעים‬ ‫שלה לקידום זכויות ַה ֲע ָצ ָמה — דברים שהאזרחים זקוקים להם כדי‬ ‫״לצמוח״‪ .‬המדינה תעצב את אזרחיה‪ ,‬והאזרחים יעצבו את המדינה עד‬ ‫שהשניים יתמזגו לאחד‪ ,‬כמו במחשבתו של הגל‪ :‬״המדינה היא אפוא‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪143‬‬

‫הרוח האובייקטיבית השלמה‪ ,‬התכלית החיצונית של האדם; היא מפשרת‬ ‫בין עקרון החוק ובין החירות‪ ,‬לא באמצעות הפסקת אש או הרמוניה‬ ‫חיצונית ביניהם‪ ,‬אלא בהפיכת החוק כולו לאינטרס המקובל ולמניע‬ ‫‪37‬‬ ‫השולט של הפרט‪.‬״‬ ‫הפילוסופיה של המומחיות המבוססת מדעית שהציעו הגל וקונט‬ ‫וזכתה לתמיכתו של דיואי הבשילה בתקופת כהונתו של וודרו וילסון‪.‬‬ ‫וודרו וילסון למד את הגל‪ .‬הוא היה חסיד של הרברט ספנסר‪ ,‬שהיה‬ ‫בעצמו חסיד של קונט והפילוסוף שטבע למעשה את המונח החזקים‬ ‫שורדים‪ 38.‬ספנסר חשב שהאבות המייסדים של ארצות הברית טעו —‬ ‫שהתיאוריה של האמנה החברתית והזכויות שאינן ניתנות להעברה של‬ ‫ג׳ון לוק ותומס ג׳פרסון הן אוסף של שטויות‪ .‬החירות ניתנת לשינוי‬ ‫ולעיצוב מחדש‪ ,‬בדיוק כמו שדיואי אמר‪ :‬״אין ספק שאנחנו אמורים‬ ‫להיות חופשיים; אבל כל דור חייב לעצב את התפיסה שלו בנוגע למהות‬ ‫החופש‪.‬״ והממשלה עוסקת בקדמה‪ ,‬ולא בהגנה על אמיתות נצחיות‪:‬‬ ‫״כל מה שהפרוגרסיבים האלה מבקשים או משתוקקים לו — בעידן שבו‬ ‫׳התפתחות׳‪ ,‬׳אבולוציה׳‪ ,‬היא מילה מדעית — זו רשות לפרש את החוקה‬ ‫לפי העיקרון הדרוויניסטי‪ .‬כל מה שהם מבקשים הוא הכרה בעובדה‬ ‫שאומה היא דבר חי ולא מכונה‪.‬״‪ 39‬על פי חזונו של וילסון‪ ,‬הקהילה‬ ‫תמיד קדמה לפרט; מומחים בעלי גישה מדעית הם שינהלו את המדינה‬ ‫באופן המיטבי‪ ,‬והנשיא — אתם יודעים‪ ,‬מישהו כמו וודרו וילסון —‬ ‫יוכל לפעול כארכיון של רצון הכלל נוסח רוסו‪ .‬״הנשיא‪,‬״ אמר וילסון‪,‬‬ ‫״חופשי‪ ,‬מבחינת החוק ומבחינת מצפונו‪ ,‬להיות אדם גדול ככל יכולתו‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫היכולת שלו היא שתקבע את הגבול‪.‬״‬ ‫מעתה ואילך‪ ,‬הממשלה האמריקאית לא תתבסס עוד על הכרזת‬ ‫העצמאות ועל החוקה של ארצות הברית‪ .‬היא תתבסס על הפרוגרסיביות‬ ‫הפרגמטית של דיואי וּ וילסון — בירוקרטיה שגדלה והולכת‪ ,‬בטוחה‬ ‫בעצמה ובמומחיות המדעית שלה‪ ,‬ומודעת לסמכותה לעזור לעצב את‬ ‫העם האמריקאי מכף רגל ועד ראש‪.‬‬

‫‪ 144‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫השבר‬ ‫בהיעדר המוסריות היהודית־נוצרית והתיאולוגיה היוונית‪ ,‬כל אחד‬ ‫מהחזונות הללו הציע תכלית חדשה לאנושות‪ ,‬זוהרת ומלהיבה‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של המייסדים באמריקה ייצגה את שיאה של פילוסופיה‬ ‫שיכלה לספק את כל ארבעת מרכיבי המשמעות הנדרשים לבניית‬ ‫ציוויליזציה‪ :‬תכלית אישית ותכלית משותפת‪ ,‬יכולת אישית ויכולת‬ ‫משותפת‪.‬‬ ‫אבל הלאומנות הרומנטית‪ ,‬חלוקה מחדש קולקטיביסטית של הרכוש‬ ‫והפרוגרסיביות המדעית חיסלו את הצורך האישי במשמעות‪ .‬ארבעת‬ ‫המרכיבים של המשמעות קרסו והפכו לשניים‪ :‬תכלית משותפת ויכולת‬ ‫משותפת‪ .‬הפרט פשוט נעלם בכל אחד מהתחומים הללו‪ .‬ליחידים‬ ‫היה ערך רק כחברים בקולקטיב‪ :‬כמשאבים המזינים את רצון הכלל‬ ‫שיגולם בתרבות המאוחדת של המדינה; כמשתייכים למעמדות כלכליים‬ ‫שיכולים להתאחד כדי למוטט את עצם טבעה של האנושות; כאזרחים‬ ‫שיטופחו בידי המדינה‪ ,‬והמומחיות שלהם תירתם לשירותה של טובת‬ ‫הכלל‪.‬‬ ‫ובני האדם אכן מצאו משמעות במערכות החדשות‪.‬‬ ‫אבל מערכות החשיבה החדשות‪ ,‬שאינן עומדות לביקורת המוסריות‬ ‫הישנה‪ ,‬שאינן כפופות לרצונם של יחידים להתייצב נגד הקולקטיב‪ ,‬יכלו‬ ‫להיגמר בדרך אחת בלבד‪ :‬בדם‪ .‬החטאים הגרועים ביותר של המאות‬ ‫התשע־עשרה והעשרים נבעו משילובים שונים של לאומנות רומנטית‪,‬‬ ‫חלוקה מחדש קולקטיביסטית של הרכוש ומשילות מדעית לכאורה‪.‬‬ ‫הדוגמה המובהקת ביותר‪ ,‬כמובן‪ ,‬התרחשה בגרמניה‪ .‬משטרו של‬ ‫אוטו פון ביסמארק התאפיין באימוץ הלאומנות הרומנטית‪ ,‬שהגיעה‬ ‫לשיאה באיחוד גרמניה — ולאחר מכן בהתמקדות של ביסמארק‬ ‫ב־‪ ,Kulturkampf‬״המאבק התרבותי״ לסולידריות גרמנית‪ .‬בעקבות‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪145‬‬

‫המאבק הזה דיכא ביסמארק בדרך פשיסטית את הקתולים הגרמנים‬ ‫שראה בהם איום על שלטונו האוטוקרטי‪ .‬גיאורג יונג‪ ,‬נבחר המפלגה‬ ‫הלאומית־ליברלית‪ ,‬סיכם היטב את העיקרון של מלחמת התרבות‬ ‫ב־‪ Prussian Landtag‬במאי ‪:1875‬‬ ‫נכבדי‪ ,‬כל מי שמאמין בימינו ובתקופתנו שהוא חייב לשאת איתו‬ ‫את דתו‪ ,‬כל מי שמרגיש מחויב ללבוש בגדים מסוימים‪ ,‬לנדור נדרים‬ ‫מגוחכים‪ ,‬להתנהל יחד בעדרים‪ ,‬ומי שבסופו של דבר נשבע אמונים‬ ‫ללא תנאי לרומא‪ ,‬האויב המר ביותר של התהילה הגרמנית והפרוסית‬ ‫הצעירה שלנו — אנשים כאלה אין להם מקום במדינה שלנו‪ .‬ולכן‬ ‫‪41‬‬ ‫אני אומר‪ :‬יש לסלק אותם מהר ככל האפשר‪.‬‬ ‫זה היה הסימן הראשון לכך שהרשע הגיע לגרמניה‪ .‬והוא היה מלווה‬ ‫בחלוקה מחדש קולקטיביסטית של הרכוש ובעלייתו של משטר רגולציה‬ ‫אוליגרכי‪ .‬אבל השילוב הזה נראה כמודל למדינה מסוג חדש‪ :‬וודרו‬ ‫וילסון שיבח את המערכת של ביסמארק ב־‪ 1887‬כ״מערכת שנחקרה‬ ‫יותר מכולן והגיעה כמעט לשלמות‪,‬״ וציין בהערכה‪ ,‬״כמעט כל המערכת‬ ‫‪42‬‬ ‫הראויה להערצה פותחה ביוזמה מלכותית‪.‬״‬ ‫הלאומנות הרומנטית המשיכה להפיח רוח חיים בחוויה הלאומית‬ ‫הגרמנית‪ .‬הפרשן העיקרי שלה היה‪ ,‬למרבה האירוניה‪ ,‬הבריטי יוסטון‬ ‫סטיוארט צ׳מברלין‪ ,‬שהתמלא חיבה לגרמניה לאחר ששמע את המוזיקה‬ ‫הלאומנית הרומנטית של ריכרד ואגנר‪ ,‬האנטישמי הנלהב והמבקר‬ ‫הנתעב של ״היהדות במוזיקה״ — כותרת החיבור האנטישמי המפורסם‬ ‫ביותר שלו‪ .‬ואגנר העמיד זה מול זה את ההגינות והעומק לכאורה של‬ ‫הגרמניוּת עם הרשע של היהודי הנבזה וקבע כי ״נראה שאמנציפציה‬ ‫מעול היהדות היא כרגע הצורך החשוב ביותר‪.‬״ לטענת ואגנר היהודים‬ ‫הם ״זרים״‪ ,‬דיבורם מאופיין ב״אנפוף מזמזם‪ ,‬חורק וצורמני‪,‬״ המוזיקה‬ ‫שלהם מלאכותית ופלסטית‪ ,‬ואפילו אם ימירו את דתם לא יוכלו‬

‫‪ 146‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫להשתחרר ממאפיינים אלה (ואגנר מכוון כאן את חצי זעמו בעיקר אל‬ ‫‪43‬‬ ‫פליקס מנדלסון)‪.‬‬ ‫צ׳מברלין לא רק נשבה בהשקפת ה־‪ volkisch‬של ואגנר — לאומנות‬ ‫רומנטית פופוליסטית — אלא אף התיידד עם קוזימה‪ ,‬אלמנתו הבלתי‬ ‫נסבלת של ריכרד‪ ,‬והרחיב את הפיצול של ואגנר בין יהדות ובין‬ ‫גרמניות להשקפת עולם כוללת‪ .‬השקפת עולם זו התבטאה ברב המכר‬ ‫שלו‪( The Foundations of the Nineteenth Century ,‬היסודות של‬ ‫המאה התשע־עשרה)‪ .‬בספרו אפיין צ׳מברלין את ההיסטוריה העולמית‬ ‫כמאבק ענקים בין הגזעים האריים לבין הגזע היהודי‪ .‬בזכות הספר הפך‬ ‫צ׳מברלין לידיד קרוב של הקיסר וילהלם השני‪ ,‬שסגד לספר‪ .‬כפי‬ ‫שסופר‪ ,‬הרעיון של צ׳מברלין ש״הגזע הגרמני לבדו הוא החיוני ביותר‬ ‫וההווה והעתיד שייכים לרייך הגרמני‪ ,‬שהיה האורגניזם הפוליטי החזק‬ ‫ביותר שלו‪,‬״‪ 44‬כבש את לבו של וילהלם‪.‬‬ ‫הפילוסופיה הזאת נטמעה בנפשם של הגרמנים‪ .‬וכשגרמניה נכנעה‬ ‫בתום מלחמת העולם הראשונה והקיסר הודח בהפיכה‪ ,‬הלאומנות‬ ‫הרומנטית לא התפוררה‪ :‬היא נקברה קלות מתחת לחול‪ ,‬ושם התמגלה‪.‬‬ ‫בעקבות מלחמת העולם הראשונה התפשט בגרמניה המיתוס הלאומי של‬ ‫״תקיעת סכין בגב״ בידי אאוטסיידרים שבחרו לוותר על ניצחון בטוח‪.‬‬ ‫על פי ההיגיון הזה גרמניה הובסה בגלל בגידה‪ ,‬ורק גרמניה מאוחדת‪,‬‬ ‫מעבר לדמוקרטיה וליברליזם‪ ,‬תוכל לעלות שוב ולהביס את אויביה‪.‬‬ ‫גרמניה כזאת הגיעה לשיא פריחתה עם עליית הנאצים‪.‬‬ ‫המשטר הנאצי הפיץ את הלאומנות הרומנטית הקיצונית ביותר‬ ‫בהיסטוריה העולמית — מאות אלפי גרמנים התאחדו כאיש אחד‪ ,‬הריעו‬ ‫בטירוף למראהו של דיקטטור‪ ,‬בירכו זה את זה לשלום במועל יד לכבוד‬ ‫היטלר‪ ,‬תלו את תמונותיו של הפיהרר מעל האח‪ .‬כל זה היה ניסיון ברור‬ ‫ליצור פולחן אישיות‪ ,‬אבל הוא התבסס על לאומנות רומנטית שהיתה‬ ‫טבועה עמוק במוחם של הגרמנים עוד לפני ימיו של ואגנר‪ .‬היטלר‬ ‫עצמו היה מהופנט מהלאומנות הזאת עוד כנער מתבגר‪ ,‬כששמע את‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪147‬‬

‫ואגנר בווינה‪ .‬איאן קרשו‪ ,‬הביוגרף של היטלר‪ ,‬כותב‪ :‬״הוא רצה להיות‬ ‫בעצמו ואגנר חדש — המלך־הפילוסוף‪ ,‬הגאון‪ ,‬האמן העילאי‪.‬״ הוא גם‬ ‫ספג הרבה מצ׳מברלין‪ ,‬ומצא השראה בתנועת ה־‪( ,volkisch‬הפולקיזם)‪:‬‬ ‫״לאומנות קיצונית‪ ,‬אנטישמיות גזעית ורעיונות מיסטיים של סדר‬ ‫חברתי גרמני ייחודי‪ ,‬ששורשיו נטועים בעבר הטבטוני ונשען על סדר‪,‬‬ ‫‪45‬‬ ‫הרמוניה והיררכיה‪.‬״‬ ‫לאחר התמוטטות הרפובליקה של ויימאר והאיום של תסיסה‬ ‫קומוניסטית על־לאומית שהחלה בגרמניה‪ ,‬נהייתה הלאומנות‬ ‫הרומנטית מרכזית ביותר בגרמניה‪ .‬הפילוסוף מרטין היידגר המחיש‬ ‫את רגשותיהם של מיליונים כאשר עודד ב־‪ 1933‬את הסטודנטים שלו‪,‬‬ ‫״אני מאחל לכם שבלבכם יגבר האומץ להקריב את עצמכם לקיומה‬ ‫החיוני של האומה ולחיזוק עוצמתו הפנימית של הממשל שלה‪ ...‬הפיהרר‬ ‫עצמו בלבד הוא המציאות הגרמנית והחוק שלה‪ ,‬בהווה ובעתיד‪ ...‬הייל‬ ‫היטלר‪.‬״ היטלר רק תיעל את האמונה הנפוצה שאפשר להשיב לחיים‬ ‫את ה־‪( Sturm and Drang‬תנועת הסער והפרץ) באמצעות הדגשה‬ ‫של תמצית ה״גרמניות״; היידגר כתב ב־‪ ,1929‬״או שנשיב לחיי הרוח‬ ‫הגרמניים שלנו את הכוחות והמחנכים האמיתיים שמקורם באדמת‬ ‫המולדת‪ ,‬או שננטוש אותם כליל לטובת ההשפעה היהודית הגדלה‬ ‫והולכת‪.‬״ בשפה שכולה פסאודו־מדעית הוא הוסיף שהגרמנים חייבים‬ ‫לממש ״את האפשרויות המהותיות המצויות בתמצית של הגזע הגרמני‬ ‫‪46‬‬ ‫המקורי‪.‬״‬ ‫כוח המשיכה של אידיאלים כאלה עלול לבלבל‪ ,‬אבל ג׳ורג׳ אורוול‬ ‫סיכם אותם בצורה מבריקה במאמר שכתב בשנת ‪ 1940‬על ״מיין קמפף״‬ ‫של היטלר‪ :‬״היטלר‪ ,‬שבמוחו חסר השמחה מרגיש זאת בעוצמה יוצאת‬ ‫דופן‪ ,‬יודע שבני האדם אינם רוצים רק נוחות‪ ,‬ביטחון‪ ,‬שעות עבודה‬ ‫קצרות‪ ,‬היגיינה‪ ,‬אמצעי מניעה‪ ,‬ובאופן כללי‪ ,‬שכל ישר; הם רוצים גם‪,‬‬ ‫לפחות מדי פעם‪ ,‬מאבקים והקרבה עצמית‪ ,‬ולא כל שכן תופים‪ ,‬דגלים‬ ‫‪47‬‬ ‫ומצעדי נאמנות‪.‬״‬

‫‪ 148‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫כפי שאנחנו עתידים לראות‪ ,‬סיפור האהבה השבטי לא הסתיים עם‬ ‫נפילת הנאצים‪.‬‬ ‫בינתיים‪ ,‬במקביל לעליית הלאומנות הרומנטית בגרמניה‪ ,‬זכו‬ ‫האידיאלים של חלוקה מחדש קולקטיביסטית לעדיפות במזרח‪ .‬סוף‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ציין את נשימתו האחרונה של משטר הצארים‬ ‫ברוסיה — ואיתה את עליית המרקסיזם‪.‬‬ ‫ולדימיר לנין (‪ )1924-1870‬הקדיש את כל חייו למאמצים לחולל‬ ‫מהפכה סוציאליסטית‪ .‬הוא נאסר והוגלה בשל כך‪ .‬במהלך רוב מלחמת‬ ‫העולם הראשונה חלם על מהפכה מרקסיסטית בלתי נמנעת שתאחד את‬ ‫המעמדות נגד האומה ותחריב את הסדר הקיים‪ .‬אבל כשצצה ההזדמנות‬ ‫במולדתו‪ ,‬מיהר לנין והפנה את פעילותו להקמת חיל חלוץ מהפכני‬ ‫ברוסיה‪ ,‬תוך הזדהות ותמיכה באלימות הנלהבת של מרקס שהיתה חלק‬ ‫מהפביאניזם‪.‬‬ ‫מרקס עצמו לא התנגד לאפשרות של מהפכה אלימה‪ .‬ב־‪,1848‬‬ ‫כשכתב על מהפכות שהתחוללו באימפריה של אוסטריה‪ ,‬ציין מרקס‪,‬‬ ‫״ישנה רק דרך אחת שבה ניתן לקצר‪ ,‬לפשט ולרכז את ייסורי הגסיסה‬ ‫הרצחניים של החברה הישנה ואת חבלי הלידה המדממים של חברה‬ ‫חדשה‪ ,‬והיא טרור מהפכני‪.‬״‪ 48‬וכמובן‪ ,‬מרקס סיכם את ״המניפסט‬ ‫הקומוניסטי״ בקריאה להתכונן למלחמה‪ :‬״אין מטרותיהם ניתנות‬ ‫להגשמה אלא על־ידי הפיכה בזרוע של כל משטר־החברה הקיים‪.‬‬ ‫יגורו להם המעמדות השליטים מפני מהפכה קומוניסטית‪ .‬הפרולטרים‬ ‫אין להם דבר להפסיד בה זולת כבליהם‪ .‬להם עולם ומלואו לזכות בו‪.‬‬ ‫‪49‬‬ ‫פועלי כל העולם‪ ,‬התאחדו!״‬ ‫לנין הסתמך על כתביו של מרקס בנוגע למהפכה מזוינת‪ ,‬והציע‬ ‫טרור מהפכני שאחריו תבוא ״דמוקרטיה אמיתית״ — דיקטטורה של‬ ‫הפרולטריון‪ .‬לנין נשמע ממש כמו ברני סנדרס כשכתב ב־‪,1917‬‬ ‫״דמוקרטיה למיעוט חסר משמעות‪ ,‬דמוקרטיה לעשירים — זוהי‬ ‫הדמוקרטיה של החברה הקפיטליסטית‪.‬״ במקומה ביקש לנין מצד אחד‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪149‬‬

‫״התרחבות עצומה של הדמוקרטיה‪ ,‬שלראשונה הופכת לדמוקרטיה‬ ‫לעניים‪ ,‬דמוקרטיה לעם‪ ,‬ולא דמוקרטיה לאלה שכיסיהם מלאים‬ ‫בכסף‪,‬״ ומצד שני‪ ,‬״שורת הגבלות על חירותם של המדכאים‪ ,‬המנצלים‪,‬‬ ‫הקפיטליסטים‪ .‬אנחנו חייבים לדכא אותם כדי לשחרר את האנושות‬ ‫מעבדות לשכר‪ ,‬עלינו לרסק בכוח את התנגדותם; ברור כשמש שאין‬ ‫חופש ואין דמוקרטיה במקום שיש בו דיכוי ואלימות‪.‬״ החופש דורש‬ ‫רודנות; הרודנות היא חופש‪ 50.‬טרור הסטליניזם החל בטרור הלניניזם‪,‬‬ ‫אומר ההיסטוריון ריצ׳רד פייפס‪ :‬״קשה לתאר את ההתלהבות שבה‬ ‫המנהיגים הקומוניסטים באותם ימים קראו לשפיכות דמים‪.‬״ גריגורי‬ ‫ז׳ינובייב‪ ,‬אחד החברים המקוריים בפוליטבורו‪ ,‬שהוצא להורג על ידי‬ ‫סטלין לאחר משפט ראווה‪ ,‬התרברב על השקתו של מה שכונה הטרור‬ ‫האדום‪ :‬״אנחנו חייבים לשאת איתנו ‪ 90‬מיליון מתוך ‪ 100‬מיליון‬ ‫תושביה של רוסיה הסובייטית‪ .‬באשר לשאר‪ ,‬אין לנו מה לומר להם‪ .‬יש‬ ‫לחסל אותם‪.‬״ כמו שמציין פייפס‪ ,‬היה זה ״גזר דין מוות ל־‪ 10‬מיליון‬ ‫‪51‬‬ ‫בני אדם‪.‬״‬ ‫סטלין ירחיק לכת עוד במורשת העקובה מדם של לנין‪ .‬עד סוף חייו‬ ‫היה סטלין אחראי לרצח עשרות מיליוני בני אדם תחת שלטונו‪ ,‬בהם‬ ‫חמישה מיליון בני אדם שמתו בהרעבה באוקראינה‪ ,‬בשנים ‪,1934-1931‬‬ ‫במטרה לזרז את הקולקטיביזציה החקלאית‪ 52.‬בסין יביא מאו טסה־טונג‬ ‫את הסטליניזם לקהל חדש‪ ,‬ובתהליך זה ירצח כשישים וחמישה מיליוני‬ ‫בני אדם‪ ,‬רובם הגדול במהלך ״הקפיצה הגדולה קדימה״ — ניסיון‬ ‫לעצב מחדש בני אדם באמצעות קולקטיביזציה של רכושם והחזרתם‬ ‫אל האדמה‪ .‬הוא הצליח‪ ,‬אבל הם חזרו לשם כגופות — בין שלושים‬ ‫לארבעים מיליון בני אדם מתו ברעב‪ .‬מאו התרברב בגלוי בכך ״שקבר‬ ‫‪ 46‬אלף מלומדים בעודם בחיים‪.‬״ במהלך מהפכת התרבות ביצעו‬ ‫כוחותיו של מאו מעשי זוועה באינטלקטואלים — ובאותה מתכונת של‬ ‫הגולאגים הסובייטיים הקים מאו מערכת של ״לאוגאי״‪ ,‬מחנות עבודה‬ ‫שבמשך כמה עשרות שנים התגוררו בהם עשרות מיליונים של מתנגדי‬

‫‪ 150‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫משטר‪ 53.‬כיום‪ ,‬מדינת הגולאג של קוריאה הצפונית משקפת את המורשת‬ ‫המפוארת של קודמיה הקומוניסטים‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬קל לגנות היום את מעשיהם של הקומוניסטים הרוסים‪ ,‬אבל‬ ‫חשוב לציין עד כמה הם היו נערצים בזמנם‪ .‬וולטר דורנטה מ״הניו יורק‬ ‫טיימס״ זכה בפרס פוליצר על סדרת כתבות על רוסיה תחת השלטון‬ ‫הקומוניסטי‪ .‬בכתבות חזר דורנטה על התעמולה של השלטון הקומוניסטי‬ ‫והסתיר את פשעיו‪ ,‬אף על פי שידע שהם רוצחים את מתנגדיהם‬ ‫הפוליטיים‪ .‬שבעה עשורים לאחר מכן הודה לבסוף העורך הראשי של‬ ‫״הטיימס״ ש״עבודתו של דורנטה‪ ,‬לפחות עד כמה שאני קראתי מתוכה‪,‬‬ ‫היתה חזרה מטופשת ונטולת כל ביקורת על התעמולה‪.‬״‪ 54‬זו לא היתה‬ ‫רק העיתונות‪ .‬כמו שמציין ג׳ונה גולדברג ב־‪ ,Liberal Fascism‬״כמעט‬ ‫כל האליתה הליברלית‪ ,‬בהם חברים רבים בצוות המוחות של פרנקלין‬ ‫רוזוולט‪ ,‬עלו לרגל למוסקבה וכתבו דברי הערצה לניסוי הסובייטי‪.‬״‬ ‫אותם פקידים רשמיים האמינו שליד ההגה במוסקבה יושבים מומחים;‬ ‫כמו שציין סטיוארט צ׳ייס‪ ,‬אבי הניו דיל‪ ,‬הקומוניסטים לא חששו מכסף‬ ‫מלוכלך‪ .‬במקום זאת‪ ,‬מה שדרבן אותם היה ״הלהיטות הבוערת בחזהו של‬ ‫כל קומוניסט טוב ליצור גן עדן חדש וארץ חדשה‪.‬״ בעיניו של ג׳ון דיואי‬ ‫ברית המועצות היתה נפלאה‪ ,‬וכך חשבו רוב הפקידים הבכירים במפלגת‬ ‫הלייבור בארצות הברית‪ .‬ויליאם א״ב דו בויז (‪ )Du Bois‬השתפך‪ :‬״ייתכן‬ ‫שאני חצי מרומה ובידי מידע חלקי בלבד‪ .‬אבל אם מה שראיתי במו עיני‬ ‫ושמעתי במו אוזני ברוסיה הוא בולשביזם‪ ,‬אני בולשביק‪.‬״‪ 55‬עד לנפילתה‬ ‫של ברית המועצות‪ ,‬רבים מאנשי המיינסטרים של השמאל האמינו שהיא‬ ‫מייצגת אידיאולוגיה בת־קיימא‪.‬‬ ‫למרות נפילת ברית המועצות‪ ,‬התשוקה למצוא משמעות חדשה‬ ‫בקולקטיב נותרה בעינה‪ ,‬בארצות הברית ומחוצה לה‪ .‬התחושות‬ ‫הרומנטיות בנוגע לקומוניזם לא ממש מתו בשמאל האמריקאי —‬ ‫ב־‪ 2017‬פרסם ״הניו יורק טיימס״ טורים אישיים בשאלה‪ ,‬״מדוע נשים‬ ‫נהנו ממין טוב יותר תחת המשטר הסוציאליסטי״‪ ,‬״כשהקומוניזם שימש‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪151‬‬

‫השראה לאמריקאים״ ובשאלה‪ ,‬מדוע ״עתיד הסוציאליזם הוא כנראה‬ ‫‪56‬‬ ‫העבר שלו״‪.‬‬ ‫היום אנחנו שומעים על נפלאות התכנון המרכזי בסין — העוצמה‬ ‫הרבה שנמצאת בכלכלות מאורגנות‪ ,‬הכוח העולה של המזרח‪ .‬תומס‬ ‫פרידמן מ״הניו יורק טיימס״ שימח את הקוראים ב־‪ 2009‬עם סיפורים‬ ‫על המומחיות הסינית‪ :‬״יש רק דבר אחד גרוע מאוטוקרטיה של מפלגה‬ ‫אחת‪ ,‬והוא דמוקרטיה של מפלגה אחת‪ ,‬וזה מה שיש לנו באמריקה‬ ‫היום‪ .‬לאוטוקרטיה של מפלגה אחת יש כמובן חסרונות‪ .‬אבל אם עומדת‬ ‫בראשה קבוצת אנשים נאורה‪ ,‬כמו בסין של היום‪ ,‬יכולים להיות לה‬ ‫יתרונות גדולים‪.‬״‪ 57‬כל זה אינו נכון לזמן ארוך‪ ,‬אבל התשוקה לתכלית‬ ‫קולקטיבית וליכולת קולקטיבית‪ ,‬חזקה‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬היא חזקה כל כך שסטלין הוא עדיין דמות פופולרית‬ ‫ברוסיה במידה שלא תיאמן‪ ,‬עשרות שנים לאחר מותו וחצי מאה לאחר‬ ‫שפשעיו המפלצתיים נגד האנושות נחשפו במלואם‪ .‬סקר שערך‬ ‫‪ Levada Center‬ממוסקבה ב־‪ 2017‬הראה שרוסים רבים כינו את סטלין‬ ‫האדם ״המצוין״ ביותר של כל הזמנים; הרודן המודרני של רוסיה‬ ‫ולדימיר פוטין‪ ,‬קצין ק־ג־ב לשעבר‪ ,‬אומר שסטלין היה ״דמות‬ ‫מורכבת״ והוסיף ש״דמוניזציה מופרזת של סטלין היא אחת הדרכים‬ ‫שבהן אויביה של רוסיה תוקפים אותה‪.‬״‪ 58‬אפילו קורבנות פשעיו של‬ ‫סטלין מתגעגעים לעוצמה ולתהילה שהתלוו לקולקטיביזציה של‬ ‫התכלית‪ .‬סבטלנה אלכסייביץ׳‪ ,‬כלת פרס נובל‪ ,‬מצטטת בספר‬ ‫ההיסטוריה שבעל פה שכתבה‪ ,Secondhand Time ,‬פועל בית חרושת‬ ‫לשעבר‪ ,‬קומוניסט‪ ,‬שנאסר והוכה כמעט עד מוות בידי המשטר‪ .‬כעבור‬ ‫שנה הוא שוחרר‪ .‬ואז‪ ,‬במלחמת העולם השנייה‪ ,‬פגש את החוקר שלו‪,‬‬ ‫וזה אמר לו‪ ,‬״יש לנו מולדת משותפת‪.‬״ בזקנתו אמר אותו אדם שנפל‬ ‫קורבן לעוול והתאכזרות קשה‪ :‬״אנשים רוצים תמיד להאמין במשהו‪.‬‬ ‫באלוהים או בקדמה טכנולוגית‪ ...‬כיום זה השוק‪ .‬כשאני נכנס לחדרם‬ ‫של נכדי‪ ,‬הכול שם זר‪ :‬החולצות‪ ,‬מכנסי הג׳ינס‪ ,‬הספרים‪ ,‬המוזיקה‬

‫‪ 152‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫— אפילו מברשות השיניים שלהם מיובאות‪ .‬המדפים שלהם עמוסים‬ ‫פחיות ריקות של קוקה קולה ופפסי קולה‪ .‬פראים! ‪ ...‬אני רוצה למות‬ ‫‪59‬‬ ‫קומוניסט‪ .‬זהו רצוני האחרון‪.‬״‬ ‫הצורך העמוק בתכלית משותפת וביכולת משותפת מצא פורקן‬ ‫בארצות הברית בבירוקרטיה שהיתה משום התרחקות מממשל האחראי‬ ‫לאוכלוסייה‪ ,‬והפיכה לממשל שמנוהל בידי מומחים לכאורה‪ .‬אבל התברר‬ ‫שמומחים אלה לא היו מומחים לטבע האנושי‪ :‬במקום זאת‪ ,‬הם השתמשו‬ ‫שמקסם את הריכוזיות‪ .‬בממלכת‬ ‫במדע כסיסמה לסדר עדיפויות פוליטי ִ‬ ‫הכלכלה‪ ,‬המשמעות היתה עלייתה של ממשלה פדרלית המסורה לרעיון‬ ‫שניתן לכפר על חוסר צדק בחיים באמצעות תכנון מרכזי‪ .‬בתקופתו של‬ ‫פרנקלין רוזוולט‪ ,‬המדיניות הכלכלית נקבעה מלמעלה‪ .‬צוות הגאונים‬ ‫של רוזוולט התעלמו מהאזהרה של הוגי כלכלת היוזמה החופשית ששום‬ ‫קבוצה של אנשים איננה יכולה לדעת יותר מאשר השוק כולו‪ ,‬והאריכו‬ ‫את השפל הגדול בקרוב לעשור שנים בכך שתמרנו את המטבע‪ ,‬קבעו את‬ ‫השכר והמחירים והשתיקו באיומים את המתנגדים‪ .‬כמו שסיכמו הרולד‬ ‫ל׳ קול ולי א׳ אוהניאן מ־‪ ,UCLA‬״הכלכלה היתה בדרך להתאוששות‬ ‫נהדרת‪ ,‬אבל ההתאוששות הזאת התעכבה בגלל המדיניות השגויה‬ ‫הזו‪.‬״‪ 60‬המדיניות הזו כללה את דרישתו של רוזוולט לקבוע את מחיר‬ ‫הזהב על פי מספר המזל שלו‪ .‬שר האוצר הנרי מורגנטאו כתב ביומנו‪:‬‬ ‫״אילו מישהו ידע איך אנחנו קובעים באמת את מחיר הזהב באמצעות‬ ‫‪61‬‬ ‫קומבינציה של מספרי מזל וכו׳‪ ,‬אני חושב שהם היו נבהלים‪.‬״‬ ‫קול מציין שלמרבה האירוניה ״העובדה שהשפל נמשך שנים שכנעה‬ ‫דורות של כלכלנים ומחוקקים שאי־אפשר לבטוח בקפיטליזם שיוכל‬ ‫להיחלץ ממצבי שפל‪ ,‬ושכדי להשיג תוצאות טובות דרושה התערבות‬ ‫‪62‬‬ ‫ממשלתית מסיבית‪.‬״‬ ‫ההתלהבות מתכנון מרכזי הובילה לתוצאות אפלות במיוחד‬ ‫בתחומים של גזע ומגדר‪ .‬רבים מהתומכים הבולטים ביותר של תנועת‬ ‫מדעי החברה היו חסידים של מה שמכונה מדעי הגזע‪ ,‬פסאודו־מדע‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪153‬‬

‫שטען שכל ההבדלים נובעים מתכונות מולדות — ושעתיד החברה‬ ‫טמון בנכונותה למצוא ״פתרון״ לבעיה של אוכלוסיות ״לא רצויות״‪.‬‬ ‫הפסאודו־מדע הזה הוביל רבים מאותם מנהיגים בעלי חשיבה ״הומנית״‬ ‫להציע את השבחת הגזע כפתרון לחוליי החברה‪ .‬כמו שכותב ההיסטוריון‬ ‫תומס לאונרד‪ ,‬״רשימת הפרוגרסיבים שתמכו בהדרה של אנשים נחותים‬ ‫מבחינה תורשתית נראית כמו רשימת המי ומי של הרפורמה הכלכלית‬ ‫האמריקאית‪ ...‬והצטרפו אליהם מייסדי הסוציולוגיה האמריקאית‪.‬״‪ 63‬בין‬ ‫הדמויות הללו היו טדי רוזוולט‪ ,‬וודרו וילסון ואוליבר ונדל הולמס‪.‬‬ ‫במכתב משנת ‪ 1913‬כתב טדי רוזוולט‪ :‬״לחברה אין שום זכות‬ ‫להרשות למפגרים להמשיך להוליד את הדומים להם‪ ...‬יום יבוא ונבין‬ ‫שחובתו העיקרית של אזרח טוב מהסוג הנכון‪ ,‬החובה שאסור לו להימלט‬ ‫ממנה‪ ,‬היא להשאיר אחריו בעולם הזה את צאצאיו; ושאסור לנו לאפשר‬ ‫התרבות של אזרחים מהסוג הבלתי רצוי‪.‬״‪ 64‬וילסון דחף לעיקור בכפייה‬ ‫של בעלי תסמונת דאון ב־‪ ,1907‬וחתם על צו לעיקור בכפייה כמושל‬ ‫‪65‬‬ ‫ניו ג׳רזי ב־‪.1911‬‬ ‫הולמס‪ ,‬שופט בית המשפט העליון‪ ,‬היה פילוסוף פרגמטיסט וחסיד‬ ‫של דיואי‪ .‬החלטתו ב־‪ 1927‬במשפט באק נגד בל מהדהדת גם לאחר‬ ‫שנים בשל תמיכתו המרושעת בעיקור ממלכתי של אוכלוסיות לא‬ ‫כשירות לכאורה‪ :‬״ראינו לא פעם שטובת הציבור עלולה לגבות את‬ ‫חייהם של אזרחינו הטובים ביותר‪ .‬מוזר יהיה אם לא נוכל לדרוש מאלה‬ ‫שכבר ינקו מחוזקה של האומה להקריב קורבן מועט יותר‪ ,‬שלעתים אף‬ ‫אינו נתפס ככזה בעיני המעורבים בעניין‪ ,‬כדי למנוע את הצפתנו בחסרי‬ ‫יכולת‪.‬״‪ 66‬שש־עשרה מדינות אימצו את תוכנית העיקור להשבחת הגזע‬ ‫בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים‪ .‬בעשרות השנים שלאחר‬ ‫‪67‬‬ ‫מכן‪ ,‬המדינות עיקרו ‪ 60‬אלף בני אדם‪.‬‬ ‫ב־‪ 1922‬הציע הסופר הארי לוכלין עיקור בכפייה של מיליוני‬ ‫אמריקאים; כפרס על דרישתו להרוג דורות של בעלי מום מבחינה‬ ‫גופנית ומנטלית‪ ,‬כמו גם אלכוהוליסטים‪ ,‬הוא קיבל מינוי כמומחה‬

‫‪ 154‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫של ועדת הקונגרס להגירה והתאזרחות‪ .‬הוא גם העיד למען הגבלות‬ ‫דרמטיות על ההגירה‪ .‬בספרו יצר ״מודל לחוק עיקור אאוגני‪.‬״‪ 68‬כעבור‬ ‫עשרים שנה ציטט קרל ברנדט‪ ,‬קצין הרפואה הראשי ורופאו האישי של‬ ‫‪69‬‬ ‫אדולף היטלר‪ ,‬את לוכלין ואת באק בטענות ההגנה שלו בנירנברג‪.‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬גם מי שהקימה ארגון שעודו רלוונטי גם היום תמכה‬ ‫באאוגניה‪ :‬מרגרט סנגר‪ ,‬מייסדת ״הפדרציה האמריקאית להורות‬ ‫מתוכננת״‪ .‬סנגר כתבה ב־‪ 1921‬ששאלת העיקור של הבלתי כשירים היא‬ ‫״הבעיה הדחופה ביותר היום‪.‬״‪ 70‬באחד מנאומיה הציעה לעקר או לשים‬ ‫בסגר כ״חמישה־עשר או עשרים מיליון מהאוכלוסייה שלנו‪,‬״ ובניסוח‬ ‫עדין הסבירה שהם ״יתארגנו לשמש חיילי הגנה — הגנה על אלה שטרם‬ ‫נולדו מפני המומים של עצמם‪.‬״‪ 71‬היא הכריזה שפיקוח על הילודה הוא‬ ‫״לא פחות ולא יותר מזירוז התהליך של ניכוש הבלתי כשירים ומניעת‬ ‫לידות של מפגרים‪.‬״‪ 72‬בזכות עבודתה היתה סנגר מועמדת לקבלת פרס‬ ‫נובל לשלום שלושים ואחת פעמים — מספר לא ייאמן‪ ,‬וגדול פי שניים‬ ‫‪73‬‬ ‫מגאנדי‪.‬‬ ‫על פי השקפה זו‪ ,‬יצירת עולם טוב יותר פירושו חיים למען הקולקטיב‬ ‫— ובמקרה הצורך כפייה למען אותו קולקטיב‪ .‬החשיפה של תוכנית‬ ‫האאוגניה הנאצית שיתקה את תומכי האאוגניה הפרוגרסיביים באמריקה‪.‬‬ ‫אבל הדחף לתוכנית מרכזית לחיים‪ ,‬כפי שמציעים הבירוקרטים‪ ,‬לא‬ ‫מתה מעולם‪.‬‬

‫עולם באפר‬ ‫במלחמת העולם השנייה התחוללה התנגשות חזיתית של כל שלוש‬ ‫ההשקפות הקולקטיביסטיות החשובות הללו — ובין ‪ 50‬ל־‪ 80‬מיליוני‬ ‫בני אדם מתו‪ .‬הלאומנות הרומנטית הציפה את גרמניה הנאצית‪ ,‬ואיתה‬ ‫הסגידה לבירוקרטיה מרכזית ומשילות ״מדעית״ — ושישה מיליון‬

‫ ‬

‫לברוא את העולם מחדש ‬

‫‪155‬‬

‫יהודים נורו בכדורי הגרמנים או הושמדו בגזים במחנות המוות‪ .‬ברית‬ ‫המועצות התייחסה אל האוכלוסייה שלה כאל בשר תותחים להגנת‬ ‫המדינה ושלחה את אזרחיה למות בחזית סטלינגרד ללא רובים בידיהם‬ ‫אבל רובים מכוונים אל גבם‪ .‬ארצות הברית החזיקה בהסגר ‪ 117‬אלף‬ ‫יפנים‪ .‬בסוף המלחמה‪ ,‬התקווה הגדולה של נאורות חופשית מטלוס‬ ‫ונטולת אלוהים נגוזה — או‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬נקברה תחת הררי גופות של‬ ‫מלחמת העולם הראשונה והשנייה‪.‬‬ ‫המערב היה לפתע במשבר‪.‬‬ ‫למרות שיפורים טכנולוגיים עצומים — ובחלקו‪ ,‬בגלל אותם‬ ‫שיפורים — המין האנושי כמעט מחה את עצמו מעל פני האדמה‪ .‬המדע‬ ‫לא פתר את החיפושים אחר תכלית‪ .‬למעשה‪ ,‬עם גילוי הנשק האטומי‪,‬‬ ‫נראה שהמערב הגיע אל סף כליה עצמית‪ .‬החלום הגדול של הגדרה‬ ‫מחדש של בני האדם‪ ,‬גילוי ערכים נעלים ללא כל התייחסות לאלוהים‬ ‫או לתכלית אוניברסלית‪ ,‬מת ככל הנראה‪ .‬אמנם היו עוד מי שהחזיקו‬ ‫בתקווה במערב לניצחון הניסוי הסובייטי‪ ,‬אבל לאחר שהתגלו פשעיו‬ ‫של סטלין‪ ,‬גם תקווה זו נכזבה‪.‬‬ ‫מה יוכל להחליף את התקווה הזאת עכשיו?‬

‫פרק ‪8‬‬

‫אחרי השרפה‬

‫העולם שרד את מלחמת העולם השנייה‪ ,‬כמובן‪ .‬המערב לא רק שרד —‬ ‫הוא נהיה חופשי יותר‪ ,‬עשיר יותר‪ ,‬משגשג יותר מאי־פעם‪ .‬עושרם של‬ ‫בני האדם גדל באופן אקספוננציאלי‪ .‬תוחלת החיים עלתה‪.‬‬ ‫אבל נותר חור במרכז התרבות המערבית‪ :‬חור של משמעות‪ .‬החור‬ ‫הזה גדל והלך בעשורי השנים שחלפו מאז — סרטן המכרסם בלבנו‪.‬‬ ‫ניסינו למלא אותו ברצון לפעולה; ניסינו למלא אותו במדע; ניסינו‬ ‫למלא אותו באקטיביזם פוליטי משנה־עולם‪ .‬אף אחד מהם אינו מספק‬ ‫את המשמעות שאנחנו מחפשים‪.‬‬ ‫בסוף מלחמת העולם השנייה‪ ,‬האופטימיות האירופית מתה ונקברה‬ ‫תחת מטר של אפר אנושי‪ .‬הפילוסופיות של האירופים — אידיאלים של‬ ‫נאורות על ערכם של בני אנוש ועל הצורך לשאוף אל מעבר לאלוהים‬ ‫או לתיאולוגיה היוונית — הסתיימו בטרגדיה‪ .‬היטלר ניכס לעצמו‬ ‫אידיאולוגיות קודמות של קאנט‪ ,‬הגל וניטשה;‪ 1‬סטלין ציטט את מרקס;‬ ‫חסידי האאוגניה נטלו את רעיונותיהם מדרווין וקונט‪ .‬פרויקט הנאורות‬ ‫שאחרי לוק היה למגדל בבל‪ ,‬עם מטרה משותפת להחליף את הדת‬ ‫בהיגיון במקום לחפש התאמה בין השניים‪ .‬כשהמגדל התחיל לקרוא‬ ‫תיגר על אלוהים‪ ,‬הבונים התחילו להסתכסך זה עם זה‪ ,‬וכל אחד דיבר‬ ‫בשפה משלו‪.‬‬ ‫ואז המגדל התמוטט‪ ,‬והאדמה נותרה צחיחה‪.‬‬ ‫‪156‬‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪157‬‬

‫אירופה קברה מיליונים מבניה ובנותיה‪ .‬המערב הימר על המין‬ ‫האנושי ואכל מרורים‪.‬‬ ‫אבל אלוהים לא חזר‪ .‬המגנה כרטה‪ ,‬כתב הזכויות הראשון והנהדר‬ ‫של החירויות במערב‪ ,‬נחתם בשנת ‪ 1215‬על ידי המלך ג׳ון וקבע גבולות‬ ‫לכוחו של המלך על בסיס ״הערכה לאלוהים ולגאולת נפשותינו‪ ,‬לכל‬ ‫אבותינו ויורשינו‪ ,‬מתן כבוד לאלוהים וקידומה של הכנסייה הקדושה‬ ‫שלו‪.‬״ הטקסים הדתיים נשארו הנוהג באירופה עד אמצע המאה העשרים‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כשהילדים שנולדו בסביבות מלחמת העולם השנייה הגיעו לבגרות‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫האמונה בדת צנחה‪.‬‬ ‫גם האמונה בתבונה האנושית דעכה‪ .‬לאחר הטירוף הרה האסון של‬ ‫שתי מלחמות עולם‪ ,‬האזהרה התנ״כית לא לבטוח בנסיכים התבררה‬ ‫כנבואית‪ .‬התקווה שתלתה הנאורות ביכולת הקולקטיבית של המין‬ ‫האנושי לשפר את עצמו התמוטטה‪.‬‬ ‫ללא אלוהים‪ ,‬וללא הקולקטיב‪ ,‬מה שנותר הוא האנשים‪ .‬איש איש‬ ‫לעצמו‪.‬‬ ‫וכך עלתה לבמה הפילוסופיה של האקזיסטנציאליזם‪.‬‬ ‫האקזיסטנציאליזם התחיל למעשה במאה התשע־עשרה עם סרן‬ ‫קירקגור (‪ ,)1855-1813‬פילוסוף דני שהוטרד מבעיית התבונה של‬ ‫הנאורות‪ ,‬שהיתה בעיניו מתנשאת — התפיסה שבני אדם מסוגלים להבחין‬ ‫במערכת מוסר אוניברסלית היא חסרת תוחלת‪ ,‬הרעיון שההיסטוריה היא‬ ‫פרישה חפה מטעויות של דיאלקטיקה הגליאנית הוא פשטני מדי‪ .‬היקום‬ ‫קר וכאוטי — החיפוש של האדם אחר משמעות אינו יכול להתחיל בניסיון‬ ‫לחפש את המשמעות בחוץ‪ .‬האוניברסליזם של קאנט היה אופטימי מדי‪,‬‬ ‫ההסתמכות על המדע של קונט היתה בטוחה מדי בעצמה‪.‬‬ ‫במקום זאת‪ ,‬קירקגור טען שבני האדם חייבים למצוא משמעות‬ ‫באמצעות התבוננות פנימית‪ .‬השיטה שבה האדם בוחר לחיות היא‬ ‫קפיצת אמונה — אבל בקפיצה זו‪ ,‬האדם מוצא את המשמעות האישית‬ ‫שלו‪ .‬״סובייקטיביות היא האמת‪,‬״ כתב קירקגור‪ .‬״מבחינה אובייקטיבית‬

‫‪ 158‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אין שום החלטה או מחויבות אינסופית‪ ,‬ולכן זה נכון אובייקטיבית‬ ‫למחוק את ההבדל בין טוב לרע כמו גם את חוק האי־סתירה ואת ההבדל‬ ‫בין אמת לשקר‪.‬״ את האמת נוכל למצוא בתוכנו‪ 3.‬בעיני קירקגור‪ ,‬יש‬ ‫לעשות את קפיצת האמונה כדי להאמין באלוהים שמעבר לאתיקה‬ ‫מעשה ידי אדם — אותה ״השהיה טלאולוגית של המעשה המוסרי‪,‬״‬ ‫שלו‪ .‬קירקגור התמקד בתשוקה כמנוגדת להיגיון — הוא ראה בתשוקה‬ ‫את הכוח המניע החשוב ביותר בחיים והגיע למסקנה ש״המסקנות של‬ ‫התשוקה הן היחידות האמינות‪.‬״‪ 4‬הוא קיווה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שהקפיצה מתוך‬ ‫תשוקה תהיה אל האלוהים הנוצרי‪ .‬אבל בסופו של דבר מערכת האמונה‬ ‫שלו תוביל לא אל אלוהים אלא לסגידה לסובייקטיביות‪.‬‬ ‫אם האמת טמונה באדם‪ ,‬אזי כל האמת המוסרית הפכה אוטומטית‬ ‫לעניין של פרשנות סובייקטיבית‪ .‬זו היתה השקפתו של ניטשה כשאפיין‬ ‫את האדם העליון‪ :‬״זה יהי הגדול מכול‪ ,‬אשר יוכל להיות בודד מכול‪,‬‬ ‫נסתר מכול‪ ,‬פורש מכול‪ ,‬האדם שמעבר לטוב ולרוע‪ ,‬נגיד־מידותיו‪,‬‬ ‫עתיר הרצון; כי זה הדבר אשר יכונה גדלות‪ :‬אשר יוכל להיות רב צדדי‬ ‫וגם שלם‪ ,‬אשר ידע להיות נרחב וגם מלא‪.‬״‬

‫‪5‬‬

‫אבל על פי האקזיסטנציאליזם‪ ,‬כל אמת היא סובייקטיבית‪ ,‬ולא רק‬ ‫אמיתות מוסריות‪ .‬זו היתה השקפתו של קרל ג׳ספרס (‪,)1969-1883‬‬ ‫פילוסוף גרמני שכתב‪ ,‬״כל ידע הוא פרשנות‪.‬״‪ 6‬זו היתה גם השקפתו‬ ‫של מרטין היידגר (‪ ,)1976-1889‬שטען שהתמצית של הישות האנושית‬ ‫היא הטבע הבסיסי של הקיום — לא היגיון או תשוקה‪ ,‬אלא קיום‪.‬‬ ‫אם דקארט טען שניתן לחזות את ההוכחה והמשמעות בקיום האנושי‬ ‫באמצעות חשיבה — ״אני חושב‪ ,‬משמע אני קיים״ — אזי היידגר טען‬ ‫שהזהות שלנו מוגדרת אך ורק באמצעות הקיום עצמו‪ .‬מה היה פירוש‬ ‫הדבר מבחינה מעשית? בעיקר פירוק רעיונות ישנים של אמיתות נצחיות‬ ‫ותבונה אנושית עד ימי אפלטון ואריסטו‪ .‬מה ימלא את הפער? אותנטיות‬ ‫— האני האמיתי שמהרהר במותו ובחוסר המשמעות של היקום‪ ,‬״שולט‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪159‬‬

‫בעצמו‪.‬״‪ 7‬היידגר חזה ימים שבהם ״עוצמתו הרוחנית של המערב תאזל‬ ‫ומפרקיו יישברו‪ ,‬כשהתרבות הזאת למראית עין‪ ,‬הנוטה למות‪ ,‬תגווע‬ ‫ותגרור אחריה את כל הכוחות לבלבול ותניח להם להיחנק בשיגעון‪.‬״‬ ‫הוא הטיף בגלוי לכוח הרצון‪ ,‬וראה בחירה בין ״השאיפה לגדוּלה לבין‬ ‫קבלת ההידרדרות‪.‬״‪ 8‬ההרחבה של היידגר לרעיון של האינדיווידואל —‬ ‫שליטה בעצמנו ובמקומנו בעולם — הובילה אותו ככל הנראה לקשר‬ ‫‪9‬‬ ‫המקורי שלו עם הנאצים‪.‬‬ ‫אבל הפרשן האמיתי ביותר של האקזיסטנציאליזם היה ז׳אן פול‬ ‫סארטר (‪ .)1980-1905‬מבחינה פוליטית‪ ,‬סארטר היה מרקסיסט נאמן‪.‬‬ ‫כל חייו התנדנד בין תמיכה בקומוניזם הסובייטי ובין המאואיזם‪ .‬אבל‬ ‫תרומותיו הפילוסופיות שייכות יותר לממלכת הפרט‪ .‬לפי סארטר‪,‬‬ ‫בניגוד לפילוסופים הקדמונים וגם לאלה של תקופת הנאורות‪ ,‬הקיום‬ ‫קודם למהות‪ :‬במילים אחרות‪ ,‬אנחנו נולדים‪ ,‬ולאחר מכן יוצרים את‬ ‫עצמנו מחדש ללא הרף אל מול העולם‪ ,‬במקום להיות נתונים לתכתיבים‬ ‫של הטבע האנושי‪ .‬אין טוב או רע מוחלטים; ישנו רק העולם שקיבלנו‪,‬‬ ‫ותפקידנו ליצור את עצמנו שוב ושוב‪ ,‬תוך שימוש בחופש שניתן לנו‬ ‫לעשות זאת‪ .‬וכך כותב סארטר‪:‬‬ ‫בשום מקום לא כתוב שהטוב קיים‪ ,‬שעלינו להיות הוגנים‪ ,‬שאסור‬ ‫לנו לשקר; מפני שהעובדה היא שאנחנו נמצאים במישור שישנם בו‬ ‫רק בני אדם‪ ...‬אם הקיום אכן קודם למהות‪ ,‬לא ניתן להסביר דברים‬ ‫באמצעות ייחוסם לטבע אנושי קבוע ונתון מראש‪ .‬במילים אחרות‪,‬‬ ‫לא קיים דטרמיניזם‪ ,‬האדם חופשי‪ ,‬האדם הוא החופש‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬אם אלוהים אינו קיים‪ ,‬איננו מוצאים ערכים או צווים שנוכל‬ ‫לפנות אליהם כדי שיכשירו את התנהגותנו‪ .‬ולכן‪ ,‬בממלכת הערכים‬ ‫הברורה אין לנו שום תירוץ מאחורינו‪ ,‬אין שום הצדקה לפנינו‪.‬‬ ‫אנחנו לבדנו‪ ,‬ללא תירוצים‪ .‬זה הרעיון שאנסה להבהיר כשאני אומר‬ ‫שהאדם נדון להיות חופשי‪ .‬נדון‪ ,‬מפני שהוא לא יצר את עצמו‪ ,‬ועם‬

‫‪ 160‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫זאת‪ ,‬בהיבטים אחרים הוא חופשי; מפני שברגע שהושלך לעולם הוא‬ ‫‪10‬‬ ‫אחראי לכל מעשיו‪.‬‬ ‫זהו רעיון המנוסח באופן יפהפה — רעיון גדוש בטרגדיה של הקיום‪,‬‬ ‫אבל מלא תקווה באשר ליכולתו של האדם לחפש בתוך עצמו משהו‬ ‫נעלה יותר‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא גם מותיר את בני האדם ללא ציון דרך‪ .‬הוא‬ ‫אינו מבטיח תכלית קהילתית או יכולת קהילתית; הוא מתמקד כמעט‬ ‫לחלוטין בפרט‪ ,‬אך מותיר אותו ללא מדריך פרט למדריך הפנימי שלו‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬אמונתו של סארטר בטבע אנושי שאינו קבוע פותחת את‬ ‫הדלת לתוכניות אוטופיות מכל הסוגים — אם רק נצליח לשנות את‬ ‫המערכת‪ ,‬כמו שטען מרקס‪ ,‬אולי האדם החדש יגיע‪ ,‬עטור תהילה‪.‬‬

‫״חוק הטבע״ החדש‬ ‫הסגידה של הנאורות לתבונה באה אל קצה בדמעות במהלך המחצית‬ ‫הראשונה של המאה העשרים‪ ,‬אבל האמונה הממושכת שלה במדע‬ ‫תוגמלה בשפע‪ .‬אין כל ספק שקצב התגליות המדעיות גדל במהירות‬ ‫בתקופה שלאחר הנאורות‪ ,‬כאשר תוחלת החיים הממוצעת באירופה‬ ‫‪11‬‬ ‫עמדה ב־‪ 1850‬על ‪ 36.3‬ואילו ב־‪ 1950‬כמעט הוכפלה ל־‪.64.7‬‬ ‫המדע היה העתיד‪.‬‬ ‫הפילוסופיה של שלטון המדע הביאה לזוועות של שתי מלחמות עולם‬ ‫ולרוח בלהה של שלטון מרכזי ורודני‪ .‬אבל המחשבה שהמדע מסוגל‬ ‫לשחרר את האנושות עדיין היתה באוויר בתקופה שלאחר המלחמה‪.‬‬ ‫ולמה לא? כמו שאמר ג׳ון פ׳ קנדי באחד מנאומיו האחרונים ב־‪,1963‬‬ ‫״המדע הוא האמצעי החזק ביותר שיש לנו לאיחוד הידע‪ ,‬וכמחויבות‬ ‫מרכזית שלו בעתיד עליו לעסוק בעיקר בהתמודדות עם בעיות החוצות‬ ‫גבולות — גבולות בין המדעים‪ ,‬גבולות בין מדינות‪ ,‬או גבולות בין‬ ‫הדאגות המדעיות והאנושיות של האדם‪.‬״‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪161‬‬

‫ההתמקדות במדע השתנתה באופן רדיקלי‪ .‬על פי הפילוסופיה‬ ‫של פרנסיס בייקון‪ ,‬המדע התחיל כסיוע לשיפור התנאים החומריים‬ ‫של האדם‪ .‬עם הזמן הוא השתנה והפך לסיוע לשיפור מצבו המוסרי‬ ‫של האדם‪ ,‬אם כי לא המקור למוסריות עצמה‪ .‬אבל עכשיו‪ ,‬לאחר‬ ‫שאלוהים יצא מהתמונה והקולקטיב הורשע בפשעים החמורים ביותר‬ ‫בהיסטוריה האנושית‪ ,‬הוטל על המדע ליצור מוסריות חדשה‪ ,‬חוק‬ ‫חדש‪ .‬האקזיסטנציאליסטים צמצמו את התכלית האנושית ליצירת אמת‬ ‫סובייקטיבית; המדע סיפק את השריד האחרון של אמת אובייקטיבית‬ ‫במחשבה המערבית‪.‬‬ ‫התשובה אפוא היתה הטבע‪ .‬חקירת הטבע נהפכה לתכלית‪.‬‬ ‫המורשת של המחשבה המערבית הסתמכה על חוק הטבע — הרעיון‬ ‫של תכלית אוניברסלית הניתנת לגילוי ביקום באמצעות השימוש‬ ‫בתבונה‪ .‬הטבע נחשב לא כהצדקה להתנהגות‪ ,‬אלא כרמז לדפוס רחב‬ ‫יותר בבריאה‪ :‬הדברים תוכננו עם תכלית‪ ,‬ותפקידם של בני האדם‬ ‫החופשיים לפעול בהתאם לתבונה הנכונה להשגת התכלית הזאת‪ .‬מה‬ ‫שעלינו לעשות הוא חלק בלתי נפרד מהקיים‪ :‬פטיש נוצר כדי להכות‪,‬‬ ‫עט כדי לכתוב‪ ,‬והאדם כדי לחשוב‪ .‬בני האדם יכולים לחשוב על הטוב‪,‬‬ ‫ואז לעצב את העולם שסביבם כך שיוכלו להשיג אותו‪.‬‬ ‫עכשיו‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬הבשיל חוק הטבע בצורתו החדשה‪ :‬האמונה‬ ‫שמה שקורה בטבע הוא ״טבעי״‪ ,‬ולכן אמיתי‪ .‬זה היה רחוק מאוד מ״חוק‬ ‫הטבע״ המקורי; הוא אמר שבני האדם הם בעלי חיים‪ ,‬ושתכליתם היא‬ ‫לפעול על פי האינסטינקטים שלהם‪ ,‬ולא בהתאם לתבונתם‪.‬‬ ‫אבל האמונה החדשה‪ ,‬שהמדע ייקח אותנו אל הכוכבים ומעבר‬ ‫להם‪ ,‬עמדה לקרוס‪ .‬שכן‪ ,‬אם הקדמונים הסתמכו על התבונה האנושית‬ ‫שתאפשר לנו לחפש ולמצוא באופן חופשי אמיתות מוסריות‪ ,‬והכתבים‬ ‫היהודים־נוצרים קראו לאדם להשתמש בתבונה כדי למצוא את אלוהים‪,‬‬ ‫וברצון החופשי כדי ללכת בדרכיו‪ ,‬אזי עכשיו המדע חתר תחת ההיגיון‬ ‫והרצון החופשי‪.‬‬

‫‪ 162‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫התמיכה הרצינית הראשונה בנקודת ההשקפה שבני האדם כבר אינם‬ ‫שחקנים חופשיים ורציונליים באה מזיגמונד פרויד (‪ .)1939-1856‬פרויד‬ ‫היה שרלטן‪ ,‬איש יחסי ציבור גאוני אבל מטפל פסיכולוג איום ונורא‪.‬‬ ‫הוא היה רופא אליל שרשם דרך שגרה אמצעים שהזיקו למטופלים‪,‬‬ ‫ואחר כך כתב מאמרים בדויים והתרברב בתוצאות המדהימות שלו‪.‬‬ ‫באחת ההרצאות שלו בשנת ‪ ,1896‬טען שבאמצעות חשיפת טראומות‬ ‫מיניות בילדוּת ריפא שמונה־עשר מטופלים‪ .‬אחר כך הודה שלא ריפא‬ ‫אף אחד‪ .‬פרויד עצמו קבע‪ ,‬״למעשה אינני כלל אדם של מדע‪ ,‬לא צופה‪,‬‬ ‫לא עורך ניסויים‪ ,‬לא הוגה‪ .‬על פי המזג שלי איני אלא קונקוויסטדור‬ ‫— ובתרגום אם תרצו‪ ,‬הרפתקן — עם כל הסקרנות‪ ,‬התעוזה והעקשנות‬ ‫‪12‬‬ ‫של אדם מסוג זה‪.‬״‬ ‫אבל התיאוריות המהפכניות של פרויד על הטבע האנושי נעשו‬ ‫מפורסמות‪ .‬הוא טען שהדת אינה אלא צורה של ״תסביך ילדות״‬ ‫שהעולם צריך להירפא ממנו‪ .‬הוא טען ששורשי הדת נעוצים באירוע‬ ‫עתיק שבמהלכו קבוצת אחים פרהיסטוריים הרגו את אביהם‪ .‬חלומות‬ ‫הם סוג של הגשמת מאוויים‪ ,‬התנהגות היא ביטוי לתשוקות לא מודעות;‬ ‫באופן כללי‪ ,‬אנשים נשלטים בידי כוחות שמעבר לשליטתם‪ .‬בעקבות‬ ‫אפלטון הציג פרויד נפש בעלת שלושה חלקים — אפלטון דיבר על‬ ‫תבונה‪ ,‬רוח ותאווה‪ ,‬ואילו פרויד הציע סופר־אגו (תבונה מוסרית)‪,‬‬ ‫אגו (חוויית החיים המתנודדת בין התאווה לתבונה) ואיד (תאווה)‪.‬‬ ‫אבל במקום שבו אפלטון אמר שהאדם צריך לפעול לאיחוד הרוח עם‬ ‫התבונה כדי להתגבר על התאווה‪ ,‬פרויד טען שהפתרון האפשרי הטוב‬ ‫ביותר הוא לפעול לחשיפת הכוחות הלא־מודעים המעצבים את האיד‬ ‫שלנו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬פרויד האמין שכולנו נשלטים בידי כוחות שאיננו‬ ‫יכולים להבין ללא התערבות פסיכואנליטית‪.‬‬ ‫פרויד התמקד כל כולו בתסביכים מיניים‪ .‬הוא חשב שניתן לעשות‬ ‫סובלימציה של תסביכים מיניים — לתעל מחדש אנרגיות למטרות‬ ‫מועילות יותר — אבל מכאן נדרש צעד אחד בלבד לדחיית הסובלימציה‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪163‬‬

‫הזאת לטובת שחרורנו מתסביכים באמצעות הפקרות מינית‪ .‬וכך התוודע‬ ‫הציבור לאלפרד קינסי (‪ ,)1956-1894‬שרכב על גל של התלהבות‬ ‫מהפקרות מינית והצדקתה‪ .‬קינסי היה זואולוג מאוניברסיטת אינדיאנה‬ ‫שהוקסם מהצביעות לכאורה של האמריקאים המדחיקים‪ .‬בניגוד לפרויד‪,‬‬ ‫קינסי האמין שבני האדם יוכלו לצאת לחופשי רק אם ישליכו את כל‬ ‫כבלי המוסריות היהודית־נוצרית‪ .‬הוא בז לתיאוריות של פרויד‪ ,‬ולפי‬ ‫וורדל ּפוֹ ֶמרוֹ י ״היה המום מהשיפוטים המוסריים‬ ‫הביוגרף שלו ועמיתו ֶ‬ ‫‪13‬‬ ‫שפרויד עשה ללא הרף‪.‬״‬ ‫ב־‪ 1948‬פרסם קינסי את ספרו פורץ הדרך ‪Sexual Behavior in‬‬ ‫‪( the Human Male‬התנהגות מינית של הגבר)‪ .‬חמש שנים לאחר מכן‬ ‫חזר עם ‪( Sexual Behavior in the Human Female‬התנהגות מינית של‬ ‫האישה)‪ .‬מחקרים קפדניים אלה לכאורה מצאו ש־‪ 85‬אחוזים מהגברים‬ ‫ו־‪ 48‬אחוזים מהנשים קיימו יחסי מין לפני הנישואים‪ ,‬ומחצית מהגברים‬ ‫וארבע מכל עשר נשים בגדו בבני זוגם‪ .‬לפי קינסי‪ ,‬קרוב לשבעה מתוך‬ ‫עשרה גברים שכבו עם זונות‪ 10 ,‬אחוזים היו הומוסקסואלים לתקופות‬ ‫ממושכות‪ ,‬ו־‪ 17‬אחוזים מהגברים בחוות חקלאיות קיימו יחסי מין עם‬ ‫בעלי חיים‪ .‬קינסי טען גם ש־‪ 95‬אחוזים מהנשים הפנויות עברו הפלות‪,‬‬ ‫וגם ‪ 25‬אחוזים מהנשים הנשואות‪ .‬האמריקאים‪ ,‬לפי קינסי‪ ,‬היו חבורה‬ ‫וולגרית למדי‪.‬‬ ‫הספר הראשון נחטף מהמדפים‪ ,‬ובחודשיים הראשונים נמכרו ‪200‬‬ ‫אלף עותקים‪.‬‬ ‫אבל המדע של קינסי היה פגום באופן עמוק‪ .‬העיתונאית סו ֶאלין‬ ‫מסבירה שהסטטיסטיקות של קינסי לא שיקפו את המציאות‪ ,‬מפני‬ ‫שהמדגם שלו לא שיקף את המציאות‪ :‬מתוך המדגם המקורי שלו‪ ,‬שמנה‬ ‫‪ 5,300‬גברים לבנים‪ ,‬לפחות ‪ 317‬היו קטינים שחוו התעללות מינית‪ ,‬״כמה‬ ‫מאות״ היו זונות ממין זכר ומאות היו ככל הנראה עברייני מין בבית‬ ‫הסוהר בזמן הריאיון‪ .‬המרואיינים בחרו להשתתף במדגם‪ ,‬ומי שבוחרים‬ ‫להשתתף במחקרים כאלה נוטים למתירנות יתר מבחינה מינית‪ .‬קינסי‬

‫‪ 164‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫השתמש במתודולוגיה מחרידה לא פחות גם כשסקר נשים‪ .‬אין פלא‬ ‫שיו״ר הוועדה לסטטיסטיקה באוניברסיטת שיקגו‪ ,‬וו׳ אלן ווליס‪ ,‬נזף‬ ‫‪14‬‬ ‫בקינסי על ״כל השיטה של איסוף והצגה של הנתונים‪.‬״‬ ‫אבל שאלת המציאות במתודולוגיה של קינסי היתה חשובה פחות‬ ‫מאשר ההבטחה המפורשת שלו‪ :‬ניתן לשפר את בני האדם באמצעות‬ ‫דחיקה הצדה של המוסריות הישנה‪ .‬והחדשות הטובות מכולן היו שהכול‬ ‫טבעי‪ .‬לא צריך עוד להתאמץ כדי לגלות את חוק הטבע; אין עוד צורך‬ ‫להשתמש בתבונה כדי לדכא דחפים ביולוגיים‪ .‬משהפכנו לבעלי חיים‪,‬‬ ‫יכולנו להיות חופשיים יותר‪ .‬אם זה נעים לנו‪ ,‬לא רק שעלינו לעשות‬ ‫את זה‪ ,‬מוטלת עלינו חובה ביולוגית לעשות את זה‪ .‬תשכחו מהחתירה‬ ‫למשמעות קיומית — כולנו יכולים למצוא אמת בכך שנהיה אנחנו‬ ‫עצמנו‪ .‬זה היה הטיעון של רוסו לפרא האציל במשמעותו הביולוגית‬ ‫הקיצונית ביותר‪.‬‬ ‫והבסיס לטיעון זה יתחזק עוד יותר בקהילה המדעית‪ .‬בתוך זמן קצר‬ ‫יטענו המדענים שהיכולת לבחירה חופשית אינה קיימת עוד — שאנחנו‬ ‫אוטומטים‪ ,‬עבדים לביולוגיה שלנו‪ ,‬רובוטים מרוּמים בידי התוצר‬ ‫המתוחכם של מערכת העצבים שלנו‪.‬‬ ‫פרופסור א״א וילסון מאוניברסיטת הרווארד היה ככל הנראה החסיד‬ ‫הנלהב ביותר של נקודת השקפה זו‪ :‬הוא טען שבני האדם מתוכנתים‬ ‫באופן בלתי ניתן לשינוי‪ ,‬שמשפיע עליהם להתנהג בדרכים מסוימות‬ ‫בתגובה לסביבתם‪ .‬יתר על כן‪ ,‬באמצעות חקירת האינטראקציה של‬ ‫אותו טבע פנימי עם הסביבה‪ ,‬אפשר לחזות באופן מלא את ההתנהגות‬ ‫האנושית‪ .‬התרבות אינה אלא תוצר של אותה אינטראקציה‪ :‬האבולוציה‬ ‫של דרווין משלה בכיפה‪ .‬וילסון כינה את התיאוריה שלו החובקת כול‬ ‫סוציוביולוגיה‪ .‬לדבריו‪ ,‬סוציוביולוגיה יכולה לספק את ״שיתוף הפעולה״‬ ‫הגדול של המדע‪ ,‬הממזג את מדעי המוח והביולוגיה ההתפתחותית‬ ‫והפיזיקה — כל המדעים — לשלם מגובש‪.‬‬ ‫וכך נעלמה היכולת של האדם‪ .‬נראה שתכלית האדם נעלמה גם היא‪.‬‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪165‬‬

‫אם בני האדם אינם יכולים לשנות דבר‪ ,‬מפני שאינם שחקנים חופשיים‪,‬‬ ‫ואם ההבחנה של דייוויד יום בין המצוי לבין הראוי עודנה בתוקף — אם‬ ‫אי־אפשר ללמוד מה מוסרי מהטבע עצמו — אזי בני האדם נותרו חסרי‬ ‫כול‪ ,‬פרט להדוניזם‪ .‬הם יצורים של תענוג וכאב‪ ,‬בעלי חיים הנטועים‬ ‫בביולוגיה‪ ,‬ומגיבים לגירויים‪.‬‬

‫הניאו־נאורות‬ ‫אבל רבים מאותם מדענים שקידמו את החזון המכניסטי‪ ,‬החומרני‪ ,‬של‬ ‫בני האדם והיקום לא רצו — למרבה המזל — לנטוש את בני האדם‬ ‫לחסדי הגורל‪ ,‬ורבים מהם עשו מאמצים לחזור לשורשי הנאורות‪ .‬כשם‬ ‫שההוגים של הנאורות הסתמכו על כוחה של התבונה‪ ,‬הסתמכו הם על‬ ‫כוחו של המדע‪ .‬לכאורה‪ ,‬השכל האנושי יוכל למשול שוב בכיפה לאחר‬ ‫שינתח את העולם סביבו‪ .‬החיפוש הזה יספק לבני האדם משמעות‪:‬‬ ‫באמצעות חקר טבעו של היקום נוכל להבין סוף־סוף את אחדותו‪ .‬וילסון‬ ‫עצמו מכריז כי מטרתו היא לחדש את החיפוש של הנאורות‪ :‬״כשבונים‬ ‫את הידע מהמציאות והתבונה בלבד‪ ,‬כשהוא נקי מאמונות טפלות‪ ,‬ניתן‬ ‫לכנס יחד את כולו ליצירת מה שהגדיר פרנסיס בייקון‪ ,‬גדול חלוצי‬ ‫‪15‬‬ ‫הנאורות‪ ,‬ב־‪ 1620‬ה׳אימפריה של האדם׳‪.‬״‬ ‫כמובן‪ ,‬כפי שראינו‪ ,‬ההסתמכות של הנאורות על התבונה התנתקה‬ ‫מההתגלות — ההנחה של הוגיה הגדולים שבני האדם יכולים להפיק את‬ ‫הראוי מתוך המצוי ואז לאכוף את הרצוי — הובילה מרחובותיה המדממים‬ ‫של פריז המהפכנית אל הלמות המגפיים של היטלר‪ .‬האופטימיות של‬ ‫וילסון היתה נשמעת הרבה יותר טוב ב־‪ 1789‬מאשר ב־‪.2018‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬ההוגים של הניאו־נאורות ממשיכים להכריז על תכלית‬ ‫חדשה למין האנושי הניתנת לגילוי באמצעות המדע‪ .‬כמו שכתב‬ ‫וילסון‪:‬‬

‫‪ 166‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫העדפת החיפוש אחר מציאות אובייקטיבית על פני התגלות היא‬ ‫דרך אחרת לספק רעב דתי‪ ...‬מטרת החיפוש להציל את הרוח‪ ,‬לא‬ ‫באמצעות כניעה אלא בשחרור המוח האנושי‪ .‬האמונה המרכזית‬ ‫שלו‪ ,‬כמו שידע איינשטיין‪ ,‬היא איחוד הידע‪ .‬לאחר שאיחדנו ידע‬ ‫‪16‬‬ ‫מסוים במידה מספקת‪ ,‬נבין מי אנחנו ומדוע אנחנו כאן‪.‬‬ ‫וילסון דוחה את אקווינס ואת קאנט‪ .‬הוא דוחה כל ניסיון ליצור תכלית‬ ‫או משמעות על גב ערכים נעלים או נצחיים‪ .‬ערכים אלה‪ ,‬הוא מודה‪,‬‬ ‫תלויים במידה רבה ברעיון של רצון חופשי שהמדע המודרני דחה‬ ‫לכאורה‪.‬‬ ‫במקומם מציע וילסון אמונה מסוג חדש‪ :‬אמונה במדע‪.‬‬ ‫בשלב זה יכולנו לשאול אם האמונה במדע לא היתה האמונה שהביאה‬ ‫לנו את האאוגניקה ואת התכנון המרכזי‪ .‬אבל הרעיון של וילסון שונה‪:‬‬ ‫לא מניפולציה מדעית של בני האדם‪ ,‬אלא התגלות הדרגתית של ערכים‬ ‫מעשיים העולים בקנה אחד עם הטבע שמגדיר את כולנו‪ .‬וילסון מאמין‬ ‫שעקרונות המוסר הם תוצאה טבעית של האבולוציה עצמה‪ ,‬בשילוב‬ ‫עם הסביבה; תרבות היא תוצאה‪ ,‬לא תכלית‪ .‬וילסון מסביר את הדברים‬ ‫כפי שהם‪.‬‬ ‫וילסון טוען שהאמפיריקן מזהה את הערך של מערכת אתית על פי‬ ‫הצלחתה‪ :‬״אתיקה היא התנהגות שזוכה לתמיכה עקבית בחברה ומוצאת‬ ‫את ביטויה בקוד של עקרונות‪.‬״ ניתן להסביר את צדקתה של מערכת‬ ‫אתית באמצעות השכיחות שלה‪.‬‬ ‫אבל מה בדבר העובדה שמערכות אתיות נוראות שלטו באנושות‬ ‫במהלך ההיסטוריה? מה בדבר העובדה שמיליארדי בני אדם חיים תחת‬ ‫שלטון רודני‪ ,‬או שהקנאות הדתית שהרחיקה מלכתחילה את וילסון‬ ‫מהכנסייה משגשגת כיום ברחבי העולם? מה בדבר העובדה שבמקום‬ ‫שהעולם ייכבש בהדרגה בקסמי הליברליזם העל־לאומי‪ ,‬כמו שחזה‬ ‫פרנסיס פוקוימה‪ ,‬שבו ופרצו עימותים בין תרבויות בהתאם לתיאוריות‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪167‬‬

‫של סמואל הנטינגטון? מה בדבר העובדה שכמה מהמרכיבים הקבועים‬ ‫שווילסון דוחה במלוא פיו הטביעו חותם על החוויה האנושית ועל‬ ‫המוסריות האנושית — בהם סממני הפולחן הדתי והשימוש בדת כבסיס‬ ‫למערכות מוסריות?‬ ‫וכאן עושה וילסון את קפיצת האמונה‪ :‬״הטיעון האמפיריציסטי קובע‬ ‫שאם נחקור את השורשים הביולוגיים של התנהגות מוסרית ונסביר את‬ ‫המקורות וההטיות המהותיות שלהם‪ ,‬נוכל להשיג הסכמה אתית נבונה‬ ‫ובת־קיימא‪.‬״‬ ‫ואולם וילסון משתמש בכלים שכבר אינם עומדים לרשותו‪ .‬מי‬ ‫מחליט מהי אותה הסכמה ״נבונה ובת־קיימא״? הווקס פופולי (קול‬ ‫העם) — איזו השקפת עולם ״נתפסת על ידי ציבור רחב יותר כנכונה‪.‬״‬ ‫זה יחסי לגמרי — פופולריות אינה יכולה להחליף מצפן מוסרי אמין‪.‬‬ ‫וכך וילסון נסוג בחזרה אל הגל‪ :‬מה שנכון יבוא בקרוב‪ ,‬או ישתנה כדי‬ ‫להיות נכון יותר‪ .‬וילסון מוחק את הטיעון של דייוויד יום שאיננו יכולים‬ ‫ללמוד את מה שרצוי שנעשה ממה שמצוי בטבע — וזאת מפני שאין‬ ‫רצוי‪ .‬יש רק מצוי‪ .‬והוא יכול תמיד להשתנות‪ .‬לפי וילסון‪ ,‬התפתחותה‬ ‫של המוסריות האנושית אינה בבני אדם שפועלים כדי לשפר את העולם‪,‬‬ ‫אלא בבני אדם שפועלים כסוכני מידע של אינטגרציה ופולטים ללא‬ ‫הרף עקרונות מוסר מעודכנים‪ .‬מוסריות הופכת ל״אוסף של אלגוריתמים‬ ‫רבים‪ ,‬שפעולותיהם המשולבות מוליכות את המוח על פני נוף של מצבי‬ ‫‪17‬‬ ‫רוח ואפשרויות בחירה מגוונות‪.‬״‬ ‫כל זה מותיר כמובן כמה שאלות שלא נענו‪ .‬ראשית‪ ,‬איך רצוי‬ ‫שנחיה? אין רצוי — יש רק החיים כפי שאנחנו חיים אותם‪ .‬אבל בסופו‬ ‫של דבר‪ ,‬גם זה אינו נותן לנו תכלית‪ .‬בני האדם לא נוצרו כדי למצוא‬ ‫משמעות בקיום‪ .‬וילסון אינו מספק לנו עזרה כאן‪ .‬שנית‪ ,‬וילסון‬ ‫משתמש בהמון פעלים פעילים כדי לתאר את החיפוש אחר משמעות‬ ‫— ״אנחנו עומדים לנטוש את הברירה הטבעית‪ ,‬התהליך שיצר אותנו‪,‬‬ ‫כדי לכוון בעצמנו את האבולוציה שלנו באמצעות בחירה מרצון‪,‬״‬

‫‪ 168‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הוא כותב ב־‪ 18.The Meaning of Human Existence‬אבל ״אנחנו״‬ ‫זו חבילת נוירונים; ״לכוון״ הוא פועל פעיל בשעה שלמען האמת‪,‬‬ ‫אין לנו תפקיד פעיל בהגדרה של מה שנעשה בהמשך‪ .‬האם באמת‬ ‫יכולה להיות משמעות כשאיננו יכולים לקבוע מה נעשה בהמשך —‬ ‫אם אנחנו אבנים ביולוגיות המושלכות בחלל ומיועדות לנחות במקום‬ ‫ובזמן שנקבע מראש?‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬וילסון נסוג לאקזיסטנציאליזם של סארטר‪ ,‬אם כי הוא‬ ‫חסר את אמונתו הנלהבת של סארטר ברצונו של האדם‪ :‬״נראה שאנחנו‬ ‫לגמרי לבדנו‪ .‬וזה לדעתי דבר טוב מאוד‪ .‬פירושו שאנחנו חופשיים‬ ‫לחלוטין‪ ...‬לרשותנו עומדות אפשרויות חדשות שהדורות הקודמים לא‬ ‫העזו לחלום עליהן‪.‬״ אבל זה אינו נכון על פי השקפותיו של וילסון‬ ‫עצמו‪ .‬את כל ה״אפשרויות שלנו״ פסלה המדענות* של וילסון — הן אינן‬ ‫״שלנו״‪ ,‬מפני שאיננו אלא בעלי חיים שחיים את חייהם ללא החופש‬ ‫לבחור בין אפשרויות‪ ,‬והן אינן ״אפשרויות״‪ ,‬מאחר שהטבע מצווה‪ ,‬הוא‬ ‫אינו מבקש‪ .‬אותן ״אפשרויות״ הן הדרך של הטבע המונחת לרגלינו‬ ‫ואנחנו נלך בה בלי לטעות‪ ,‬בין שאנחנו מאמינים ברצוננו ללכת בה‬ ‫ובין שלא‪ .‬כשווילסון אומר‪ ,‬״יש לנו מספיק אינטליגנציה‪ ,‬רצון טוב‪,‬‬ ‫נדיבות ויוזמה להפוך את העולם לגן עדן גם לעצמנו וגם לביוספרה‬ ‫שהעניקה לנו חיים‪,‬״ הוא אינו מספק לנו שום הסבר סביר לשאלה‬ ‫ממה מורכב אותו גן עדן‪ ,‬איך נוכל לשאוף לאותו גן עדן ומדוע עלינו‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬בהתחשב בכך שחיינו חשובים פחות או יותר כמו חייהן של‬ ‫הנמלים שחקר מלכתחילה‪ .‬כשווילסון אומר‪ ,‬״אנחנו חייבים להבין את‬ ‫עצמנו גם במונחים אבולוציוניים וגם במונחים פסיכולוגיים כדי לתכנן‬ ‫עתיד רציונלי יותר המוגן מפני אסונות‪,‬״ הוא מתרחק מהגניאלוגיה‬ ‫הנטורליסטית דטרמיניסטית שלו של אמות מידה מוסריות ומתחיל‬ ‫‪19‬‬ ‫להטיף למשהו שקרוב לערכים הנעלים שהוא מתעב לכאורה‪.‬‬ ‫* ‪ — scientism‬הגישה לפיה ניתן להסביר את הטבע האנושי באמצעות המדע‬ ‫בלבד‪.‬‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪169‬‬

‫נראה שהוגים אחרים אימצו את הערכים הנעלים של הנאורות‬ ‫באופן ברור יותר — ובלתי מדעי‪ .‬אם המדע החדש חסם את האפשרות‬ ‫של בחירה ורצון חופשיים‪ ,‬חסידי המדענות הסכימו להתעלם מעובדה‬ ‫לא נוחה זו‪ .‬אם המדע החדש העמיד בסימן שאלה את האפשרות של‬ ‫אמיתות אנושיות אוניברסליות‪ ,‬חסידי המדענות היו מוכנים להתעלם‬ ‫גם מזה‪ .‬במקום זאת‪ ,‬אותם הוגים של הניאו־נאורות חזרו אל הנחות‬ ‫היסוד של הנאורות בשם המדע‪ :‬לטענתם‪ ,‬אותה נאורות שהביאה איתה‬ ‫את הקדמה המדעית הביאה איתה גם עידן של מוסריות אוניברסלית‪.‬‬ ‫קחו לדוגמה את הפסיכולוג מהרווארד סטיבן פינקר‪ .‬ספרו של פינקר‬ ‫‪( Enlightment Now‬נאורות עכשיו) הוא שיר הלל רב־עוצמה לערכי‬ ‫הנאורות‪ .‬בניגוד לווילסון שפסל את קאנט כלא מדעי‪ ,‬פינקר מאמץ את‬ ‫קריאתו של קאנט ״להבין״‪ .‬הוא גם תומך במונחים נלהבים בכוחה של‬ ‫התבונה‪ :‬״העיקרון של הנאורות‪ ,‬שלפיו אנחנו יכולים להשתמש בתבונה‬ ‫ובחמלה כדי לחזק את השגשוג האנושי‪ ,‬נראה אולי מובן מאליו‪ ,‬נדוש‪,‬‬ ‫מיושן‪ ...‬התברר לי שהוא לא‪.‬״‪ 20‬ופינקר צודק כמובן כאשר הוא מכביר‬ ‫מילים ומהלל את הצמיחה של ההיגיון האנושי — את הרווחים החומריים‬ ‫שהוא מקנה‪.‬‬ ‫אבל פינקר גם מרמה קצת‪ .‬אין ספק שהוא תומך בגרסאות של רצון‬ ‫ואמת שהמדע אינו יכול להצדיק‪ :‬גרסאות אלה נובעות ממסורת יהודית־‬ ‫נוצרית שהוא דוחה‪ .‬הוא מאמץ את הרעיונות של הנאורות שיש להם‬ ‫שורשים יהודיים־נוצריים‪ ,‬ובו בזמן הוא כורת את אותם השורשים‪ .‬פינקר‬ ‫מתייחס אל הנאורות כאל התנתקות משמעותית מהחשיבה שקדמה לה‪.‬‬ ‫זה אינו נכון‪ ,‬כפי שראינו‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא נותן את ידו לכשל הלוגי ״שום‬ ‫סקוטי אמיתי״* — הוא מתייג את הוגי הנאורות‪ ,‬כמו רוסו‪ ,‬הרדר‪ ,‬שלינג‬ ‫וחברים אחרים כ״מתנגדי הנאורות״‪ ,‬מתעלם מחבירתם אל הוגי נאורות‬ ‫* שום סקוטי אמיתי הוא כשל לוגי שביסודו ניסיון אד הוק להגן על טענה‬ ‫אוניברסלית לא מנומקת מדוגמה נגדית שהועלתה נגדה‪.‬‬

‫‪ 170‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אחרים ומשליך אותם אל האפלה שבחוץ‪ .‬בספר בן ארבע מאות עמודים‬ ‫על הנאורות‪ ,‬הוא אינו מזכיר כלל את המהפכה הצרפתית — שכפי‬ ‫שראינו סגדה לפולחן התבונה‪ .‬פינקר רוצה לקטוף את פירות הנאורות‬ ‫בלי להכניס את הרגליים לזבל‪ .‬אבל לזבל היה קשר הדוק בדיוק לאותה‬ ‫סגידת תבונה החפה מכל אלוהים שפינקר מאמץ‪ .‬כמו שאומר יורם‬ ‫חזוני‪ ,‬״בקצרה‪ ,‬צעדי הקדמה העיקריים שחסידי הנאורות הנלהבים של‬ ‫היום מבקשים לקדם הונעו כבר לפני שנים‪ .‬וכלל לא ברור באיזו מידה‬ ‫‪21‬‬ ‫הנאורות הביאה תועלת לאחר שהגיעה‪.‬״‬ ‫אבל מה שחשוב עוד יותר‪ ,‬פינקר אינו מסביר מדוע התבונה צריכה‬ ‫לחגוג את ניצחונה‪ .‬הוא מניח כמובן מאליו את הרעיון שרווחים חומריים‬ ‫נמצאים בעדיפות הגבוהה ביותר‪ .‬הוא כותב שהקדמה האנושית ״דורשת‬ ‫רק את הביטחון בכך שהחיים טובים מהמוות‪ ,‬הבריאות טובה מהחולי‪,‬‬ ‫השפע טוב מהמחסור‪ ,‬החירות טובה מהכפייה‪ ,‬האושר טוב מהסבל‬ ‫והידע טוב מהדעות הקדומות והבורות‪.‬״ זו חשיבה מעגלית‪ :‬אם מניחים‬ ‫שפינקר צודק‪ ,‬מתברר שפינקר צודק‪ .‬אבל הוא אינו צודק‪ ,‬לפחות לא‬ ‫לרוב בני האדם‪ .‬הכול תלוי בהגדרת האושר‪ ,‬שפינקר מעמיד כנגד הסבל‬ ‫— כאילו ניתן להשיג את האושר כולו מחום של ‪ 37‬מעלות‪ ,‬ארוחה טובה‬ ‫ואספקה קבועה של מין‪ .‬אבל למעשה לא אלה מרכיבים את האושר‪ .‬בני‬ ‫האדם מראים שוב ושוב שהם זקוקים למשהו נוסף — האדם אינו יכול‬ ‫לחיות רק על מדדים של איכות חיים‪ .‬הקדמה החומרית של האדם ללא‬ ‫סיפוק רוחני אינה מספקת‪ .‬אנשים זקוקים למשמעות‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬פינקר מחמיץ ככל הנראה את השאלה המרכזית של ספרו‪.‬‬ ‫הוא מכיר בכך ש״המשיכה של רעיונות חשוכים היא תמידית״ אך אינו‬ ‫מצליח להבין מדוע‪ .‬אם כולנו יצורים חומריים שמבקשים רק רווחה‬ ‫חומרית‪ ,‬עלינו לחבק את הנאורות‪ ,‬ולו רק בשל מטרותיה התועלתניות‬ ‫— אבל איננו עושים זאת מפני שאיננו כאלה‪ .‬הוא פותח את ספרו‬ ‫בסיפור ידוע על תלמיד ששואל אותו בדיוק את השאלה הזאת‪ .‬״למה‬ ‫אני צריך לחיות?״ לפי פינקר‪ ,‬התשובה שלו היתה משהו בנוסח הבא‪:‬‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪171‬‬

‫כיצור מרגיש‪ ,‬יש לך פוטנציאל לשגשג‪ .‬אתה יכול לשכלל את יכולת‬ ‫החשיבה שלך באמצעות לימוד ודיון‪ .‬אתה יכול לחפש הסברים‬ ‫לעולם הטבעי באמצעות המדע‪ ,‬ותובנות על המצב האנושי באמצעות‬ ‫האמנות ומדעי הרוח‪ .‬אתה יכול להפיק את המיטב מהיכולת שלך‬ ‫להתענג ולמצוא סיפוק‪ ,‬שאפשרה לאבותיך לשגשג ובכך אפשרה‬ ‫את קיומך‪ .‬אתה יכול להעריך את יופיו ועושרו של עולם הטבע‬ ‫והתרבות‪ .‬כיורש של מיליארדי שנים של חיים המחוללים את עצמם‪,‬‬ ‫אתה יכול לחולל חיים בתמורה‪ ...‬ומאחר שההיגיון אומר לך שכל‬ ‫זה אינו ייחודי לך‪ ,‬מוטלת עליך האחריות לספק לאחרים את מה‬ ‫‪22‬‬ ‫שאתה מצפה לעצמך‪.‬‬ ‫זו איננה תשובה של ממש‪ .‬היא מציעה מבחר גדול של אפשרויות ואחר‬ ‫כך אומרת שהמבחר עצמו מספק משמעות‪ .‬אבל לא זו היתה השאלה‪.‬‬ ‫השאלה היתה למה לבחור מתוך המבחר הזה מלכתחילה‪ .‬לפינקר אין‬ ‫תשובה לשאלה‪ ,‬מפני שזו דרשה הסתמכות על אמיתות אוניברסליות‬ ‫מחוץ לממלכת התבונה האנושית‪ .‬והניסיון שלו‪ ,‬שנעשה בלב ולב‪,‬‬ ‫לבנות מוסריות על גבי האתיקה לכאורה של הדדיות קאנטיאנית מתפרק‬ ‫במהירות‪ .‬ההצהרה שלו שההיגיון אומר לך שכל בני האדם האחרים הם‬ ‫אנושיים‪ ,‬ולכן יש לך אחריות להתייחס אליהם כמו שאתה מתייחס אל‬ ‫עצמך‪ ,‬היא למעשה פנייה דתית ולא טיעון הגיוני‪ .‬מדוע שלא תיקח‬ ‫פשוט את מה שאתה רוצה? מדוע שלא תכריז שהשבט או המעמד שלך‬ ‫הוא עליון? מדוע שלא תטען שצאצאיך הגנטיים יוכלו לשרוד רק אם‬ ‫תשיג יתרון על אחרים‪ ,‬בהתאם לעקרון השרידות של החזקים?‬ ‫לפני שאנחנו פוטרים בזלזול הצעות כאלה‪ ,‬נשוב ונבחן את‬ ‫ההיסטוריה של המאה העשרים‪.‬‬ ‫פינקר איננו לבדו בשאיפתו להחיות את רעיונות הנאורות‪ .‬ואחדים‬ ‫מעמיתיו מחפשים אמיתות מוסריות גם בצווי ההיגיון‪ .‬מייקל שרמר‪,‬‬ ‫היסטוריון של המדע ועורך כתב העת ‪ ,Skeptic‬טוען שיש ערכים‬

‫‪ 172‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מוסריים ״שממתינים שיגלו אותם‪ ...‬בטבעם החברתי של בני האדם‪.‬״‬ ‫הוא רואה בעצמו ריאליסט מוסרי‪ .‬איך אנחנו יכולים למצוא את הערכים‬ ‫הללו? שרמר אומר שהם טבועים בשימוש בהיגיון‪ .‬ולכן‪ ,‬לטענתו‪ ,‬איננו‬ ‫זקוקים לאלוהים שיאמר לנו שהשואה היתה חטא — היא פשוט היתה כזו‪.‬‬ ‫למה? מפני שהמוסריות שלו מניחה במרכז את ״ההישרדות והשגשוג של‬ ‫יצורים מרגישים‪ .‬כולנו רוצים לשרוד ולשגשג‪ .‬זה חלק מהטבע שלנו‪.‬‬ ‫זה מה שהאבולוציה תכננה שנרצה‪.‬״‪ 23‬גם סאם האריס נוקט השקפה‬ ‫זו — הוא אומר שהערך הראשון במעלה שהופך את החיים לראויים‬ ‫ומעניק לנו משמעות הוא ״רווחתם של יצורים בעלי מוּדעוּ ת‪.‬״‪ 24‬כמו‬ ‫הובס‪ ,‬שראה את המפתח למערכות אנושיות בתשוקתנו לחפש הנאה‬ ‫ולהימנע מכאב‪ ,‬ניתן לבנות מערכות מוסריות על בסיס חישוב תועלתני‬ ‫בנוגע להישרדות ולשגשוג של בני האדם‪.‬‬ ‫אבל גם כאן‪ ,‬כל אחד מגדיר שגשוג אנושי בדרך שונה‪ .‬האריס מכיר‬ ‫בגחמה הטבועה במונח‪ ,‬״הרעיון של רווחה דומה לרעיון של בריאות‬ ‫גופנית‪ :‬הוא מתנגד להגדרה מדויקת‪ ,‬ולמרות זאת הוא הכרחי‪.‬״ אבל‬ ‫האריס מבטיח לנו ש״יש כל הסיבות לחשוב שלשאלה זו יש טווח סופי‬ ‫של תשובות‪ ...‬הנוף המוסרי — יואר במידה הולכת וגוברת על ידי המדע‪.‬״‬ ‫אבל האם זה קרה? כמו שהאריס מודה‪ ,‬״מה שמרכיב את רווחתם של בני‬ ‫‪25‬‬ ‫האדם ברגע זה חומק ברובו מכל חישוב דרוויניסטי צר‪.‬״‬ ‫והאמת היא זו‪ :‬מה שמרכיב את רווחתם של בני האדם בכל רגע‬ ‫שהוא‪ ,‬יחמוק ברובו מחישוב דרוויניסטי צר‪ ,‬מפני שמה שמניע את רוב‬ ‫בני האדם אינם רק תכתיבים של הולדה והישרדות והימנעות מכאב‪.‬‬ ‫כמן כן‪ ,‬התמקדות בצורך לשרוד אינה מולידה מוסריות בת־ביצוע‪.‬‬ ‫קחו לדוגמה ניסוי פשוט בחשיבה‪ :‬אתם מנהיגים של אומה‪ .‬האומה‬ ‫הזאת מתקדמת מבחינה טכנולוגית ומסתגלת מבחינה אינטלקטואלית‬ ‫ותרבותית יותר משכנותיה‪ .‬האומה שלכם קטנה יחסית‪ ,‬ובארצכם‬ ‫מתגוררות אוכלוסיות שצורכות משאבים במידה לא פרופורציונלית‬ ‫לגודלן ומסרבות להשתלב בתרבותכם הנעלה‪ .‬אתם מוקפים במדינות‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪173‬‬

‫מאוכלסות יותר וברבריות יותר‪ .‬לכן יש לכם שתי אפשרויות‪ :‬הראשונה‪,‬‬ ‫אתם יכולים לחכות להצפה הדמוגרפית הבלתי נמנעת של האומה‬ ‫שלכם — שבטווח הארוך תביא להתמוטטות של ההישרדות האנושית‪,‬‬ ‫שכן השכנים שלכם מסתגלים פחות‪ .‬השנייה‪ ,‬אתם יכולים לתקוף את‬ ‫שכניכם ולנקוט את כל האמצעים הדרושים כדי להבטיח את הישרדותה‬ ‫של האומה שלכם בטווח הארוך‪.‬‬ ‫אחרי ככלות הכול‪ ,‬זה היה הנימוק של היטלר לשואה‪.‬‬ ‫כשהתכלית המוסרית הנעלה ביותר היא הצלחה חומרית‪ ,‬נראה‬ ‫שהמוסר אינו קיים כלל‪.‬‬

‫האם הניאו־נאורות בת־קיימא?‬ ‫ההשקפה של הניאו־נאורות היא שהאידיאלים של הנאורות יכלו לבוא‬ ‫מכל מי שמשתמש בתבונה‪ ,‬ופשוט צצו במקרה במקום ובזמן מסוימים‪.‬‬ ‫כמה מוזר‪ ,‬אם כן‪ ,‬שפינקר ושרמר והאריס ואני מסכימים כמעט על כל‬ ‫אותם ערכים — ערכים שעלו במערב היהודי־נוצרי לבדו‪ ,‬שהתפשטו‬ ‫משם החוצה ושהסתמכו על מילות ההתגלות ועל היישום של התיאולוגיה‬ ‫היוונית‪.‬‬ ‫זה לא מוזר‪ ,‬כמובן‪ .‬כולנו גדלנו במערב ועוצבנו על בסיס אלפי‬ ‫שנות היסטוריה‪ .‬ההיסטוריה אינה מקרית; תנועות אינן צצות לפתע‪.‬‬ ‫כדי להסביר את המונחים העכשוויים של זכויות הפרט‪ ,‬שאנו משתמשים‬ ‫בהם‪ ,‬עלינו לחזור אל רעיונות היסוד‪.‬‬ ‫הניסיונות של הניאו־נאורות להתכחש לערכים היהודיים־נוצריים‬ ‫ולתיאולוגיה היוונית נובעים מבורות היסטורית‪ .‬תומכי הניאו־נאורות‬ ‫נוטים לייחס את כל החוליים של מאות השנים האחרונות לאמונות‬ ‫טפלות דתיות ולקשקושים עתיקים‪ ,‬ואינם מכירים בכך שהערכים‬ ‫היקרים ללבם נשענים על יסודות עתיקים‪.‬‬

‫‪ 174‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הפילוסופים של הניאו־נאורות אוהבים לקשר את הדת עם עבדות‪,‬‬ ‫אבל מתעלמים מכך שבראש התנועה לביטול העבדות במערב עמדו‬ ‫כמעט תמיד נוצרים אדוקים — ובלי להביא בחשבון שמי שהוביל את‬ ‫התנועה הגלובלית נגד עבדות היה המערב (החוק לביטול העבדות בסין‬ ‫נחקק רק ב־‪ ,1909‬ובערב הסעודית רק ב־‪ .)1962‬אפילו הפילוסופים‬ ‫של הנאורות שהתנגדו לעבדות עשו זאת מפני שהיו ספוגים במסורת‬ ‫היהודית־נוצרית שנבעה מהרעיון הבסיסי של ‪ imago dei‬וזכויות‬ ‫טבעיות‪ .‬הפילוסוף הצרפתי דידרו‪ ,‬אתיאיסט מוצהר‪ ,‬כתב את הדברים‬ ‫הבאים על העבדות בספרו ‪ :Encyclopédie‬״קניית הכושים במטרה לגמד‬ ‫אותם ולהפכם לעבדים היא משא ומתן המפר כל דת‪ ,‬מוסריות‪ ,‬חוק טבע‬ ‫וזכויות האדם‪.‬״‪ 26‬זו לא היתה נקודת מבט מדעית‪ .‬זו היתה נקודת מבט‬ ‫מוסרית‪ ,‬ספוגה באידיאלים נגד העבדות שנולדו מאות שנים קודם לכן‬ ‫באירופה הקתולית‪.‬‬ ‫ומה בדבר זכות ההצבעה בעולם? גם כאן לא המדע הוא שתמך ברעיון‬ ‫הזה — אלא האמונה ַּב ּ ְפרט שנולדה מהמסורת היהודית־נוצרית והחשיבה‬ ‫היוונית‪ .‬נכון‪ ,‬אליזבת קאדי סטנטון כתבה את ‪s Bible‬׳‪The Woman‬‬ ‫(תנ״ך האישה) כדי לקרוא תיגר על הסקסיזם שמצאה בתנ״ך — אבל בכך‬ ‫ניתקה את עצמה מהשפעה על התנועה למתן זכויות הצבעה לנשים‪,‬‬ ‫תנועה שהשיגה את הצלחתה לאחר שהותירה אותה מאחור ופנתה לנציגים‬ ‫טובים יותר של הטבע הנוצרי‪s Christian Temperance( .‬׳‪Woman‬‬ ‫‪ — Union‬איגוד הנשים הנוצריות נגד צריכת אלכוהול — של פרנסס‬ ‫וילארד תרמה הרבה יותר מסטנטון להשגת זכויות הצבעה לנשים‪).‬‬ ‫וכמובן‪ ,‬אפילו סטנטון התחנכה בחברה נוצרית והיתה חדורה ערכים‬ ‫נוצריים‪.‬‬ ‫כך קרה גם בתנועה נגד ג׳ים קרואו‪ .‬מרטין לותר קינג ג׳וניור ציטט‬ ‫את התנ״ך הרבה יותר מאשר את דייוויד יום — והיתה לכך סיבה טובה‪.‬‬ ‫חלומו של ישעיהו הוא שעורר השראה לחלומו של קינג‪ :‬״יש לי חלום‬ ‫ל־הר וְ ִג ְב ָעה‪ ,‬יִ ׁ ְש ּ ָפלוּ ; וְ ָהיָ ה ֶה ָעקֹב ְל ִמ ׁישוֹ ר‪ ,‬וְ ָה ְר ָכ ִסים‬ ‫ל־גיא‪ ,‬יִ ָּנשֵׂ א‪ ,‬וְ ָכ ַ‬ ‫ובו ָּכ ֶ ּ‬

‫ ‬

‫אחרי השרפה ‬

‫‪175‬‬

‫ו‪,‬כי ּ ִפי יְ הוָ ה דִּ ֵּבר‪.‬״ (ישעיהו‬ ‫ל־בשָׂ ר יַ ְחדָּ ִּ‬ ‫ְל ִב ְק ָעה‪ .‬וְ נִ ְג ָלה‪ְּ ,‬כבוֹ ד יְ הוָ ה; וְ ָראוּ ָכ ָּ‬ ‫מ׳‪ :‬ד׳)‪.‬‬ ‫נכון‪ ,‬אנשים דתיים היו בשני הצדדים של התנועות הללו‪ .‬זה מובן‬ ‫מאליו‪ ,‬מפני שאנחנו חיים בעולם שעוצב על ידי התנ״ך‪ .‬אבל זו בדיוק‬ ‫הנקודה‪ :‬הטיעונים הללו עלו בהקשר משותף שבו ערכים תנ״כיים‬ ‫מעומתים עם ערכים תנ״כיים אחרים‪ ,‬הקשר שבו ההיגיון התיאולוגי‬ ‫היווני מעומת עם עצמו‪ .‬המסורות של חופש הפרט לא צצו מאליהן באורח‬ ‫פלא במערב‪ .‬הן נבעו מהמתח בין ירושלים ובין אתונה‪ .‬הציוויליזציה‬ ‫המערבית היא גשר תלוי על פני המים של הכאוס‪ .‬סילוק המתח הזה‬ ‫ימוטט את הגשר אל תוך הנהר הגועש תחתיו‪.‬‬ ‫כריתת שורשיו של עץ המערב‪ ,‬ובו בזמן טיפוח התקווה שניתן יהיה‬ ‫לשמור על שלמותו של הגזע ברוחות עזות‪ ,‬אינו אלא תרגיל בהרהורי‬ ‫לב‪ .‬בדצמבר ‪ 2017‬דנתי בדיוק בנושא זה עם האריס‪ ,‬שטען כי התנ״ך‬ ‫הוא טקסט רקוב מלא לקחים איומים‪ :‬אמרתי לו‪ ,‬״מערכת המוסר שלפיה‬ ‫אתה טוען שיש לסלק את החלק הזה בתנ״ך מושתתת על מערכת המוסר‬ ‫של התנ״ך שפותחה במשך יותר מאלפיים שנה‪.‬״ כשהאריס מחה וטען‬ ‫שהשקפתו הנחשבת ביותר על האתיקה באה ממסגרת רחבה יותר של‬ ‫מחקרים‪ ,‬השבתי‪ ,‬״אינני מדבר על החיפושים שלך בספרות העולמית‪.‬‬ ‫אני מדבר על כך שהמצוות המוסריות הבסיסיות‪ ,‬שידעת שהן מוסריות‬ ‫עוד כשהיית ילד‪ ,‬נובעות מהתרבות המערבית המבוססת על מושגים‬ ‫‪27‬‬ ‫יהודיים־נוצריים של טוב ורע‪.‬״‬ ‫האידיאלים של הנאורות לא נוצרו בחלל ריק‪ ,‬ומי שמאמין שהם‬ ‫יוכלו לשגשג ללא המים והחמצן שהזינו אותם זה אלפי שנים — התגלות‬ ‫אלוהית ותבונה‪ ,‬טלוס ותכלית‪ ,‬רצון חופשי ואחריות — לא יצליח‬ ‫לשמור על האידיאלים האלה בקרב מי שאינם קוראים את הפילוסופים‬ ‫והמדענים של הניאו־נאורות‪ .‬לא ניתן ללמד את הניאו־נאורות‪ .‬אם תנסו‬ ‫לשתול אותה מחדש באדמה של תרבויות אחרות‪ ,‬היא תקמול‪.‬‬ ‫אל תבינו אותי לא נכון — אני חושב שמה שהאריס ופינקר ושרמר‬

‫‪ 176‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫עושים בהחייאתם של האידיאלים של הנאורות הוא נפלא‪ .‬אני מסכים‬ ‫עם רבים מהאידיאלים של הנאורות‪ ,‬במיוחד עם אלה העוסקים בחופש‬ ‫הפרט ובזכויות הטבעיות‪ ,‬כמו שאמרתי קודם‪ .‬אבל אנשי המדע‬ ‫האתונאים החדשים ייאלצו ליצור תכלית משותפת עם נאמני ירושלים‪,‬‬ ‫במקום להכריז מלחמה עליהם‪ .‬הדבר נכון גם בכיוון ההפוך‪ .‬שכן מתברר‬ ‫שישנם איומים פילוסופיים על התרבות המערבית שתובעים את תשומת‬ ‫לבנו‪.‬‬

‫פרק ‪9‬‬

‫החזרה לפגניות‬

‫ב־‪ 2015‬הופעתי בתוכנית ״‪Dr. Drew Show‬״ ברשת ‪.CNN HLN‬‬ ‫הנושא היה ההחלטה של ‪ ESPN‬להעניק את פרס ‪ SEPY‬לאומץ לב על‬ ‫שם ארתור אש לקייתלין ג׳נר על החלטתו להכריז שהוא טרנסג׳נדר‪.‬‬ ‫קייתלין ג׳נר היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬גבר ביולוגי‪ .‬כמה אנשים ישבו בפאנל‬ ‫בתוכניתו של ד״ר שו; אחת מהם היתה זואי טור‪ ,‬טרנסג׳נדרית וזכר‬ ‫ביולוגי‪ .‬השיחה התחילה בהצבעה פה אחד שאישרה את ההחלטה של‬ ‫‪ ...ESPN‬עד שנשאלתי אני בנושא‪ .‬הסברתי שאיני מבין מדוע החברה‬ ‫חייבת לעסוק באשליה ההמונית שג׳נר הוא אישה‪ .‬ג׳נר יכול לקרוא‬ ‫לעצמו טרנסג׳נדרית; ג׳נר יכול לשנות את שמו‪ .‬אבל ג׳נר איננו אישה‬ ‫על פי שום מדד ביולוגי‪ .‬וחברה המסרבת להכיר בהבדלים הביולוגיים‬ ‫בין גבר לאישה עוסקת ביודעין בתרמית‪.‬‬ ‫האמירה הפשוטה הזאת עוררה את כעסו של טוּ ר‪ .‬טור נזף בי וזלזל בי‬ ‫על נקודת המבט שלי וכינה אותי ״ילד קטן״ ובער‪ .‬השבתי ואמרתי שוב‬ ‫שג׳נר הוא גבר ביולוגי‪ ,‬ושהאמונה שאתה שייך למין השני הוא הפרעה‬ ‫נפשית — שגברים אינם יכולים להפוך לנשים באורח פלא ונשים אינן‬ ‫יכולות להפוך לגברים באורח פלא‪ .‬אחרי שטור הגיב שוב בעלבונות‪,‬‬ ‫שאלתי את טור‪ ,‬״מה הגנטיקה שלך‪ ,‬אדוני?״‬ ‫לא התכוונתי לעורר פרובוקציה בשאלתי — אלא להוכיח טענה‪.‬‬ ‫לביולוגיה יש משמעות‪ .‬לעובדות יש משמעות‪ .‬לתבונה יש משמעות‪.‬‬ ‫‪177‬‬

‫‪ 178‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אבל באותו רגע פרצה מהומת אלוהים‪ .‬טור אחז בעורפי בטלוויזיה‬ ‫הלאומית ואיים שישלח אותי הביתה באמבולנס (הצעה מוזרה‪ ,‬מפני‬ ‫שבדרך כלל אתה לא נוסע הביתה באמבולנס)‪ .‬חברים אחרים בפאנל‬ ‫הגיבו באימה על ש״העלבתי את כינויי הגוף‪.‬״‬ ‫אין צורך לומר‪ ,‬שלכל זה לא היה דבר וחצי דבר עם התבונה‪.‬‬ ‫לרוע המזל‪ ,‬התבונה כבר אינה באופנה‪ .‬ולכן‪ ,‬כשביקרתי בברקלי‬ ‫כדי להרצות‪ ,‬המפגינים בחוץ קראו ״דיבור הוא אלימות!״ וזו הסיבה‬ ‫שאני — יהודי אורתודוקסי והמתנגד המוביל לימין האלטרנטיבי הגזעני‬ ‫— סופג דרך קבע ביקורת על היותי נאצי‪ .‬הסובייקטיביות מושלת‪.‬‬ ‫למעשה‪ ,‬התבונה מעליבה‪ .‬התבונה טוענת שאדם אחד יכול לדעת‬ ‫יותר מהאחר‪ ,‬שנקודת המבט של אחד יכולה להיות נכונה יותר מזו של‬ ‫אחר‪ .‬התבונה אינה סובלנית‪ .‬התבונה דורשת אמות מידה‪ .‬מוטב להרוס‬ ‫את התבונה מאשר לציית לתכתיביה‪.‬‬ ‫כל זה צריך להיראות מוזר לאור ההתפתחויות האנושיות העצומות‬ ‫שחוללה הפעילות של התבונה‪ .‬אבל כיוון שהתבונה לבדה לא‬ ‫הצליחה לספק לנו משמעות‪ ,‬היה אפשר לחזות את מותה‪ .‬הפילוסופיה‬ ‫האקזיסטנציאליסטית של ג׳ספרס‪ ,‬היידגר וסארטר הותירה את האדם‬ ‫לבדו בקצה היקום — גיבוב מוזר של אבק כוכבים‪ ,‬בעל יכולת לחוש‪,‬‬ ‫אבל חסר מטרה ואינו מסוגל להבין את היקום הכאוטי סביבו‪ .‬ניתן לפרק‬ ‫את כל התבונה למשחק הדדי של כוחות חברתיים; אפשר לצמצם את כל‬ ‫קבלת ההחלטות של האדם לרמה של ביולוגיה ריאקציונית‪.‬‬ ‫כל זה לא היה חדש‪ ,‬כמובן‪ .‬זו היתה רק חזרה לדרך חשיבה ישנה‬ ‫מאוד — דרך חשיבה פגנית‪ .‬היוונים התעקשו על טלוס הניתן לגילוי‬ ‫ביקום באמצעות חקר הטבע וכך לפלס דרכם אל התכנון של המניע‬ ‫הבלתי מונע‪ ,‬אבל העולם המערבי שלאחר מלחמת העולם השנייה פסל‬ ‫את הטלוס כליל‪ .‬הערכים היהודיים־נוצריים התעקשו על תוכנית־‬ ‫אב אחידה‪ ,‬אמת מידה מוסרית אובייקטיבית‪ ,‬התפתחות ההיסטוריה‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪179‬‬

‫והחשיבות הבלתי נמנעת של הבחירה החופשית‪ ,‬ואילו המערב שאחרי‬ ‫מלחמת העולם השנייה החיל במקומם כאוס וסובייקטיביזם‪.‬‬ ‫לדעתם של הוגי הנאורות‪ ,‬המדע קרע את האדם ממקומו במרכז‬ ‫היקום‪ ,‬אבל התבונה תוכל לשקם אותו במרכז המשמעות‪ .‬על כל פנים‪,‬‬ ‫הודות לידע החדש של המדע‪ ,‬הדבר כבר לא היה נכון‪ .‬אלוהים מת‬ ‫בידי האדם‪ ,‬עכשיו האדם מת במו ידיו‪ .‬לא היה כל תכנון גדול מאחורי‬ ‫הבלבול של חיי היומיום‪ .‬המוסריות האנושית היתה לא יותר מתבנית‬ ‫שנוצרה על ידי אחדים על חשבון אחרים‪ .‬ההיסטוריה לא היתה סיפור‬ ‫של התקדמות‪ ,‬אלא סיפור של דיכוי וסבל — כמו שכתב וולטר‬ ‫ב־‪ :Jeannot et Colin‬״כל ההיסטוריות העתיקות‪ ,‬כפי שקלטנו באחד‬ ‫מחושינו‪ ,‬אינן אלא ְמ ׁ ָש ִלים שבני האדם הסכימו להודות באמיתותם‪.‬‬ ‫ובאשר להיסטוריה המודרנית‪ ,‬היא אינה אלא כאוס‪ ,‬בלבול שאי־אפשר‬ ‫להבין ממנו דבר וחצי דבר‪.‬״‪ 1‬ובידיהם של בני האדם הבודדים לא‬ ‫נותרה הסמכות לבחור — הם היו פקקים הצפים על מערבולת הזמן‪.‬‬ ‫סיפורה של האנושות בא אל קצו‪ .‬בני האדם שבו להיות בעלי חיים‪.‬‬ ‫אלא אם כן‪.‬‬ ‫אלא אם כן מי שסיפקו את אתונה וירושלים טעו לאורך כל הדרך‪.‬‬ ‫מה יהיה אם אותם ספקים של אתונה וירושלים‪ ,‬שיצרו את החוקה‬ ‫ואת המגנה כרטה‪ ,‬אותם הוגים שמאחורי השיטה המדעית והחשיבה‬ ‫הדדוקטיבית — מה יהיה אם כולם רימו? מה יהיה אם יתברר שהאדם‬ ‫נולד חופשי אך נתון בכבלים בכל מקום בגלל מערכות חשיבה אלה‬ ‫עצמן? מה יהיה אם האמת האובייקטיבית היא מלכודת? מה יהיה אם‬ ‫התבונה עצמה היא מלכודת? מה יהיה אם מערכת הזכויות שקידמה‬ ‫הנאורות היא למעשה שיטה מוסווית היטב לקידוש כוחם של המעטים‬ ‫על חשבון הרבים?‬ ‫ומה יהיה אם אפשר לנתץ את המערכת עצמה?‬ ‫ואם אפשר לנתץ את המערכת‪ ,‬איך עושים זאת?‬ ‫התשובה‪ ,‬מתברר‪ ,‬היתה פשוטה‪ :‬בדחייה של כל הנורמות החברתיות‬

‫‪ 180‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫הקיימות לטובת אותה פגניוּ ת שבטית ותשוקה חייתית שקדמו לנורמות‬ ‫אלה‪ .‬רק אם נחזור להתחלה ניתן יהיה לבנות את האנושות מחדש‬ ‫מההתחלה‪ .‬היה צריך להרוס הכול כדי לבנות מחדש‪.‬‬

‫הצבת פיתיון לארנבים‬ ‫בארצות הברית הבעיה היתה קשה יותר מאשר באירופה‪ .‬אירופה נחרבה‬ ‫במלחמה; אירופה נפטרה מהדת לפני זמן רב‪ .‬אבל בארצות הברית‪,‬‬ ‫המצב לאחר מלחמת העולם השנייה נראה מבטיח‪ .‬בניגוד לאירופה‪,‬‬ ‫קיום המנהגים הדתיים נשאר חזק ביותר‪ .‬בשנת ‪ ,1950‬כשלושה רבעים‬ ‫מהאמריקאים היו חברים בכנסייה‪ ,‬בבית כנסת או במסגד; ב־‪ ,1954‬קרוב‬ ‫למחצית מהאמריקאים אמרו שביקרו בכנסייה‪ ,‬בבית כנסת או במסגד‬ ‫בשבעת הימים האחרונים‪ .‬יותר מתשעה מכל עשרה אמריקאים הגדירו‬ ‫‪2‬‬ ‫את עצמם נוצרים‪.‬‬ ‫אין פירוש הדבר שאמריקה היתה מלאה אנדרואידים בעלי עיניים‬ ‫מתות המהללים את ישו וקוראים להפרדה גזעית ולסקסיזם‪ .‬הרוע של‬ ‫ג׳ים קרואו עדיין שרר במלוא עוצמתו בדרום; הסקסיזם עדיין היה‬ ‫מכשול חמור בפני נשים‪ .‬אבל שנות החמישים וראשית שנות השישים‬ ‫של המאה העשרים ראו את עלייתו של מעמד ביניים שחור המתפתח‬ ‫במהירות — כמו שתומס סוֹ וֶ ל מציין‪ ,‬״מ־‪ 1954‬עד ‪ ...1964‬מספרם של‬ ‫השחורים במשרות מקצועיות‪ ,‬טכניות ואחרות בדרגים גבוהים גדל פי‬ ‫שניים ויותר‪ .‬בסוגים אחרים של משרות‪ ,‬ההתקדמות של השחורים‬ ‫בשנות הארבעים — כשכמעט לא נקטו מדיניות של זכויות אדם —‬ ‫היתה גדולה יותר מאשר במהלך שנות החמישים כשמהפכת זכויות‬ ‫האדם היתה בשיאה‪.‬״‪ 3‬ומספר הנשים במקומות העבודה עלה בהתמדה‬ ‫זה עשרות שנים‪ :‬ב־‪ ,1950‬אחת מכל שלוש נשים עבדה‪ ,‬לעומת ‪19‬‬ ‫אחוזים מהנשים בגיל העבודה‪ 4,‬חמישים שנה קודם לכן‪ 5.‬באופן גורף‪,‬‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫ ‬

‫‪181‬‬

‫רמת החיים של האמריקאים השתפרה באופן רדיקלי‪ ,‬בשעה שארצות‬ ‫הברית נטלה לידיה את המנהיגות העולמית‪.‬‬ ‫יתר על כן‪ ,‬אמריקה כלל לא היתה מדבר תרבותי‪ .‬הניסיון לצייר‬ ‫את החלום האמריקאי כסיוט אמריקאי היה נפוץ בקרב השמאל‬ ‫האמריקאי; ״באביט״ של סינקלר לואיס (‪ )1922‬שרטט את דמותו‬ ‫של איש עסקים כחולם שלא הגשים את עצמו‪ ,‬והמונח באביט הפך‬ ‫לכינוי מעליב לאמריקאים פשוטים‪ .‬אבל אחרי מלחמת העולם‬ ‫השנייה‪ ,‬החלום האמריקאי היה עדיין חי ובועט‪ .‬והחלום לא היה‬ ‫מעולם רק גדר עץ לבנה‪ ,‬כלב ושני ילדים בפרוורים‪ .‬זה היה חלום‬ ‫על העשרה תרבותית ומטרה משותפת‪ .‬כמו שמדווח פרד סיגל‪ :‬בשנים‬ ‫‪ 1955-1940‬חל גידול של ‪ 250‬אחוזים במספר התזמורות הסימפוניות‬ ‫המקומיות; ב־‪ 35 ,1955‬מיליון בני אדם שילמו כדי להאזין לתזמורות‬ ‫סימפוניות‪ ,‬לעומת ‪ 15‬מיליון ששילמו כדי לצפות במשחקי בייסבול‪.‬‬ ‫אפילו הטלוויזיה בראשיתה הפכה לאמצעי חינוך תרבותי של הציבור‪:‬‬ ‫‪ NBC‬הציגה הפקה בת שלוש שעות של ״ריצ׳רד השלישי״ שלורנס‬ ‫אוליבייה כיכב בה; החל ב־‪ 1951‬היו ‪ 25‬אלף חברים ב־ ‪Great Books‬‬

‫‪ ,Discussion Groups‬עם ״‪ 50‬אלף אמריקאים בשנה‪ ...‬שקנו לעצמם‬ ‫אוספים של כתבי אפלטון‪ ,‬אריסטו‪ ,‬האבות המייסדים והגל״ במחיר‬ ‫גבוה‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫אבל השמאל האמריקאי לא האמין ביכולת של אמריקה‬ ‫הקפיטליסטית לייצר אמריקה תרבותית יותר — ואמריקה סובלנית יותר‪.‬‬ ‫ולכן‪ ,‬הם הוסיפו לטעון שהגידול בעושר ובתרבות של מעמד הביניים‬ ‫באמריקה היה לא יותר מתחבולה‪ :‬עמוק בלבם‪ ,‬היו האמריקאים מעמידי‬ ‫פנים ריקניים‪ ,‬רעיות סטפפורד (על פי ספרו של איירה לוין) ובעלים‬ ‫באביטים‪ ,‬אנשים חומרניים ורדודים שדחקו את סבלותיהם של בני האדם‬ ‫לספסלים האחוריים באוטובוס לטובת המרדף היהיר שלהם אחר העושר‬

‫‪ 182‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בכל מחיר‪ .‬הם היו דכאנים שהסתירו פורנוגרפיה מתחת למיטה וקנאה‬ ‫קטנונית בלבותיהם‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬שינוי השיטה עשוי לחולל אנושות חדשה‪ :‬אנושות מחודשת‬ ‫עם תכלית אישית משותפת ויכולת אישית משותפת‪ .‬בני האדם הוטעו‬ ‫להאמין שיש להם תכלית ויכולת במסגרת מערכת הנאורות הנתמכת על‬ ‫ידי היהדות־נצרות‪ .‬אבל הם יעמדו על טעותם‪ .‬הם היו יכולים להשתנות‬ ‫לטובה — אילו רק היה אפשר לרסק את המערכת עצמה‪.‬‬ ‫לטיעון הזה היו שורשים עמוקים בשמאל המרקסיסטי‪ .‬הסוציאליסט‬ ‫האיטלקי אנטוניו גרמשי (‪ )1937-1891‬הניח ב־‪ 1916‬שכישלונה של‬ ‫מלחמת העולם הראשונה להוביל מהפכה מרקסיסטית גלובלית היה‬ ‫תוצאה של תרבות — שיותר מדי אנשים גדלו תחת האורתודוקסיה‬ ‫המדכאת של הקפיטליזם‪ .‬״יותר מכול‪ ,‬האדם הוא מחשבה‪ ,‬מודעות‬ ‫— כלומר‪ ,‬הוא תוצר של ההיסטוריה‪ ,‬ולא של הטבע‪ .‬אין דרך אחרת‬ ‫‪7‬‬ ‫להסביר מדוע הסוציאליזם עדיין לא מתקיים‪,‬״ כתב‪.‬‬ ‫גרמשי מת בבית סוהר באיטליה תחת משטרו של מוסוליני‪ ,‬אבל‬ ‫מי שאימץ את הפילוסופיה שלו היו החברים במה שמכונה אסכולת‬ ‫פרנקפורט‪ ,‬קבוצת מלומדים גרמנים שגורשו מגרמניה בזמן עלייתה‬ ‫של המפלגה הנאצית‪ .‬מנהיגם‪ ,‬מקס הורקהיימר (‪ )1973-1895‬הטיף‬ ‫לבשורת השינוי החברתי — וטען שיש לפרק מערכות כדי לפנות דרך‬ ‫לשינוי חברתי‪ .‬הוא הסביר שמה שהוא כינה התיאוריה הביקורתית‬ ‫״חושדת בקטגוריות של טוב יותר‪ ,‬שימושי‪ ,‬הולם‪ ,‬יצרני ובעל ערך‪,‬‬ ‫כפי שמבינים אותן בסדר הקיים‪.‬״‪ 8‬הסדר הקיים חייב להשתנות‪ ,‬אמר‬ ‫‪9‬‬ ‫הורקהיימר‪ ,‬מפני ש״האומללות של ימינו קשורה למבנה החברה‪.‬״‬ ‫והדרך לשנות אותה היא להרוס אותה‪ .‬אין זה מקרה שצורות שונות‬ ‫של לימודים באוניברסיטאות מוקדשות לקבוצות שונות של קורבנות‬ ‫לכאורה — מדעי השחורים‪ ,‬מדעי היהדות‪ ,‬מדעי להט״ב — כולם מצאו‬ ‫בית תחת הכותרת ״‪critical studies‬״ (לימודי הביקורת)‪.‬‬ ‫הורקהיימר וחברים אחרים באסכולת פרנקפורט נאלצו לעזוב את‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪183‬‬

‫גרמניה עם עליית הנאצים‪ ,‬אבל הגיעו לארצות הברית בעזרת אדוארד‬ ‫ר׳ מורו ואחרים‪ .‬מאורות כמו תאודור אדורנו (‪ )1969-1903‬טענו‬ ‫שהתרבות האמריקאית עמוסה מטריאליזם אנטי־מהפכני; אריך פרום‬ ‫(‪ )1980-1900‬טען שניתן למצוא את שורשי הטוטליטריות בחומרנות‬ ‫שראה בארצות הברית‪ .‬פרום טען שהפשיזם יעלה בארצות הברית בזכות‬ ‫נאמנותו לקפיטליזם‪ .‬אנשים התנכרו לחברה בגלל תרבות הצריכה שלה‪,‬‬ ‫שהפכה אותם לאובייקטים‪ .‬למעשה איננו חופשיים — בזכות השקרים‬ ‫של הנאורות והתרבות המערבית‪ ,‬רק נדמה לנו שאנחנו חופשיים‪.‬‬ ‫״אנחנו גאים בכך שאיננו נתונים למרות של סמכות חיצונית‪,‬״ כותב‬ ‫פרום‪ ,‬״שאנחנו חופשיים לבטא את מחשבותינו ורגשותינו‪ ,‬ואנחנו‬ ‫מקבלים זאת כדבר מובן מאליו‪ ,‬שחופש זה מבטיח את הצביון האישי‬ ‫שלנו‪ .‬אך הזכות לבטא את מחשבותינו היא בעלת משמעות רק אם‬ ‫אנו מסוגלים לטפח מחשבות עצמאיות משל עצמנו‪.‬״ חוסר האונים‬ ‫של האדם המערבי יכול למצוא ניחומים רק ב״ציות כפייתי בתהליך שבו‬ ‫הפרט המבודד הופך לאוטומט‪,‬״ או ב״דמות הסמכותית‪.‬״ ללא העיצוב‬ ‫מחדש של המרקסיזם‪ ,‬בני האדם הפכו לנאצים או לצרכנים קטנים‬ ‫‪10‬‬ ‫ונדושים של אמריקה המודרנית — שיהפכו בתורם לפרוטו־פשיסטים‪.‬״‬ ‫כך פירש פרום‪ ,‬פירוש מוטעה ומפחיד במכוון‪ ,‬את טבעו של‬ ‫האינדיווידואליזם האמריקאי שנשען על ערכים יהודיים־נוצריים ועל‬ ‫התבונה של יוון‪ .‬פרום לא טעה כשאמר שהחלפת התכלית הפרטית‬ ‫והמשותפת בחומרנות בסיסית היא בעיה — אבל האבחנה שלו — הרס‬ ‫מערכת הערכים האמריקאית ולא שיקומה — היתה מוטעית באופן‬ ‫דרמטי‪ .‬הנאציזם לא צמח מתרבות הצריכה‪ .‬הוא צמח מתכלית משותפת‬ ‫שגברה על התכלית האישית‪ ,‬ומנטישת היכולת האישית לטובת סגידה‬ ‫ליכולת המשותפת של המדינה‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬הנאציזם היה הרבה‬ ‫יותר קרוב למרקסיזם מאשר הקפיטליזם‪.‬‬ ‫אבל פרום והוגים כמוהו טענו שההידרדרות הבלתי נמנעת לכאורה‬ ‫מהמוסכמות המשעממות של תרבות הצריכה אל פשיזם נורא תבוא על‬

‫‪ 184‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫פתרונה רק בהתקוממות מוחלטת‪ .‬רק פעולות התקוממות יוכלו להרוס‬ ‫את המערכת מבפנים‪ .‬התקוממות במין; התקוממות באמנות; התקוממות‬ ‫בעבודה; התקוממות בכל מקום‪.‬‬ ‫התומך העיקרי בהתקוממות זו היה הרברט מרקוזה (‪.)1979-1898‬‬ ‫מרקוזה‪ ,‬אחד מהאבות של מה שמכונה השמאל החדש‪ ,‬הטיף להרס‬ ‫הסדר הקיים על שורשיו וענפיו‪ .‬ב־‪ ,1955‬במקביל לעליית החשיבה של‬ ‫קינסי‪ ,‬כתב מרקוזה את ״ארוס וציוויליזציה״ וטען בו כי מיניות מודחקת‬ ‫גרמה נזק לבני האדם‪ ,‬ושרק שחרור האדם מהמנטליות הוויקטוריאנית‬ ‫שלו בנוגע למין תוכל לבנות עולם טוב יותר‪ .‬כמו קינסי גם מרקוזה פסל‬ ‫את פרויד‪ .‬במקומו הוא הניח עולם של ארוס משוחרר וקרא ל״תפיסה‬ ‫של ציוויליזציה לא מדכאת‪ ,‬מושתתת על חוויית קיום שונה לחלוטין‪,‬‬ ‫יחסים שונים לגמרי בין האדם לבין הטבע‪ ,‬ויחסי קיום שמהותם שונה‬ ‫בתכלית‪.‬״‪ 11‬הקפיטליזם ִהבנה את בני האדם הבוגרים כך שהם נפלו‬ ‫לדפוסים של התמחות בעבודה — ואותו היגיון היה תקף גם למין‪ ,‬שבו‬ ‫חלקי גוף מסוימים שימשו לדברים מסוימים‪ .‬אבל לא עוד! עכשיו‪,‬‬ ‫״הגוף כולו יהפוך למטרה לקטקסיס‪ ,‬משהו שנהנים ממנו — מכשיר‬ ‫לעונג‪.‬״‪ 12‬הכול יהיה שמח ונפלא לאחר שבני האדם יחגגו סוף־סוף את‬ ‫המימוש המלא של עצמם‪ :‬״אם הסכרים נגד סיפוק מוחלט לא ישמשו‬ ‫עוד מכשירים להחזקת בני אדם בביצועים מנוכרים‪ ,‬הם ייעשו ליסודות‬ ‫של חירות האדם‪ ...‬הרציונליות החושנית מכילה את חוקי המוסר‬ ‫‪13‬‬ ‫שלה‪.‬״‬ ‫אם נשחרר את הפגניות של דיוניסוס‪ ,‬העולם יהיה חופשי‪ .‬אין פלא‬ ‫שהסיסמה הפופולרית של מרקוזה היתה‪ ,‬״עשו אהבה‪ ,‬לא מלחמה‪.‬״‬ ‫סטודנטים בפריז‪ ,‬בהתקוממות של ‪ ,1968‬נשאו שלטים ועליהם המילים‬ ‫מרקס‪ ,‬מאו‪ ,‬מרקוזה‪.‬‬ ‫אבל ההילולה הפגנית של מרקוזה לא נעצרה במין מהפכני‪ .‬התיאוריה‬ ‫שלו הגיעה לשיאה בצורת צנזורה שהוא כינה בסגנון אורוול‪ ,‬״סובלנות‬ ‫דכאנית‪.‬״ מרקוזה טען שיש לאסור צורות דיבור מסוימות כדי שלא‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪185‬‬

‫יצאו מנצחות וימוטטו את התיאוריה הביקורתית עצמה‪ .‬לפי מרקוזה‪,‬‬ ‫״הסובלנות כהווייתה תקרא לחוסר סובלנות כלפי המדיניות הרווחת‪,‬‬ ‫כלפי גישות ודעות נפוצות והרחבת הסובלנות למדיניות‪ ,‬גישות ודעות‬ ‫הנמצאות מחוץ לחוק ומדוכאות‪.‬״ לדברי מרקוזה‪ ,‬החופש ״משרת את‬ ‫מטרת הדיכוי״; ולכן הדיכוי יכול לשרת את מטרת החופש‪ .‬ניתן לתייג‬ ‫דיבור כאלימות — מרקוזה קרא ל״בחינה מחדש של סוגיית האלימות‬ ‫וההבחנה המסורתית בין פעולה אלימה ללא אלימה״ — ודיבור אלים‪.‬‬ ‫בתמצית‪ ,‬״שחרור הסובלנות משמעותו חוסר סובלנות נגד תנועות‬ ‫מהימין וסובלנות כלפי התנועות מהשמאל‪ ...‬היא תתרחב לשלב פעולה‬ ‫כמו גם לדיון‪ ,‬לתעמולה‪ ,‬למעשה וגם לדיבור‪.‬״ שוק הרעיונות חייב‬ ‫למות‪ ,‬מאחר שהוא ״מאורגן ומוגבל על ידי אלה שקובעים את האינטרס‬ ‫הלאומי והאישי‪.‬״ קבוצות מיעוט חייבות לקבל זכויות יתר מיוחדות‬ ‫כדי לבלום את ההתנגדות‪ :‬״שחרור המקוללים של העולם מניח מראש‬ ‫דיכוי לא רק של אדוניהם בעבר אלא גם של אדוניהם החדשים‪.‬״‪ 14‬כך‬ ‫ניטעו השורשים של המהפכה המינית‪ ,‬הפוליטיקה הקורבנית והתקינות‬ ‫הפוליטית‪.‬‬ ‫השמאל הצביע נכונה על הבעיות הנפוצות של גזענות וסקסיזם בחברה‬ ‫האמריקאית בשנות החמישים — והפתרון שלהם היה הרס מוחלט של‬ ‫המערכת‪ .‬הפתרון הזה היה אינטרסנטי — מאז מרקס‪ ,‬השמאל ראה את‬ ‫התרבות המערבית כבעיה‪ ,‬היררכיה של בעלי נכסים שמבקשים לדכא‬ ‫את מי שנחשבו נחותים מהם‪ .‬עכשיו השמאל טען שאפשר להניח את כל‬ ‫חוליי החברה לפתחה של המערכת שהם סלדו ממנה כל כך‪ .‬ואמריקאים‬ ‫צעירים‪ ,‬שחיו בתקופה הסוערת של השינוי החברתי של שנות השישים‪,‬‬ ‫הדהדו את המסר‪ .‬בשנות השישים והשבעים‪ ,‬תרבות הנגד‪ ,‬שראתה את‬ ‫אמריקה כמקום גדוש רוע וסבל‪ ,‬הפכה לתרבות הדומיננטית באקדמיה‬ ‫ובתקשורת‪.‬‬

‫‪ 186‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫״אני בדרך הנכונה‪ ,‬בייבי״‬ ‫אם המערכת אשמה בכל החסרונות של האנושות‪ ,‬אזי אולי תוכלו למצוא‬ ‫את התשובות בחתירה לאמת שלכם‪ .‬מתברר שהטוב הוא חלק מאותה‬ ‫היררכיה מיושנת שכלאה את האנושות במשך אלפי שנים‪ .‬לא‪ ,‬אנשים‬ ‫חייבים פשוט ״למצוא את עצמם‪.‬״ לפרשנות החדשנית הזאת לרומנטיות‬ ‫של רוסו היו חסידים נלהבים בשמאל החדש‪ .‬אם בעבר המצפון משל‬ ‫בכיפה‪ ,‬הרי עכשיו הגשמה עצמית היא המפתח לשיפור עצמי‪.‬‬ ‫התיאוריה הפסיכולוגית של אברהם מאסלו (‪ )1970-1908‬נוכסה‬ ‫כדי לתמוך במסע החדש הזה פנימה‪ .‬מאסלו אמר שבני האדם מבקשים‬ ‫לממש את עצמם — לא חתירה לטוב באמצעות התנהגות בהתאם לטלוס‬ ‫אובייקטיבי מניעה את האדם‪ ,‬אלא השאיפה להבין מה הוא רוצה באמת‪.‬‬ ‫הדחקה מונעת מאיתנו להבין מה אנחנו רוצים ולמה אנחנו זקוקים‬ ‫— והדיכוי הזה מתחיל בילדות‪ ,‬״בעיקר כתגובה למורת רוח הורית‬ ‫ותרבותית‪.‬״ עלינו לחפש את הטבע הפנימי שלנו‪ ,‬ש״בוודאות איננו‬ ‫׳רע׳ אלא מה שאנחנו כמבוגרים בתרבות שלנו מכנים ׳טוב׳‪ ,‬אחרת הוא‬ ‫‪15‬‬ ‫נייטרלי‪.‬״ אם נסלק את הדיכוי‪ ,‬נוכל לשחרר את הטוב שבנו‪.‬‬ ‫גם ספרו של ד״ר בנג׳מין ספוק (‪ )1998-1903‬״הטיפול בתינוק‬ ‫ובילד״ (‪ ,*)1946‬שמכר ‪ 50‬מיליון עותקים מיום פרסומו ועד למותו‬ ‫של ד״ר ספוק ב־‪ ,1998‬הדגיש באותה מידה את ההערכה העצמית‪.‬‬ ‫ספוק‪ ,‬חסיד השמאל החדש‪ ,‬הורה להורים להניח בצד את הנוקשות‬ ‫של הורות מהאסכולה הישנה‪ ,‬שעלולה להחדיר בילד חוסר ביטחון‬ ‫וחרדות‪ .‬במקום זאת‪ ,‬ההורים חייבים לפעול על פי האינסטינקטים‬ ‫שלהם ולהימנע מלמתוח ביקורת על ילדיהם‪ .‬ספוק הודה שהטיוטה‬ ‫הראשונה של ספרו הובילה הורים רבים להאמין שהם חייבים להיכנע‬ ‫ * ד״ר בנג׳מין ספוק‪ ,‬הטיפול בתינוק ובילד‪ .‬הוצאת סטימצקי‪ .1962 ,‬מאנגלית‪:‬‬ ‫רינה קלינוב‪.‬‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪187‬‬

‫לילדיהם‪ .‬״הורים התחילו לפחד לאכוף דברים על ילדיהם בכל דרך‪,‬״‬ ‫אמר‪ .‬במהדורות הבאות שינה ספוק את הספר שלו והדגיש אמות מידה‬ ‫של סמכות הורית‪ 16.‬אבל ספוק אכן האמין ברעיון שטבע האדם טוב‬ ‫מיסודו‪ .‬״ג׳ון דיואי ופרויד אמרו שאין צורך להטיל משמעת על ילדים‬ ‫עד התבגרותם‪ ,‬כי הם מסוגלים לכוון את עצמם להתבגרות אם יפעלו‬ ‫כרצונם‪,‬״ אמר ספוק ב־‪ ,1972‬בעת שרץ לנשיאות כמועמד של ״מפלגת‬ ‫האנשים״‪( .‬המצע שלו כלל טיפול רפואי בחינם‪ ,‬יציאת כל חיילי ארצות‬ ‫‪17‬‬ ‫הברית ממדינות זרות והבטחת שכר מינימום‪).‬‬ ‫זה היה מלהיב מאוד בשנות השישים והשבעים‪ .‬נתניאל ברנדן‬ ‫(‪ ,)2014-1930‬שהתפרסם כמאהבה של איין ראנד‪ ,‬כתב את רב המכר‬ ‫‪ ,The Psychology of Self Esteem‬שבו טען כי בני האדם מחפשים בעיקר‬ ‫הערכה עצמית — ושניתן להשיג אותה הערכה עצמית רק באמצעות‬ ‫הערכה רציונלית‪ .‬הוא תקף את הדוקטרינה של החטא הקדמון וטען‬ ‫שהרצון להבין יכול לספק מטרה‪ 18.‬מאוחר יותר יכתוב ברנדן שלא קיימת‬ ‫״בעיה פסיכולוגית אחת — החל בחרדה ודיכאון‪ ,‬דרך פחד מאינטימיות‬ ‫או מהצלחה‪ ,‬וכלה בתקיפת בני זוג או התעללות מינית בילדים — שלא‬ ‫‪19‬‬ ‫ניתן לזהות כי שורשיה טמונים בבעיה של הערכה עצמית ירודה‪.‬״‬ ‫מאסלו וספוק וברנדן טענו שהערכה עצמית היא משהו שיש לזכות‬ ‫בו — אבל המסר הזה נדחק במהירות הצדה לטובת כותרת שהיא‬ ‫גרסה פשוטה של הפילוסופיה שלהם‪ :‬יש לפעול לשיפור ההערכה‬ ‫העצמית בכל מחיר‪ .‬אם סיפוק טמון בהערכה עצמית‪ ,‬אזי יש ללמד‬ ‫את הילדים שהם מיוחדים‪ .‬יותר מזה‪ ,‬אם ערכים ואמות מידה עומדים‬ ‫בדרך להערכה עצמית‪ ,‬יש למחוק אותם למען הכרה עצמית אמיתית‪.‬‬ ‫פוליטיקאים התחילו להדהד את הרעיון שילדים זכאים לתרבות של‬ ‫הערכה עצמית‪ ,‬כמו שכותב ג׳סי סינגל מ־״‪The Cut‬״‪ :‬״שיגעון ההערכה‬ ‫העצמית שינה את האופן שבו ניהלו המון ארגונים‪ ,‬את דרך החינוך של‬ ‫דור שלם — דור המילניום‪ ,‬ואת האופן שבו הדור הזה המשיך לתפוס‬ ‫את עצמו (בלא מעט אהדה)‪.‬״ סינגל מציין גם שמדע החברה שטען‬

‫‪ 188‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫שהפשע והסבל יתמעטו עם הגברת ההערכה העצמית‪ ,‬אינו אלא זבל —‬ ‫מתברר שהערכה עצמית אינה מניעה אנשים לשאוף יותר להישגים‪ ,‬אלא‬ ‫שאנשים שהגיעו להישגים נוטים להיות בעלי הערכה עצמית גבוהה‬ ‫‪20‬‬ ‫יותר בזכות הישגיהם‪.‬‬ ‫התוצאה האמיתית לא היתה יצירת דורות של בני אדם מסופקים יותר‬ ‫— אלא יצירת דורות של בני אדם שעסוקים בעצמם‪ .‬אבל החברה הזדרזה‬ ‫לאמץ אל לבה את התנועה להערכה עצמית‪ ,‬את הרעיון שיש לכבד את‬ ‫רגשותיו של כל אחד כדי למנוע אובדן מכריע של הערכה עצמית‪ .‬בארני‬ ‫שר לאינספור ילדי בתי הספר‪ ,‬״הו‪ ,‬אתה ואת מיוחדים‪ ,‬מיוחדים‪ ,‬כל‬ ‫אחד הוא מיוחד‪ ,‬כל אחד ואחת בדרכו או בדרכה‪.‬״ וכשגדלו‪ ,‬ליידי גאגא‬ ‫שרה להם‪ ,‬״רק אהב את עצמך ואז אתה מוכן‪ /‬אני בדרך הנכונה‪ ,‬בייבי‪/‬‬ ‫נולדתי כך‪.‬״ במשך שנים למדו ילדים מ״פינוקיו״ ״תמיד תנו למצפון‬ ‫שלכם להורות לכם את הדרך‪,‬״ ואילו עכשיו למדו מ״לשבור את הקרח״‬ ‫״אין רע‪ ,‬אין טוב‪ ,‬אין לי חוקים‪ /‬אני חופשייה!‪ /‬לעזוב!״ או‪ ,‬בצורה‬ ‫הגסה ביותר‪ ,‬אמריקאים עשויים לשמוע שאני ואת‪ ,‬בייבי‪ ,‬אנחנו סתם‬ ‫יונקים שצריכים לעשות את מה שעושים בערוץ דיסקברי — לא ממש‬ ‫התעלות מרוממת של מזמורי תהילים או בטהובן‪ .‬חוק הטבע הפך לטבע‪,‬‬ ‫ובני האדם‪ ,‬המהללים את טבעם במקום לתעל אותו‪ ,‬הצליחו סוף־סוף‬ ‫למצוא את אושרם‪.‬‬

‫ההצטלבותיוּת ( ‪)intersectionality‬‬ ‫ַ‬ ‫עלייתה של‬ ‫מבחינתם של תומכי אסכולת פרנקפורט‪ ,‬הרעיון של התמקדות בהערכה‬ ‫עצמית היה מובן מאליו‪ :‬אם במקום בהערכה עצמית יתמקדו בהתפשטות‬ ‫של שגשוג חומרי‪ ,‬ייאלצו לוותר על המרקסיזם לטובת הקפיטליזם‬ ‫הנתמך על ידי ערכים יהודיים־נוצריים‪ .‬אבל אם אנשי השמאל החדש‬ ‫יתמקדו בהערכה עצמית‪ ,‬הם יוכלו להרוג שלוש ציפורים באבן אחת‪:‬‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪189‬‬

‫הם יוכלו להתגבר על התלות בדת היהודית־נוצרית‪ ,‬בתיאולוגיה היוונית‬ ‫ובקפיטליזם‪ .‬יש מכנה משותף לדת היהודית־נוצרית‪ ,‬לתיאולוגיה‬ ‫היוונית ולקפיטליזם‪ :‬אף אחד מהם אינו דואג ל״אושר שלך״‪ .‬הדת‬ ‫טוענת שההגשמה העצמית שלנו טמונה בהרמוניה עם האלוהים‪ ,‬ושכל‬ ‫ניסיון להשקיט את האגו שלנו באמצעות מרדף אחר אושר שהוגדר‬ ‫באופן אישי סופו להיכשל‪ .‬הדת טוענת ש״האושר שלך״ אינו קיים‪:‬‬ ‫רק האושר של אלוהים‪ .‬התיאולוגיה היוונית אינה עוסקת כלל בהגדרה‬ ‫האישית שלך להגשמה עצמית; הדבר היחיד שקובע הוא התנהגות טובה‬ ‫בהתאם לתבונה הנכונה‪ .‬והקפיטליזם לא ממש מתעניין בהרגשה שלך‬ ‫אלא יותר ביכולות שלך ליצור מוצרים ושירותים שמישהו אחר רוצה‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬כשהשמאל החדש הכריז על ההגשמה העצמית כעל הסחורה‬ ‫הראשונה במעלה‪ ,‬הוא השליך מעליו את רוח הרפאים של שורשי‬ ‫התרבות המערבית והחליף אותם בקריאה לפעולה‪ .‬מה היתה אותה‬ ‫קריאה לפעולה? יצירת בריתות במטרה למוטט את המערכת‪ .‬וזו היתה‬ ‫התיאוריה‪ :‬הערכה עצמית היא הסחורה העיקרית‪ .‬אבל לא ניתן להשיג‬ ‫הערכה עצמית כל עוד עומדים בדרכה מחסומים מבניים‪.‬‬ ‫אותם מחסומים מבניים התגלמו בסקסיזם‪ ,‬בגזענות ובצורות קנאות‬ ‫אחרות‪ .‬קנאות זו אינה חייבת למצוא את ביטויה באופן גלוי — המוסדות‬ ‫החברתיים עצמם היו מוטים מוסדית נגד קבוצות של קורבנות‪ .‬וחברים‬ ‫באותן קבוצות של קורבנות לא יוכלו להשיג הכרה עצמית כל עוד אותם‬ ‫מוסדות עומדים על ִתלם‪.‬‬ ‫פמיניסטיות מהגל השני כמו בטי פרידן (‪ )2006-1921‬אפיינו את‬ ‫תפקידן של הנשים האמריקאיות כ״מחנה ריכוז נוח״‪ .‬היא טענה‪ ,‬כמו‬ ‫חברים אחרים בשמאל החדש‪ ,‬שמונעים מנשים להשיג אושר אמיתי‬ ‫בשל הציפיות הלא־פורמליות של החברה‪ .‬בספרה ‪The Feminine‬‬ ‫‪ )1963( Mystique‬היא קוננה‪ ,‬״אי־שקט מוזר‪ ,‬תחושה של מורת רוח‪,‬‬ ‫כמיהה‪ ,‬תחושות שגרמו לנשים סבל באמצע המאה העשרים בארצות‬ ‫הברית‪.‬״ מה גרם לסבל הלא־מדובר הזה? פרידן ציטטה את מאסלו‪ ,‬בין‬

‫‪ 190‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫השאר‪ ,‬וטענה שבשל לחצים חברתיים‪ ,‬נשים מכרו את עצמן ונעשו‬ ‫״גוויות מהלכות״‪ 21.‬הסופרת הפמיניסטית סימון דה בובואר‪ ,‬מחברת‬ ‫‪ * The Second Sex‬ושותפתו האקזיסטנציאליסטית של סארטר‪ ,‬הרחיקה‬ ‫לכת ואמרה שעל המדינה לאסור על נשים להפוך לאמהות‪ :‬״אין‬ ‫להרשות לשום אישה להישאר בבית כדי לגדל את ילדיה‪ .‬החברה היתה‬ ‫אמורה להיות שונה לגמרי‪ .‬אסור לתת לנשים את הבחירה‪ ,‬דווקא מפני‬ ‫שאם יש בחירה כזאת‪ ,‬יותר מדי נשים יבחרו בה‪ .‬זו דרך לאכוף על‬ ‫‪22‬‬ ‫נשים כיוון מסוים‪.‬״‬ ‫בינתיים‪ ,‬בעקבות התנועה לזכויות האדם‪ ,‬שלחמה בצדק נגד גזענות‬ ‫ממוסדת באמצעות מוסדות חוקיים‪ ,‬נולד טיעון חדש‪ :‬שאמריקה גזענית‬ ‫ללא תקנה‪ ,‬ושלעולם לא ניתן יהיה להתגבר על הגזענות הזאת‪ .‬מלקולם‬ ‫‪ X‬טען ב־‪ 1963‬שאפילו המאמצים לחקיקה של זכויות האדם היו פזיזים‪:‬‬ ‫היא ״לעולם לא תפתור את הבעיות שלנו‪.‬״‪ 23‬סטוקלי קרמייקל‪ ,‬ראש‬ ‫ממשלה של כבוד בפנתרים השחורים‪ ,‬כתב ב־‪ 1967‬עם צ׳רלס המילטון‬ ‫בספרם‪ Black Power: The Politics of Liberation ,‬שהגזענות הממסדית‬ ‫העמיקה עד כדי כך‪ ,‬שהדבר היחידי שיוכל לחסל אותה הוא שינוי‬ ‫מערכתי מוחלט‪ .‬״הגזענות היא סמויה וגלויה כאחד‪,‬״ כתבו‪ .‬״יש לה‬ ‫שתי צורות עיקריות הקשורות מאוד זו לזו‪ :‬יחידים לבנים שפועלים נגד‬ ‫יחידים שחורים‪ ,‬ופעולות של הקהילה הלבנה נגד הקהילה השחורה‪.‬‬ ‫אנחנו מכנים זאת גזענות אישית וגזענות ממסדית‪.‬״ גזענות ממסדית היא‬ ‫מעורפלת וקשה למקד אותה — אבל אנחנו יכולים לזהות אותה בגלל‬ ‫פירותיה‪ .‬בכל מקום שיש בו פערים‪ ,‬תהיה תמיד אפליה‪ .‬כשאמריקאים‬ ‫שחורים סובלים ממחסור ״במזון‪ ,‬במקלט ובטיפול רפואי‪ ,‬ואלפים‬ ‫רבים אחרים נהרסים ופגועים בגופם‪ ,‬בנפשם ומבחינה אינטלקטואלית‬ ‫בשל תנאי עוני ואפליה בקהילה השחורה‪ ,‬אלה תוצאות מעשיה של‬ ‫הגזענות הממסדית‪.‬״ אולי הלבנים כבר אינם מפציצים כנסיות או‬ ‫* סימון דה בובואר‪ ,‬המין השני‪.‬‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪191‬‬

‫סוקלים באבנים משפחות של שחורים‪ ,‬אבל הם עדיין ״תומכים בגורמים‬ ‫רשמיים ובמוסדות פוליטיים שמנציחים מדיניות גזענית ממסדית״ ולכן‪,‬‬ ‫‪24‬‬ ‫מחלוקת פוליטית אינה אלא מסווה לגזענות סמויה‪.‬‬ ‫הדרך היחידה שבה יוכלו חברים באותן קבוצות נפגעות להחזיר‬ ‫לעצמם את ההערכה העצמית היא להתלכד ולפעול יחד להפלת‬ ‫המערכת‪ .‬הפמיניסטית גלוריה סטיינם כתבה שנשים וקבוצות נפגעות‬ ‫אחרות לא יצליחו להשיג הערכה עצמית במערכת הקיימת‪ :‬כדי לזכות‬ ‫בהערכה עצמית‪ ,‬הקורבנות חייבים לחבור ״לאחרים שחווים חוויות‬ ‫דומות (החל בקבוצות של אנשים בעלי יכולות שונות וכלה בכינוסים‬ ‫של מדינות ילידיות) החוברים לאחרים בעוצמה משותפת‪ ...‬ונוטלים את‬ ‫‪25‬‬ ‫מקומם במעגל של זהות אמיתית‪.‬״‬ ‫פרופסור קימברלי קרנשו מאוניברסיטת קולומביה המציאה‬ ‫הצטלבותיות‬ ‫ַ‬ ‫מונח המתאר את הקואליציה הזאת של קורבנות‪:‬‬ ‫(‪ .)intersectionality‬לפי קרנשו‪ ,‬בני האדם חברים בקבוצות שונות‪:‬‬ ‫קבוצות על בסיס גזע‪ ,‬קבוצות על בסיס מגדר‪ ,‬קבוצות על בסיס דת‪,‬‬ ‫קבוצות על בסיס נטייה מינית‪ .‬ואנחנו יכולים לתאר את ״מציאות‬ ‫החיים״ שלהם באמצעות התייחסות להצטלבות בין הקבוצות הללו‪.‬‬ ‫מציאות החיים של לסבית שחורה מוסלמית שונה מזו של הטרוסקסואל‬ ‫לבן נוצרי‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬אנחנו יכולים לזהות את רמת הקושי שאדם חווה‬ ‫בחייו אם פשוט נתייחס לקבוצות השונות שהוא או היא חברים בהן‪.‬‬ ‫ככל שאתה משתייך ליותר קבוצות מיעוט‪ ,‬כך אתה צפוי לסבול יותר‬ ‫מרדיפות‪ ,‬וככל שרדפו אותך יותר‪ ,‬כך לדעתך על הקנאות הממסדית‬ ‫המולדת בארצות הברית אמור להיות משקל רב יותר‪.‬‬ ‫המטרה למעשה‪ ,‬כפי שאומרת קרנשו‪ ,‬היא להפחיד את אלה שאינם‬ ‫חברים באותן קבוצות שמצטלבות זו עם זו — לאלץ אותם ״לבחון את‬ ‫זכויות היתר שלהם‪.‬״ קרנשו מסבירה‪ ,‬״קשה להכיר בזכויות יתר —‬ ‫במיוחד לאלה שחווים גם הם אפליה והדרה‪.‬״ אבל הם חייבים להכיר‬ ‫‪26‬‬ ‫בכך‪ ,‬אחרת יואשמו בשיתוף פעולה עם הגזענות הממסדית‪.‬‬

‫‪ 192‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אזרחים לבנים חייבים להכיר בזכויות היתר הלבנות שלהם‪ ,‬אחרת‬ ‫ינודו‪ ,‬גברים חייבים להכיר ב״גבריות הרעילה״ שלהם‪ .‬פוליטיקה של‬ ‫זהויות הופכת לדרך להשגת צדק אמיתי‪ .‬יש להפעיל סובלנות דכאנית‬ ‫נגד אלה שיילחמו במושג השבטי של הצטלבותיות‪ .‬אלה שמסרבים לציית‬ ‫לתכתיבים השבטיים של ההצטלבותיות — אנשים שמתעקשים שאינם‬ ‫קורבנות החברה האמריקאית בשל צבע עורם — נחשבים בוגדים‪ ,‬נוסח‬ ‫הדוד תום‪ .‬ולכן קלרנס תומס אינו שחור לגיטימי מפני שאינו מצביע‬ ‫לדמוקרטים; ניקי היילי אינה אישה לגיטימית מפני שהיא רפובליקנית‬ ‫המתנגדת להפלות‪ .‬לפי טא נהסי קואטס‪ ,‬כששחורים קוראים לחשיבה‬ ‫אינדיווידואליסטית שסוטה מהאידיאולוגיה הדמוקרטית המסורתית‪,‬‬ ‫פירוש הדבר שהם תומכים ב״חופש הלבן״‪ :‬״חופש ללא השלכות‪ ,‬חופש‬ ‫‪27‬‬ ‫ללא ביקורת‪ ,‬חופש להיות גאים ובורים‪.‬״‬

‫הקורבנוּת מנצחת‬ ‫כדי לקדם דיונים על הצטלבותיוּת‪ ,‬יש לבלום מערכות של דיכוי —‬ ‫לרבות דיבור של אחרים‪ .‬יש להפסיק את הדיונים‪ .‬חייבים להשליך את‬ ‫התבונה בעד החלון כי בשל ניסיון החיים השונה של כל אחד מאיתנו‪,‬‬ ‫איננו יכולים להבין זה את זה‪ .‬יש להגדיר מחדש את החופש עצמו —‬ ‫לכאורה מכשיר בידי הממסד של הכוח הלבן — כדי להגן על המימוש‬ ‫העצמי של אנשים המשתייכים למגזרים צולבים‪.‬‬ ‫גם המדע חייב לעבור למושב האחורי‪ .‬המדע עלול להחליש את‬ ‫הטיעון של ההצטלבותיות בכך שיספק הוכחה לכך שלא כל הסבל‬ ‫מקורו באפליה ממסדית‪ .‬נניח לדוגמה שמדעי החברה מראים מתאם‬ ‫גבוה בין אימהוּת יחידנית ובין פשע — ושאימהוּת יחידנית נפוצה בעיקר‬ ‫בקרב שחורים אמריקאים‪ .‬או נניח שיש הבדלים ברמת האיי־קיו של‬ ‫קבוצות שונות‪ ,‬ושההבדלים נובעים‪ ,‬לפחות בחלקם‪ ,‬מתורשה‪ .‬או נניח‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪193‬‬

‫שיש הבדל בין גברים לנשים מבחינה ביולוגית‪ ,‬ושההבדל הזה מסביר‬ ‫הבדלים בשכר‪ ,‬למשל‪ ,‬כשנשים בוחרות בתפקידים מסוג שונה מאשר‬ ‫גברים ומקבלות החלטות שונות מגברים בעניין מספר שעות העבודה‪,‬‬ ‫ושכרן נוטה להיות נמוך בממוצע לעומת שכר הגברים‪ .‬או נניח שמגדר‬ ‫קשור למין‪ ,‬ושהגברים שמאמינים שהם נשים‪ ,‬אינם נשים למעשה‪.‬‬ ‫עובדות בסיסיות אלה הופכות לנושא לבחינה מדוקדקת מאחר‬ ‫שהמדע עצמו הוא תוצר של המערכת‪ .‬זה הטיעון של דונה יוז‬ ‫ב־‪ ,Women’s Studies International Forum‬שמסבירה‪ :‬״השיטה‬ ‫המדעית היא מכשיר לבנייה והצדקה של השליטה בעולמנו‪ ...‬הטכניקות‬ ‫המתודולוגיות החדשות הן המצאה של גברים שביקשו להסביר את‬ ‫התכונות הגנטיות העוברות בתורשה כדי לתמוך באידיאולוגיה‬ ‫‪28‬‬ ‫הפוליטית שלהם על עליונות ונחיתות טבעיים של בני אדם‪.‬״‬ ‫זה נשמע מוזר ומטופש‪ .‬ובצדק‪ .‬המדע יצר חיסונים שהצילו מיליונים;‬ ‫זה איננו ממסד חברתי‪ ,‬זו עובדה‪ .‬אבל הרעיון הפוסט־מודרני על המדע‬ ‫כממסד אתנוצנטרי נכנס מהר מאוד למיינסטרים‪ .‬ב־‪ 2018‬תבע ג׳יימס‬ ‫דאמור‪ ,‬עובד לשעבר בגוגל‪ ,‬את החברה בטענה שפוטר בניגוד לחוק‪.‬‬ ‫על פי כתב התביעה החברה הפיצה מסמך רשמי לכל המנהלים‪ .‬בתזכיר‪,‬‬ ‫שמטרתו היתה לעודד ״השתייכות״‪ ,‬נאמר שאסור למנהלים לתגמל‬ ‫״היבטים של תרבות לבנה שלטת‪.‬״ היבטים אלה כללו חשיבה במונחים‬ ‫של ״הישג אישי״‪ ,‬״מריטוקרטיה״‪ ,‬״אנחנו אובייקטיבים״‪ ,‬ו״מסגרת‬ ‫גזעית עיוורת צבעים״‪ .‬במקומם‪ ,‬ההנהלה צריכה לקדם ״הכרה בגזע‪/‬צבע‬ ‫‪29‬‬ ‫ודפוסים גזעיים בטיפול״ כמו גם את התפיסה ש״הכול סובייקטיבי״‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬תומכי מדע בר־אימות מצאו את עצמם מותקפים בשל המניעים‬ ‫שלהם לכאורה בעצם העיסוק שלהם במדע‪ .‬בינואר ‪ 2018‬דיבר סטיבן‬ ‫פינקר על הבעיה של הקצנה פוליטית‪ ,‬ובמיוחד על המשיכה החדשה‬ ‫של סטודנטים במכללות לימין האלטרנטיבי‪ .‬הוא טען שאחת הסיבות‬ ‫לעלייתו הפתאומית של האלט־רייט היא הניסיונות להשתיק דיונים על‬ ‫מדע‪ .‬הוא ציין שאם אנשים רציונליים ציטטו עובדות בסיסיות — כגון‬

‫‪ 194‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫״קבוצות אתניות שונות מבצעות פשעים אלימים בשיעורים שונים״ או‬ ‫״גברים ונשים אינם זהים בסדרי העדיפויות בחייהם‪ ,‬במיניות שלהם‬ ‫בטעמיהם ובתחומי העניין שלהם״ — הם כונו מיד גזענים וסקסיסטים‪.‬‬ ‫מאחר שבעיניהם של אנשי השמאל העובדות היו כאלה שמעצם טבען‬ ‫פוגעות בביטחון העצמי‪ ,‬הם ביקשו להשתיק את הדיונים עליהן —‬ ‫והתוצאה היתה שאנשים שרצו לדבר עליהן זכו להערות מטופשות מהם‪.‬‬ ‫כמו שפינקר הסביר‪ ,‬״אם מעולם קודם לכן לא שמעת את העובדות‬ ‫האלה ואתה נתקל בהן‪ ,‬או שמישהו מזכיר אותן‪ ,‬אתה עלול להגיע‬ ‫למסקנות קיצוניות‪ ...‬לעולם אינך נחשף לדרכים שבהן מכניסים את‬ ‫העובדות להקשר שלא יוביל לגזענות ולסקסיזם‪.‬״ פינקר הוסיף‪ ,‬״אילו‬ ‫היו חושפים את אותן הדרכים‪ ,‬אזי היה אפשר לבטא את הרציונל להכניס‬ ‫אותן להקשר פוליטי ומוסרי מתאים‪ ,‬ואני חושב שלא היינו מקבלים‬ ‫תוצאת נגד קיצונית כל כך‪.‬״‬ ‫מאחר שביטא את התנגדותו להסקת השקפות קיצוניות מהעובדות‪,‬‬ ‫ולאחר שביטא את תמיכתו בדיון בעובדות השנויות במחלוקת‪ ,‬פינקר‬ ‫הואשם בשותפות לפשע של גזענות וסקסיזם — הוא הואשם למעשה‬ ‫בחברות באלט־רייט בשל נאום שלועג לאלט־רייט‪ .‬פרופסור ג׳ושוע‬ ‫לופטוס מאוניברסיטת ניו יורק (שדיווח על עצמו כחבר בסוציאליסטים‬ ‫הדמוקרטים של אמריקה) אמר שהרעיונות של פינקר מצביעים על‬ ‫״בעיה ממאירה‪ ...‬צנטרליזם רדיקלי של אנשים כמו פינקר‪ ,‬ג׳ון היידט‪,‬‬ ‫כריסטינה הוף סומרס‪ ,‬סאם האריס‪ ,‬ג׳יימס דאמור‪.‬״‪ 30‬ג׳אמל בואי‬ ‫מהמגזין המקוון ״סלייט״ טען שפינקר אימץ אמירות כמו ״שחורים‬ ‫‪31‬‬ ‫גורמים לפשעים״ ו״יהודים שולטים בעולם״‪.‬‬ ‫זעם דומה הופנה כלפי סאם האריס‪ ,‬שהעז להצביע על כך שקיימים‬ ‫הבדלים באיי־קיו בין קבוצות‪ .‬הוא לא אמר שהם גנטיים בלבד; הוא‬ ‫לא הסיק ממחקרי איי־קיו שום מסקנות בנוגע למדיניות‪( .‬לפרוטוקול‪,‬‬ ‫האריס תמך בהילרי קלינטון‪ ).‬למרות זאת‪ ,‬אתר ״‪Vox‬״ של עזרא קליין‬ ‫נזף בו על כך שציטט מחקרים‪ ,‬והמדענים אריק טורקהיימר‪ ,‬קתרין‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪195‬‬

‫פייג׳ הרדן וריצ׳רד ניסבאו טענו שהאריס עסק ב״ספקולציות גזעניות‬ ‫פסאודו־מדעיות‪.‬״‪ 32‬כשהאריס התעמת איתו בנושא‪ ,‬קליין נסוג מיד‬ ‫למסגרת של פוליטיקה של זהויות‪ :‬״מאז ומעולם‪ ,‬וגם כיום‪ ,‬משתמשים‬ ‫בהשערות האלה על הבדלים גזעיים ביולוגיים כדי לקדם תוכניות‬ ‫פוליטיות ברורות‪.‬״ ומאחר שהשערות אלה עומדות בסתירה לשיקולים‬ ‫של פוליטיקה של זהויות‪ ,‬לעולם אין לדון בהן‪ .‬אפילו מעורבות בדיונים‬ ‫מדעיים היא צורה של פוליטיקה של זהויות‪ ,‬לפי קליין — ציטוט‬ ‫מחקרים והדיפת ניסיונות לצנזר את המחקרים האלה אינם אלא עיסוק‬ ‫‪33‬‬ ‫בשבטיות של מדענים לבנים‪.‬‬ ‫חוסר ההיגיון הפתטי הזה התרחב אפילו לממלכה של איוש מדעי‪.‬‬ ‫הקרן הלאומית למדע‪ ,‬סוכנות פדרלית למימון צרכים מדעיים‪ ,‬אומרת‬ ‫שהיא רוצה להעסיק ״כוח עבודה עם מגוון של ‪ STEM‬״* — לא את‬ ‫מיטב המדענים בני כל הגזעים‪ ,‬אלא קבוצה שמצטיינת במגוון שלה‪.‬‬ ‫למטרה זו הוציאה הקרן מיליוני דולרים למימון פרויקטים שבודקים‬ ‫הטיות סמויות במחקרים — אחד הניסיונות הפחות מאומתים ויותר‬ ‫רעשניים שנעשו אי־פעם כדי לחשוף גזענות סמויה — וגם ‪ 500‬אלף‬ ‫דולר למחקרים על הצטלבותיות‪ .‬מחלקות מדעיות ברחבי ארצות הברית‬ ‫מחפשות לא את בעלי הציונים הגבוהים ביותר או את בעלי ההמלצות‬ ‫הטובות ביותר‪ ,‬אלא את אלה שיש להם ״תרומה מיוחדת לגיוון‪.‬״ הת׳ר‬ ‫ֶמק דונלד הצביעה על כך שהחברה האמריקאית לאסטרונומיה ביקשה‬ ‫לאחרונה מתוכניות לדוקטורט להפסיק לדרוש מהמועמדים להיבחן‬ ‫בבחינת ‪ GRE‬בפיזיקה‪ ,‬מפני שרק נשים מעטות מצליחות בה‪ .‬אותו‬ ‫הדבר קורה גם ברפואה‪ ,‬שם מעודדים את בתי הספר להפסיק לדרוש‬ ‫את בחינת ‪ MCAT‬מבני מיעוטים אתניים‪ .‬והתוצאה‪ :‬״לפי פרופסור‬ ‫פרדריק לינץ׳ מקלרמונט מק׳קנה‪ ,‬מ־‪ 2013‬עד ‪ ,2016‬בתי הספר לרפואה‬ ‫ * ‪.STEM: Science, Technology, Engineering, Mathematics‬‬ ‫ מדע‪ ,‬טכנולוגיה‪ ,‬הנדסה ומתמטיקה‪.‬‬

‫‪ 196‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫בארצות הברית קיבלו ‪ 57‬אחוזים מועמדים שחורים עם ציון ‪MCAT‬‬

‫נמוך של ‪ ,26-24‬אבל רק שמונה אחוזים של לבנים ושישה אחוזים של‬ ‫אסיאנים עם אותם ציונים נמוכים‪.‬״ לא ניתן כל הסבר לשאלה איך זה‬ ‫עוזר למטופלים כשמנתחי הלב שלהם פחות מיומנים אבל מגוונים יותר‬ ‫‪34‬‬ ‫מבחינה אתנית‪.‬‬ ‫ראינו כבר את הקשקוש האנטי־מדעי הזה מרים את ראשו המכוער‬ ‫שוב ושוב‪ .‬שר האוצר לשעבר לורנס סאמרס איבד את תפקידו כנשיא‬ ‫אוניברסיטת הרווארד כשהמרצים הצביעו בעד סילוקו; לסאמרס היה‬ ‫האומץ לצטט מחקרים שטענו שיש יותר גברים מנשים בקצוות הנמוך‬ ‫והגבוה של התפלגות ציוני המבחנים‪ ,‬ובכך נוצר שוני בהתפלגות של‬ ‫נשים וגברים‪ ,‬במיוחד במשרות של מדעים ומתמטיקה‪ 35.‬ג׳ורדן פיטרסון‪,‬‬ ‫פרופסור באוניברסיטת טורונטו‪ ,‬קיבל מכתב אזהרה מהמנהלה ולפיו‬ ‫סירובו להשתמש בכינוי הגוף טרנסג׳נדר ״עומד בניגוד לזכויותיהם‬ ‫של האנשים האלה ליחס שווה ללא אפליה על סמך ׳זהותם המגדרית׳‬ ‫ו׳ביטויים המגדרי׳‪.‬״ במכתב נטען כי התעקשותו של פיטרסון להשתמש‬ ‫בכינויי השם הנכונים מבחינה ביולוגית‪ ,‬״מטרידים וכואבים מבחינה‬ ‫רגשית״ לכמה סטודנטים‪ 36.‬על לינדזי שפרד‪ ,‬סטודנטית לתואר שני‬ ‫בווילפריד לורייר בקנדה‪ ,‬הוטל עונש לאחר שהציגה וידיאו שבו דן‬ ‫‪37‬‬ ‫פיטרסון בשימוש ב״כינויי שם מומצאים״ כדי לפייס טרנסג׳נדרים‪.‬‬ ‫באוניברסיטת המדינה בבויסי‪ ,‬איידהו‪ ,‬פרופסור סקוט יֶ נור ננזף קשות‬ ‫על פשעו החמור לאחר שכתב קטע שרמז על כך שההתעקשות של‬ ‫הפמיניזם הרדיקלי שמגדר הוא תוצר חברתי סללה את הדרך לתנועה‬ ‫לזכויות הטרנסג׳נדרים‪ 38.‬סטודנטים יצאו במחאה מההרצאה של‬ ‫פרופסור הת׳ר היינג ממכללת המדינה באברגרין‪ ,‬וושינגטון‪ ,‬לאחר‬ ‫שציינה כי גברים גבוהים מנשים‪ 39.‬בעלה של היינג‪ ,‬פרופסור ברט‬ ‫וינשטיין‪ ,‬איבד את משרתו באברגרין כאשר סירב לעזוב את הקמפוס‬ ‫לאחר שסטודנטים שחורים דרשו שמרצים לבנים לא ילמדו ביום מסוים‪.‬‬ ‫‪40‬‬ ‫הסטודנטים כינו אותו גזען והובילו השתלטות על בניינים בקמפוס‪.‬‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪197‬‬

‫דוברי מכללות‪ ,‬החל בצ׳רלס מורי דרך הת׳ר מק דונלד וכלה בכריסטינה‬ ‫הוף סומרס‪ ,‬הוברחו מהקמפוס‪ ,‬ברוב המקרים בעקבות מחאות אלימות‬ ‫על החטא של ציטוט סטטיסטיקות‪.‬‬ ‫מוטב להציג סטטיסטיקות שקריות ומדעי חברה גרועים מאשר‬ ‫לפגוע חלילה בתחושת הערך העצמי של מישהו‪.‬‬ ‫השטות הזאת‪ ,‬האנטי־מדעית והמנוגדת לכל היגיון‪ ,‬היא חזרה‬ ‫לכאוס האקראי של הפגנים — העדפה של אמונה בסובייקטיביות על‬ ‫פני אובייקטיביות‪ ,‬אמונה בחוסר שליטה בגורלך‪ ,‬אמונה שהתבונה‬ ‫עצמה אינה אלא השתקפות של דינמיקה של כוח‪ .‬אותה שיטה מדעית‪,‬‬ ‫ההסתמכות על התבונה והאמונה בערך האישי‪ ,‬שהובילו לנחשול הגדול‬ ‫ביותר של עושר בהיסטוריה האנושית‪ ,‬נתונה היום תחת מתקפה —‬ ‫והכול בשם השאיפה למימוש עצמי והערכה עצמית‪.‬‬ ‫כל זה פוגע קשות דווקא באנשים שהוא היה אמור לשחרר‪.‬‬ ‫חשיבה של הצטלבותיות מעודדת מנטליות של התקרבנות המנוגדת‬ ‫לחלוטין לשאיפה למימוש עצמי ולהצלחה‪ .‬אם אומרים לך שוב ושוב‬ ‫שהמערכת והממסד מאיימים על ההערכה העצמית שלך‪ ,‬ושאסור לך‬ ‫להיפגע אפילו מסטטיסטיקה וממדע — אם מלמדים אותך שהאושר‬ ‫שלך חשוב יותר מאמת אובייקטיבית — אתה נעשה חלש ושברירי‪,‬‬ ‫ואינך מסוגל להתמודד עם העולם האמיתי‪ .‬הפסיכולוג החברתי ג׳ונתן‬ ‫היידט מאוניברסיטת ניו יורק מצביע על כך שהריפוי האפקטיבי ביותר‬ ‫לחשיבה מעוותת הוא טיפול קוגניטיבי־התנהגותי‪ ,‬שבו אנשים לומדים‬ ‫לשבור את כבלי המחשבה באמצעות היגיון והערכה — ההפך הגמור‬ ‫ממה שהאוניברסיטאות המודרניות שלנו עושות‪ .‬״המגמה הנוכחית‬ ‫במכללות המעודדת חשיפה של מי שהם לכאורה‪ ,‬גזענים‪ ,‬סקסיסטים‪,‬‬ ‫בעלי דעות קדומות נגד קבוצות מסוימות‪ ,‬או נוקטים אלימות מילולית‬ ‫כלשהי‪ ,‬אינה מלמדת את הסטודנטים להתמקד בעלבונות קטנים או‬ ‫אקראיים במקרה‪,‬״ הוא כותב‪ .‬״מטרתה להניע את הסטודנטים להתמקד‬ ‫בהם‪ ,‬ואז לתייג את האנשים שהעירו הערות כאלה כתוקפנים‪.‬״ היידט‬

‫‪ 198‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מסכם את דבריו ואומר שזה מגביר את הצנזורה בחברה ומערער את‬ ‫יציבותם הפסיכולוגית של הסטודנטים‪ :‬״המאמצים החדשים הללו לגונן‬ ‫‪41‬‬ ‫עלולים ללמד את הסטודנטים לחשוב בצורה פתולוגית‪.‬״‬ ‫חמור עוד יותר‪ ,‬אנשים שתופסים את עצמם כקורבנות יהיו ככל הנראה‬ ‫תוקפנים בעצמם; כמו שמסביר הפסיכולוג החברתי רוי באומייסטר‪:‬‬ ‫״רבים מהאנשים האלימים מאמינים שהמעשים הפוגעניים של מי שהיו‬ ‫קורבנותיהם מצדיקים את מעשיהם‪.‬״‪ 42‬וזה בדיוק מה שראינו אצל‬ ‫המפגינים בקמפוסים וברשתות החברתיות הנרגנות ובתנועה שקוראת‬ ‫לממשלה להפעיל את כוחה כדי לבלום סוגים שונים של דיבורים‬ ‫המעוררים מורת רוח‪.‬‬ ‫אבל אומרים לנו שהמודעות החדשה הזאת לבעיות ההצטלבותיות‬ ‫שלנו תיצור לפחות עולם עם מודעות גבוהה יותר‪ ,‬ובכך אולי עולם טוב‬ ‫יותר‪ .‬זה לא נכון‪ .‬ההתמקדות בעוולות שיש להן הצדקה היא ראויה;‬ ‫ההאשמה שהאפליה אחראית לכל ההבדלים מובילה להגברת הקיטוב‬ ‫הפוליטי ולכישלון הפרט‪ .‬מחקרים מראים שמה שנתפס כאפליה קשור‬ ‫בקשר הדוק עם ״ציונים נמוכים‪ ,‬פחות מוטיבציה אקדמית‪ ...‬ופחות‬ ‫יכולת התמודדות עם אתגרים אקדמיים‪.‬״‪ 43‬אין ספק שזו סיבה להילחם‬ ‫באפליה‪ .‬אבל זו גם סיבה מדוע אסור להפריז בהיקפה‪ ,‬או להשתיק‬ ‫דיבורים כדי להיכנע לרגישויות‪.‬‬

‫הקדמה‬ ‫קץ ִ‬ ‫ובכן‪ ,‬האם החזון של השמאל התרבותי סיפק הגשמה? אין ספק שהוא‬ ‫סיפק סוליפסיזם‪ .‬אבל הוא סיפק גם קיטוב‪ .‬לא זו בלבד שההצטלבותיות‬ ‫חילקה את הפרטים לקבוצות גזעיות והסיתה את הקבוצות זו כנגד‬ ‫זו‪ .‬סולידריות גזעית בין חברי הקואליציה המורכבת מכמה קבוצות‬ ‫מצטלבות גרמה גם לסולידריות גזעית מנוגדת של אלה המכונים אלט־‬

‫ ‬

‫החזרה לפגאניות ‬

‫‪199‬‬

‫רייט — קבוצת גזענים שביקשו לקדם את הגאווה הלבנה‪ .‬בקרב המנהיגים‬ ‫בקבוצה זו אפשר למצוא את ריצ׳רד ספנסר‪ ,‬ג׳יירד טיילור ווקס דיי‬ ‫הנתעבים — שכולם משתמשים בנתוני איי־קיו כדי להסביר הבדלים‬ ‫בין גזעים‪ ,‬ובתוך כך טוענים ששורשיה של התרבות המערבית אינם‬ ‫נעוצים ברעיונות אלא בגזע‪ .‬האלט־רייט נשארה תנועה שולית‪ ,‬אבל‬ ‫הטיעונים שלה חדרו לחוגים בולטים יותר בזכות נטייה ריאקציונית של‬ ‫כמה אנשים בימין לחבק את כל מי שמתנגד לכאורה לתקינות פוליטית‪.‬‬ ‫השקפת המציאות של השמאל התרבותי עוררה כעס ושנאה — סקרים‬ ‫מראים שהאמריקאים מפולגים יותר מאי־פעם‪ .‬התחושה שהעולם יוצא‬ ‫משליטה רק מזינה את המתקפות של ההצטלבותיות על השיטה‪ .‬היכולת‬ ‫האישית ננטשה בהשקפת עולם זו — שהרי פרטים אינם אלא יצירי‬ ‫המערכות שנולדו לתוכן‪ .‬גם התכלית המשותפת ננטשה בשולי הדרך‬ ‫— אחרי ככלות הכול‪ ,‬זו אותה מערכת שמדכאת אותנו‪.‬‬ ‫אבל הזהות השבטית חיה ובועטת‪.‬‬ ‫זהות שבטית אינה מסוגלת לספק שגשוג‪ .‬ואולם היא כן מסוגלת‬ ‫לספק משמעות‪.‬‬ ‫הבעיה‪ ,‬כמובן‪ ,‬שזהות שבטית גם ממוטטת את הציוויליזציה‬ ‫שהעניקה לנו את החופש שלנו ואת הזכויות שלנו‪ ,‬את השגשוג שלנו‬ ‫ואת בריאותנו‪ .‬אבל ייתכן שכל הדברים הללו הם חסרי משמעות‬ ‫בטווח הארוך‪ .‬כך טוען יובל נוח הררי‪ ,‬מרצה באוניברסיטה העברית‬ ‫בירושלים ומחבר הספר ״קיצור תולדות האנושות״‪ .‬הררי‪ ,‬בניגוד להוגי‬ ‫ההצטלבותיות מהשמאל‪ ,‬הגון מספיק כדי להודות באמת הקיומית‬ ‫והאכזרית של תרבות שנותקה מהערכים היהודיים־נוצריים ומהתבונה‪:‬‬ ‫הוא אומר שייתכן שהיינו מאושרים יותר בעידן האבן‪ ,‬ושהניסיונות‬ ‫למצוא משמעות אינם אלא דרכים שבהן המוח שלנו משתעשע בזמן‬ ‫שאנחנו עושים את דרכנו אל המוות‪ .‬ההיסטוריה אינה מתקדמת;‬ ‫ההיסטוריה אינה אלא הסרט ״יום המרמיטה״‪ ,‬אבל עם שעונים מעוררים‬ ‫יפים יותר שמעירים אותנו מדי בוקר‪ 44.‬אולי אנחנו מסוגלים להיות‬

‫‪ 200‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫מאושרים באמת רק אם ניפטר מהאמת ומהמציאות‪ .‬״האם אנחנו רוצים‬ ‫באמת לחיות בעולם שבו מיליארדי בני אדם שקועים בחלומות בהקיץ‪,‬‬ ‫שואפים למטרות דמיוניות ומצייתים לחוקים מדומים? בין שתאהבו זאת‬ ‫‪45‬‬ ‫ובין שלא‪ ,‬זה העולם שאנחנו חיים בו כבר אלפי שנים‪,‬״ טוען הררי‪.‬‬ ‫אולי האנושות תצליח להשתנות לבלי הכר באמצעות הטכנולוגיה ותציל‬ ‫את עצמה מהשגרה‪ .‬ואולי לא‪.‬‬ ‫הררי צודק בדבר אחד‪ :‬מתברר שהקפיטליזם אינו מסוגל למלא‬ ‫את הכמיהה האנושית למשמעות‪ ,‬אף על פי שהוא משפר את מצבנו‬ ‫החומרי‪ .‬וכך החלום על אנושות חדשה שמפיץ השמאל ממשיך לספק‬ ‫לנו אשליות‪ .‬אנחנו עוברים בין ניסיונות להגשים את החלום הזה‪ ,‬לסבל‬ ‫בגין הניסיונות הללו‪ ,‬לנטישת הניסיון וחזרה לחלום שוב‪ .‬החלופה‬ ‫היחידה שלנו תהיה חזרה לערכים היהודיים־נוצריים ולתבונה היוונית‬ ‫שמחזקים את יסודותיה של אמריקה‪ .‬אין די בטיעונים בעד התועלת‬ ‫שבנאורות; הנאורות היתה קומת הקרקע של הבניין שנשענה על כמה‬ ‫רעיונות יסוד והנחות יסוד‪ .‬אנחנו חייבים לחזק את הרעיונות וההנחות‬ ‫הללו אם אנחנו מקווים להמשיך לבנות אל השמים במקום להוסיף‬ ‫משקל לתשתית רעועה‪.‬‬ ‫עכשיו עלינו לפנות למשימה זו‪.‬‬

‫סיכום‪:‬‬

‫איך לבנות‬

‫אמריקה נאבקת בימים אלה בדרכים רבות‪ .‬אבל המאבק הגדול ביותר‬ ‫שלה הוא המאבק על הנשמה הלאומית שלנו‪ .‬כרגע אנחנו כועסים כל‬ ‫כך זה על זה‪ .‬הכעס הזה מוחשי‪ .‬מאין הוא בא? הוא בא מההרס של‬ ‫חזון משותף‪ .‬בעבר האמנו בחזון המייסדים שנתמך במערכת של‬ ‫מידות טובות שלוּ קטו מהמוסריות היהודית־נוצרית‪ .‬פעם ראינו את‬ ‫עצמנו כאחים ואחיות‪ ,‬לא כ״אחוז אחד לעומת ‪ 99‬אחוזים״ או ״בעלי‬ ‫זכויות יתר לעומת קורבנות‪.‬״ לא היינו אויבים‪ .‬היינו קהילה שחושלה‬ ‫באש וחוברה יחדיו על ידי מערכת ערכים שהגיעה עד גן העדן —‬ ‫קהילה של יחידים שפעלו כדי להבין זה את ערכו של זה כצלם אלוהים‪,‬‬ ‫קהילה של פרטים שהאמינו ביכולתנו להשתנות ולשנות את העולם‬ ‫שסביבנו‪.‬‬ ‫אנחנו יכולים לחזור לזה‪ .‬אנחנו חייבים לחזור לזה‪ .‬האושר האישי‬ ‫והקהילתי שלנו תלוי בכך שנשיב לעצמנו את הערכים שאנחנו מאבדים‬ ‫במהירות רבה מדי‪.‬‬ ‫לשם כך דרושה תעוזה‪.‬‬ ‫לשם כך יידרשו קורבנות‪.‬‬ ‫הסיפור המקטב והמפליא ביותר בתנ״ך הוא ככל הנראה סיפור עקדת‬ ‫יצחק‪ .‬זה סיפור מטעה בפשטותו‪ :‬אלוהים מורה לאברהם להקריב את‬ ‫בנו‪ ,‬אברהם מציית ללא ויכוח‪ ,‬אברהם לוקח את יצחק אל ראש ההר‬ ‫‪201‬‬

‫‪ 202‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫כדי לרצוח אותו‪ ,‬מלאך מתערב ועוצר את הרצח‪ ,‬ואברהם שוחט אייל‬ ‫במקום את בנו יצחק‪ .‬אבל אין ספק שהסיפור מעלה שאלות קשות‪ .‬האם‬ ‫אלוהים ברברי? ריצ׳רד דוקינס אומר שכן‪ :‬״בקנה המידה של המוסריות‬ ‫המודרנית‪ ,‬הסיפור המביש הזה הוא בה בעת דוגמה להתעללות בילד‪,‬‬ ‫מקרה של תוקפנות אלימה בשתי מערכות יחסים של כוחות בלתי שווים‪,‬‬ ‫וכן השימוש המתועד הראשון בהיסטוריה בהגנה נוסח משפטי נירנברג‪:‬‬ ‫׳רק צייתתי לפקודה‪.‬׳״ דוקינס אומר שהסיפור אינו יכול להיות אלגוריה‬ ‫לשום דבר שראוי לשבח ואינו יכול לשמש לקח מוסרי‪ :‬״איזה מין לקח‬ ‫‪1‬‬ ‫מוסרי אפשר להפיק מן הסיפור המחריד הזה?״‬ ‫ואמנם‪ ,‬פילוסופים דתיים התווכחו על משמעות הסיפור הזה במשך‬ ‫מאות שנים‪ .‬קירקגור טען שעקדת יצחק מייצגת את עליונות האמונה‬ ‫האישית‪ ,‬הדתית‪ ,‬על האתיקה‪ .‬אקווינס ראה ביצחק דמות מוקדמת של‬ ‫ישו‪.‬‬ ‫אבל במקום לשאול אם אלוהים צדק או טעה בתרחיש הזה‪ ,‬או‬ ‫אם אברהם צדק או טעה‪ ,‬בואו נתמקד בדרישה‪ :‬להקריב את בנך‪.‬‬ ‫אנחנו יודעים שאברהם היה מוכן להקריב את עצמו בכל דרך שהיא‬ ‫למען כבודו של אלוהים‪ :‬הוא עזב את ביתו ויצא לחפש מקום חסר‬ ‫שם שאלוהים הבטיח להראות לו; הוא נפרד מאחת מנשותיו‪ ,‬הגר‪,‬‬ ‫ומאחד מבניו‪ ,‬ישמעאל‪ ,‬בפקודת אלוהים; הוא נלחם במלכים; הוא‬ ‫מל את עצמו‪ .‬אבל כל זה מסתכם בכך שאברהם מראה שהוא מחויב‬ ‫לאידיאלים שלו‪.‬‬ ‫עכשיו אלוהים מבקש מאברהם להקריב את ילדיו למען האידיאלים‬ ‫שלו — לשקול להעמיד את בנו בסכנת מוות למען תכלית נעלה יותר‪.‬‬ ‫כהורה לשני ילדים‪ ,‬כמעט אי־אפשר לדמיין את האימה שבה קיבל‬ ‫אברהם בוודאי את הציווי הזה‪ .‬האם תפקידו של כל הורה איננו להגן‬ ‫על ילדיו מכל רע?‬ ‫אבל במציאות‪ ,‬זה מה שכולנו מתבקשים לעשות‪ ,‬בכל יום‪ .‬אנחנו‬ ‫מתבקשים להדריך את ילדינו להגן על הטוב נגד הרע‪ ,‬האור נגד החושך‪.‬‬

‫ ‬

‫סיכום‪ :‬איך לבנות ‬

‫‪203‬‬

‫בכל יום אנחנו מתבקשים לסכן את ילדינו למען אידיאל נשגב‪ .‬אולי‬ ‫נדמה לנו שאנחנו משתתפים נייטרליים בעולם — ובזכות הקורבנות של‬ ‫הורינו וסבינו‪ ,‬עלות ההגנה על חיים בעלי משמעות ירדה באורח דרמטי‪.‬‬ ‫אבל אל תטעו‪ :‬אנחנו עדיין חיים בעולם עצבני מלא באנשים שמבקשים‬ ‫לפגוע באלה שאוהבים את החירות האישית ואת המוסר המערבי‪ .‬האמת‬ ‫טפחה בפנינו ב־‪ 11‬בספטמבר; זו אמת שנוח לנו לשכוח‪.‬‬ ‫מה שאלוהים מבקש מאיתנו‪ ,‬מה שאבותינו מבקשים מאיתנו‪ ,‬מה‬ ‫שהציוויליזציה שלנו מבקשת מאיתנו‪ ,‬איננו רק שנגן על אמיתות‬ ‫בעלות ערך ונצחיות‪ ,‬אלא שנכשיר גם את ילדינו להיות המגינים של‬ ‫אמיתות אלה‪ .‬מבחינה היסטורית‪ ,‬פירוש הדבר שאנחנו מעמידים את‬ ‫ילדינו בסכנה ישירה‪ .‬ההיסטוריה של המשפחה שלי מלאה בבני משפחה‬ ‫רחוקים שנרצחו באירופה בשל נאמנותם ליהדות‪.‬‬ ‫הדרך הקלה ביותר להתחמק מאחריות היא להימנע מללמד את‬ ‫ילדינו את הערכים שלנו‪ .‬נדמה לנו שאם רק נניח להם לבחור בעצמם‬ ‫את מערכת הערכים שלהם‪ ,‬לא נעמיד אותם בסכנה; שאם נפעל‬ ‫כמתווכים נייטרליים ונעטוף אותם היטב נגד כל פגע באמצעות מילות‬ ‫קוד מעורפלות על סובלנות (אם כי אף פעם איננו מסבירים במדויק‬ ‫מה אנחנו מוכנים לסבול)‪ ,‬אנחנו יכולים להשאיר את הבחירות שלנו‬ ‫מאחור‪ .‬ב״כנר על הגג״ טוביה מתלונן‪ ,‬״אני יודע‪ ,‬אני יודע‪ ,‬אנחנו‬ ‫העם הנבחר שלך‪ .‬אבל מפעם לפעם‪ ,‬אתה לא יכול לבחור במישהו‬ ‫אחר?״‬ ‫התשובה ברורה‪ :‬אנחנו יכולים לצאת מזה‪ .‬כל שעלינו לעשות הוא‬ ‫להפסיק ללמד את ילדינו‪.‬‬ ‫אבל אם אנחנו רוצים שהציוויליזציה שלנו תשרוד‪ ,‬אנחנו חייבים‬ ‫להיות מוכנים ללמד את ילדינו‪ .‬הדרך היחידה להגן על הילדים שלהם‬ ‫היא להפוך את ילדינו ללוחמים‪ .‬אנחנו חייבים להפוך את ילדינו‬ ‫לשליחים של האמיתות החשובות‪ .‬יש בכך סיכון‪ .‬וזה סיכון שאנחנו‬ ‫חייבים להיות מוכנים לקחת‪ .‬כמו שאמר רונלד רייגן‪ ,‬״החופש יהיה‬

‫‪ 204‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫תמיד במרחק לא יותר מדור אחד מהכחדה‪ .‬לא העברנו אותו לילדינו‬ ‫בזרם הדם שלנו‪ .‬חייבים להילחם למענו‪ ,‬להגן עליו ולהעבירו להם כדי‬ ‫שימשיכו במלאכה‪ ,‬אחרת יום יבוא ונבלה את שנות הדמדומים של חיינו‬ ‫בסיפורים לילדים ולנכדים שבהם נתאר להם איך היה פעם בארצות‬ ‫‪2‬‬ ‫הברית כשבני האדם היו חופשיים‪.‬״‬ ‫אבי אוהב לומר שבחיים אין שישה כיוונים (מזרח‪ ,‬מערב‪ ,‬צפון‪,‬‬ ‫דרום‪ ,‬למעלה ולמטה)‪ .‬ישנם רק שניים‪ :‬קדימה ואחורה‪ .‬האם אנחנו‬ ‫נעים לקראת משהו‪ ,‬או מתרחקים ממנו? האם אנחנו מלמדים את‬ ‫ילדינו לצעוד קדימה‪ ,‬נושאים בידיהם את דגל הציוויליזציה שלהם‪,‬‬ ‫או לסגת לאט ולהתרחק ממנו ולראות את העיר הבוהקת על ההר‬ ‫נעלמת במרחק?‬ ‫אז מה נלמד את ילדינו? כשאני מביט בבתי בת הארבע ובבני בן‬ ‫השנתיים‪ ,‬מה אני רוצה שהם ידעו — מה הם חייבים לדעת כדי להיות‬ ‫מגיניה של התרבות היחידה הראויה שיילחמו עליה?‬ ‫אשתי ואני נתחיל בכך שנלמד את ילדינו ארבעה שיעורים פשוטים‪.‬‬ ‫‪ .1‬לחיים שלכם יש תכלית‪ .‬החיים אינם מהומה כאוטית ומבלבלת‪.‬‬ ‫הם מאבק‪ ,‬אבל זהו מאבק שמונחה במשמעות נעלה‪ .‬אתם אמורים‬ ‫להשתמש בתבונתכם ובכישרונותיכם הטבעיים — ולטפח את הנכסים‬ ‫הללו להגשמת התכלית הנעלה‪ .‬תוכלו לגלות את המטרה הזאת באמצעות‬ ‫חקירת טבעו של העולם ובחקירת ההיסטוריה של הציוויליזציה שלנו‪.‬‬ ‫התכלית הזו כוללת הגנה על זכויות הפרט ועל ערכם של חיי האדם;‬ ‫היא כוללת התנהגות טובה שיש בה צדק וחמלה‪ .‬משמעותה היא שיקום‬ ‫יסודות הציוויליזציה שלכם והקמת מבנים חדשים ויפים יותר מעל‬ ‫היסודות האלה‪ .‬חשוב לנו מה אתם עושים‪ .‬לאבותיכם שמתו מזמן חשוב‬ ‫מה אתם עושים; לילדים שלכם יהיה חשוב מה אתם עושים; לאלוהים‬ ‫חשוב מה אתם עושים‪.‬‬ ‫‪ .2‬אתם יכולים לעשות את זה‪ .‬הסתערו קדימה וכבשו‪ .‬בנו‪ .‬טפחו‪.‬‬

‫סיכום‪ :‬איך לבנות ‬

‫ ‬

‫‪205‬‬

‫ניתנה לכם היכולת לבחור את דרככם בחיים — ונולדתם בתרבות החופשית‬ ‫ביותר בתולדות האדם‪ .‬נצלו את זה‪ .‬אינכם קורבנות‪ .‬בחברה חופשית‪,‬‬ ‫אתם אחראים למעשיכם‪ .‬ההצלחות שלכם הן ההישגים שלכם‪ ,‬אבל הן‬ ‫גם המורשת של מי שבאו לפניכם ושל העומדים לצדכם; כישלונותיכם‬ ‫הם שלכם בלבד‪ .‬בחנו היטב את עצמכם לפני שתאשימו את החברה‬ ‫שיצרה אתכם‪ .‬ואם החברה אכן פוגעת בזכויות הפרט‪ ,‬תפקידכם לפעול‬ ‫לשנות זאת‪ .‬אתם בני אדם‪ ,‬נוצרתם בצלמו של אלוהים‪ ,‬כבולים לאדמה‬ ‫אך עם נשמות שחולמות על הנצחי‪ .‬אין סיכון גדול מזה ואין הזדמנות‬ ‫גדולה מזו‪.‬‬ ‫‪ .3‬הציוויליזציה שלכם ייחודית‪ .‬הכירו בכך שמה שניתן לכם ייחודי‬ ‫בהיסטוריה האנושית‪ .‬רוב בני האדם בכל הזמנים חיו בעוני ובעליבות‪,‬‬ ‫בסיכון גדול של מחלות ומוות‪ .‬רוב בני האדם בכל הזמנים חוו יותר‬ ‫כאב צרוף בשנותיהם הראשונות משתחוו אתם במשך כל חייכם‪ .‬רוב‬ ‫בני האדם חיו תחת שליטה של אחרים‪ ,‬סבלו רודנות ודיכוי‪ .‬אתם לא‪.‬‬ ‫החופש שאתם נהנים ממנו‪ ,‬עקרונות המוסר שאתם מאמינים בהם‪ ,‬הם‬ ‫תוצרים של ציוויליזציה ייחודית — הציוויליזציה של דנטה ושייקספיר‪,‬‬ ‫הציוויליזציה של באך ובטהובן‪ ,‬הציוויליזציה של התנ״ך ואריסטו‪ .‬אתם‬ ‫לא יצרתם את החירויות שלכם או את הגדרת הטוב‪ ,‬והם לא צצו בחלל‬ ‫ריק‪ .‬למדו את ההיסטוריה שלכם‪ .‬בחנו היכן טמונים שורשי הערכים‬ ‫שלכם‪ :‬בירושלים ובאתונה‪ֱ .‬היו אסירי תודה על השורשים הללו‪ .‬ואז‬ ‫הגנו עליהם‪ ,‬בתוך כך צמחו לגבהים חדשים‪.‬‬ ‫‪ .4‬כולנו אחים ואחיות‪ .‬איננו אויבים אם אנחנו חולקים מטרה‬ ‫משותפת‪ .‬והמטרה המשותפת שלנו היא ציוויליזציה מלאה בתכליות‪,‬‬ ‫משותפות ואישיות כאחד‪ ,‬ציוויליזציה המהללת את היכולות האישיות‬ ‫והמשותפות כאחד‪ .‬אם נילחם זה לצד זה ולא זה נגד זה‪ ,‬נהיה חזקים‬ ‫יותר‪ .‬אבל אנחנו יכולים להיות חזקים רק אם נמשוך באותו כיוון ונחלוק‬ ‫אותו חזון‪ .‬אנחנו חייבים לחלוק אותה הגדרה של חירות כשמדובר‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫‪ 206‬‬

‫בפוליטיקה‪ ,‬ובאופן כללי‪ ,‬אותה הגדרה של טוב כשמדובר ביצירת הון‬ ‫חברתי ובשימורו‪ .‬כמו שאמר אברהם לינקולן בנאום ההשבעה הראשון‬ ‫שלו‪ ,‬״לא אויבים אנו אלא ידידים‪ .‬אל לנו להיות אויבים‪ .‬קשה לכבוש‬ ‫את הכעס‪ ,‬אך אל לו לשבור את קשרי החיבה בינינו‪ .‬נימות הזיכרונות‬ ‫הנעלמות‪ ,‬שנמתחות מכל שדה קרב ומכל קבר של פטריוט אל כל לב חי‬ ‫ואל כל אח בוערת בכל רחבי הארץ הגדולה הזאת‪ ,‬יאדירו את מקהלת‬ ‫הברית כאשר ישובו וייגעו בהם המלאכים הטובים של טבע האדם‪ ,‬והם‬ ‫ייגעו בהם ללא ספק‪.‬״‬

‫‪3‬‬

‫כאן מתחיל התפקיד שלנו‪ .‬אבל לא כאן הוא מסתיים‪ .‬כשבתי ובני‬ ‫יגדלו‪ ,‬השאלות שלהם יהיו קשות יותר‪ .‬זה טוב‪ .‬זה מה שהתבונה אמורה‬ ‫לעשות‪ :‬להטיל ספק‪ .‬ותפקידנו יהיה לנסות למצוא להם תשובות‪,‬‬ ‫ולהבטיח להם שגם אם אין בידינו כל התשובות‪ ,‬הרי במאמץ הם יוכלו‬ ‫למצוא תשובות שתומכות במסורות של ההיסטוריה שלנו‪ ,‬ובתוך כך גם‬ ‫חוקרות אופקים חדשים‪ .‬אנחנו נלמד את ילדינו שהם עומדים על יסודות‬ ‫חזקים וחיוניים שנבנו בידיים שאינן שלהם‪ ,‬ושהם מוגנים בקירות שגם‬ ‫הם צריכים להגן עליהם‪ .‬נלמד אותם שהם חייבים ללמוד מדוע הקירות‬ ‫קיימים‪ ,‬לפני שהם ימוטטו אותם‪ .‬נאמר להם כמו שאמר ג׳ק צ׳סטרטון‪:‬‬ ‫״אם אינך מבין ְלמה [הקיר הזה] משמש‪ ,‬אני בוודאי לא אניח לך לסלק‬ ‫אותו‪ .‬לך וחשוב‪ .‬ואז‪ ,‬אחרי שתוכל לחזור ולומר לי שאתה מבין למה‬ ‫הוא משמש‪ ,‬אולי ארשה לך להרוס אותו‪.‬״‪ 4‬נעשה כמיטב יכולתנו ללמד‬ ‫אותם מה הפך את הציוויליזציה שלנו לנפלאה כל כך — ומדוע היא‬ ‫עדיין כזאת‪ .‬תפקידנו להתחבר מחדש עם דבר אלוהים ועם הפילוסופיה‬ ‫של התבונה וחירות הפרט — שני רעיונות שאחרי ככלות הכול כרוכים‬ ‫זה בזה באופן שאינו ניתן להתרה‪.‬‬ ‫אינני יצור רגשני במיוחד‪ .‬אבל כשיש ילדים זה משתנה‪ .‬ערב אחד‬ ‫לאחרונה‪ ,‬בזמן ההשכבה‪ ,‬בתי פנתה אלי ושאלה‪ ,‬״אבא‪ ,‬תמיד תהיה‬ ‫אבא שלי?״‬

‫ ‬

‫סיכום‪ :‬איך לבנות ‬

‫‪207‬‬

‫מופתע‪ ,‬עניתי‪ ,‬״כמובן‪ ,‬מותק‪.‬״‬ ‫״אבל‪,‬״ הבהירה‪ ,‬״יום אחד אני אהיה מבוגרת יותר‪ .‬ואנשים ממש‬ ‫מבוגרים מתים‪ .‬אז אתה עדיין תהיה כאן?״‬ ‫הרגשתי גוש בגרוני — מפני שהיא צודקת‪ ,‬כמובן‪ .‬איני אוהב לחשוב‬ ‫על המוות כשמדובר בהורי‪ ,‬וכמובן לא כשמדובר בילדי‪ .‬ואף על פי‬ ‫שאני מאמין בחיים שלאחר המוות‪ ,‬אין דרך של ממש לדעת זאת‪ .‬איני‬ ‫יודע מה בא לאחר מכן‪ .‬איש אינו יודע‪.‬‬ ‫הנחתי את ידי על שערה וליטפתי את ראשה‪ .‬״כן‪ ,‬מתוקה‪,‬״ השבתי‪.‬‬ ‫״אמא ואני נהיה כאן תמיד‪ .‬תמיד נהיה אמא ואבא שלך‪.‬״ כיביתי את‬ ‫האור ויצאתי מהחדר‪ .‬אחר כך ישבתי מחוץ לדלת שלה וחשבתי כמה‬ ‫אני אוהב אותה ואיך יבוא יום שהיא תיאלץ להתמודד עם כל השאלות‬ ‫הקשות שכולנו מתמודדים איתן‪ .‬וחשבתי‪ ,‬איך אשיב על השאלות‬ ‫הקשות הללו לעצמי‪ :‬בסופו של דבר‪ ,‬האם כולנו יתומים? האם אנחנו‬ ‫נידונים לאבד את כל האנשים שאנחנו אוהבים‪ ,‬ולחיות ולמות לבדנו?‬ ‫האם אנחנו רק נקודות המהבהבות בין קיום ובין אין‪ ,‬ואיננו משאירים‬ ‫אחרינו עקבות כלל?‬ ‫אינני חושב כך‪ .‬אני חושב שההיסטוריה של הציוויליזציה המערבית‬ ‫מראה שהורינו ממשיכים לחיות בנו — שכשאנחנו מקבלים את העבר‬ ‫שלנו‪ ,‬כשאנחנו לומדים את הלקחים שהם מלמדים אותנו‪ ,‬כשאנחנו‬ ‫מכירים בחוכמתם בזמן שאנחנו מפתחים את שלנו‪ ,‬אנחנו נהיים חוליה‬ ‫בשרשרת ההיסטוריה‪ .‬הורינו אינם מתים כל עוד אנחנו מקיימים את‬ ‫הלהבה של האידיאלים שלהם ומעבירים את הלהבה לילדינו‪.‬‬ ‫אחרי שידעתי שבתי נרדמה‪ ,‬חמקתי בחזרה לחדרה ונישקתי שוב את‬ ‫ראשה‪ .‬היא ישנה‪ ,‬אני יודע שהיא כנראה לא הרגישה את הנשיקה‪ .‬אבל‬ ‫אולי היא כן הרגישה‪ .‬ואולי זה כל מה שאנחנו יכולים לקוות לו‪ ,‬כל מה‬ ‫שאנחנו יכולים לשאוף אליו‪.‬‬ ‫תפקידנו הוא להמשיך את המסורת‪ .‬תפקידנו לדחוף את המשימה‬ ‫קדימה‪.‬‬

‫‪ 208‬‬

‫הצד הנכון של ההיסטוריה‬

‫אם ננהג כך‪ ,‬נהיה ראויים באמת ובתמים לברכת אלוהים‪ ,‬ונהיה‬ ‫ראויים להכריז על חירות ברחבי כל הארץ ולכל תושביה‪ .‬אנחנו נבחר‬ ‫בחיים‪ ,‬כדי שאנחנו וילדינו נוכל לחיות‪.‬‬

‫על המחבר‬

‫בן שפירו הוא העורך הראשי של ‪ Wire‬ומנחה ב־‪The Ben Shapiro‬‬

‫‪ ,Show‬הפודקאסט השמרני הבולט ביותר ותוכנית הרדיו השמרנית‬ ‫בעלת הצמיחה המהירה ביותר בארצות הברית‪ .‬ספריו כיכבו ברשימת‬ ‫רבי המכר של ״הניו יורק טיימס״‪ .‬שפירו הוא בעל תואר שני מבית‬ ‫הספר למשפטים בהרווארד והנואם המבוקש ביותר בקמפוסים של‬ ‫ארצות הברית‪.‬‬

‫‪209‬‬

‫תודות‬

‫הספר הזה הוא פרי חשיבה של שנים רבות ושל שיחות על סוגיות‬ ‫עמוקות‪ .‬כל השיחות הללו‪ ,‬הדיונים והטיעונים השפיעו על החשיבה‬ ‫שלי — ולכן אני רוצה להודות לכל חברי ומתנגדי שעזרו לי לפתח‬ ‫את החשיבה הזאת‪ .‬כמו תמיד‪ ,‬כל השגיאות והטעויות הן שלי‪ ,‬ושלי‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫תודות לחברי הטוב ביותר‪ ,‬ג׳רמי בורינג‪ ,‬גיבור לא ידוע מהתנועה‬ ‫השמרנית ושותפי לעסקים ולשוחות הפוליטיות‪ .‬איני יכול לחשוב על‬ ‫אדם אחר שהייתי מעדיף ללכת איתו למאבק אידיאולוגי‪ .‬זו זכות ותענוג‬ ‫לעשות זאת מדי יום‪.‬‬ ‫תודה לכיילב רובינזון‪ ,‬מנכ״ל ‪ ,Forward Publishing‬שעוזר לנווט‬ ‫בדרך בכבוד ובאופן מעשי‪ .‬נדיר למצוא אדם מסור כל כך לעקרונותיו‪.‬‬ ‫אני גאה לשתף פעולה איתו‪.‬‬ ‫תודה לאריק נלסון‪ ,‬עורך הספר הזה‪ ,‬שנאלץ לעמול בפרך על החומר‬ ‫כמה פעמים ועזר לי להוריד לארץ את השמים זרועי הכוכבים — לפחות‪,‬‬ ‫עד כמה שאני הייתי מסוגל‪.‬‬ ‫תודה לפרנק ברידן‪ ,‬הסוכן שלי‪ ,‬שהבין שזה פרויקט של תשוקה‪,‬‬ ‫ועודד גם את התשוקה וגם את הפרויקט‪.‬‬ ‫תודה לכל העמיתים וההוגים המכובדים שקראו את כתב היד של‬ ‫ספר זה ועזרו לי לשפר אותו בכל צעד בדרך‪ ,‬ביניהם יורם חזוני‪ ,‬יובל‬ ‫לוין‪ ,‬מתיו קונטינטי‪ ,‬ג׳ון פודהורץ‪ ,‬אנדרו קלבן‪ ,‬מייקל נולס‪ ,‬רבי דייוויד‬ ‫‪210‬‬

‫ ‬

‫תודות ‬

‫‪211‬‬

‫וולפה‪ ,‬אריק ויינשטיין‪ ,‬דייוויד פרנץ׳‪ ,‬דנה פרינו וחברי ושותפי ללימודי‬ ‫התלמוד רבי משה סמואלס‪ .‬נדיבותם היתה אינסופית‪.‬‬ ‫תודה לכל החבר׳ה הנפלאים שאני עובד איתם מדי יום ב־‪,Daily Wire‬‬ ‫החל בכותבים ובעורכים וכלה במפיקים שלנו‪ .‬פשוט לא יכולתי לעשות‬ ‫את מה שאני עושה ללא תמיכתם שלא תיאמן — וכמובן אני אסיר תודה‬ ‫להם‪.‬‬ ‫תודה לשותפינו לשידורים ב־‪ ,Westwood One‬שפרצו דרך‬ ‫בהתייחסותם לפודקאסט וגם לתוכנית הרדיו‪.‬‬ ‫תודה לשותפינו ב־‪s Foundation‬׳‪ ,Young America‬שעוזרים לנו‬ ‫להביא את המסר שלנו למאות אלפי צעירים בקמפוסים ברחבי אמריקה‪.‬‬ ‫תודה לסינדיקטורים שלי ב־ ‪ ,Creators Syndicate‬עורכי ‪National‬‬ ‫‪ ,Review‬ולעורכי ״ניוזוויק״‪ ,‬שאפשרו לי להגיע לקוראים בכל‬ ‫הספקטרום הפוליטי והתרבותי‪.‬‬ ‫יותר מכול‪ ,‬תודה לכל המאזינים‪ ,‬הצופים‪ ,‬הקוראים והעוקבים שלנו‬ ‫במדיה החברתית‪ :‬אתם משמשים לי מקור השראה להשתפר מדי יום‬ ‫ביומו‪ ,‬ואני מקווה שאצדיק את האמון שנתתם בי‪.‬‬ ‫ולבסוף‪ ,‬תודה לאלוהים‪ ,‬בורא שמים וארץ‪ ,‬אלוהי המשמעות‬ ‫והתכלית‪ ,‬והאב הנדיב של חירות האדם‪.‬‬ ‫תודה‪.‬‬

‫מראי מקום‬

‫הקדמה‬

1. “Achievements in Public Health, 1900-1999: Healthier Mothers and Babies,” CDC.gov, October 1, 1999, https://www.cdc.gov/ mmwr/preview/mmwrhtml/mm4838a2.htm. 2. “Exit polls,” CNN.com, November 23, 2016, http://www.cnn. com/election/results/exit-polls. 3. Aaron Blake, “Nearly Half of Liberals Don’t Even Like to Be around Trump Supporters,” WashingtonPost.com, July 20, 2017, https://www.washingtonpost.com/news/the-fix/wp/2017/07/20/ half-of-liberals-cant-even-stand-to-be-around-trumpsupporters/?utm_term=.be6b213ac75c. 4. Clare Malone, “Americans Don’t Trust Their Institutions Anymore,” FiveThirtyEight.com,November 16, 2016, https://fivethirtyeight. com/features/americans-dont-trust-their-institutions-anymore/. 5. Jim Norman, “Americans’ Confidence in Institutions Stays Low,” Gallup.com, June 13, 2016, http://news.gallup.com/poll/192581/ americans-confidence-institutions-stays-low.aspx. 6. Jeffrey M. Jones, “In U.S., Confidence in Police Lowest in 22 Years,” Gallup.com, June 19, 2015, http://news.gallup.com/poll/183704/ confidence-police-lowest-years.aspx?g_source=position2&g_ medium=related&g_campaign=tiles. 7. Norman, “Americans’ Confidence in Institutions Stays Low.” 8. George Gao, “Americans Divided on How Much They Trust Their Neighbors,” Pew Research, April 13, 2016, http://www. pewresearch.org/fact-tank/2016/04/13/americans-divided-onhow-much-they-trust-their-neighbors/. 212

213

‫מראי מקום‬



9. Nathaniel Persily and Jon Cohen, “Americans Are Losing Faith in Democracy—and in Each Other,” WashingtonPost.com, October 14, 2016, https://www.washingtonpost.com/opinions/americansare-losing-faithin-democracy-and-in-each-other/2016/10/14/ b35234ea-90c6-11e6-9c52-0b10449e33c4_story.html?utm_ term=.4a67e7724901. 10. Josh Zumbrun, “Not Just the 1%: The Upper Middle Class Is Larger and Richer Than Ever,” WSJ.com, June 21, 2016, https:// blogs.wsj.com/economics/2016/06/21/not-just-the-1-the-uppermiddle-class-is-larger-and-richerthan-ever/. 11. “Mobility, Measured,” Economist.com, February 1, 2014, http:// www.economist.com/news/united-states/21595437-america-noless-socially-mobile-it-was-generation-ago-mobility-measured. 12. Ta-Nehisi Coates, “The Champion Barack Obama,” TheAtlantic. com, January 31, 2014, https://www.theatlantic.com/politics/ archive/2014/01/the-champion-barack-obama/283458/. 13. Ta-Nehisi Coates, “The First White President,” Atlantic, October 2017, https://www.theatlantic.com/magazine/archive/2017/10/ the-first-white-president-ta-nehisi-coates/537909/. 14. Ta-Nehisi Coates, Between the World and Me (New York: Spiegel and Grau 2015), 111. .2018 ,‫ הוצאת הקיבוץ המאוחד‬.‫ בין העולם וביני‬,‫טא נהסי קואטס‬ .‫ זהר אלמקייס‬:‫מאנגלית‬ 15. Thomas Chatterton Williams, “How Ta-Nehisi Coates Gives Whiteness Power,” New York Times, October 6, 2017, https:// www.nytimes.com/2017/10/06/opinion/ta-nehisi-coateswhiteness-power.html?smid=tw-share&_r=1&mtrref=www. nationalreview.com&assetType=opinion. 16. Frank Newport, “In US, 87% Approve of Black-White Intermarriage, vs. 4% in 1958,” Gallup.com, July 25, 2013, http:// news.gallup.com/poll/163697/approve-marriage-blacks-whites. aspx. 17. “Race Relations,” Gallup.com, http://news.gallup.com/poll/1687/ race-relations.aspx. 18. Mostafa El-Bermawy, “Your Filter Bubble Is Destroying

‫מראי מקום‬

214

Democracy,” Wired.com, November 18, 2016, https://www. wired.com/2016/11/filter-bubble-destroying-democracy/. 19. Levi Boxell, Matthew Gentzkow, and Jesse M. Shapiro, “Is the Internet Causing Political Polarization? Evidence from Demographics,” Brown.edu, March 2017, https://www.brown. edu/Research/Shapiro/pdfs/age-polars.pdf. 20. Jonah Engel Bromwich, “Social Media Is Not Contributing Significantly to Political Polarization, Paper Says,” NYTimes. com, April 13, 2017, https://www.nytimes.com/2017/04/13/us/ political-polarization-internet.html?mtrref=www.google.com. 21. Jonah Goldberg, The Suicide of the West (New York: Crown Forum, 2018), 8. 22. Steven Pinker, Enlightenment Now: The Case for Reason, Science, Humanism, and Progress (New York: Penguin Random House, 2018). 23. ADL’s Task Force on Harassment and Journalism, Anti-Semitic Targeting of Journalists during the 2016 Presidential Campaign, ADL.org, October 19, 2016, https://www.adl.org/sites/default/ files/documents/assets/pdf/press-center/CR_4862_JournalismTask-Force_v2.pdf.

‫ החתירה לאושר‬:1 ‫פרק‬

1. William Kristol, “It’s All about Him,” New York Times, February 25, 2008, http://www.nytimes.com/2008/02/25/opinion/25kristol. html. 2. Eli Stokols, “Unapologetic, Trump Promises to Make America Rich,” Politico.com, May 26, 2016, http://www.politico.com/ story/2016/05/unapologetic-trump-promises-to-make-americarich-223632. 3. Dana Milbank, “Americans’ Optimism Is Dying,” Washington Post, August 12, 2014, https://www.washingtonpost.com/opinions/ dana-milbank-americans-optimism-is-dying/2014/08/12/ f81808d8-224c-11e4-8593-da634b334390_story.html?utm_ term=.5f205324fd19. 4. Shira Schoenberg, “Poll: Young Americans Fearful about Future

215

‫מראי מקום‬



of America, Overwhelmingly Support Hillary Clinton,” MassLive. com, October 26, 2016, http://www.masslive.com/politics/index. ssf/2016/10/young_americans_fearful_about.html. 5. “US Suicide Rate Surges, Particularly among White People,” BBC.com, April 22, 2016, http://www.bbc.com/news/world-uscanada-36116166. .'‫ א‬:'‫ קהלת ב‬.6 .‫מ"ח‬-‫ מ"ז‬:‫ דברים כ"ח‬.7 .‫ כ"ב‬:'‫ קהלת ג‬.8 .‫ ט"ו‬:'‫ פרקי אבות ב‬.9 ‫ מהדורת‬,‫ אתיקה‬,‫ אריסטו‬.Aristotl, Nichomachean Ethics 1101a .10 .43 ‫ עמ׳‬.‫ ליבס‬.‫ יוסף ג‬:‫ תרגום‬.‫ תשל"ג‬,‫ הוצאת שוקן‬.‫ניקומאכוס‬ 19 ,‫ מכתב לכנסייה האפיסקופלית הפרוטסטנטית‬,‫ ג'ורג' וושינגטון‬.11 ,1789 ‫באוגוסט‬ https://founders.archives.gov/documents/Washington/05-0302-0289. 12. Charles Krauthammer, “A Note to Readers,” Washington Post, June 8, 2018. 13. Victor Frankl, Man’s Search for Meaning (Boston Press, 2017), 80 :‫ מגרמנית‬.1970 ,‫ הוצאת דביר‬.‫ האדם מחפש משמעות‬,‫ויקטור פרנקל‬ ).‫ (ההדגשה של המחבר‬.98 ‫ עמ׳‬.‫חיים איזק‬ 14. Steve Taylor, PhD, “A Sense of Purpose Means a Longer Life,” PsychologyToday.com, November 12, 2014, https://www. psychologytoday.com/blog/out-the-darkness/201411/sensepurpose-means-longer-life. 15. Dhruv Khullar, MD, “Finding Purpose for a Good Life. But Also a Healthy One,” New York Times, January 1, 2018, https://www. nytimes.com/2018/01/01/upshot/finding-purpose-for-a-goodlife-but-also-a-healthy-one.html?smid=tw-nytimes&smtyp=cur. .'‫ ה‬:'‫ תהילים ח‬.16 17. “George Washington’s Rules of Civility,” NPR.org, May 11, 2003, http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=1248919. 18. Brett and Kate McKay, “The Virtuous Life: Wrap Up,” ArtOfManliness.com, June 1, 2008, http://www.artofmanliness. com/2008/06/01/the-virtuous-life-wrap-up/.

‫מראי מקום‬

216

:‫ מגרמנית‬.1970 ,‫ הוצאת דביר‬.‫ האדם מחפש משמעות‬,‫ ויקטור פרנקל‬.19 .86 '‫ עמ‬.‫חיים איזק‬ .Seneca’s Letters, Book II, Letter XLVIII .20 .2020 ,‫ הוצאת מגנס‬.XLVIII ‫ מכתב‬,'‫ מכתבים אל לוקיליוס ספר ב‬,‫ סנקה‬ .‫ דבורה גילולה‬:‫מרומית‬ .‫י׳‬-'‫ ט‬:'‫ קהלת ד‬.21 22. Jonathan Haidt, The Happiness Hypothesis: Finding Modern Truth in Ancient Wisdom (New York: Basic Books, 2006), 133. 23. Liz Mineo, “Good Genes Are Nice, but Joy Is Better,” Harvard Gazette, April 11, 2017, https://news.harvard.edu/gazette/ story/2017/04/over-nearly-80-years-harvard-study-has-beenshowing-how-to-live-a-healthy-and-happy-life/. 24. “Political Scientist: Does Diversity Really Work?,” NPR.org, August 15, 2007, http://www.npr.org/templates/story/story.php? storyId=12802663. 25. From John Adams to Massachusetts Militia, October 11, 1798, https://founders.archives.gov/documents/Adams/99-02-023102.

‫ מראש ההר‬:2 ‫פרק‬

1. H. W. F. Saggs, Civilization before Greece and Rome (New Haven, CT: Yale University Press, 1989), 268. 2. Jordan B. Peterson, Maps of Meaning: The Architecture of Belief (New York: Routledge, 1999). 3. Jonathan Sacks, “The Wilderness and the Word,” RabbiSacks. org, May 31, 2008, http://rabbisacks.org/covenant-conversation5768-bemidbar-the-wilderness-and-the-word-2/. 4. Tammi J. Schneider, An Introduction to Ancient Mesopotamian Religion (Grand Rapids, MI: William B. Eerdmans, 2011), 103. .'‫ג‬-'‫ ב‬:'‫ שמות כ‬.5 .'‫כ‬-‫ י"ט‬:‫ שמות ל"ג‬.6 .'‫ ד‬:‫ קהלת ל"ב‬.7 .'‫ ב‬:‫ בבא מציעא נ"ט‬,‫ תלמוד בבלי‬.8 .‫ג׳‬-'‫ ב‬:‫ קהלת י"ב‬.9 10. Saggs, Civilization before Greece and Rome, 268.

217

‫מראי מקום‬



.‫ מ"ה‬:‫ ויקרא י"א‬.11 .'‫ ב‬:'‫ עירובין ק‬,‫ תלמוד בבלי‬.12 13. Gerald A. Press, The Development of the Idea of History in Antiquity (Kingston, ON: McGill-Queen’s University Press, 1982), 7. 14. Albert Kirk Grayson, Babylonian Historical-Literary Texts (Toronto, ON: University of Toronto Press, 1975). 15. Arnold Krupat, Ethnocriticism: Ethnography, History, Literature (Berkeley: University of California Press, 1992), 38. 16. Masao Abe, Buddhism and Interfaith Dialogue (Houndmills, Basingstoke, England: Macmillan, 1995), 60. .‫ט"ו‬-‫ י"ג‬:'‫ בראשית ט‬.17 .‫ ל"ד‬:'‫ דברים ד‬.18 19. Paul Johnson, A History of the Jews (New York: Harper & Row, 1987), 2. 20. Virginia Schomp, The Ancient Egyptians (New York: Marshall Cavendish, 2008), 41 21. “Religion and Power: Divine Kingship in the Ancient World and Beyond,” Uchicago.edu, February 23-24, 2007, https:// oi.uchicago.edu/research/symposia/religion-and-power-divinekingship-ancient-world-and-beyond-0. 22. “The Code of Hammurabi,” http://avalon.law.yale.edu/ancient/ hamframe.asp. .'‫ג‬-'‫ ב‬:'‫ בראשית ו‬.23 .'‫ ז‬:'‫ בראשית ד‬.24 .'‫כ‬-‫ ט"ו‬:'‫ דברים ל‬.25 .‫י"ג‬-‫ י"ב‬:‫ שמות ל"ב‬.26 .‫ י"ג‬:‫ קהלת י"ב‬.27 .‫ י"ב; כ"ב‬:'‫ קהלת ג‬.28 .‫י"ג‬-‫ י"ב‬:‫ שמות ל"ב‬.29 .'‫ ג‬:‫ בראשית י"ב‬.30 31. Richard Tarnas, The Passion of the Western Mind (New York: Ballantine Books, 1991), 99. 32. Matt Lewis, “Obama Loves Martin Luther King’s Great Quote– But He Uses It Incorrectly,” TheDailyBeast.com, January 16, 2017, https://www.thedailybeast.com/obama-loves-martin-luther-

‫מראי מקום‬

218

kings-great-quotebut-he-uses-it-incorrectly.

.'‫כ‬-‫ ט"ו‬:‫ דברים י"ז‬.33 .‫ כ"ג‬:'‫ שופטים ח‬.34 .‫י"ח‬-'‫ י‬:'‫ שמואל א' ח‬.35

‫ מתוך האבק‬:3 ‫פרק‬

1. Daniel Walker Howe, “Classical Education in America,” Wilson Quarterly, Spring 2011, https://wilsonquarterly.com/quarterly/ spring-2011-the-city-bounces-back-four-portraits/classicaleducation-in-america/. 1. Ashley Thorne, “The Drive to Put Western Civ Back in the College Curriculum,” New York Post, March 29, 2016, https:// nypost.com/2016/03/29/the-drive-to-put-western-civ-back-inthe-college-curriculum/. 1. Edward W. Said, Orientalism (New York: Vintage Books, 1979). ‫ עתליה‬:‫ מאנגלית‬.2000 ,‫ הוצאת עם עובד‬.‫ אוריינטליזם‬,‫אדוארד סעיד‬ .‫זילבר‬ 2. Charlotte Allen, “Confucius and the Scholars,” TheAtlantic.com, April 1999, https://www.theatlantic.com/magazine/archive/1999 /04/confucius-and-the-scholars/377530/. 3. Chris Bodenner, “The Surprising Revolt at the Most Liberal College in the Country,” TheAtlantic.com, November 2, 2017, https://www.theatlantic.com/education/archive/2017/11/thesurprising-revolt-at-reed/544682/. 4. Walter Kerr, Tragedy and Comedy (New York: Da Capo Press, 1985), 146. 5. Plato, The Republic (New York: Basic Books, 1968), 514a-520a. .‫ יוסף ג‬:‫ מיוונית‬.1957 ,‫ הוצאת שוקן‬,‫ כתבי אפלטון‬.‫ פוליטיאה‬,‫אפלטון‬ .424–420 ‫ עמ׳‬.‫ליבס‬ 6. W. K. C. Guthrie, A History of Greek Philosophy (Cambridge: Cambridge University Press, 1965), 415. 7. Plato, The Republic, 353c-353e. .199 ‫ עמ׳‬,'‫ כרך ב‬.‫ פוליטיאה‬,‫אפלטון‬ 8. Guthrie, A History of Greek Philosophy, 415 9. Aristotle, Nichomachean Ethics (Chicago: University of Chicago

219

‫מראי מקום‬



Press, 2011), 1098a. ‫ יוסף‬:‫ תרגם‬.‫ תשל"ג‬,‫ הוצאת שוקן‬.‫ מהדורת ניקומאכוס‬:‫ אתיקה‬,‫אריסטו‬ .25 ‫ עמ׳‬.‫ ליבס‬.‫ג‬ 10. Jonathan Haidt, The Happiness Hypothesis: Finding Modern Truth in Ancient Wisdom (New York: Basic Books, 2006), 163-65. 11. Leo Strauss, Natural Right and History (Chicago: University of Chicago Press, 1953), 162. :‫ מאנגלית‬.2005 ,‫ הוצאת שלם‬.‫ הזכות הטבעית וההיסטוריה‬,‫לוי שטראוס‬ .‫דוד זינגר‬ 12. Richard Tarnas, The Passion of the Western Mind (New York: Ballantine Books, 1991), 47. .46 ,‫שם‬.15 16. Alasdair MacIntyre, After Virtue (Notre Dame, IN: University of Notre Dame Press, 2007), 135. :‫ מאנגלית‬.2006 ,‫ מכון שלם‬.‫ מעבר למידה הטובה‬,‫אלסדיר מקינטאייר‬ .‫יונתן לוי‬ 17. Will Durant, The Story of Philosophy (New York: Pocket Books, 1926), 39. .1955 ,‫ הוצאת אחיאסף‬.‫ חייהם ודעותיהם‬:‫ גדולי ההוגים‬,‫ויל דורנט‬ .‫ ש"י אהרוני‬:‫מאנגלית‬ 18. Plato, The Republic , 473c-d. .366-365 ‫ עמ׳‬.‫ פוליטיאה‬,‫אפלטון‬ 19. Karl Popper, The Open Society and Its Enemies (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1994), 85-87 (italics in original). ‫ אהרן‬:‫ מאנגלית‬.2003 ,‫ הוצאת שלם‬.‫ החברה הפתוחה ואויביה‬,‫קרל פופר‬ .‫אמיר‬ 20. .Matthew J. Franck, “Fr. Barron and Prof. Popper–and Popper’s Critics,” FirstThings.com, June 20, 2013, https://www.firstthings. com/blogs/firstthoughts/2013/06/fr-barron-and-prof-popperand-poppers-critics. 21. Aristotle, Politics of Aristotle, trans. Benjamin Jowett (New York: Colonial Press, 1899), Book II, Chapter V, http://classics.mit.edu/ Aristotle/politics.2.two.html. 22. Cicero, De Re Publica (Cambridge, MA: Loeb Classical Library, Harvard University Press, 2000), 211.

‫מראי מקום‬

220

.203 ,‫ שם‬.23 24. Mogens Herman Hansen, “Democratic Freedom and the Concept of Freedom in Plato and Aristotle,” Greek, Roman, and Byzantine Studies 50 (2010): 1-27.

‫ מיזוג‬:4 ‫פרק‬

1. Naomi Pasachoff and Robert J. Littman, A Concise History of the Jewish People (Lanham, MD: Rowman & Littlefield, 2005), 67. 2. Jonathan Sacks, The Great Partnership: Science, Religion, and the Search for Meaning (New York: Schocken Books, 2011), 83. .‫ המדע וחיפוש אחר המשמעות‬,‫ הדת‬- ‫ השותפות הגדולה‬,‫יונתן זקס‬ .‫ צור ארליך‬:‫ מאנגלית‬.2013 ,)‫הוצאת מגיד (הוצאת קורן‬ 3. Richard Tarnas, The Passion of the Western Mind (New York: Ballantine Books, 1991), 103. ‫ החברה לכתבי הקודש‬:‫ תרגום‬.‫י"ג‬-'‫ ד‬:'‫ איגרת שאול אל הרומים י‬.4 .1991 ,1976 ,‫בישראל‬ 5. Linda Zagzebski and Timothy D. Miller, eds., Readings in Philosophy of Religion (Hoboken, NJ: Blackwell, 1999), 488. 6. Johannes Quasten, Walter Burghardt, and Thomas Lawler, eds., Ancient Christian Writers: The Works of the Fathers in Translation (Mahwah, NJ: Paulist Press, 1982), 59. 7. Ernest L. Fortin, “St. Augustine,” in History of Political Philosophy, 3rd ed., ed. Leo Strauss and Joseph Crowley (Chicago: University of Chicago Press, 1987), 196. 8. St. Augustine, The City of God, trans. William Babcock (New York: New City Press, 2012), 55. 9. St. Augustine, The Letters of St. Augustine, trans. J. G. Cunningham (Loschberg, Germany: Jazzybee Verlag, 2015), 180. 10. Rodney Stark, The Rise of Christianity: A Sociologist Reconsiders History (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1996), 5-6. .136-124 ,‫ שם‬.11 12. Karen Osman, The Italian Renaissance (New York: Lucent Books, 1996), 20. 13. Andrew Fleming West, “The Seven Liberal Arts,” in Alcuin and the Rise of the Christian Schools (New York: Charles Scribner’s Sons, 1912), http://classicalsubjects.com/resources/

221

‫מראי מקום‬



TheSevenLiberalArts.pdf. 14. Rodney Stark, How the West Won: The Neglected Story of the Triumph of Modernity (Wilmington, DE: ISI Books, 2014). .136-124 ,‫ שם‬.15 16. Tarnas, The Passion of the Western Mind, 175. 17. Thomas E. Woods Jr., “The Catholic Church and the Creation of the University,” LewRockwell.com, May 16, 2005, https://www. catholiceducation.org/en/education/catholic-contributions/thecatholic-church-and-the-creation-of-the-university.html. 18. Michael W. Tkacz, “St. Augustine’s Appropriation and Transformation of Aristotelian Eudaimonia,” in The Reception of Aristotle’s Ethics, ed. Jon Miller (Cambridge: Cambridge University Press, 2012), 67. 19. Thomas P. Rausch, Reconciling Faith and Reason: Apologists, Evangelists, and Theologians in a Divided Church (Collegeville, MN: Liturgical Press, 2000), 12. 20. Edward Feser, The Last Superstition (South Bend, IN: St. Augustine’s Press, 2008), 91-96. 21. St. Thomas Aquinas, Summa Theologica, vol. 1, 418. 22. Edward Feser, Aquinas: A Beginner’s Guide (Oxford, UK: Oneworld, 2009), 39. 23. Fortin, “St. Thomas Aquinas,” in History of Political Philosophy, 252. 24. Stark, How the West Won, 170. 25. Peter Karl Koritansky, Thomas Aquinas and the Philosophy of Punishment (Washington, DC: Catholic University of America Press, 2012), 81-86.

‫ בזכות בוראם‬:5 ‫פרק‬

1. Rodney Stark, How the West Won: The Neglected Story of the Triumph of Modernity (Wilmington, DE: ISI Books, 2014), 175-77. 2. Steph Solis, “Copernicus and the Church: What the History Books Don’t Say,” CSMonitor.com, February 19, 2013, https:// www.csmonitor.com/Technology/2013/0219/Copernicus-andthe-Church-What-the-history-books-don-t-say.

‫מראי מקום‬

222

3. Joseph-Nicolas Robert-Fleury, “Vatican Admits Galileo Was Right,” NewScientist.com, November 7, 1992, https://www. newscientist.com/article/mg13618460.600-vatican-admitsgalileo-was-right-/. 4. Del Ratzsch, “The Religious Roots of Science,” in Melville Y. Stewart, Science and Religion in Dialogue, vol. 1 (Hoboken, NJ: Wiley-Blackwell 2009), 59. 5. Stark, How the West Won, 317. 6. Ratzsch, “The Religious Roots of Science,” 59. 7. Isaac Newton, Keynes Ms. 7, King’s College, Cambridge UK, http://www.newtonproject.ox.ac.uk/view/texts/normalized/ THEM00007. 8. Will Durant, The Story of Philosophy (New York: Pocket Books, 1926), 129. .1955 ,‫ הוצאת אחיאסף‬.‫ חייהם ודעותיהם‬:‫ גדולי ההוגים‬,‫ויל דוראנט‬ . 93 ‫ עמ׳‬.‫ ש"י אהרוני‬:‫מאנגלית‬ 9. B. H. G. Wormald, Francis Bacon: History, Politics & Science (Cambridge: Cambridge University Press, 1993), 262. 10. Will Durant, The Story of Philosophy, 122. 11. Francis Bacon, “Atheism,” in Lord Bacon’s Essays, ed. James R. Boyed (New York and Chicago: A. S. Barnes, 1867), 133. 12. Francis Bacon, Novum Organum, ed. Joseph Devey (New York: P. F. Collier, 1902; originally published 1620), CXXIX, http://oll. libertyfund.org/titles/bacon-novum-organum. 13. Richard Kennington, “Rene Descartes,” in History of Political Philosophy, 3rd ed., ed. Leo Strauss and Joseph Crowley (Chicago: University of Chicago Press, 1987), 422. 14. René Descartes, Discourse on Method (Harvard Classics, 19091914), part IV, http://www.bartleby.com/34/1/4.html. ‫ ספרי עליית‬,‫ הוצאת ידיעות אחרונות‬.‫ מאמר על המתודה‬,‫רנה דקארט‬ .60 ‫ הציטוט בעמ׳‬.‫ יהושע קנז‬:‫ מצרפתית‬.2010 ,‫הגג‬ 15. Annabel Brett, “Introduction,” in Marsilius of Padua, The Defender of the Peace, trans. Annabel Brett (Cambridge, MA: Cambridge University Press, 2005). 16. Niccolo Machiavelli, The Prince, trans. W. K. Marriott (Italy,

223

‫מראי מקום‬



1532; Project Gutenberg, 2006), https://www.gutenberg.org/ files/1232/1232-h/1232-h.htm. :‫ מאיטלקית‬.2003 ,‫ הוצאת דביר בשיתוף שלם‬.‫ הנסיך‬,‫ניקולו מקיאוולי‬ .‫מרים שוסטרמן־פדובאנו‬ 17. Niccolo Machiavelli, Discourses on Livy, trans. Julia Conaway Bondanella and Peter Bondanella (New York: Oxford University Press, 1997). .‫ דיונים על עשרת הספרים הראשונים של טיטוס ליוויוס‬,‫ניקולו מקיאוולי‬ .16 ‫ עמ׳‬.‫ מרים שוסטרמן־פדובאנו‬:‫ מאיטלקית‬.2010 ,‫הוצאת שלם‬ 18. Joseph Loconte, “How Martin Luther Advanced Freedom,” Wall Street Journal, October 26, 2017. 19. Duncan B. Forrester, “Martin Luther and John Calvin,” in History of Political Philosophy, 355. 20. Richard H. Cox, “Hugo Grotius,” in History of Political Philosophy, 389. 21. David Novak, Natural Law in Judaism (Cambridge: Cambridge University Press, 1998), 156. 22. Thomas Hobbes, Leviathan (Oxford, UK: Clarendon Press, 1947; reprinted from the 1651 ed.), 47. .68 ‫ עמ׳‬.‫ אהרן אמיר‬:‫ מאנגלית‬.2009 ,‫ הוצאת שלם‬.‫ לויתן‬,‫תומס הובס‬ 23. Laurence Berns, “Thomas Hobbes,” in History of Political Philosophy, 396-419. 24. John Locke, Two Treatises of Government, 3rd ed. (New York: Cambridge University Press, 1988), Book 1, Sec. 30. .2008 ,‫ הוצאת רסלינג‬.‫ המסכת הראשונה על הממשל המדיני‬,‫ג'ון לוק‬ .‫ שונמית ליפשיץ‬:‫מאנגלית‬ .1948 ,‫ הוצאת מאגנס‬.‫ המסכת השנייה‬,‫ על השלטון המדיני‬,‫ ג'ון לוק‬.25 .43 ‫ עמ׳‬57 ‫ פרק‬.‫ יוסף אור‬:‫מאנגלית‬ .166 ‫ עמ׳‬,222 ‫ פרק‬,‫ ספר שני‬,‫ שם‬.26 27. Adam Smith, An Inquiry into the Nature and Causes of the Wealth of Nations (London: Methuen, 1776), Book IV, Chapter 9, Sec. 50. ‫ יריב‬:‫ מאנגלית‬,1996 ,‫ הוצאת מוסד ביאליק‬.‫ עושר העמים‬,‫אדם סמית‬ .‫ תורגמו רק שלושה ספרים‬.‫עיטם ושמשון ענבל‬ 28. Thomas Jefferson, “To Henry Lee,” May 8, 1825, in The Worksof Thomas Jefferson, ed. Paul Leicester Ford, vol. 10, Federal Edition (New York: G. P. Putnam’s Sons, 1904-1905), 342-3.

‫מראי מקום‬

224

29. Michael Pakaluk, “Aristotle, Natural Law, and the Founders,” NLNRAC.org, http://www.nlnrac.org/classical/aristotle#_ednref3. 30. Pauline Maier, “The Strange History of ‘All Men Are Created Equal,’” Washington and Lee Law Review 56, no. 3 (June 1, 1999): 873-88, https://scholarlycommons.law.wlu.edu/cgi/viewcontent. cgi?article=1547&context=wlulr. 31. Thomas G. West, The Political Theory of the American Founding (Cambridge: Cambridge University Press, 2017), 30-31. 32. John Locke, An Essay Concerning Human Understanding (London: William Tegg, 1849), 168-69. .‫ יוסף אור‬:‫ מאנגלית‬.1992 ,‫ הוצאת מגנס‬.‫ מסה על שכל האדם‬,‫ג'ון לוק‬ 33. Harry V. Jaffa, “Aristotle and Locke in the American Founding,” Claremont Review of Books 1, no. 2 (Winter 2001), http://www. claremont.org/crb/article/aristotle-and-locke-in-the-americanfounding/. 34. “From John Adams to Massachusetts Militia, October 11, 1798,” https://founders.archives.gov/documents/Adams/99-02-023102. 35. George Washington, “First Inaugural Address,” April 30, 1789, https://www.archives.gov/exhibits/american_originals/inaugtxt. html. 36. Thomas Jefferson, “A Bill for Establishing Religious Freedom, 18 June 1779,” https://founders.archives.gov/documents/Jefferson /01-02-02-0132-0004-0082. 37. John Adams, The Works of John Adams, vol. 6 (Boston: Charles C. Little and James Brown, 1851), 448, 519. 38. Thomas Jefferson, Letter to James Madison, 27 April 1809, https:// founders.archives.gov/documents/Jefferson/03-01-02-0140. 39. Alexis de Tocqueville, “On the Use that the Americans Make of Association in Civil Life,” in Democracy in America, ed. and trans. Harvey Mansfield and Delba Winthrop (Chicago: University of Chicago Press, 2000), http://www.press.uchicago.edu/Misc/ Chicago/805328.html.

225

‫מראי מקום‬



:‫ תרגום‬.2008 ,‫ הוצאת שלם‬.‫ הדמוקרטיה באמריקה‬,‫אלכסיס דה טוקוויל‬ .547-546 ‫ עמ׳‬.‫אהרן אמיר‬ 40. James Madison, Federalist No. 51, The Avalon Project, http:// avalon.law.yale.edu/18th_century/fed51.asp. ,‫ הוצאת שלם‬.‫ הפדרליסט‬,‫ וג'ון ג'יי‬,‫ ג'יימס מדיסון‬,‫אלכסנדר המילטון‬ .262 ‫ עמ׳‬.‫ אהרן אמיר‬:‫ מאנגלית‬.2004 41. Peter C. Myers, “Frederick Douglass’s America: Race, Justice, and the Promise of the Founding,” Heritage.org, January 11, 2011, https://www.heritage.org/political-process/report/frederickdouglasss-america-race-justice-and-the-promise-the-founding. .‫ שם‬.42

‫ להרוג את היכולת‬,‫ להרוג את התכלית‬:6 ‫פרק‬

1. Niccolo Machiavelli, The Prince, trans. W. K. Marriott (Italy, 1532; Project Gutenberg, 2006), https://www.gutenberg.org/ files/1232/1232-h/1232-h.htm. ‫ גאיו‬:‫ מאיטלקית‬.1988 ,‫ הוצאת זמורה ביתן‬.‫ הנסיך‬,‫ניקולו מקיאוולי‬ .28 ‫ עמ׳‬.‫שילוני‬ 2. Harvey C. Mansfield, Machiavelli’s Virtue (Chicago: University of Chicago Press, 1966), 11. 3. Thomas Hobbes, Leviathan (Oxford, UK: Clarendon Press, 1947; reprinted from the 1651 ed.), 196-97. .259 ‫ עמ׳‬.‫ אהרן אמיר‬:‫ מאנגלית‬.2009 ,‫ הוצאת שלם‬.‫ לויתן‬,‫תומס הובס‬ .‫ מאנגלית יוסף אור‬.‫ תשס"ח‬,‫ הוצאת י"ל מגנס‬,‫ לויתן‬,‫ תומס הובס‬.4 .88 ‫עמ׳‬ .90 ,‫ שם‬.5 6. Will Durant, The Story of Philosophy (New York: Pocket Books, 1926), 152. .1955 ,‫ הוצאת אחיאסף‬.‫ חייהם ודעותיהם‬:‫ גדולי ההוגים‬,‫ויל דורנט‬ .‫ ש"י אהרוני‬:‫מאנגלית‬ 7. Baruch Spinoza, Spinoza: Complete Works, ed. Michael L. Morgan, trans. Samuel Shirley (Indianapolis, IN: Hackett, 2002), 504. .456 ,‫ שם‬.8 9. Durant, The Story of Philosophy, 175-76. .‫ חייהם ודעותיהם‬:‫ גדולי ההוגים‬,‫ויל דוראנט‬

‫מראי מקום‬

226

.196-189 ,‫ שם‬.10 11. Voltaire, A Philosophical Dictionary, from the French, vol. 3 (London: John and Henry L. Hunt, 1824), 155-56. 12. Voltaire, The Works of Voltaire: A Philosophical Dictionary, vol. 12 (Paris: E. R. DuMont, 1901), 243-44 13. Graham Gargett, “Voltaire and the Bible,” in The Cambridge Companion to Voltaire, ed. Nicholas Cronk (New York: Cambridge University Press, 2009), 196-99. 14. Voltaire, Candide or Optimism, ed. and trans. Theo Cuffe (New York: Penguin Books, 2005), 4. .‫ דורי מנור‬:‫ מצרפתית‬.2006 ,‫ הוצאת פן‬.‫ האופטימיות‬:‫ או‬,‫ קנדיד‬,‫וולטר‬ .14 ‫עמ׳‬ 15. Voltaire, “The Nature of Pleasure,” in John Morley, ed., The Works of Voltaire: A Contemporary Version, trans. William F. Fleming, vol. 10 (New York: E. R. DuMont, 1901), 243-44. 16. Immanuel Kant, “What Is Enlightenment?,” trans. Mary C. Smith, http://www.columbia.edu/acis/ets/CCREAD/etscc/kant.html. .2009 ,‫ הוצאת רסלינג‬.‫ מהי נאורות? כתבים פוליטיים‬,‫עמנואל קאנט‬ .‫ יפתח הלרמן־כרמל‬:‫תרגום‬ 17. The Cambridge Companion to Kant, ed. Paul Guyer (Cambridge: Cambridge University Press, 1992), 1. 18. Durant, The Story of Philosophy, 265-77. .‫ חייהם ודעותיהם‬:‫ גדולי ההוגים‬,‫ויל דוראנט‬ 19. Immanuel Kant, Grounding for the Metaphysics of Morals, trans. James W. Ellington (Indianapolis, IN: Hackett, 1994), 2:421. ‫ ספרי עליית הגג‬.‫ הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות‬,‫עמנואל קאנט‬ .78-77 ‫ עמ׳‬.‫ חנן אלשטיין‬:‫ מגרמנית‬.2010 ,‫ידיעות אחרונות‬ 20. Ross Harrison, “Bentham,” in The Philosophers: Introducing Great Western Thinkers, ed. Ted Honderich (New York: Oxford University Press, 1999), 128. 21. Vickie B. Sullivan, Machiavelli, Hobbes, & the Formation of a Liberal Republicanism in England (Cambridge: Cambridge University Press, 2004), 93-95. 22. Richard Kennington, “Rene Descartes,” in History of Political Philosophy, 3rd ed., ed. Leo Strauss and Joseph Crowley (Chicago: University of Chicago Press, 1987), 421-39.

227

‫מראי מקום‬



23. Benedict de Spinoza, On the Improvement of the Understanding/ The Ethics/Correspondence, trans. R. H. M. Elwes (New York: Dover, 1955), 390. ‫ אפרים‬:‫ מלטינית‬.1963 ,‫ מוסד ביאליק ירושלים‬.‫ איגרות‬,‫ברוך שפינוזה‬ .58 ‫ איגרת‬.‫שמואלי‬ 24. David Hume, “Moral Distinctions Not Derived from Reason,” in Ethical Theory: An Anthology, ed. Russ Shafer-Landau (Hoboken, NJ: Wiley-Blackwell, 2012), 10-11. 25. Mary Ann Glendon, The Forum and the Tower: How Scholars and Politicians Have Imagined the World, from Plato to Eleanor Roosevelt (New York: Oxford University Press, 2011), 122. 26. Daniel C. Dennett, Darwin’s Dangerous Idea (New York: Simon & Schuster Paperbacks, 1995), 521. 27. Jason Farago, “Who’s Afraid of the Marquis de Sade?,” BBC.com, October 6, 2014, http://www.bbc.com/culture/story/20141006marquis-de-sade-still-shocking. 28. Fyodor Dostoyevsky, The Brothers Karamazov, trans. Constance Garneyy (New York: Barnes & Noble Classics, 2004), 234-40. ‫ נילי‬:‫ מרוסית‬.2011 ,‫ הוצאת עם עובד‬.‫ האחים קרמזוב‬,‫פיודור דוסטויבסקי‬ .342–322 ‫ עמ׳‬.‫מירסקי‬ ,‫ הוצאת הקיבוץ המאוחד‬.‫ כתבים מן המרתף‬,‫ פיודור דוסטויבסקי‬.29 .‫ תרגם מ"ז ולפובסקי‬,1974 30. Friedrich Nietzsche, The Complete Works of Friedrich Nietzsche, vol. 11: Thus Spake Zarathustra, ed. Oscar Levy (New York: Macmillan, 1911), 335. .‫ תשכ"ט‬,‫ הוצאת שוקן‬.‫ המדע העליז‬,‫ הולדת הטרגדיה‬,‫פרידריך ניטשה‬ .348 '‫ עמ‬,335 ‫ מתוך המדע העליז‬,‫ ד"ר ישראל אלדד‬:‫מגרמנית‬ .345 ,‫ שם‬.31 ‫ מגרמנית‬.2019 ,‫ הוצאת עם עובד‬.‫ כה אמר זרתוסטרה‬,‫ פרידריך ניטשה‬.32 .392-391 '‫ עמ‬.‫אילנה המרמן‬

‫ לברוא את העולם מחדש‬:7 ‫פרק‬

1. Phillip Nicholas Furbank, Diderot: A Critical Biography (London: Faber and Faber, 2011), 354.

‫מראי מקום‬

228

2. Jonah Goldberg, The Suicide of the West (New York: Crown Forum, 2018), 153. 3. Thomas Carlyle, The French Revolution: A History (London: Chapman and Hall, 1857), 300. :‫ מאנגלית‬.1955 ,‫ הוצאת ספרי זהב‬.‫ המהפכה הצרפתית‬,‫תומס קרלייל‬ .‫שאול גורדון ויוסף רביקוב‬ 4. Mona Ozouf, Festivals and the French Revolution (Cambridge, MA: Harvard University Press, 1988), 98. .28 ,‫ שם‬.5 6. “February 5, 1794 (17 Pluvoise, An II): Robespierre’s Report on the Principles of Political Morality,” in The French Revolution, ed. Paul H. Beik (New York: Harper & Row, 1970), 280-83. 7. Jessica Riskin, The Restless Clock (Chicago: University of Chicago Press, 2016), 160. 8. Lester G. Crocker, Diderot’s Chaotic Order (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1974), 100. 9. “Declaration of the Rights of Man–1789,” The Avalon Project, http://avalon.law.yale.edu/18th_century/rightsof.asp. 10. Raymond Jonas, France and the Cult of the Sacred Heart (Berkeley: University of California Press, 2000), 74. 11. David P. Jordan, The Revolutionary Career of Maximilien Robespierre (Chicago: University of Chicago Press, 1989), 33. 12. James Miller, Rousseau: Dreamer of Democracy (New Haven, CT: Yale University Press, 1984), 163-64. 13. Edmund Burke, Reflections on the Revolution in France (New York: Oxford University Press, 1999), 8-9. 80–79 ,‫ שם‬.14 15. Russell Kirk, The Conservative Mind (Chicago: Regnery Books, 1986), 29. 16. William Rogers Brubaker, “The French Revolution and the Invention of Citizenship,” French Politics and Society 7, no. 3 (Summer 1989): 30-49, https://www.sscnet.ucla.edu/soc/faculty/ brubaker/Publications/04_The_French_Revolution_and_the_ Invention_of_Citizenship.pdf. 17. Alan Forrest, “L’armée de l’an II: la levée en masse et la création d’un

229

‫מראי מקום‬



mythe républicain,” August 23, 1793, http://journals.openedition. org/ahrf/1385#bodyftn15. 18. Donald Stoker, Clausewitz (New York: Oxford University Press, 2014), 19. 19. Yoram Hazony, The Virtue of Nationalism (New York: Hachette Book Group, 2018), 24-25. 20. Goldberg, The Suicide of the West, 313. 21. Pierre Hasner, “Georg W. F. Hegel,” in History of Political Philosophy ,3rd ed., ed. Leo Strauss and Joseph Crowley (Chicago: University of Chicago Press, 1987), 733-58. 22. Harrison Fluss, “Hegel on Bastille Day,” Jacobin, July 14, 2016, https://www.jacobinmag.com/2016/07/hegel-bastille-dayburke-french-revolution. 23. Sean Monahan, “Reading Paine from the Left,” Jacobinmag.com, March 6, 2015, https://www.jacobinmag.com/2015/03/thomaspaine-american-revolution-common-sense/. 24. Henry Heller, “Marx, the French Revolution, and the Spectre of the Bourgeoisie,” Science and Society 74, no. 2 (April 2010): 184214. 25. Jon Elster, Making Sense of Marx (New York: Cambridge University Press, 1985), 168. 26. Karl Marx and Friedrich Engels, The Communist Manifesto (Chicago: Haymarket Books, 2005), 152. ‫ הוצאת הקיבוץ‬.‫ המניפסט הקומוניסטי‬,‫קרל מרקס ופרידריך אנגלס‬ .‫ משה בן חורין‬:‫ מאנגלית‬.‫המאוחד‬ 27. Karl Marx, The German Ideology (Moscow, 1932; Marxist Internet Archive, accessed 2018), https://www.marxists.org/ archive/marx/works/1845/german-ideology/ch01d.htm. Written in 1845. 28. Marx and Engels, The Communist Manifesto, 67-68. .‫ המניפסט הקומוניסטי‬,‫מרקס ואנגלס‬ 29. Karl Marx, Critique of Hegel’s “Philosophy of Right” (Cambridge: Cambridge University Press, 1970), 131. 30. Marx and Engels, The Communist Manifesto, 71. .‫ חלק שני‬,‫ המניפסט הקומוניסטי‬,‫מרקס ואנגלס‬

‫מראי מקום‬

230

31. Peter McPhee, ed., A Companion to the French Revolution, (Malden, MA: John Wiley & Sons, 2013), 346-47. 32. Carl K. Y. Shaw, “Hegel’s Theory of Modern Bureaucracy,” The American Political Science Review 86, no. 2 (June 1992): 381-89. 33. Martin Slattery, Key Ideas in Sociology (Cheltenham, UK: Nelson Thornes, 2003), 28. 34. Mary Pickering, Auguste Comte: An Intellectual Biography, vol. 1 (New York: Cambridge University Press, 1992), 187-88. 35. Robert Horwitz, “John Dewey,” in History of Political Philosophy, 851-69. 36. Ronald J. Pestritto, “Progressivism and America’s Tradition of Natural Law and Natural Rights,” NLNRAC.org, http://www. nlnrac.org/critics/american-progressivism#_edn1. 37. John R. Shook and James A. Good, John Dewey’s Philosophy of Spirit, with the 1897 Lecture on Hegel (New York: Fordham University Press, 2010), 29. 38. Ronald J. Pestritto, Woodrow Wilson and the Roots of Modern Liberalism (Lanham, MD: Rowman & Littlefield, 2005). :‫ ציטוט מתוך‬.39 Ronald J. Pestritto, “Woodrow Wilson and the Rejection of the Founders’ Principles,” Hillsdale.edu, https://online.hillsdale.edu/ document.doc?id=313. 40. Woodrow Wilson: The Essential Political Writings, ed. Ronald J. Pestritto (Lanham, MD: Rowman & Littlefield, 2005), 184. 41. Manuel Borutta, “Enemies at the Gate: The Moabit Klostersturm and the Kulturkampf: Germany,” in Culture Wars: SecularCatholic Conflict in Nineteenth-Century Europe, ed. Christopher Clark and Wolfram Kaiser (New York: Cambridge University Press, 2003), 227. 42. Woodrow Wilson, “The Study of Administration,” Political Science Quarterly 2, no. 2 (June 1887): 197-222, http://www. iupui.edu/~spea1/V502/Orosz/Units/Sections/u1s5/Woodrow_ Wilson_Study_of_Administration_1887_jstor.pdf. 43. Richard Wagner, “Judaism in Music,” trans. William Ashton Ellis,

231

‫מראי מקום‬



in Sἅmtliche Schriften und Dichtungen, vol. 5, pp. 66-85, http:// jrbooksonline.com/PDF_Books/JudaismInMusic.pdf. 44. Isabel V. Hull, The Entourage of Kaiser Wilhelm II: 1888-1918 (Cambridge: Cambridge University Press, 1982), 74. 45. Ian Kershaw, Hitler: 1889-1936 (New York: W. W. Norton, 1998), 43, 135. .‫ סמדר מילוא‬:‫ מאנגלית‬2003 ,‫ הוצאת עם עובד‬.‫ היטלר‬,‫איאן קרשו‬ 46. Yvonne Sherratt, Hitler’s Philosophers (New Haven, CT: Yale University Press, 2013), 120-21. 47. George Orwell, Orwell, vol. 2: My Country Right or Left, 19401943 , ed. Sonia Orwell and Ian Angus (Boston: Nonpareil Books, 1968), 14. 48. Karl Marx, “The Victory of the Counter-Revolution in Vienna,” trans. Marx-Engels Institute, Neue Rheinische Zeitung No. 136, November 1848, https://www.marxists.org/archive/marx/works/ 1848/11/06.htm. 49. Marx and Engels, The Communist Manifesto, 89. .‫ המניפסט הקומוניסטי‬,‫מרקס ואנגלס‬ 50. V. I. Lenin, “The State and Revolution,” in Princeton Readings in Political Thought, ed. Mitchell Cohen and Nicole Fermon (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1996), 541. 51. Richard Pipes, The Russian Revolution (New York: Vintage Books, 1990), 820. 52. Anne Applebaum, Red Famine: Stalin’s War on Ukraine (New York: Doubleday, 2017). 53. Lee Edwards, “The Legacy of Mao Zedong Is Mass Murder,” Heritage.org, February 2, 2010, https://www.heritage.org/asia/ commentary/the-legacy-mao-zedong-mass-murder. 54. Jacques Steinberg, “Times Should Lose Pulitzer from 30’s, Consultant Says,” NYTimes.com, October 23, 2003, https://www. nytimes.com/2003/10/23/us/times-should-lose-pulitzer-from30-s-consultant-says.html. 55. Jonah Goldberg, Liberal Fascism: The Secret History of the American Left, from Mussolini to the Politics of Change (New York: Crown Forum, 2009), 102-3.

‫מראי מקום‬

232

‫ למי קראת פשיסט? ההיסטוריה המוכחשת של השמאל‬,‫ג'ונה גולדברג‬ ‫ אורי‬:‫ מאנגלית‬.‫ הוצאת סלע מאיר‬.‫– ממוסוליני עד פוליטיקת הזהויות‬ .‫רדלר‬ 56. Ben Shapiro, “NYT Op-Ed: ‘For All Its Flaws, the Communist Revolution Taught Chinese Women to Dream Big,’” DailyWire. com, September 26, 2017, https://www.dailywire.com/news/21547/ nyt-op-ed-all-its-flaws-communist-revolution-ben-shapiro. 57. Thomas L. Friedman, “Our One-Party Democracy,” New York Times, September 8, 2009, https://www.nytimes.com/2009/09/09/ opinion/09friedman.html 58. David Filipov, “For Russians, Stalin Is the ‘Most Outstanding’ Figure in World History, Followed by Putin,” WashingtonPost. com, June 26, 2017, https://www.washingtonpost.com/news/ worldviews/wp/2017/06/26/for-russians-stalin-is-the-mostoutstanding-figure-in-world-history-putin-is-next/?noredirec t=on&utm_term=.279839e59134. 59. Svetlana Alexievich, Secondhand Time: The Last of the Soviets (New York: Random House, 2017), 176-86. 60. Meg Sullivan, “FDR’s Policies Prolonged Depression by 7 Years, UCLA Economists Calculate,” UCLA.edu, August 10, 2004, http://newsroom.ucla.edu/releases/FDR-s-Policies-ProlongedDepression-5409. 61. Burton Folsom, New Deal or Raw Deal?: How FDR’s Economic Legacy Has Damaged America (New York: Threshold Editions, 2008), 105. 62. Sullivan, “FDR’s Policies Prolonged Depression by 7 years, UCLA Economists Calculate.” 63. Thomas C. Leonard, Illiberal Reformers: Race, Eugenics and American Economics in the Progressive Era (Princeton, NJ: Princeton University Press, 2016), xiii. 64. “T. Roosevelt Letter to C. Davenport about ‘Degenerates Reproducing,’” DNA Learning Center, January 3, 1913, https:// www.dnalc.org/view/11219-T-Roosevelt-letter-to-C-Davenportabout-degenerates-reproducing-.html. 65. Paul Rahe, “Progressive Racism,” NationalReview.com, April

233

‫מראי מקום‬



11, 2013, https://www.nationalreview.com/2013/04/progressiveracism-paul-rahe/. 66. Buck v. Bell (1927), 274 US 200. 67. Edward J. Larson, Sex, Race, and Science (Baltimore: Johns Hopkins University Press, 1996), 28. 68. Rachel Gur-Arie, “Eugenical Sterilization in the United States (1922), by Harry Laughlin,” ASU.edu, August 12, 2015, https:// embryo.asu.edu/pages/eugenical-sterilization-united-states1922-harry-h-laughlin. 69. Paul A. Lombardo, Three Generations, No Imbeciles (Baltimore: Johns Hopkins University Press, 2008), 239. 70. Jennifer Latson, “What Margaret Sanger Really Said about Eugenics and Race,” Time.com, October 14, 2016, http://time. com/4081760/margaret-sanger-history-eugenics/. 71. Margaret Sanger, “My Way to Peace,” January 17, 1932, https:// www.nyu.edu/projects/sanger/webedition/app/documents/ show.php?sangerDoc=129037.xml. 72. “Eugenics and Birth Control,” PBS.org, http://www.pbs.org/wgbh/ americanexperience/features/pill-eugenics-and-birth-control/. 73. “Nomination Database: Margaret Sanger,” NobelPrize.org, https://www.nobelprize.org/nomination/archive/show_people. php?id=8093.

‫ אחרי השרפה‬:8 ‫פרק‬

1. Yvonne Sherratt, Hitler’s Philosophers (New Haven, CT: Yale University Press, 2013), 16. 2. Hugh McLeod and Werner Ustorf, eds., The Decline of Christendom in Western Europe, 1750-2000 (New York: Cambridge University Press, 2003). 3. Søren Kierkegaard, “Subjectivity Is Truth,” in Concluding Unscientific Postscript to the Philosophical Fragments, trans. Louis Pojman, 1844, http://philosophyfaculty.ucsd.edu/faculty/ rarneson/Courses/kierkegaardphil1reading.pdf. 4. Walter Kaufmann, Existentialism from Dostoevsky to Sartre (Cleveland: Meridian Books, 1968), 18.

‫מראי מקום‬

234

5. Friedrich Wilhelm Nietzsche, Beyond Good and Evil: Prelude to a Philosophy of the Future, trans. Helen Zimmern (New York: Macmillan, 1907), 155. :‫ מגרמנית‬.1967 ,‫ הוצאת שוקן‬.‫ מעבר לטוב ולרוע‬,‫פרידריך וילהלם ניטשה‬ .130 ‫ עמ׳‬.‫ד"ר ישראל אלדד‬ 6. Kaufmann, Existentialism from Dostoevsky to Sartre, 33-34. 7. Herman Philipse, Heidegger’s Philosophy of Being: A Critical Interpretation (Princeton, NJ: Princeton University Press, 1998), 259. 8. Mark A. Ralkowski, Heidegger’s Platonism (London: Continuum Books, 2009), 100. 9. Martin Heidegger, “The Self-Assertion of the German University,” trans. W. S. Lewis, in The Heidegger Controversy: A Critical Reader, ed. R. Wolin (Cambridge, MA: MIT Press, 1993), 29-39. 10. Jean-Paul Sartre, Essays in Existentialism (New York: Citadel Press, 1993), 41. 11. Max Roser, “Life Expectancy,” OurWorldInData.org, https:// ourworldindata .org/life-expectancy. 12. Kyle Smith, “Sigmund Fraud,” NationalReview.com, December 19, 2017, https://www.nationalreview.com/2017/12/sigmund-freudfake-charlatan-liar/. 13. Wardell B. Pomeroy, Dr. Kinsey and the Institute for Sex Research (New Haven, CT: Yale University Press, 1982), 68. 14. Sue Ellin Browder, “Kinsey’s Secret: The Phony Science of the Sexual Revolution,” CrisisMagazine.com, May 28, 2012, https:// www.crisismagazine.com/2012/kinseys-secret-the-phonyscience-of-the-sexual-revolution. 15. Edward O. Wilson, The Meaning of Human Existence (New York: Liveright, 2014), 38. 16. E. O. Wilson, Consilience: The Unity of Knowledge (New York: First Vintage Books/Random House, 1999), 7. 17. Edward O. Wilson, “The Biological Basis of Morality,” Atlantic, April 1998, https://www.theatlantic.com/magazine/archive/ 1998/04/the-biological-basis-of-morality/377087/. 18. Wilson, The Meaning of Human Existence, 14. .180-173 ,‫ שם‬.19

235

‫מראי מקום‬



20. Steven Pinker, Enlightenment Now: The Case for Reason, Science, Humanism and Progress (New York: Viking, 2018), 4. 21. Yoram Hazony, “The Dark Side of the Enlightenment,” Wall Street Journal, April 6, 2018, https://www.wsj.com/articles/thedark-side-of-the-enlightenment-1523050206. 22. Pinker, Enlightenment Now, 3-4. 23. Michael Shermer, “How Do We Know Right from Wrong without God or Religion,” BigThink.com, March 4, 2018, http:// bigthink.com/videos/michael-shermer-how-we-know-rightfrom-wrong-without-god-or-religion. 24. Sam Harris, The Moral Landscape (New York: Free Press, 2010). .13–12 ,‫ שם‬.25 26. Marvin Perry, Sources of the Western Tradition, vol. 2: From the Renaissance to the Present (Boston: Wadsworth Cengage Learning, 2014), 85. 27. “Waking Up with Sam Harris: Episode #112,” https://www. youtube.com/watch?v=yTWCl32j8jM.

‫ החזרה לפגניות‬:9 ‫פרק‬

1. Voltaire, “Jeannot and Colin,” in The Oxford Magazine, volume I (1768), 190. 2. Frank Newport, “Five Key Findings on Religion in the US,” Gallup.com, December 23, 2016, http://news.gallup.com/ poll/200186/five-key-findings-religion.aspx. 3. Thomas E. Woods Jr., “Race, Inequality, and the Market,” FEE. org, October 1, 2002, https://fee.org/articles/race-inequalityand-the-market/. 4. “Changes in Women’s Labor Force Participation in the 20th Century,” U.S. Bureau of Labor Statistics, February 16, 2000, https://www.bls.gov/opub/ted/2000/feb/wk3/art03.htm. 5. Donald M. Fisk, “American Labor in the 20th Century,” U.S. Bureau of Labor Statistics, January 30, 2003, https://www.bls.gov/ opub/mlr/cwc/american-labor-in-the-20th-century.pdf. 6. Fred Siegel, The Revolt against the Masses (New York: Encounter Books, 2013), 112-13.

‫מראי מקום‬

236

7. Giuseppe Fiori, Antonio Gramsci: Life of a Revolutionary (New York: Schocken Books, 1973), 103. 8. Max Horkheimer, Critical Theory: Selected Essays (New York: Continuum, 2002), 207. 9. Rolf Wiggershaus, The Frankfurt School: Its History, Theories, and Political Significance (Cambridge, MA: MIT Press, 1995), 135. 10. Erich Fromm, Escape from Freedom (New York: Henry Holt, 1941), 240. .161 ‫ עמ׳‬.‫ תמר עמית‬:‫ מאנגלית‬.1992 ,‫ דביר‬.‫ מנוס מחופש‬,‫אריך פרום‬ 11. Herbert Marcuse, Eros and Civilization (Boston: Beacon Press, 1974), 5. .1978 ,‫ הוצאת ספרית פועלים‬.‫ ארוס וציוויליזציה‬,‫הרברט מרקוזה‬ .‫ יוחנן עמרי‬:‫מאנגלית‬ 12. Christopher Holman, Politics as Radical Creation (Toronto, ON: University of Toronto Press, 2013), 44. 13. Marcuse, Eros and Civilization, 227-28. .151 ‫ עמ׳‬.‫ ארוס וציוויליזציה‬,‫מרקוזה‬ 14. Herbert Marcuse, “Repressive Tolerance” in Robert Paul Wolff, Barrington Moore Jr., and Herbert Marcuse, A Critique of Pure Tolerance (Boston, 1965; Marcuse.org, 2015), https://www. marcuse.org/herbert/pubs/60spubs/65repressivetolerance.htm. 15. Abraham H. Maslow, Toward a Psychology of Being (Start Publishing LLC, 2012). 16. Lisa Hammel, “Dr. Spock as a Father—No Mollycoddler,” New York Times, November 8, 1968, https://archive.nytimes.com/ www.nytimes.com/books/98/05/17/specials/spock-father. html?_r=1. 17. Eric Pace, “Benjamin Spock, World’s Pediatrician, Dies at 94,” New York Times, March 17, 1998, https://archive.nytimes.com/ www.nytimes.com/books/98/05/17/specials/spock-obit.html. 18. Nathaniel Branden, The Psychology of Self-Esteem (Los Angeles: Nash, 2001), 114. ‫ רימונה‬:‫ מאנגלית‬.1966 ,‫ הוצאת כרטא‬.‫ הערכה עצמית‬,‫נתניאל ברנדן‬ .‫גרסון‬ 19. Steven C. Ward, Modernizing the Mind (Westport, CT: Praeger, 2002), 102.

237

‫מראי מקום‬



20. Jesse Singal, “How the Self-Esteem Craze Took Over America,” TheCut.com, May 30, 2017, https://www.thecut.com/2017/05/ self-esteem-grit-do-they-really-help.html. 21. Christina Hoff Sommers, “Reconsiderations: Betty Friedan’s ‘The Feminine Mystique,’” NYSun.com, September 17, 2008, https:// www.nysun.com/arts/reconsiderations-betty-friedans-thefeminine/86003/. 22. Betty Friedan, It Changed My Life (Cambridge, MA: Harvard University Press, 1998), 397. 23. Malcolm X, “Racial Separation,” BlackPast.org, October 11, 1963, http://www.blackpast.org/1963-malcolm-x-racial-separation. 24. Kwame Ture and Charles V. Hamilton, Black Power: The Politics of Liberation in America (New York: Vintage Books, 1992), 4-5. 25. Gloria Steinem, Revolution from Within (Boston: Little, Brown, 1992), 44-45. 26. Kimberlé Crenshaw, “Why Intersectionality Can’t Wait,” Washington Post, September 24, 2015, https://www.washingtonpost.com/ news/in-theory/wp/2015/09/24/why-intersectionality-cantwait/?noredirect=on&utm_term=.179ecf062277. 27. Ta-Nehisi Coates, “I’m Not Black, I’m Kanye,” Atlantic, May 7, 2018, https://www.theatlantic.com/entertainment/archive/2018/05/ im-not-black-im-kanye/559763/. 28. Donna M. Hughes, “Significant Differences: The Construction of Knowledge, Objectivity, and Dominance,” Women’s Studies International Forum 18, no. 4 (July-August 1995): 395-406, https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/ 027753959580031J. 29. Allum Bokhari, “Lawsuit: Google Instructed Managers That ‘Individual Achievement’ and ‘Objectivity’ Were Examples of ‘White Dominant Culture,’” Breitbart.com, April 18, 2018, http:// www.breitbart.com/tech/2018/04/18/lawsuit-google-instructedmanagers-that-individual-achievement-and-objectivity-wereexamples-of-white-dominant-culture/. 30. Joshua Loftus, “Steven Pinker’s Radical Centrism and the ‘Altright,’” Medium.com, January 11, 2018, https://medium.com/@

‫מראי מקום‬

238

joftius/steven-pinkers-radical-centrism-and-the-alt-rightb261fde5a24f. 31. Twitter, January 9, 2018, https://twitter.com/jbouie/status/95079 4932066947072?lang=en. 32. Eric Turkheimer, Kathryn Paige Harden, and Richard E. Nisbett, “Charles Murray Is Once Again Peddling Junk Science about Race and IQ,” Vox.com, May 18, 2017, https://www.vox.com/ the-big-idea/2017/5/18/15655638/charles-murray-race-iq-samharris-science-free-speech. 33. Ezra Klein, “The Sam Harris Debate,” Vox.com, April 9, 2018, https://www.vox.com/2018/4/9/17210248/sam-harris-ezraklein-charles-murray-transcript-podcast. 34. Heather Mac Donald, “How Identity Politics Is Harming the Sciences,” City-Journal.org, Spring 2018, https://www.city-journal. org/html/how-identity-politics-harming-sciences-15826.html. 35. Lawrence H. Summers, “Remarks at NBER Conference on Diversifying the Science & Engineering Workforce”, Office of the President of Harvard University, January 14, 2005, https:// web.archive.org/web/20080130023006/http://www.president. harvard.edu/speeches/2005/nber.html. 36. Tom Yun, “U of T Letter Asks Jordan Peterson to Respect Pronouns, Stop Making Statements,” TheVarsity.ca, October 24, 2016, https://thevarsity.ca/2016/10/24/u-of-t-letter-asks-jordanpeterson-to-respect-pronouns-stop-making-statements/. 37. Laura Booth, “Who Is Lindsay Shepherd?” TheRecord. com, December 12, 2017, https://www.therecord.com/newsstory/7992232-who-is-lindsay-shepherd-/. 38. Ben Shapiro, “The Purge: Scott Yenor and the Witch Hunt at Boise State,” WeeklyStandard.com, October 18, 2017, https:// www.weeklystandard.com/ben-shapiro/the-purge-scott-yenorand-the-witch-hunt-at-boise-state. 39. John Sexton, “Professor Notes Men Are Taller Than Women on Average, SJWs Storm Out Angrily,” HotAir.com, March 14, 2018, https://hotair.com/archives/2018/03/14/professor-points-mentaller-women-average-sjws-storm-angrily/.

239

‫מראי מקום‬



40. Nick Roll, “Evergreen Professor Receives $500,000 Settlement,” InsideHigherEd.com, September 18, 2017, https://www. insidehighered.com/quicktakes/2017/09/18/evergreen-professor -receives-500000-settlement. 41. Greg Lukianoff and Jonathan Haidt, “The Coddling of the American Mind,” TheAtlantic.com, September 2015, https:// www.theatlantic.com/magazine/archive/2015/09/the-coddlingof-the-american-mind/399356/. 42. Roy Baumeister, Evil: Inside Human Violence and Cruelty (New York: Holt Paperbacks, 1999), 45. 43. Melinda D. Anderson, “How the Stress of Racism Affects Learning,” TheAtlantic.com, October 11, 2016, http://www. theatlantic.com/education/archive/2016/10/how-the-stress-ofracism-affects-learning/503567/. 44. Yuval Noah Harari, Sapiens: A Brief History of Humankind (New York: HarperCollins, 2015). .2011 ,‫ הוצאת דביר‬.‫ קיצור תולדות האנושות‬,‫יובל נח הררי‬ 45. Yuval Noah Harari, “The Meaning of Life in a World without Work,” Guardian, May 8, 2017, https://www.theguardian. com/technology/2017/may/08/virtual-reality-religion-robotssapiens-book.

‫ איך לבנות‬:‫סיכום‬

1. Richard Dawkins, The God Delusion (Boston: Houghton Mifflin, 2008), 275. ‫ הוצאת ידיעות‬.‫ יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת‬,‫ריצ'רד דוקינס‬ .345 ‫ עמ׳‬.‫ עדי מרקוזה־האס‬:‫ מאנגלית‬.2008 ,‫אחרונות וספרי עליית הגג‬ 2. Ronald Reagan, Phoenix Chamber of Commerce, March 30, 1961, https://archive.org/details/RonaldReagan-EncroachingControl. 3. Abraham Lincoln, First Inaugural Address, March 4, 1861, http:// avalon.law.yale.edu/19th_century/lincoln1.asp. 4. G. K. Chesterton, The Thing (London, 1929; Martin Ward’s Home Page, 2010), http://www.gkc.org.uk/gkc/books/The_Thing.txt.

‫מפתח‬

‫אברהם אבינו ‪,71 ,54 ,50 ,45‬‬ ‫‪202-201‬‬ ‫אדורנו‪ ,‬תאודור ‪183‬‬ ‫אדם הראשון ‪62 ,52‬‬ ‫אדמס‪ ,‬ג'ון ‪102-101 ,98 ,37‬‬ ‫אובמה‪ ,‬ברק ‪55 ,27 ,13‬‬ ‫אובמה‪ ,‬מישל ‪27‬‬ ‫אוגוסטוס‪ ,‬קיסר ‪51‬‬ ‫אוגוסטינוס הקדוש ‪,79-78 ,76-74‬‬ ‫‪98 ,85-83‬‬ ‫אוהניאן‪ ,‬לי א' ‪152‬‬ ‫אוליבייה‪ ,‬לורנס ‪181‬‬ ‫אורוול‪ ,‬ג'ורג' ‪184 ,147‬‬ ‫אורסם‪ ,‬ניקול ‪88‬‬ ‫איינשטיין‪ ,‬אלברט ‪166‬‬ ‫איליאדה (הומרוס) ‪49‬‬ ‫אכילס ‪59‬‬ ‫ֶאלין‪ ,‬סו ‪163‬‬ ‫אליעזר‪ ,‬רבי ‪46‬‬ ‫אלישע‪ ,‬נביא ‪46‬‬ ‫אלכסייביץ'‪ ,‬סבטלנה ‪151‬‬ ‫אל־פראבי ‪81‬‬ ‫אנגלס‪ ,‬פרידריך ‪138 ,136‬‬ ‫אנטיגונה ‪59‬‬ ‫אנטיוכוס הרביעי‪ ,‬מלך ‪72‬‬ ‫‪240‬‬

‫אנכסגורס ‪63‬‬ ‫אפלטון ‪,84 ,73 ,71 ,69-64 ,62-60‬‬ ‫‪181 ,162 ,158 ,115 ,98 ,94‬‬ ‫אקווינס‪ ,‬תומס ‪,166 ,100 ,87-81‬‬ ‫‪202‬‬ ‫אריסטו ‪,62-60 ,37-36 ,30-29‬‬ ‫‪,94 ,92 ,89 ,85-81 ,71 ,69-64‬‬ ‫‪205 ,181 ,158 ,117 ,108 ,98-97‬‬ ‫באביט (לואיס) ‪181‬‬ ‫באומייסטר‪ ,‬רוי ‪198‬‬ ‫באך‪ ,‬יוהאן סבסטיאן ‪205‬‬ ‫באבף‪ָ ,‬גרככוּ ס ‪136‬‬ ‫ֵּ‬ ‫בואי‪ ,‬ג'אמל ‪194‬‬ ‫בואתיוס ‪79‬‬ ‫בובואר‪ ,‬סימון דה ‪190‬‬ ‫בוניפציוס השמיני‪ ,‬אפיפיור ‪87‬‬ ‫בונפרטה‪ ,‬נפוליאון ‪133 ,129 ,127‬‬ ‫בוריינג‪ ,‬ג'רמי ‪17‬‬ ‫בטהובן‪ ,‬לודוויג‪ ,‬ואן ‪205‬‬ ‫בייקון‪ ,‬פרנסיס ‪,117 ,114 ,91-89‬‬ ‫‪165 ,161‬‬ ‫בייקון‪ ,‬קווין ‪38‬‬ ‫בייקון‪ ,‬רוג'ר ‪83‬‬ ‫ביסמארק‪ ,‬אוטו פון ‪145-144‬‬

‫ ‬

‫מפתח ‬

‫בלום‪ ,‬אלן ‪66‬‬ ‫בלקסטון‪ ,‬סר ויליאם ‪126‬‬ ‫בנדיקטוס מנורסיה‪ ,‬הקדוש ‪79‬‬ ‫בנת'ם‪ ,‬ג'רמי ‪116‬‬ ‫בקט‪ ,‬תומס ‪78‬‬ ‫בראשית (תורה) ‪95 ,54 ,52 ,45 ,33‬‬ ‫ברובייקר‪ ,‬ויליאם רוג'רס ‪131‬‬ ‫ברוקיסר‪ ,‬ריצ'רד ‪34‬‬ ‫ברמאווי‪ ,‬מוסטפה אל־ ‪15‬‬ ‫ברנדט‪ ,‬קרל ‪154‬‬ ‫ברנדן‪ ,‬נתניאל ‪187‬‬ ‫ֵּברק‪ ,‬אדמונד ‪131-130‬‬ ‫גאנדי‪ ,‬מוהנדס ‪154‬‬ ‫ג'אפה‪ ,‬הארי ‪100‬‬ ‫גדעון‪ ,‬שופט ‪55‬‬ ‫גולדברג‪ ,‬ג'ונה ‪150 ,15‬‬ ‫ג'ון לאקלנד‪ ,‬מלך ‪157‬‬ ‫ג'ונסון‪ ,‬פול ‪51‬‬ ‫גליליי‪ ,‬גליליאו ‪89-88‬‬ ‫גלנדון‪ ,‬מרי אן ‪119‬‬ ‫גלריוס‪ ,‬קיסר ‪77‬‬ ‫ג'נר‪ ,‬קייתלין ‪177‬‬ ‫ג'ספרס‪ ,‬קרל ‪178 ,158‬‬ ‫ג'פרסון‪ ,‬תומס ‪,99-98 ,26‬‬ ‫‪143 ,103-101‬‬ ‫ג'קסון‪ ,‬ג'סי ‪57‬‬ ‫גרגוריוס השביעי‪ ,‬אפיפיור ‪78‬‬ ‫גרוטיוס‪ ,‬הוגו ‪94-93‬‬ ‫גרמשי‪ ,‬אנטוניו ‪182‬‬ ‫דאמור‪ ,‬ג'יימס ‪194-193‬‬ ‫דברים (תורה) ‪52‬‬ ‫דגלאס‪ ,‬פרדריק ‪103‬‬

‫‪241‬‬

‫דו בויז‪ ,‬ויליאם א"ב ‪150‬‬ ‫דויד‪ ,‬ז'אק לואי ‪129 ,127‬‬ ‫דוסטויבסקי‪ ,‬פיודור ‪122-120‬‬ ‫דוקינס‪ ,‬ריצ'רד ‪202 ,110‬‬ ‫דורנטה‪ ,‬וולטר ‪150‬‬ ‫דורקהיים‪ ,‬אמיל ‪36‬‬ ‫דידרו‪ ,‬דני ‪174 ,127-126‬‬ ‫דיואי‪ ,‬ג'ון ‪,153 ,150 ,143-141‬‬ ‫‪187‬‬ ‫דיונים (מקיאוולי) ‪92‬‬ ‫דיוקלטיאנוס‪ ,‬קיסר ‪77‬‬ ‫דמוקריטוס ‪61‬‬ ‫דנט‪ ,‬דניאל ‪120‬‬ ‫דנטה‪ ,‬אליגיירי ‪205‬‬ ‫דקארט‪ ,‬רנה ‪158 ,118 ,91-90‬‬ ‫דרווין‪ ,‬צ'רלס ‪,156 ,142 ,119 ,35‬‬ ‫‪164‬‬ ‫האדם מחפש משמעות (פרנקל) ‪31‬‬ ‫האחים קרמזוב (דוסטויבסקי) ‪121‬‬ ‫האמנה החברתית (רוסו) ‪129‬‬ ‫האריס‪ ,‬סאם ‪,175 ,173-172‬‬ ‫‪195-194‬‬ ‫הבל ‪52‬‬ ‫הגל‪ ,‬גאורג ‪,143-140 ,137 ,134‬‬ ‫‪181 ,167 ,156‬‬ ‫הגר ‪202‬‬ ‫הובס‪ ,‬תומס ‪,112-109 ,98 ,96-94‬‬ ‫‪172 ,128 ,118-116‬‬ ‫הוגו מסנט ויקטור ‪80‬‬ ‫הולמס‪ ,‬אוליבר ונדל ‪153‬‬ ‫הוף סומרס‪ ,‬כריסטינה ‪197 ,194‬‬ ‫הורביץ‪ ,‬רוברט ‪141‬‬ ‫הורקהיימר‪ ,‬מקס ‪182‬‬

‫‪ 242‬‬

‫מפתח‬

‫וינשטיין‪ ,‬ברט ‪196‬‬ ‫וֶ בר‪ ,‬מקס ‪140‬‬

‫הטיפול בתינוק ובילד (ספוק) ‪186‬‬ ‫היטלר‪ ,‬אדולף ‪,156 ,154 ,147-146‬‬ ‫‪173 ,165‬‬ ‫היידגר‪ ,‬מרטין ‪178 ,159-158 ,147‬‬ ‫היידט‪ ,‬ג'ונתן ‪197 ,194 ,62 ,36‬‬ ‫היילי‪ ,‬ניקי ‪192‬‬ ‫היינג‪ ,‬הת'ר ‪196‬‬ ‫היינריך הרביעי‪ ,‬קיסר ‪78‬‬ ‫המילטון‪ ,‬צ'רלס ‪190‬‬ ‫המינגס‪ ,‬סאלי ‪103‬‬ ‫המניפסט הקומוניסטי (מרקס‬ ‫ואנגלס) ‪148 ,138 ,136‬‬ ‫הנטינגטון‪ ,‬סמואל ‪167‬‬ ‫הנסיך (מקיאוולי) ‪108 ,92‬‬ ‫הנרי השני‪ ,‬מלך ‪78‬‬ ‫הרדר‪ ,‬יוהאן גוטפריד ‪169‬‬ ‫הרינגטון ‪98‬‬ ‫הרפובליקה (קיקרו) ‪67‬‬ ‫הרקליטוס ‪63‬‬ ‫הררי‪ ,‬יובל נוח ‪200-199‬‬

‫טולסטוי‪ ,‬לב ‪20‬‬ ‫טוקוויל‪ ,‬אלכסיס דה ‪140 ,102‬‬ ‫טור‪ ,‬זואי ‪178-177‬‬ ‫טורקהיימר‪ ,‬אריק ‪194‬‬ ‫טיילור‪ ,‬ג'יירד ‪199‬‬ ‫טיילור‪ ,‬סטיב ‪31‬‬ ‫טראמפ‪ ,‬דונלד ‪27 ,19 ,13 ,11-10‬‬ ‫טרטוליאנוס ‪74‬‬ ‫טרנאס‪ ,‬ריצ'רד ‪73 ,63‬‬ ‫טרפון‪ ,‬רבי ‪29‬‬

‫ואגנר‪ ,‬קוזימה ‪146‬‬ ‫ואגנר‪ ,‬ריכרד ‪147-145‬‬ ‫וודס‪ ,‬תומס א' ג'וניור ‪80‬‬ ‫וולטר ‪,126 ,116 ,114-112 ,33‬‬ ‫‪179 ,129‬‬ ‫ווליס‪ ,‬וו' אלן ‪164‬‬ ‫וושינגטון‪ ,‬ג'ורג' ‪100 ,34 ,30‬‬ ‫וילארד‪ ,‬פרנסס ‪174‬‬ ‫וילהלם השני‪ ,‬קיסר ‪146‬‬ ‫ויליאם מאוקהם ‪89 ,87‬‬ ‫ויליאמס‪ ,‬תומס צ'טרטון ‪14‬‬ ‫וילסון‪ ,‬אדוארד אוסבורן ‪169-164‬‬ ‫וילסון‪ ,‬וודרו ‪153 ,145 ,143‬‬

‫יהושע‪ ,‬רבי ‪46‬‬ ‫יוז‪ ,‬דונה ‪193‬‬ ‫יוליאנוס‪ ,‬קיסר ‪77‬‬ ‫"יום המרמיטה" (סרט) ‪199‬‬ ‫יוּ ם‪ ,‬דייוויד ‪,122 ,118 ,112-111‬‬ ‫‪174 ,167 ,165‬‬ ‫יונג‪ ,‬גיאורג ‪145‬‬ ‫יונס‪ ,‬רימונד ‪129‬‬ ‫יֶ נור‪ ,‬סקוט ‪196‬‬ ‫יעקב אבינו ‪50‬‬ ‫יצחק אבינו ‪202-201 ,50‬‬ ‫ירמיה‪ ,‬רבי ‪46‬‬ ‫ישו ‪202 ,81 ,75-73 ,55‬‬

‫ז'ינובייב‪ ,‬גריגורי ‪149‬‬ ‫זקס‪ ,‬ג'ונתן ‪71‬‬ ‫חולאר‪ ,‬דרוּב ‪32‬‬ ‫חזוני‪ ,‬יורם ‪170 ,133‬‬ ‫חמורבי ‪58 ,51 ,32‬‬

‫ ‬

‫ישמעאל ‪202‬‬ ‫ישעיהו‪ ,‬נביא ‪174‬‬ ‫"כנר על הגג" (מחזמר) ‪203‬‬ ‫כתבים מן המרתף (דוסטויבסקי)‬ ‫‪121‬‬ ‫לאונרד‪ ,‬תומס ‪153‬‬ ‫לואיס‪ ,‬סינקלר ‪181‬‬ ‫לוין‪ ,‬איירה ‪181‬‬ ‫לוכלין‪ ,‬הארי ‪154-153‬‬ ‫לומס‪ ,‬קלרנס ‪192‬‬ ‫לופטוס‪ ,‬ג'ושוע ‪194‬‬ ‫לוֹ ק‪ ,‬ג'ון ‪,143 ,126 ,114 ,100-95‬‬ ‫‪156‬‬ ‫לוקונטה‪ ,‬ג'וזף ‪93‬‬ ‫לותר‪ ,‬מרטין ‪98 ,94-92 ,88‬‬ ‫ליוויוס ‪98‬‬ ‫לייבניץ‪ ,‬גוטפריד וילהלם ‪113‬‬ ‫ליידי גאגא ‪188‬‬ ‫לינץ'‪ ,‬פרדריק ‪195‬‬ ‫לינקולן‪ ,‬אברהם ‪206 ,21‬‬ ‫לנין‪ ,‬ולדימיר ‪149-148‬‬ ‫"לשבור את הקרח" (סרט) ‪188‬‬ ‫מאהר‪ ,‬ביל ‪113‬‬ ‫מאו טסה‪-‬טונג ‪184 ,149‬‬ ‫מאסלו‪ ,‬אברהם ‪189 ,187-186‬‬ ‫מדיסון‪ ,‬ג'יימס ‪103-102‬‬ ‫מוזי‪ ,‬רובר ‪128‬‬ ‫מונטסקייה ‪126 ,96‬‬ ‫מוסוליני‪ ,‬בניטו ‪182‬‬ ‫מוצא המינים (דרווין) ‪119‬‬ ‫מורגנטאו‪ ,‬הנרי ‪152‬‬

‫מפתח ‬

‫‪243‬‬

‫מורדוך ‪51 ,44‬‬ ‫מורו‪ ,‬אדוארד ר' ‪183‬‬ ‫מורי‪ ,‬צ'רלס ‪197‬‬ ‫מיין קמפף (היטלר) ‪147‬‬ ‫מלחמה ושלום (טולסטוי) ‪20‬‬ ‫מלקולם ‪190 X‬‬ ‫מנדלסון‪ ,‬פליקס ‪146‬‬ ‫מנספילד‪ ,‬הרווי ‪109‬‬ ‫מק דונלד‪ ,‬הת'ר ‪197 ,195‬‬ ‫מקוזה‪ ,‬ניקולס ‪88‬‬ ‫מקיאוולי‪ ,‬ניקולו ‪,109-108 ,94 ,92‬‬ ‫‪117‬‬ ‫מקינטייר‪ ,‬אלסדייר ‪65‬‬ ‫מרסיליו מפדובה ‪92-91‬‬ ‫מרקוזה‪ ,‬הרברט ‪185-184‬‬ ‫מרקס‪ ,‬קרל ‪,141 ,139-136 ,131‬‬ ‫‪185-184 ,160 ,156 ,148‬‬ ‫משה רבנו ‪,71-70 ,58 ,55 ,50 ,45‬‬ ‫‪110 ,108‬‬ ‫משיח ‪75 ,73‬‬ ‫נוח ‪49‬‬ ‫ניוטון‪ ,‬אייזק ‪89‬‬ ‫ניטשה‪ ,‬פרידריך ‪158 ,156 ,124-122‬‬ ‫ניסבאו‪ ,‬ריצ'רד ‪195‬‬ ‫נראם־סין מאכד‪ ,‬מלך ‪51‬‬ ‫נתן‪ ,‬רבי ‪46‬‬ ‫סאגס‪ ,‬ויליאם פרדריק ‪47 ,43‬‬ ‫סאד‪ ,‬המרקיז דה ‪121-120‬‬ ‫סאמרס‪ ,‬לורנס ‪196‬‬ ‫סארטר‪ ,‬ז'אן פול ‪,168 ,160-159‬‬ ‫‪190 ,178‬‬ ‫סוֹ וֶ ל‪ ,‬תומס ‪180‬‬

‫‪ 244‬‬

‫סולון ‪58‬‬ ‫סוקרטס ‪66 ,59‬‬ ‫סטארק‪ ,‬רודני ‪76‬‬ ‫סטיינם‪ ,‬גלוריה ‪191‬‬ ‫סטלין‪ ,‬יוסיף ‪,151 ,149 ,38‬‬ ‫‪156-155‬‬ ‫סטנטון‪ ,‬אליזבת קאדי ‪174‬‬ ‫סיגל‪ ,‬פרד ‪181‬‬ ‫סידני‪ ,‬אלג'רנון ‪98‬‬ ‫סינגל‪ ,‬ג'סי ‪187‬‬ ‫סמית‪ ,‬אדם ‪97 ,20‬‬ ‫סנגר‪ ,‬מרגרט ‪154‬‬ ‫סנדרס‪ ,‬ברני ‪148‬‬ ‫סנקה ‪79 ,36‬‬ ‫סעיד‪ ,‬אדוארד ‪58‬‬ ‫ספוק‪ ,‬בנג'מין ‪187-186‬‬ ‫ספנסר‪ ,‬הרברט ‪143‬‬ ‫ספנסר‪ ,‬ריצ'רד ‪199 ,19 ,14‬‬ ‫ספר המדינה (אפלטון) ‪61‬‬ ‫סקס‪ ,‬ג'ונתן ‪44‬‬ ‫פאולוס ‪75‬‬ ‫פאולוס השלישי‪ ,‬אפיפיור ‪88‬‬ ‫פוטין‪ ,‬ולדימיר ‪151‬‬ ‫פוטנם‪ ,‬רוברט ‪37‬‬ ‫פומרוי‪ ,‬וורדל ‪163‬‬ ‫פופר‪ ,‬קרל ‪66‬‬ ‫פוקוימה‪ ,‬פרנסיס ‪166‬‬ ‫פורטין‪ ,‬ארנסט ‪83‬‬ ‫פיטרסון‪ ,‬ג'ורדן ‪196‬‬ ‫פייג' הרדן‪ ,‬קתרין ‪195‬‬ ‫ּ ֵפיין‪ ,‬תומס ‪136-135‬‬ ‫פייפס‪ ,‬ריצ'רד ‪149‬‬ ‫פיכטה‪ ,‬יוהן ‪133‬‬

‫מפתח‬

‫פיליפ הרביעי‪ ,‬מלך ‪87‬‬ ‫"פינוקיו" (סרט) ‪188‬‬ ‫פינקר‪ ,‬סטיבן ‪,173 ,171-169 ,15‬‬ ‫‪194-193 ,175‬‬ ‫פיתגורס ‪64‬‬ ‫פרויד‪ ,‬זיגמונד ‪187 ,184 ,163-162‬‬ ‫פרום‪ ,‬אריך ‪183‬‬ ‫פרומתיאוס ‪59‬‬ ‫פרידמן‪ ,‬תומס ‪151‬‬ ‫פרידן‪ ,‬בטי ‪189‬‬ ‫פרנקל‪ ,‬ויקטור ‪34 ,31‬‬ ‫פרנקלין‪ ,‬בנג'מין ‪34‬‬ ‫צ'ייס‪ ,‬סטיוארט ‪150‬‬ ‫צ'מברלין‪ ,‬יוסטון סטיוארט‬ ‫‪147-145‬‬ ‫צ'סטרטון‪ ,‬ג'ק ‪206‬‬ ‫קאנט‪ ,‬עמנואל ‪,123 ,116-114 ,20‬‬ ‫‪169 ,166 ,157-156‬‬ ‫קגנוביץ'‪ ,‬לזאר ‪38‬‬ ‫קהלת (כתובים) ‪53 ,36 ,29‬‬ ‫קואטס‪ ,‬טא נהסי ‪192 ,14-13‬‬ ‫קול‪ ,‬הרולד ל' ‪152‬‬ ‫קונדורסה‪ ,‬ניקולא דה ‪126‬‬ ‫קונט‪ ,‬אוגוסט ‪,143 ,141-140‬‬ ‫‪157-156‬‬ ‫קונסטנטינוס‪ ,‬קיסר ‪78-77‬‬ ‫קונפוציוס ‪58‬‬ ‫קופרניקוס‪ ,‬ניקולאוס ‪88 ,83‬‬ ‫קין ‪52‬‬ ‫קינג‪ ,‬מרטין לותר ג'וניור ‪,55 ,21‬‬ ‫‪174‬‬ ‫קינסי‪ ,‬אלפרד ‪184 ,164-163‬‬

‫ ‬

‫מפתח ‬

‫קיצור תולדות האנושות (הררי)‬ ‫‪199‬‬ ‫קיקרו ‪98-97 ,79 ,67‬‬ ‫קירק‪ ,‬ראסל ‪130‬‬ ‫קירקגור‪ ,‬סרן ‪202 ,158-157‬‬ ‫קלאוזביץ'‪ ,‬קרל פון ‪132‬‬ ‫אנכ ְרסיס ‪126‬‬ ‫קלואו‪ַ ,‬‬ ‫קלווין‪ ,‬ז'אן ‪94-93 ,88‬‬ ‫קליין‪ ,‬עזרא ‪195-194‬‬ ‫קלינטון‪ ,‬הילרי ‪194 ,19 ,11-10‬‬ ‫קליק‪ ,‬מליסה ‪16‬‬ ‫קלמנט השישי‪ ,‬אפיפיור ‪92‬‬ ‫קלמנט מאלכסנדריה ‪73‬‬ ‫קנדי‪ ,‬ג'ון פיצג'רלד ‪160‬‬ ‫קנדיד (וולטר) ‪113‬‬ ‫קפלר‪ ,‬יוהאנס ‪89‬‬ ‫קר‪ ,‬וולטר ‪59‬‬ ‫קרוטהאמר‪ ,‬צ'רלס ‪31‬‬ ‫קרמייקל‪ ,‬סטוקלי ‪190‬‬ ‫קרנשו‪ ,‬קימברלי ‪191‬‬ ‫קרשו‪ ,‬איאן ‪147‬‬ ‫ראנד‪ ,‬איין ‪187‬‬ ‫רובספייר‪ ,‬מקסימיליאן ‪129 ,127‬‬ ‫רוזוולט‪ ,‬טדי ‪153‬‬ ‫רוזוולט‪ ,‬פרנקלין ‪152 ,150‬‬

‫‪Essay Concerning Human‬‬ ‫‪) 100‬לוֹ ק( ‪Understanding‬‬ ‫‪) 179‬וולטר( ‪Jeannot et Colin‬‬ ‫)גרבדלוג( ‪Liberal Fascism‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪) 58‬סעיד( ‪Orientalism‬‬

‫‪245‬‬

‫רומולוס אוגוסטוס‪ ,‬קיסר ‪78‬‬ ‫רוסו‪ ,‬ז'אן ז'אק ‪,126 ,119-118 ,114‬‬ ‫‪,164 ,143 ,139 ,137 ,131 ,129‬‬ ‫‪186 ,169‬‬ ‫רייגן‪ ,‬רונלד ‪203‬‬ ‫רמב"ם‪ ,‬רבי משה בן מימון ‪,48-47‬‬ ‫‪81‬‬ ‫שאפסו‪ ,‬אל ‪44‬‬ ‫שטראוס‪ ,‬לוי ‪66 ,63‬‬ ‫שייקספיר‪ ,‬ויליאם ‪205‬‬ ‫(פיין) ‪135‬‬ ‫שכל ישר ּ ֵ‬ ‫שלינג‪ ,‬פרידריך וילהלם ‪169‬‬ ‫שלמה המלך ‪53 ,36 ,29‬‬ ‫שמואל‪ ,‬נביא ‪55‬‬ ‫שמות (תורה) ‪45‬‬ ‫שפינוזה‪ ,‬ברוך ‪118 ,111-110‬‬ ‫שפרד‪ ,‬לינדזי ‪196‬‬ ‫שרמר‪ ,‬מייקל ‪175 ,173-171‬‬ ‫תיאודוסיוס‪ ,‬קיסר ‪78‬‬ ‫ְתיָ מאת‪ ,‬אלה ‪44‬‬ ‫תלמוד ‪48 ,46‬‬ ‫תנ"ך ‪,49-47 ,45 ,33 ,30-29‬‬ ‫‪,175 ,126 ,108 ,99-97 ,56-52‬‬ ‫‪205‬‬

‫‪Black Power: The Politics of‬‬ ‫)קרמייקל והמילטון( ‪Liberation‬‬ ‫‪190‬‬ ‫‪) 88‬קופרניקוס( ‪De revolutionibus‬‬ ‫‪) 15,‬פינקר( ‪Enlightment Now‬‬ ‫‪169‬‬

‫מפתח‬

Plan for the Scientific Work

246

Suicide of the West (‫ )גולדברג‬15

Necessary to Reorganize

The Feminine Mystique (‫ )פרידן‬189

Society (‫ )קונט‬141

The Foundations of the Nineteenth

Reflections on the Revolution in France (‫)ברק‬ ֵּ 130 Secondhand Time (‫ )'אלכסייביץ‬151 Sexual Behavior in the Human Female (‫ )קינסי‬163 Sexual Behavior in the Human Male (‫ )קינסי‬163

Century (‫ )צ'מברלין‬146 The Meaning of Human Existence (‫ )וילסון‬168 The Psychology of Self Esteem (‫ )ברנדן‬187 The Second Sex (‫ )בובואר‬190 The Woman’s Bible (‫ )סטנטון‬174